בעל טור כוויתי: התיקן הציוני
בעל הטור הכוויתי, פח'רי האשם אל-סיד רג'ב, פרסם ביומון הכוויתי אל-קבס מאמר שכותרתו 'תיקן ציוני'. במאמרו משווה רג'ב את הציונים לתיקנים שמסוגלים לשרוד בכל מצב ומשתמשים בשיטות מגונות כדי להבטיח את המשך קיומם. לטענתו, הציונים השתלטו על העולם וגרמו לתושביו לשנוא את הערבים והמוסלמים, בעוד לערבים אין עמדה מאוחדת והם שומרים את תגובתם בליבם.
להלן תרגום המאמר:
"ישנם סוגים [שונים] של תיקנים: בלי כנפיים, עם כנפיים, גרמני, אמריקאי, אסיאתי. התיקנים הם מבין היצורים הקדומים החיים על פני האדמה, אשר מסוגלים לסבול תנאים קשים יותר מכל יצור אחר, ומסתגלים במהירות לסביבה. אומרים שיש ארבעת אלפים סוגים [של תיקנים]. התיקן נאבק על קיומו כשהוא מסוגל לשרוד שבוע או שבועיים בלי ראש, וחודש ללא אוכל, ויכולתו לסבול קרינה, גדולה עשרות מונים מזו של האדם. אני משווה את הציוני לתיקן: כבר אלפי שנים הציוני נאבק כדי [להישאר] בחיים, כאשר הוא משתמש בכל השיטות האפשריות: גזל, ניצול, הונאה, הרג ו'הטלת הביצים [שלו]' ברחבי העולם כדי שצאצאיו ימשיכו להתקיים עד אחרית הימים.
הציונים הצליחו להשתלט על העולם בשקט, מתוך יישוב הדעת ולמידת העתיד, והפכו עכשיו לכוח החזק ביותר בעולם – לא כוח של שרירים ומאגרי נשק, אלא כוח של מחשבה כלכלה ויכולת לתכנת את כל המדינות כך שיצייתו להם, ואזהרת מי שמתנגד להם; הכרזה פשוטה נגדם תוביל [לתגובה] אכזרית מצידם להתקפה, ואוי לאנטישמים. כוחם ועורקיהם של הציונים מסתעפים דרומה, צפונה, מערבה ומזרחה, ובימים האחרונים נודע על חדירת הלובי הציוני אל הממשלה הבריטית, והדבר נחקר במטרה לגלות מהיכן מגיעים הכספים ומיהי הקבוצה התומכת. למרבה הצער, אצלנו הערבים הכול נשאר בלב, אפילו התגובות שלנו הן בלב.
שמענו על העמדה של שוויץ בנוגע לאיסור בניית צריחים חדשים, ולא שמענו על עמדה ערבית מאוחדת שמגנה את ההתנהגות הזאת. איש אינו חולק על כך שיש תיקן ציוני מאחורי כל נושא שמתעורר ונרקם נגד הערבים, ובמיוחד נגד המוסלמים. אלה הן התוכניות [של הציונים], הגורמים לעולם הזר [המערב] לשנוא את קיומו של הערבי והמוסלמי. זה חל על כיבוש פלסטין, הגולן, סיני ולבנון, נמשך ב-11 בספטמבר ומסתיים באיסור הצריחים; ואולי בעתיד הם יאסרו עלינו להיכנס לארצותיהם.
הפיקחות שלנו [הערבים] היא בריקוד ובמשחק ברולטה, וראו לאן [הציונים] הגיעו באמצעות המדע והפוליטיקה, [ולאן] אנחנו הגענו באמצעות העושק והשררה!
ולסיכום: אוי לה [ל]אומה שאומות לועגות לבורותה! [שורה משירו של המשורר המוסלמי אל-מתנבי]."[1]
