שיח' אל-אזהר: מי שמפוצץ עצמו הוא שהיד, שהיד (בתנאי שהוא הורג לוחמים)

שיח' אל-אזהר, מחמד סיד אל-טנטאוי, התראיין ליומון האופוזיציה המצרי, "אל-ופד" והציג את עמדתו בשאלת התקינות ההלכתית של פיגועי ההתאבדות. בראשית הראיון, אמר השיח' אל-טנטאוי כי "מי שמגן על זכותו ומפוצץ את עצמו בקרב אויביו, הוא שהיד, שהיד, שהיד." בהמשך הראיון, שב אל-טנטאוי לנושא וקבע:

"אני חוזר ואומר שכל מי שמגן על זכותו בכך שהוא מפוצץ עצמו בקרב אויביו, התוקפים אותו, גוזלים את האדמה, ומנסים להשפילו, כל מי שמפוצץ עצמו בקרב אותם עושקים, הוא שהיד, שהיד, שהיד.

הדבר היחיד שאני לא מקבל הוא שאדם יפוצץ עצמו במתכוון בקרב ילדים קטנים, נשים שלוות, או זקנים שאין להם כל קשר ללחימה, משום שהדבר אינו תואם את האבירות לה קראה ההלכה האסלאמית.

בנוסף, איזו סיבה יש לאדם לפוצץ עצמו בקרב אנשים חלשים, בשעה שהעושקים ניצבים מול עיניו, עורכים חיפושים בבתים, ומוציאים מהם את הנשים. אותם עושקים הם שעורכים חיפושים ועוברים ממקום למקום. לפיכך, איזו סיבה יש להתעקש על פיצוצים בקרב האנשים השלווים והחלשים?

האם יתכן שמוסלמי יסתור את מה שנאמר בחדית'ים לפיהם הנביא אסר על הריגת צעירים, נשים, וזקנים? הוכח בודאות שאין להטיל בה ספק שכאשר התרחש 'קרב השוחה' ושבט בני קוריט'ה [היהודי] בגד במוסלמים, הנביא הרג רק את הבוגדים; לא הוכח שהוא הרג צעיר או אישה, פרט לאותה אישה שידתה אבן על אחד מחבריו של הנביא והרגה אותו. אותה הרג הנביא בתור עונש.

יש הטוענים כי מותר להרוג את כולם וכי מדובר בהלכת המתחייבת מן המציאות, משום שכל [הישראלים] נחשבים ללוחמים [הכוונה בעיקר לעמדתו של השיח' יוסף אל-קרדאוי, ממנהיגי 'האחים המוסלמים'], אבל אני איני סבור כי זוהי המציאות. אנו קראנו בעיתונים שחמישים קציני מילואים בישראל נמנעים מלהילחם . כמו כן, יש את אלו המכונים 'תומכי השלום'. איננו יכולים לטעון שכולם לוחמים, משום שהמציאות שונה".[1]