כללי

 

עיתון מפלגת השלטון המצרית: השואה - שקר ציוני שנועד לסחיטת המערב

 

ד"ר רפעת סיד אחמד, מנהל "מרכז יפו למחקרים" בקהיר ובעל טור בביטאון האסלאמי "אל-לואא אל-אסלאמי" השייך למפל"ד [מפלגת השלטון הלאומית דמוקרטית במצרים] פרסם מאמר בשני חלקים תחת הכותרת "השקר בדבר שריפת היהודים". במאמרו טען אחמד - תוך הסתמכות על מכחישי שואה מערביים - כי השמדת היהודים במשרפות במהלך מלחמת העולם השניה היא סיפור שהומצא על ידי התנועה הציונית במטרה לסחוט את המערב ולאפשר את הקמת המפעל הציוני. להלן עיקרי המאמר:

 

"בשלב הקמת מפעל הציוני על אדמת פלסטין, הצליחה התנועה הציונית להגשים את המפעל הזה באמצעות מכלול של שיטות הקרובות יותר לשקרים ולמיתוסים מאשר למציאות ולאמת, החל במיתוס של 'העם הנבחר' ו'הארץ המובטחת', וכלה בשקר על 'שריפת היהודים במשרפות הנאצים' בזמן מלחמת העולם השנייה. כאשר נבחנו אמצעים אלה בצורה מדעית, הוכח שהם לא נכונים, שההגיון שבהם רופף ושהם אינם יכולים לעמוד במבחן העובדות המוצקות.

 

מה שמעניין אותנו כאן הוא השקר האחרון [בנוגע ל]'שריפת היהודים במשרפות הנאצים' אשר הופץ ברחבי העולם עד ימינו אלה. [שקר זה הופץ] בעיקר כדי לסחוט את המערב ולאלצו להקל על יהודי אירופה לצוד את פלסטין ולהקים עליה מדינה, מבלי להתחשב בעקרונות הבסיסיים ביותר של החוק הבינלאומי ובזכותם של העמים לחיים עצמאיים ללא כיבוש.

 

[שקר זה] הועלה [גם] על מנת [שהיהודים] יקבלו סיוע חומרי מן המערב – פיננסי, טכנולוגי וכלכלי. רק גרמניה לבדה העניקה במהלך חמישים השנה האחרונות [סיוע] בסך מאה מיליארד דולר בקירוב. מדינות אירופיות רבות החלו לערוך תיקונים בחוקיהן שלהן, כדי שיעלו בקנה אחד עם המיתוס של השואה... והן מקשיחות את התקנות, ההחלטות והחוקים המרשיעים את מי שלועג לשקר הזה או מנסה להפחית את מספרי הקורבנות, כפי שקרה אשתקד לפילוסוף המוסלמי רוז'ה גארודי בצרפת.

 

מצב זה בכללותו הפך את ה'שואה', כלומר את הפעולה של שריפת היהודים במשרפות הגז אצל היטלר, לחרב שלופה על צוואריהם של ההיסטוריונים והחוקרים הרציניים במערב ואף במזרח. במקביל, הפכה [השואה] לסחורה רווחית עבור הישות הציונית לשם השגת מטרות רבות אחרות בפלסטין ומחוצה לה.

 

בחודש אפריל 2004 נערכה בגרמניה ועידה של חמישים מדינות, בה השתתף שר החוץ הגרמני ונשא דברים תחת הכותרת 'האנטישמיות'. הוא דרש מן המתכנסים להפגין סולידריות עם ישראל ולהילחם במי שמבטל את העניין של שריפת היהודים במשרפות הנאצים או מטיל ספק לגביו. לפני כמה חודשים [בסוף חודש ינואר 2004], בעיר שטוקהולם שבשוודיה, קיבלו כעשרים ושש מדינות אירופיות ולא אירופיות החלטה ללמד את 'השואה הנאצית השקרית' אותה הוציא היטלר לפועל נגד היהודים, בכל שלבי הלימוד בבתי הספר באותן מדינות. באותו זמן, נאמרו דברי הוקרה לראש הממשלה הישראלי, שכיום הישות שלו מפעילה את אותה נאציות כביכול, של היטלר.

 

איש מהבכירים שהשתתפו בועידה לא טרח להשיב על מספר שאלות: האם השואה הזו אכן התרחשה ומה האמת לגבי המספרים שנפוצו אודותיה? מה דעתם לגבי הטבח בילדים, גברים וזקנים חסרי מגן בפלסטין כיום שנעשה בדם קר מאז ה-28 בספטמבר 2002 [כך במקור]? האם אין זו 'נאציות חדשה'? וכיצד מקבלות זאת היושרה האירופית המזויפת שלהם והגנתם המדומה על זכויות האדם?

עד היום איש ממדינות אלה לא השיב, ולעולם לא ישיב, על שאלות אלה, מכיוון שהם לוקים בדו-פרצופיות בנוגע לתפישה ולניתוח, ולכן אין סיכוי לקבל מהם תשובה. אנו רק יכולים להעלות ראיות חותכות ולנסות לקרוא מחדש את סיפורה של ה'שואה' הזו במלוא האובייקטיביות.

 

ראשית, העובדות אודות השקר הזה ומה שאופף אותו הינן כדלקמן:

 

[מספר] הקורבנות כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, הן בשל פשעיהן של מדינות הציר והן בשל [פשעיהן של] בעלות הברית, הינו לפי גרסאות אחדות כחמישים מיליון – מתוכם כשמונה עשר מיליון גרמנים. זאת, אם כתוצאה מן המלחמה ואם בשל פשעי היטלר. בין הקורבנות של מלחמה זו היו  יהודים, כמוהם כיתר בני המין האנושי. שכן, המלחמה ופגזי התותחים ו[פצצות] המטוסים אינם מסוגלים להבחין בין יהודי לשאינו יהודי. כמו כן, היטלר היה נגד כל הלאומים שאינם גרמניים טהורים, יהודים ושאינם יהודים. הוא היה לאומן גרמני קנאי ללאומיותו שהתנגד לכל דבר

זולת גרמניה, מה שכלל, כמובן, את היהודים ואת הלא-יהודים.

 

חיבורים ניטרליים, מאת כותבים ציוניים, מוכיחים את השקר אודות שריפת היהודים במשרפות בגז [כך במקור]. בין אלה, ניתן להזכיר למשל את הגרמני שחי תחת שלטון הנאצים, יוסף גינצבורג, אשר ברח עם משפחתו לאמריקה וממנה עבר לישראל, שלהקמתה היה נלהב. אולם, עד מהרה הוא עזב את ישראל לאחר שהתנסה במהותה הגזענית הנאצית, לדבריו, וחזר שוב לגרמניה בשנות החמישים. שם [בגרמניה], הוא כתב מספר ספרים חשובים אודות 'השואה', בהם הכחיש שהיו תאי גאזים המיועדים לשריפת היהודים. הוא אמר: 'זהו שקר גדול ותו לא, אשר באמצעותו רצו היהודים הקיצוניים לסחוט את אירופה – בפרט את גרמניה – ולגזול את ארצות מולדתם של האחרים' וזה בדיוק מה שקרה בפלסטין הכבושה. יוסף גינצבורג נרצח בידי היהודים כאשר עלה לקבר אשתו בבית הקברות היהודי במינכן, כתגמול על ניסיונו לחשוף את הזיוף שלהם.

 

ההיסטוריון והגיאוגרף הצרפתי המפורסם, פול ראסיניין [כך במקור. הכוונה לפול ראסינייה], ניסה להתמודד עם הזיוף והשקר הללו מהתחלה. בשנת 1948 הוא פרסם את ספר ההיסטוריה החשוב ביותר בנוגע לזיוף זה, בשם 'חציית הקו'.[1] בספרו הוא הסתייע במספרים ובסטטיסטיקות מדויקות אודות מספר היהודים באירופה – בפרט בגרמניה – לפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה, הוא השווה אותם בדייקנות והסיק מכך שמספר ההרוגים מביניהם כתוצאה מהמלחמה או כתוצאה מכך שהיטלר רדף אותם ואחרים שאינם נתיני גרמניה, לא עלה על כמה מאות אלפים; [ראסינייה כתב בספרו] 'המספר לא הגיע אפילו למיליון הרוגים לכל היותר.'

 

פול ראסיניין נרדף והועמד לדין. הוטל עליו, על המוציא לאור ועל מחבר ההקדמה לספר קנס כספי גדול, בדיוק כפי שקרה כעבור חצי מאה לפילוסוף המוסלמי רוז'ה גארודי, כאשר פרסם את ספרו 'המיתוסים המכוננים של הציונות', שבו הפריך את אותו השקר – השקר של שריפת היהודים במשרפות הגז [כך במקור]. [2] ובמדינה דמוקרטית, צרפת, נגזרו עליו [על גארודי] מאסר של תשעה חודשים, קנס, רדיפה ורצח אופי. איזו מין דמוקרטיה זו, שאינה סובלת את מאמציהם האינטלקטואליים של האחרים בסוגיות היסטוריות של העולם הזה? ...

 

מארה"ב הביא הסופר והחוקר ארתור בוץ ספר חשוב תחת הכותרת 'השקר של המאה העשרים' ... בספר זה נתונים מדעיים מדויקים על מחנה אושוויץ, שנטען כי 1.2 מיליון יהודים נשרפו בו. [3]  ארתור בוץ הוכיח, כי במחנה זה נשרפו גופות המתים כתוצאה מהמלחמה – יהודים ולא יהודים – וכי גופותיהם נשרפו כדי שלא יפיצו מחלות מידבקות עקב השארתן ברחובות לזמן רב. [כמו כן,] קרוב לוודאי שהיטלר לא היה זה שבנה את המשרפות, אלא הפולנים לאחר המלחמה, וכי הריחות שיצאו מן המשרפות בהן נשרפו הגופות, היו גם של סוסים שהתפגרו כתוצאה מהמלחמה ... הוא הסיק מכל זה שה'משרפות' ... הינן שקר שהגיע הזמן לחשוף אותו. כמובן, שארתור בוץ זכה למתקפה ציונית עולמית נרחבת עליה כמעט שילם בחייו.

 

העדויות והחיבורים הניטרליים בעולם אודות ה'שקר' הזה, שהיהודים הצליחו לנצלו בתבונה רבה, נמשכים. הניסיון החשוב האחרון, שגם הוא עמד בפני מתקפת נגד ציונית, היה של ההיסטוריון הבריטי דיוויד אירווינג, אשר בשנת 1990 הכריז בפני 800 איש במינכן כי באוושויץ כלל לא היו תאי גז, וכי תא הגז במחנה המעצר שם, הוקם על ידי הפולנים לאחר המלחמה – בדומה לזה שהקימו האמריקנים בדכאו – וכי לא נשרפו שישה מיליון יהודים כפי שנטען. בחודש ינואר 2002, הוא חזר וקבע שלא ייתכן כי מספרם [של כלל היהודים] שנהרגו כתוצאה מהמלחמה, מגיע למספר זה [של שישה מיליון]...

 

באותו אופן, הופיעו מאמריו של גילברט אייר ב'אינדיפנדנט' הבריטי, שבהם החשיב את הדיבורים על השואה כאופנה זולה ותו לא. כמו כן, הופיעו חיבוריהם של הסופרים הבריטיים סאם שולמן, טים קול ונאתא שאלטר [כך במקור], של הסופר האמריקאי פיטר נוביק ושל עשרות [כותבים] אחרים בעלי מצפון, שהושפלו מאוד מן המסחר הזה בשואה השקרית ...

 

יהיו אשר יהיו הפרטים וההוכחות אשר מדגישים את השקר של שריפת היהודים במשרפות הנאצים, אותם נציג - הם [היהודים] ומדינאי אירופה שסוחרים עימם בו [בשקר השואה] בשום אופן לא יאמינו לנו. אדרבה, קרוב לודאי שהם יאשימו אותנו באנטישמיות, וזה לא מטריד אותנו. אולם, הבה ונשאל את השאלה הבסיסית כאן: מה לעשות?... האם נוכח התפתחויות דוחקות אלו בעולם, מוסדותינו – במיוחד אלה העוסקים בזכויות האדם ובחירויות – אינם צריכים לשים לב היטב לסחיטה המוסרית והמדינית הזו במהדורתה החדשה שמכה גלים בעולם כיום, החל משטוקהולם, דרך לונדון וכלה בפלסטין, אשר משלמת לבדה את המחיר על פשע שלא ביצעה במאה שעברה?

 

אם הסחיטה הזו קשורה למערב, כמי שיצר את הבעיה שלהם [של היהודים], הרי שאין זה מן הראוי שהיא תהיה קשורה אלינו. אם המדינאים במערב חייבים לזכור את השואה הזו בשל אמונתם ובשל הפרטים המוטעים שברשותם... אנו אומרים שהם חופשיים להאמין [במה שהם רוצים] וחופשיים לכפות את אמונתם על אוסטריה כדי שלא תבחר ממשלה עליה נמנים מי שמכחישים את השואה השקרית הזו, וכוונתנו ליורג היידר. הם חופשיים [לעשות כן], רק שלא יכפו אותה [את אמונתם] עלינו ועל עמינו ועל תרבותנו.

 

כמו כן, עליהם [אירופאים] לזכור עם אותו רגש אשמה,  ואיתם גם מוסדותיהם ומוסדותינו האזרחיים והרשמיים שנמצאים בקשרים איתם – כי יש עם נוסף [הכוונה לעם הפלסטיני] שעודנו משלם את מחיר הרעיונות והשקרים הללו. מתוקף ההומאניות, כיבוד המצפון והתרבותיות, אסור שעם חופשי בעל אדמה וציביליזציה ישלם את מחיר הייסורים של עם אחר - בהנחה, לצורך הויכוח בלבד, שאכן אירעו [ייסורים] - מכיוון שזה מנוגד להיגיון של ההומאניות. איזו הומאניות ואיזו תרבות מקבלות את חצי האמת וחצי ההיסטוריה? איזה מצפון יסכים עם פשע כזה? ואיזה שכל יסכים לשניות המדינית הזו ...

 

עשרות חוקים מערביים במדינות אירופה שונו כדי לשמור על מיתוס השקר הזה של שריפת היהודים. אדרבה, גם עשרות תוכניות לימוד שונו. עתה אפשר לגדף את הדתות המונותיאיסטיות שם, אך ה'שואה' והשקר שלה הינם מעל הביקורת ומעל [הבעת] הדעה, ובאירופה אי אפשר [אפילו] להתקרב אליה. כל זה מוכיח, שאנו עומדים בפני עבודת אלילים מערבית חדשה, שמצריכה מהפכה תרבותית אמיתית בתוכה לשם הריסתה, מהפכה שתעשה שימוש בעובדות ובמדע כנגד אגדות חסרות כל בסיס במציאות האמיתית ובהיסטוריה המהימנה.[4]