עצומת אינטקלטואלים סורים למען דמוקרטיזציה ורפורמות
בתחילת פברואר 2004 חתמו כ-700 משכילים סורים על עצומה (ר' נספח) אותה בכוונתם להגיש לשלטונות סוריה ב-8.3.2004, יום השנה לעליית מפלגת הבעת' הסורית לשלטון. מארגני העצומה מתכוונים לאסוף באמצעות האינטרנט מיליון חתימות. העצומה קוראת בין היתר לביטול חוקי החירום השוררים בסוריה מזה 40 שנה, לשחרור האסירים הפוליטיים ולמתן היתר לגולים מאונס לשוב לסוריה. בעוד התקשורת הסורית הרשמית מתעלמת מלדווח על העצומה, הביעו כותבים סורים בכלי תקשורת ערבים זרים את תמיכתם בתוכנה.
העיתונאי הסורי שעבאן עבוד כתב ביומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם"[1]: "אין זה מפתיע כי מדי יום עולה מספר המשכילים והסופרים הסורים החותמים על העצומה, הקוראת לבטל את מצב החירום שנכפה על סוריה ב-1963 ו[מעלה] דרישות נוספות לזכויות דמוקרטיות נוספות לאזרחים אשר איבדו את סבלנותם נוכח איטיותן של הרפורמות המובטחות. זו העצומה הגדולה ביותר, אשר מספר החותמים עליה אמור להגיע לכמה אלפים... כיום שורר בקרב האזרחים הסורים מצב של מבוכה, דאגה וציפייה שלא היו שנים ארוכות. נכון שהשינויים האזוריים בעקבות הכיבוש האמריקאי השפיעו על כך, אך הייאוש הפנימי מ[אי קיומן של] רפורמות פנימיות רציניות, הירידה בתנאי החיים וקיומן של בעיות שחיתות, אבטלה, פיגור בחינוך ואי שקיפות במשפט ממלאים תפקיד גדול יותר במצוקותיו של האזרח הסורי.
כיום נעים מעגלי הדיונים הסורים במעגלים החברתיים והתרבותיים השונים בקצב אחיד, ואותן שאלות חוזרות על עצמן... המדינה וכל אזרחיה נראים כמסבים יחד סביב שולחן אחד וחגים במעגל סגור של דיון עקר, או כשרויים במנהרה ארוכה וחשוכה שאין לה סוף.
נראה שהסיבות למבוכה קשורות כולן בנסיגה שבאה בעקבות סיסמאות הרפורמה הגדולה. ההבטחות הגדולות להילחם בשחיתות, לפתח את החינוך, לפעול לעצמאותה של מערכת המשפט, להילחם באבטלה ולשפר את רמת החיים, להקל את הביורוקרטיה ולפתח את המצב המפלגתי והפוליטי - לא הביאו דבר. השחיתות במנגנוני הממשלה מתחזקת מדי יום, ואף הפכה לגלויה וכללית וללא בושה או פחד מעונש. אם הנסיגה הזו במישור הפנימי, לאחר הבטחות רבות, היתה אחד הגורמים לייאוש ולמבוכה בקרב הסורים, הרי שלשינויים הפוליטיים והאזוריים שקרו ועודם קורים יש תפקיד חשוב ועיקרי בביסוסן של הדאגה והציפייה.
תוך כדי ציפייתם של מרבית הסורים [לרפורמות], החלו בחוגים הפנימיים של מפלגת הבעת' בסוריה דיונים ברמת המנהיגים, במטרה להביא לפיתוחה ולקידומה של המפלגה. דיונים אלה, [שנושאם הוא] הקמת ועדות ללימוד הדרכים לפיתוח המפלגה מבחינה רעיונית וארגונית, משקפים מצב של דאגה השורר במפלגה לאחר נפילת הסניף השני שלה [עיראק] בעקבות הפלישה האמריקאית. כמו כן הם משקפים דבקות בשלטון ויציאה, גם אם מאוחרת, נגד השינויים הבינלאומיים והאזוריים שצצו מאז התמוטטות ברה"מ...
התפניות ההיסטוריות לא אמרו דבר להוגי הדיעות של מפלגת הבעת' ולמנהיגיה. רק הכיבוש האמריקאי בעיראק, נפילת הבעת' העיראקי, האיום בתקיפה צבאית נגד סוריה ושינוי המשטר בה הם אלה אשר יצרו את הצורך ואת הקריאות לשינוי, שכן הדאגה והפחד מאיבוד ההטבות הם אלה אשר מניעים את החשיבה לפיתוח ולחידוש כיום, ולא קריאת ההיסטוריה... אין לצפות כי [מפלגת] הבעת' בסוריה תקבל החלטות היסטוריות בשל גודל השחיתות אשר פושה בקרב אנשי הבעת' הסורים ובשל היעדר צוות רפורמה [הנשען על] מוקדי כוח שיוכל בסופו של דבר לכפות את תכניותיו...
כל הנתונים מראים כי הקנאות האידיאולוגית של אנשי הבעת' הפכה היום לזכרונות עבר. הגוף המאמין והאמיתי של חברי הבעת' המייסדים התפזר בין מלקוחי השלטון ושחיתויותיו. חלק מהם בחר להתפטר או להצטרף לגוף מפלגתי אחר, וחלק מהם היגר מרצון או בכפייה. מתוך מיליון וחצי חברים ישנם רבים אשר הצטרפו למפלגה בשל סיבות אחרות מאשר אידיאולוגיה, אמונה באחדות [ערבית], חופש וסוציאליזם. מי שחי בסוריה יודע כי ישנם מאות אלפים אשר הצטרפו למפלגת הבעת' בחיפוש אחר משרה או כדי להתחמק מסכנה כלשהי, או מתוך חשבון אישי כלשהו. [לכן] בקושי ניתן להבחין בחשיבות השינוי והחידוש בקרב מנהיגי [הבעת'], על אחת כמה וכמה בקרב שאר הקשת הפוליטית והחברתית בסוריה, בעיקר לאחר שהמוניטין של הבעת' וכמה מבכיריה נקשר בשחיתות, בביורוקרטיה ובפגיעה בחירויות הפוליטיות...
מנהיגי הבעת' כיום הם לרוב בכירים הידועים יותר בנאמנותם למשטר [הקיים] ובהגנה עליו בתקופות קשות מאשר כאנשי בעת' העסוקים ברעיון ובאידיאולוגיה. כל שינוי בחיים הפוליטיים הסורים שלא יביא להחייאת החיים המפלגתיים על בסיס דמוקרטי ולא יאפשר לכל הכוחות להתבטא ולפתח את המצב המפלגתי ללא תנאים או הגבלות של מפלגת הבעת', יישאר בגדר כישלון..."
מחמד עלי אל-אתאסי, פעיל בתנועת 'החברה האזרחית' הסורית, כתב ביומון הלבנוני "אל-נהאר"[2]: "מכיוון שהדרישות הדמוקרטיות של החברה הסורית לא השתנו בהרבה במשך ארבע שנות שלטונו של בשאר אל-אסד, הדבר מוכיח את צדקתן של הדרישות האלה, את הצורך הדחוף למלאן יותר מתמיד בשל קיפאונו של השלטון הנוכחי, וכן את עומק ההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות האחרונות. פיגועי ה-11.9, המלחמה בטרור, כיבוש עיראק, ההפצצה הישראלית על פאתי דמשק, האיומים האמריקאיים והישראליים על סוריה ולבנון, החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה והכנסת סעיף הדמוקרטיזיציה של המשטרים הערבים לתוך האג'נדה של הממשל האמריקאי - כל אלה אינם מותירים ספק כי הדרך הטובה ביותר שבה תוכל סוריה לעמוד מול האתגרים היא היפתחות המשטר הפוליטי שלה כלפי מרכיבי החברה האזרחית, מתן חירויות בסיסיות ומתן אפשרות לשכן הלבנוני לצאת מהיגיון האפוטרופסות וההיגררות, לטובת שתי המדינות והעמים.
אך בהירותן של הדרישות הדמוקרטיות והחזרה עליהן באמצעות גילויי דעת, עצומות ומאמרים בעיתונות לא שינו דבר. השלטון הסורי לא הגיב באופן חיובי והצליח להתעלם מהקולות הכנים הבאים מכל עבר והקוראים לו לפתוח מיד במהלך של רפורמה פוליטית לפני שיהיה מאוחר. המצב כיום דומה לדו-שיח של חירשים. מדיניות גילויי הדעת והעצומות סיימה את תפקידה לפני זמן רב, ויש צורך דחוף בשפה חדשה ובדרכים שונות לעשייה פוליטית אופוזיציונרית שתהיה מעשית יותר... ותצליח להשיג ויתורים אמיתיים מצד השלטון... גילויי הדעת הקודמים עזרו במשך תקופה מסוימת להזיז את מחסום הפחד בתוך החברה והציבו מחדש את הרפורמה הדמוקרטית בראש מעייניה של האופוזיציה הפוליטית...
כל מי שעוקב אחר הזירה הסורית יודע בפשטות כי לא ניתן לאסוף 100 אלף חתימות על עצומה כלשהי הקוראת לרפורמה פוליטית, [אם כן] כיצד מצפים למיליון [חתימות על עצומה זו]? אינני מתכוון לכך שאין בתוך החברה הסורית כמות כזו של תומכים בדרישות לדמוקרטיה אלא קודם כל לכך שמדינת המשטרה בסוריה ממשיכה למלא את תפקידה, וכי אחיזתה הבטחונית עדיין חונקת את החברה ורוב האנשים ממשיכים להראות את ההיפך ממה שהם מחזיקים בבטנם, בעיקר במה שנוגע לאינטרסים הכלכליים של חביבי השלטון.
שבירת מעגל הקסמים הזה, המבוסס על מאזן אימה ודיכוי, ודחיפת האזרחים לצאת משתיקתם ומפחדם דורשת הרבה יותר ממדיניות של 'גילויי דעת'. זהו האתגר הגדול העומד בפני הכוחות הפוליטיים השואפים להיות פעילים בתוך החברה הסורית. כל צעד שעושה השלטון הסורי לעבר הקלת אחיזתו הבטחונית על החברה יהיה בסופו של דבר לטובת התנועה הדמוקרטית הסורית. חוסר יכולתה של התנועה להסתמך על יוזמות של רצון טוב מצד כוחות הרפורמה בתוך השלטון יותיר את התנועה הדמוקרטית שבויה של אג'נדת השלטון, יגרום לבלבול בקרב כוחות האופוזיציה וירחיק כל אפשרות מעשית להתלכדותם סביב תכנית בסיסית שתוביל את המדינה מעריצות לדמוקרטיה".
חבר מערכת היומון הסורי הרשמי "תשרין", חסן יוסף, עוסק גם הוא בעצומה ובמצב הדיכוי במדינות ערב (וסוריה בתוכן) [3]. בתשובה לקורא שפנה אליו בעילום שם, הוא כותב כי הוא עצמו חתם בעבר על עצומות דומות וכי לא חתם על העצומה הנוכחית רק משום שלא ידע עליה: "זכותך לעמוד בחשיכה ולהתחבא מאחורי שם בדוי. באופן אישי אני מכבד את כל זכויות האזרח, כולל את זכותו להתחבא מאחורי שם בדוי, והדבר נובע מבטחוני כי אנשים מתחבאים... משום שהם חוששים. יש להודות כי פעולותיהם של מנגנוני השלטון השונים במדינות ערב נתנו לאזרח הפשוט סיבות רבות שהצדיקו את חששו... שמענו על אנשים רבים שסבלו בשל עמדותיהם הגלויות, ולמרבה הצער הדבר עדיין אפשרי.
אך אין לך זכות, כאשר אתה מתחבא בעלטה, לדרוש ממני לעמוד באור, לחשוף את נפשי בפנייך ולגלות לך את חלומותי ואת שאיפותי. אין מה שיבטיח לי כי אינך אלא צלף המבקש ממני לעמוד באור כדי שתוכל לכוון ללבי! למרות זאת, אני נענה לבקשתך... שכן בחרתי לפני זמן רב כי האמת שלי תהיה זהה, הן בחושך והן באור!
אתה מבקש לדעת מדוע לא חתמתי על העצומה שקראה לבטל את מצב החירום הנוכחי. באופן אישי אני סבור כי המצב הזה... פוגע בשמה של ארצנו בחו"ל בלי לעזור ליציבותו של המשטר מבפנים! אך לא חתמתי על העצומה, מכיוון שהיא לא הגיעה אלי ולא ידעתי עליה. נכון שחתמתי בעבר על מספר עצומות וגילויי דעת כלליים יותר בנושא זה, אך לפני זמן רב הבנתי כי העיתונאי הוא, כדברי אלבר קאמי, "היסטוריון של הרגע", וכי משימתו של הכותב היא לגעת במצפונו של הקורא כדי שהוא יבצע את השינוי! הכותב אינו אחראי רק לנכונות הדברים שהוא כותב אלא גם להשפעת הדברים שהוא כותב על החברה!... התקשורת שלנו עדיין מטפלת בנושאים בעיתיים כמו ילד שרואה נמר: הוא מכסה על עיניו ואומר: 'אני לא כאן'. [אז], כל שנותר לנמר הוא לטורפו..."
נספח: נוסח העצומה[4]
"בתאריך 8.3.1963 הכריזה מועצת הנהגת המהפיכה על מצב חירום בסוריה. אע"פ שחלפו מאז 41 שנה, המדינה עודנה כורעת תחת עֻלָּם של חוקי החירום, אשר השפעתם מקיפה את כל תחומי החיים של החברה והאזרחים בסוריה, וכתוצאה מהם הוטל מצור על החברה, תנועתה נעצרה, הפוטנציאל שלה נפגע, ואלפי אזרחים הושלכו לכלא בשל דעותיהם, עמדותיהם הפוליטיות או בשל אישומים שאינם מהווים עבירה פלילית.
ההשלכות של חוק החירום (החוקים הצבאיים ובתי המשפט המיוחדים) הולידו חוקים צבאיים מיוחדים, התלויים במידה רבה במצב רוחם של המוציאים לפועל.
אנו, החתומים מטה, מבקשים משלטונות סוריה להסיר את מצב החירום ולבטל את השלכותיו ואת השפעותיו (החוקתיות, הפוליטיות והכלכליות), בכלל זה:
- ביטול כל החוקים הצבאיים והחוקים לשעת חירום
- הפסקת המעצרים השרירותיים
- שחרור כל העצורים הפוליטיים ואסירי הדיעה ופיצוי הניזוקים
- בחינה מחדש של [תיקי] שלילת האזרחות (מסיבות פוליטיות)
- החזרת הגולים למולדתם עם ערבויות משפטיות
- פתיחת תיק הנעדרים, חשיפת גורלם, הסדרת מצבם החוקתי ופיצוי קרוביהם
- מתן חירויות דמוקרטיות כולל הזכות להקמת מפלגות ואגודות אזרחיות".
