המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתוני הממסד במצרים שבים לתקוף את ארה"ב
24/1/2002

עיתוני הממסד במצרים שבים לתקוף את ארה"ב

 

לאחר תקופה בת כמה שבועות שבה נמנעה התקשורת המצרית מלבקר את ארה"ב בחריפות, שבו עיתוני הממסד המצריים לתקוף את הממשל האמריקאי.

 

הנשיא מבארכ עצמו שב להטיל ספק באחריותו של בן לאדן להתקפות ה-11 בספטמבר. בנאום בפני הארמייה השלישית לא הרחק מהעיר סואץ, אמר מבארכ: "אינני יכול לקבוע בודאות מי ביצעו את אירועי ה-11 בספטמבר. את העניין הזה אנו משאירים להיסטוריה. אין משמעות הדבר שאני מזכה אדם כלשהו. עמדת מצרים ברורה כשמש. אנו חלוצי המאבק בטרור, אנו מתנגדים לכל מעשה טרוריסטי ואנו מגנים את כל צורות הטרור."[1] עצתי לצד האמריקאי היתה תמיד שלא ניתן לתקוף את הטרור באפגניסטן, בשעה שישראל מבצעת מעשי הרג ואלימות נגד הפלסטינים, משום שהאזרח הערבי לא יקבל זאת".[2]

 

בנוגע ל"מהומה" שפרצה בנושא עסקת טילי ההארפון האמריקאים למצרים, אמר מבארכ: "אנו כבר התרגלנו לכך. בכל פעם שיש עסקת נשק למצרים עולים הקולות ומופעלים הלחצים. ואולם, העניין ברור לממשל האמריקאי והם יקבלו את ההחלטה הראויה שתגשים את האיזון ואת האינטרס המשותף של מצרים ושל ארה"ב." [3]

 

מבארכ שב והתייחס לנושא זה בעת שביקר בתערוכת תקשורת בקהיר: "היחסים המצריים-אמריקאים הם יחסים מצוינים ביותר. אלו הם יחסים אסטרטגים. ההתקפות והביקורת המופנות נגדנו מדי פעם הן דבר צפוי... הם רוצים שמצרים תאזין להם, אבל מאחוריהם עומד לובי מסוים. ואולם, מצרים מתגברת על זה."[4]

 

עורך אל-אח'באר, גלאל דוידאר, כתב: "בעקבות האירועים הכאובים של  ה-11 בספטמבר, הכריזה ארה"ב מלחמה על הטרור שהיא וכמה מבעלות בריתה במערב תמכו בו ובראשיו במשך שנים ארוכות. אך טבעי היה, שמדינות העולם האחרות שבמשך שנים סבלו מן הטרור, יתמכו במלחמה הזו, בתקווה שהיא תביא קץ למדיניות [הסטנדרטים] הכפולים ולסתירות שאפיינו את עמדותיה של וושינגטון ושל כמה בירות בעולם, בטיפולן בתופעה הרסנית זו.

 

ואולם, בחלוף ארבעה חודשים על המלחמה הברברית הזו שארה"ב בחרה כמטרה עבורה את אפגניסטן, התבררה האמת: ארה"ב מתעקשת לדבוק במדיניות הסטנדרטים הכפולים אפילו בטיפולה בטרור, דבר המוכיח את שקרנותה, צביעותה, ואי-רצינותה.

 

המטרה היחידה בהמשך המדיניות האמריקאית העושקת – [מדיניות] של הפיכת העובדות וזיופן והתנערות מן הצדק, מן העקרונות, הערכים, וההחלטות של הלגיטימיות הבינלאומית – היא לשמור על בבת עינה של ישראל, בת טיפוחיה של ארה"ב.

 

הסתירה הזו... גרמה לארה"ב לראות בטרור שמבצעת ישראל ובפשעיה הנתעבים של אותה מדינה מרדנית [ישראל] וסוטה 'מאבק', 'ג'יהאד', ו'הגנה עצמית'!! בה בשעה, ובאותה מידה של שקר, זיוף, עושק, בריונות, ויהירות, מטילה וושינגטון, שאמורה היתה להיות נותנת החסות לצדק וללגיטימיות, את האשמה על המאבק הפלסטיני הלגיטימי בטרור!!

 

כיצד זה קורה? האם הפלסטינים הם שכובשים אדמה ישראלית או להיפך? האם המצב התהפך והעקרונות והערכים השתנו, כך שהמאבק למען שחרור מהווה טרור, ואילו מעשי ההרג, ההרס, ההרעבה, ההגלייה, והמצור שמבצעים כוחות הכיבוש הישראלי נגד הפלסטינים חסרי המגן מהווים הגנה עצמית?!

 

אכן, טבעי היה שאחוש מבוכה בעת שאני בא לנתח את הצהרותיו ועמדותיו של שר החוץ האמריקאי, קולין פאול. לעתים הצהרות אלו תואמות את השכל, ההגיון, הערכים, והעקרונות; ואולם, לא חולפים אלא ימים אחדים, ואפילו שעות, והכל מתהפך לחלוטין. זוהי הוכחה לכך שהוא עדיין מבולבל וחש אבוד בין המחויבות לערכים ולעקרונות לבין כניעתו ללחץ ולטרור הציוני השולט על העניינים בוושינגטון.

 

האם יש מישהו שמאמין לניתוח של פאול שלשום בנוגע להתקפות הברבריות שביצעו כוחות הכיבוש הישראלי ברפיח הפלסטינית, אותן הוא תאר כהגנה עצמית?! האם הריסת בתים והגליית האנשים חסרי המגן הגרים בהם באמצעות טנקים וטרקטורים אמריקאים מהווה הגנה עצמית?! האם אדם הגיוני יכול להחשיב את פעולות מסירות הנפש נגד כוחות הכיבוש – ולא נגד המתנחלים האזרחים – כמעשה טרור? ואם זה נכון, מהי עמדת המשפט הבינלאומי, אמנות האו"ם והחלטותיו בנוגע למה שעושים כוחות הכיבוש הישראלי?!

 

עובדות אלה אינן מהוות התקפה נגד פאול, שאני עדיין מתייחס אליו בקצת כבוד, מתוך תקווה שהוא ישוב לצורתו הטבעית ויבוק בצדק ובלגיטימיות הבינלאומית. על פי הגיון זה, אין זה מוזר כלל שאני כועס בשל הצהרתו... לפיה המעשים הברבריים והבלתי אנושיים שביצעו כוחות הכיבוש הישראלי ברפיח מהווים הגנה עצמית!! יא מיסטר פאול, מה שהכוחות האלה עשו איננה הגנה עצמית אלא טרור על פי כל קנה מידה ותוקפנות גלויה נגד בני אדם ונגד כל החוקים והעקרונות.

 

על פי אותו הגיון [של פאול], לרבים יש זכות לטעון כי פשע הטרור השחור של ה-11 בספטמבר היה פעולה לגיטימית, משום שהוא זהה לחלוטין לפעולות הטרור שמבצעת ישראל".[5]

 

באותו יום נכתב במאמר המערכת של אל-אח'באר: "...מדי יום, מגשים שרון את רצונם של הבוחרים הישראליים שאינם רוצים בשלום. הם רוצים להשמיד עם... כל זה מתבצע על אף החלטות הלגיטימיות הבינלאומית... שאין בנמצא מי שיגן עליהן... האיחוד האירופי מסתפק בשיגור השליח שלו כדי שייפגש עם ערפאת ויצטלם איתו. כך עושה גם שליחו של קופי אנאן וכל עושה גם אמריקה במשגרת שליח בדמותו של אנטוני זיני כדי שייכשל ויכריז כי הוא חוזר לאזור פעם נוספת!! לשם מה הוא חוזר?! תשאלו את אמריקה!!" [6]

 

יומיים אחר כך, שב דוידאר לתקוף את ארה"ב בנושא אחר: התמוטטותה של חברת 'אנרון'. במאמר שכותרתו "גם השחיתות היא תעשיה אמריקאית", כתב עורך אל-אח'באר:

 

"השחיתות והסטייה מהוות מגיפה ממנה סובלות כל המדינות ללא יוצאת מן הכלל. באופן טבעי, הרווחים שמפיקים המושחתים והסוטים משתנים ממדינה למדינה בהתאם למידת עושרה...

 

המהומה שעוררה שערוריית 'אנרון' בארה"ב ובחו"ל נובעת מהיקף ההפסדים שנגרמו בשל פשיטת הרגל של החברה האמריקאית הזו... התמוטטותה של החברה חשפה את הקשר החזק שהיה לה עם הנשיא בוש. התברר ש'אנרון' היתה אחת המממנות העיקריות של מסע הבחירות שלו. דו"חות ראשוניים מגלים שמחצית מחברי בית הנבחרים ושלושה רבעים מחברי הסנאט קיבלו תרומות וסיוע מן החברה. כתוצאה מכך, גברו הדיבורים על השחיתות השולטת על החיים האמריקאים.

 

דבר מוביל לדבר. השחיתות הכלכלית אינה נפרדת מן השחיתות הפוליטית המבוטאת באופן גלוי על ידי עמדותיה של וושינגטון במדיניות החוץ [והכניעה] ללחצי הלובי היהודי הפועל לטובת ישראל, מדינת השנאה הראשונה במעלה בעולם, שהתמיכה בה משרתת את מאורות השחיתות העולמית בהיקף הרחב ביותר!!...

 

שערוריית 'אנרון'... מצביעה על שחיתות כלכלית שגם היא, בנוסף לשחיתות הפוליטית, מהווה תעשייה אמריקאית. עובדה זו גורמת לי לומר לעיתונות ולפוליטיקאים באמריקה: חדלו להאשים את זולתכם בשחיתות, בשעה שבתיכם בנויים מזכוכית ומשחיתו!!"[7]

 

נושא נוסף שבעניינו מתחו בעלי טורים רבים בעיתונות המצרית ביקורת על ארה"ב היה העברתם של אסירי אל-קאעדה והטאליבאן לבסיס גואנטאנאמו בקובה. סלאמה אחמד סלאמה, למשל, כתב ב'אל-אהראם':

 

"המצפון האנושי סולד יותר ויותר מן הנפילה הקשה של הממשל האמריקאי במה שהוא מכנה המלחמה נגד הטרור, ככל שמתרחב הפער בין המטרות הנאצלות עליהן הוא הכריז בהתחלה – חיסול הטרור הבינלאומי – לבין המציאות: הסטנדרטים הכפולים, הריצה אחרי טיפשותה של ישראל, והשתלטות המגמה הנקמנית שהופשטה מכל הערכים האנושיים שנקבעו בהסכמים הבינלאומיים.

 

העולם האמין בתחילה להכרזתו של הנשיא בוש בדבר כוונתו לתקוף את רשתות הטרור באפגניסטן ושלוחותיהן בחו"ל. מדינות ערב הגישו סיוע למתקפה האמריקאית וסבלו בלית ברירה את כל ההאשמות שהוטחו באסלאם ובמוסלמים. בתמורה, הן קיבלו הבטחות לפעול לפתרון בעיית הכיבוש הישראלי בפלסטין וכי המתקפה האמריקאית לא תשמש תירוץ לתקוף מדינות ערביות.

 

ואולם, ברגע שהכוחות האמריקאים הגשימו את מטרותיהם הראשוניות – הביסו את הטאליבאן, וקרעו את רשת אל-קאעדה – הופיעה ישראל ככוח מרכזי המשפיע ומכוון את המדיניות האמריקאית. אפילו בתפקיד האירופאי חלה נסיגה והוא איבד מיעילותו כגורם מאזן.

 

הסטנדרטים הכפולים האמריקאים התגלו בנושא הגדרת הטרור. לישראלים מותר לבצע פשעי מלחמה ברורים... ואילו אמריקה, מתירה לעצמה לתקוף כפרים אפגאנים בפצצות כבדות ולשחוט מאות כפריים חפים מפשע, כשהיא טוענת שכמה אזרחים נפלו שלא במתכוון בעת ההפצצות, דבר שלא ניתן להימנע ממנו ויש לו הצדקה. לעומת זאת, מאשימים את הפלסטינים בטרור כאשר נופלים בדרך מקרה ולא במתכוון כמה מתנחלים או אזרחים ישראליים בפעולות מסירות הנפש [קרי, התאבדות] של ההתנגדות.

 

אחרי כל זה, אין זה מוזר שממשל בוש עבר מהנהגת מדיניות שמתאימה למעצמה לביצוע מעשי נקמה ברבריים נגד שבויים שנפלו לידיהם. בשעה שאמריקה גינתה את היחס הרע והבלתי אנושי לשבויים מצד המיליציות הסרביות של מילוסוביץ', היא מתגאה ביכולות חסרות התקדים שלה בטיפול בשבויים. היא נקטה צעדים חייתיים בהעברתם של השבויים, כבולים בשלשלאות ובעיניים מכוסות, תחת השפעת סמים. היא שמה אותם בצינוקים צרים הדומים לכלובים של חיות טרף, לקראת העברתם לכלובי בטון בבסיס הצבאי בקובה...

 

אמריקה, בשגיאותיה הקשות ובחריגותיה הבלתי-אנושיות, מכשירה את הקרקע לתקדימים שיהפכו את העולם לג'ונגל שבו שולטות החיות החזקות".[8]

 

 


[1] אל-קדס אל-ערבי  (לונדון), 14.1.2002

[2] אל-אהראם (מצרים), 13.1.2002

[3] אל-אהראם (מצרים), 13.1.2002

[4] אל-אהראם (מצרים), 15.1.2002

[5] אל-אח'באר (מצרים), 14.1.2002.

[6] אל-אח'באר (מצרים), 14.1.2002.

[7] אל-אח'באר (מצרים), 16.1.2002.

[8] אל-אהראם (מצרים), 17.1.2002.