מאמר המערכת של היומון הממסדי המצרי, אל-אח'באר, שכותרתו "מסר לעם פלסטין", כלל קריאה להרוג ישראלים: "...כל שנותר לנו לומר לבני פלסטין הוא שלמרות שהכל משכו מכם את ידיהם, אל נא תהיו עצובים ואל תמתינו לסיוע מאיש. הגנו על אדמתכם עד הסוף ... אל תעזבו את בתיכם. הרגו את אויביכם בכל מקום בהם אתם נתקלים בהם..."

במאמר שהתפרסם ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, תוקף העיתונאי המצרי האסלאמי, פהמי הוידי, את אוזלת היד של האומה הערבית נוכח המתרחש בשטחים ומספר על הרגשת השמחה העזה שפקדה אותו בעקבות הפיגוע בירושלים

וחיד עבד אל-מגיד, עורכו של  "הדו"ח האסטרטגי הערבי", שמפרסם מדי שנה "מוסד אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים", קרא במאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, להביא לסיום הסכסוך הישראלי ערבי באמצעות שינוי המאזן הדמוגאפי בתחומי הקו הירוק. לדבריו, יש להסתמך בעיקר על ערביי ישראל, לעצור את ההגירה היהודית לישראל ולתמוך כלכלית במעבר ערבים לתוככי הקו הירוק

העיתונות המצרית הממסדית התעלמה כמעט לחלוטין ממאמרו של הסנטור מיץ' מק'קונל בוושינגטון פוסט בו מתח ביקורת על הסיוע האמריקאי למצרים. העיתון הממסדי היחידי, שהתייחס למאמר, היה אח'באר אל-יום, שסקר את עקרי מאמרו של מקקונל במאמר המערכת שלו והוסיף: "...ברור שהסנטור מקבל את כל המידע שלו ממקורות ישראלים ומן הלובי הישראלי החזק בארה"ב.."

 וחיד עבד אל-מגיד, עורכו של  "הדו"ח האסטרטגי הערבי", המפורסם מדי שנה על ידי "מוסד אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים", התייחס במאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, לחלקם של ערביי ישראל בסכסוך הישראלי-ערב. לדבריו, ערביי 1948 הם חלק מן החברה הפלסטינית, הם אלו הנמצאים בזירת המערכה הסופית, והם אלו שיהפכו לרוב בישראל תוך פחות ממחצית המאה

היומון המצרי הממסדי אל אהראם פרסם את מאמרו של בעל הטור המצרי, מצטפא מחמוד, "ישראל... מחלת הדבר של התקופה ומדינת הטרור", המכפיש את היהודים ומייחס להם מעשי זוועה נגד אוכלוסיית העולם. המאמר מבוסס על הפרוטוקולים של זקני ציון

ארגון אמנסטי מתח ביקורת על המשטר המצרי בשל מעצר ההומוסקסואלים והתייחס לכך כאל פגיעה בזכויות אדם. והתקשורת המצרית התגייסה להגיב לדו"ח אמנסטי וקבעה כי נושא ההומוסקסואליות, המכונה בתקשורת המצרית "הפרוורסיה", אינו נוגע לזכויות הפרט אלא לזכויות הכלל

בראיון ליומון הלונדוני אל-חיאת התייחס חבר 'המועצה לשמירת האינטרס של החוקה', ונשיא איראן לשעבר איתאללה האשמי רפסנג'אני, לנושאים פנים-איראניים, אזוריים ובינלאומיים. רפסנג'אני מקורב ל'מנהיג העליון', עלי ח'אמנאי, ומשקף את דעת הממסד השמרני באיראן. לדבריו, איראן אינה מבחינה בין ממשל רפובליקני לדמוקרטי בארה"ב וקבע כי "חידוש היחסים מותנה בשינוי מדיניותה כלפי איראן"

נמשך הפולמוס בעיתונות הערבית בעקבות פסיקות המופתי הסעודי ושיח' אל-אזהר המצרי בדבר תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות תוך התמקדות שאלות: שיח' אל-אזהר ערער על תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות בשל הפגיעה באזרחים, ואילו המופתי הסעודי התייחס למחבל עצמו, אשר בשעת הפיגוע קיים חשש כי הוא מבצע התאבדות האסורה באיסלאם

בעקבות הביקורת שהוטחה בנשיא מצרים בעת ביקורו בארה"ב, פסקו, לזמן מה, מאמרי התמיכה בהיטלר ביומון המצרי הממסדי, אל-אח'באר. ואולם, השבוע שב היומון ומפרסם מאמר תחת הכותרת "בהגנה על היטלר", פרי עטו של מחמוד מחמד ח'צ'ר, מחכמי הדת של מוסד אל-אזהר

בקהיר נערך כינוס תמיכה בשיח' עמר עבד אל-רחמן, הכלוא בארה"ב בשל מעורבותו בפיגוע הטרור ב'מרכז הסחר העולמי' בניו יורק, ובו איימו הדוברים בפיגועים נוספים נגד מטרות אמריקאיות, אם לא ישוחרר מנהיגם. עורך דינו של השיח', מנתצר אל-זיאת, אמר: "כשארגון "הג'יהאד" גילה כי ה-CIA היה מעורב בהסגרת שלושה מאנשיו מאלבניה למצרים, הוא השתתף בפיצוץ שגרירויות ארה"ב בניירובי ובדאר א-סלאם

הצהרתו של המופתי הסעודי, שהטיל ספק בכשרותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות, ממשיכה לעורר תגובות בעולם הערבי. כזכור, שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, אמר בתגובה לפסק ההלכה של המופתי הסעודי כי פעולות התאבדות מותרות רק אם הן אינן מכוונות לנשים וילדים. ואולם, עמדה זו איננה מקובלת על הכל

ההסלמה בפעילות הצבאית באינתיפאדה, מחד גיסא, והיוזמה המדינית המצרית-ירדנית, מאידך גיסא, מעוררות בימים אלו ויכוח בקרב הנהגת האינתיפאדה והפעילים בשטח לגבי הדרך המתאימה לניהול המשך המאבק בישראל

המחזאי המצרי הידוע עלי סאלם, פרסם בטורו הקבוע בשבועון המצרי, אח'באר אל-יום, מאמר חריף בזכות השלום עםישראל: המלחמה בין מצרים לישראל בלתי אפשרית בעידן הנשיא חסני מבארכ, גם בישראל יעלה לשלטון עובדיה יוסף, על כל שנאתו לערבים. אלא שהמלחמה אפשרית, ואולי אפילו ודאית, בעידן אחר שבו תגיע לשלטון, באופן מקרי או ביד מכוונת, קבוצה של קיצוניים והרפתקנים פוליטיים

בתקשורת הערבית החל לאחרונה פולמוס בנוגע לתקינות ההלכתית וללגיטימיות המוסרית של פיגועי ההתאבדות הפלסטיניים נגד ישראל. בויכוח נטלו חלק חכמי הדת הבולטים באסלאם הסוני כיום, כמו גם אישים פוליטיים ובעלי טורים בעיתונות הערבית

במאמר שכותרתו "הנאציזם החדש ומשמעות הכוח האבסולוטי מבחינת שרון", כותב אבראהים אל-קאעוד, בשבועון המצרי הממסדי אח'ר סאעה: "אין הבדלים מהותיים בין שרון להיטלר, או בין הנאציזם - על האבדות שגרם לעולם ושהיו הגדולות ביותר בהיסטוריה של האנושות - לבין הציונות ומעשי הטבח והאסונות שגרמה מהרגע בו דרכו רגליהם של מאמיניה על אדמת פלסטין..."

נושא השואה והנאציזם שב ועולה בתקשורת המצרית הממסדית לעתים קרובות. בהקשר זה, לאחרונה החלה אופנה חדשה בעיתונות המצרית הממסדית, ובעיקר ביומון אל-אח'באר: בעלי טורים מודים בהתרחשותה של השואה, מברכים עליה, ואף מייחלים לחזרתו של היטלר

לפני כמה שבועות מת שחאתה הארון, יהודי מצרי אנטי-ציוני, חבר המפלגה הקומוניסטית המצרית. בעבר היה כלוא כמה פעמים עקב היותו קומוניסט, וכיתר יהודי מצרים, נעצר גם בכל פעם שפרצה מלחמה בין מצרים לישראל. חבריו של שחאתה מימי הכלא ועיתונאים נוספים פרסמו לאחר מותו שורה של מאמרים בהם העלו על נס את פועלו וזכרו

הביקורת שספגה העיתונות המצרית הממסדית בעקבות הערות גזעניות בגנותו של מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, כמו גם על רקע פרסומי התועבה האנטישמיים והאנטי-ישראליים הבלתי פוסקים, השפיעה באופן חלקי בלבד. בעוד שהביקורת נגד פאול מותנה באופן דראסטי, הטון האנטישמי ממשיך לאפיין את מאמריהם של כמה מבעלי הטורים בעיתונות הממסדית

העיתונאי המצרי הליברלי, רצ'א הלאל, התייחס בטורו השבועי ב"אל-אהארם" להיבטים השליליים של התמוטטות תהליך השלום והתוכניות ל"מזרח תיכון חדש": "מיותר לציין שבחירתו של אריאל שרון לראשות ממשלת ישראל עלולה להוות תפנית שלילית במזרח התיכון....".

בתקשורת הישראלית דווח כי בעת ששר הביטחון הישראלי, בנימין בן אליעזר, ביקר במוצב צה"ל ברצועת עזה, נורו יריות אל עבר המוצב והמשך הסיור בוטל. העיתונאי המצרי, אחמד חסן, התייחס למקרה במאמר שכותרתו "מוראו של הגנרל": "כדור תועה רמס את יראתם של הגנרלים של בני ישראל עד עפר, למראה ומשמע העולם כולו..."

תחת הכותרת "אין מקום לדמעות!", כותב העיתונאי כמאל עבד אל-ראוף: "בכנות, אינני יכול לומר שהצטערתי על מותם של שלושת הישראלים בידי הצעיר הפלסטיני שפוצץ עצמו בשוק של נתניה. לא הצטערתי גם כאשר פלסטיני אחר דרס שמונה חיילים ישראלים באמצעות אוטובוס. אחראים לכך תושבי ישראל שבאו מאירופה, מאמריקה, ומרוסיה וקראו להשליך את הערבים לים

העיתונאי המצרי הליברלי, רצ'א הלאל, פרסם מאמר בגנות הלובי הפרו-עיראקי בעולם הערבי, בציינו כי לאחרונה גברה התופעה של אישים מצרים המבקרים בבגדאד, נפגשים עם נשיא עיראק, סדאם חוסיין, ואח"כ מספרים בהרחבה  על חוויותיהם. על רקע זה, ביקורתו החד-משמעית של הלאל נגד הלובי הפרו-עיראקי ונגד מנהיג עראק  מהווה קול יוצא דופן

היומון המצרי הממסדי, אל-אח'באר, פתח במתקפה חריפה נגד מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, בעקבות ביקורו באזור. במאמר המערכת של היומון נכתב תחת הכותרת "האיש שאיבד את צבעו": "שה"ח האמריקאי השיל את עורו, עקר את עצמו משורשיו וכיום הוא מייצג רק את עצמו ואין לו כל קשר לקהילה האמריקאית השחורה שהובילה את מהפכת הדמוקרטיה, השוויון וזכויות האדם בעולם

ב-14 בפברואר, ביצע נהג אוטובוס פלסטיני, עלאא' ח'ליל אבו עלבה, פיגוע טרור כשדרס קבוצה של חיילים ואזרחים בטרמפיאדה באזור. בפיגוע נהרגו שבעה חיילים וחיילות ואזרחית אחת ורבים נפצעו. האינטלקטואלית המצרית, נואל אל-סעדאוי, הידועה כאחת ממנהיגות המאבק למען זכויות האישה במצרים ובעולם הערבי, פרסמה מאמר בו בירכה, בסגנונה הספרותי, על המעשה

האינטלקטואל המצרי, אניס מנצור, כתב בערבית בטורו ביומון  אל-אהראם: אין דבר הממרר את החיים של יהודי העולם כמו הגידול במספר ההרוגים בישראל מדי יום ביומו, שאם לא כן, יתקשו יהודי ארה"ב לתרץ לאמריקאים ולעולם את הברבריות היהודית בישראל. כמו כן, [ללא הרוגים ישראלים], יתברר לעולם כולו שהיו סיבות המצדיקות את מה שקרה ליהודי גרמניה, פולין, ורוסיה

עורך שבועון האופוזיציה המצרי אל-אסבוע, מצטפא בכרי, תאר "חלום" שבו הוא נשלח על ידי ממשלת מצרים לאבטח את אריאל שרון בעת ביקורו במצרים. בחלומו, הולך בכרי לקבל את פניו של שרון בנמל התעופה והוא מספר: "לאחר זמן מה, נחת החזיר; פניו פני שטן, רוצח, ידיו מגואלות בדם ילדים ונשים, פושע שראוי להוציאו להורג בכיכר העיר..."

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מה- 2.2.2001,  דיווח כי יו"ר המל"פ, סלים אל-זענון, הכריז על הקמת "רשות לעצמאות לאומית". זענון מסר, כי עפ"י החלטת כינוס בקהיר, בהשתתפות 100 אישים פלסטיניים משטחי הרש"פ ומן הפזורה הפלסטינית, ומטרתה "להביא להגשמת עצמאות מוחלטת ומלאה של מדינת פלסטין בהסתמך על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית"

"אינתיפאדת אל-אקצא" החריפה את המשבר החמור הפוקד את "אגודת השלום של קאהיר" מאז מות מייסדה, לוטפי אל-ח'ולי, בשנת 1998. זאת בשל חילוקי דעות פנימיים, שינוי המדיניות המצרית כלפי ישראל בעקבות האינתיפאדה וכן "הזעזוע מעמדת כוחות השלום הישראלים" הנתפשת כ"קרובה יותר לעמדות ממשלת ברק מאשר להחלטות הבינלאומיות ולרצון אמיתי להשיג שלום"

מזכירת המדינה האמריקאית, מדליין אולברייט, הפכה, מאז מונתה לתפקידה, לאחת הדמויות השנואות בעולם הערבי. מדיניות ארה"ב כלפי עיראק, כמו גם הפצצות התגובה בסודאן ובאפגניסטן בעקבות הפיגועים בשגרירויות ארה"ב באפריקה, השניאו את אולברייט על בעלי הטורים בעיתונות הערבית

מאז התחדשות האלימות הישראלית-פלסטינית, התמעטו הקולות בזכות המו"מ עם ישראל בקרב תנועת השלום המצרית. על רקע ההתבטאויות האנטי-ישראליות שהלכו והחריפו בתקשורת המצרית, בולטים מאמריו והופעותיו בטלוויזיה של איש תנועת השלום המצרית, אמין אל-מהדי, שדבק בעמדותיו בזכות המו"מ עם ישראל

החלטתו של הנשיא מבארכ להחזיר את שגריר מצרים בישראל, מחמד בסיוני, מתל אביב לקהיר היוותה נקודת מפנה במדיניות המצרית. הנשיא המצרי ממשיך אמנם לקבוע באופן חד משמעי כי פניו אינם למלחמה וכי השלום הוא האופציה האסטרטגית מבחינתה של מצרים, אבל במקביל, ההנהגה המצרית הקצינה את יחסה לישראל

בעל הטור, צלאח מנתצר, כתב באל-אהראם: יתכן וביקור סאדאת בירושלים והתערבותה של ארה"ב בשנת 77 נראו כקפיצה לוליינית ראוותנית, אך היום כל פרשן יכול להבין כי מה שעשה סאדאת ב77- היה מהלך מדיני מובהק שנשען על מספר עובדות שסאדאת צדק לגביהן

 אינתיפאדה בשטחים הציבה את מצרים בפני מציאות מדינית וביטחונית חדשה ואילצה אותה לקבל הכרעות חשובות. הנשיא מבארכ נאלץ לשרטט את גבולותיה של הסולידאריות הערבית, בשעה שהאינטרסים המצריים הגיעו לכלל סתירה עם אלו של הפלסטינים בנוגע לעימות עם ישראל

בראיון לשבועון המצרי אל-אהראם אל-ערבי, הבהיר השיח' עכרמה צברי, המופתי של ירושלים ופלסטין מטעם הרשות הפלסטינית, את עמדותיו בנושאים שונים הנוגעים לסכסוך הישראלי-ערבי:  "אני חושב שאנו עדיין לא הקרבנו במידה הראויה למען שחרור אל-אקצא. עלינו להקריב עד שניצחון אללה יתגשם...

העיתונאית המצריה, סהאם ד'הני, מתארת במאמר תחת הכותרת "בני מחפש אקדח" את התלבטויותיה נוכח ההקצנה שאחזה בבנה על רקע האירועים בשטחים:  "החלטתי לקחת אקדח, להתגנב דרך גבול סיני, ולהשתתף יחד עם ילדי פלסטין בהגנה על ירושלים" בני גמאל, תלמיד בכיתה ט', הפתיע אותי במלים אלה.."

מאז פרצה האינתיפאדה הופיעו בתקשורת המצרית והערבית רק קומץ פעילי שלום מצרים. כמה מהם "חזרו בתשובה" בעקבות תמיכתם בשלום, ואחרים הצהירו כי השלום הוא ברירת המחדל לאור היתרון האסטרטגי של ישראל. יוצא דופן, עד כה, הוא המחזאי ותומך השלום המצרי עלי סאלם, שאמר בפומבי שהאירועים האחרונים לא שינו את אמונתו

שיח' אל-אזהר, השיח' מחמד סיד טנטאוי, בראיון לעיתון "אל-ח'ליג'": "הג'יהאד למען אללה הוא אחת המעלות שהמוסלמי צריך לבקש בכל עת והוא חובה [המוטלת] על כל אדם שמסוגל לבצעו ... לפיכך, הג'יהאד לשם בלימת התוקפנות ולשם שחרור האדמה הכבושה הוא חובה על המוסלמי בכל מקום ובכל תקופה.

בכתב העת המצרי "אל-קאהרה" הוצג על ידי הבה רביע מחקר לגבי התמיכה בשלום: "ההנחה היא כי ככל שעולה רמת הלימוד גדלה האמונה בשלום. אולם ביחס לישראל ובאזורנו המצב שונה: מדי רגע מוכח כי מה שמכונה השלום עם ישראל הוא ניסיון להכתיב את מציאות הכוח והגזלה ולכן טבעי שהמלומדים מתנגדים יותר לשלום

בחודשים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות ביחסים בין מצרים לאיראן, שהגיעו לשיאם בשיחת טלפון ראשונה מזה 22 שנה בין נשיאי שתי המדינות. לשיחת הטלפון, שהוגדרה על ידי שר התרבות האיראני כ"היסטורית", קדמה שורה ארוכה של מפגשים בדרג מיניסטריאלי ופרלמנטרי ומחוות הדדיות

יחסי מצרים-ארה"ב נקלעו בתקופה האחרונה למשבר. הרקע: מורת הרוח האמריקאית מהתפקיד שמלאה מצרים בפסגת קמפ-דיוויד; הכעס המצרי על הכרזתו של הנשיא קלינטון כי בכוונתו לבחון מחדש את העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים, ופרשת מעצרו של פעיל זכויות האדם המצרי, פרופ' סעד אל-דין אבראהים

פעיל זכויות האדם הותיק ומנהל "מרכז אבן ח'לדון למחקרים בתחום הפיתוח" פרופסור סעד אל-דין אבראהים, נעצר באחד ביולי 2000, על ידי שלטונות מצריים, יחד עם רבים מעובדי המרכז. נטען כלפיו, כי "קיים קשרים עם מדינות זרות וסיפק להן מידע הפוגע באינטרסים של מצרים

הדיון במצרים בפרשת הורשת השלטון בסוריה מחאפט' אסד לבנו בשאר התנהל בסימן השאלה, האם תופעה זו עלולה להתרחש גם במצרים. כמה פובליציסטים מצרים נזכרו בימים האחרונים בח'ליפה מעאויה בן אבי ספיאן, מושל דמשק ומייסד השושלת האומיית, שהיה למנהיג האסלאמי הראשון שהוריש את השלטון לבנו, יזיד

בתוכנית "עימותים", המשודרת בערוץ הלווין "אקרא" בעריכתו ובהגשתו של הסופר והעיתונאי מחמד ברכאת, התארח לאחרונה המשורר הפלסטיני הנודע, סמיח אל-קאסם. חלקים מן הראיון פורסמו בשבועון המצרי "אל-קאהרה". אל קאסם: כל עוד יש זכויות אבודות, המאבק באמצעות השיר והאבן יימשך..

"פילדמרשל" עבד אל-חלים אבו ר'זאלה שימש במשך שנים רבות כשר ההגנה המצרי ונחשב במשך תקופה ארוכה לאיש מספר 2 במצרים ולמועמד העיקרי לרשת את הנשיא מובארכ. לאחרונה התראיין אבו ר'זאלה לשבועון הנאצריסטי אל-ערבי, והציג עמדות נוקשות בנוגע ליחסיה של מצרים עם ישראל

במהלך שנות התשעים התפתח במצרים מערך רחב של קבוצות, אישים ומוסדות פעילים במגמות של פתיחות כלפי המערב ואימוץ ערכיו המסורתיים והמודרניים. גורמים אלה עומדים תחת לחצים כבדים בתקשורת מצד החוגים האינטלקטואליים הלאומנים והאסלאמיסטיים המסורתיים המייצגים את התפיסות הנאצריסטיות והמתנגדים לישראל ולנורמליזציה עמה

ד"ר מחמד אל-סעיד אל-כרדי כותב תחת הכותרת "נירון של המזרח התיכון":האימפרטור הרומאי נירון שתקופת [שלטונו] התאפיינה בעריצות ובאכזריות, העלה את רומא באש בשנת 64 לספירה הנוצרית. האימפרטור הישראלי, אהוד ברק, ששלטונו מאופיין ברמאות ובקלות ראש, החל להבעיר את לבנון והוא מתכנן להבעיר את המזרח התיכון כולו...

תחת הכותרת "דברים אל בני הדוד", מפנה בעל הטור דר' מצטפא מחמוד ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם פנייה ליהודים לשנות את דרכיהם, כדי לחסוך מעצמם את הסבל הצפוי להם בגיהנום."הכנופיה הציונית שהשתלטה על העניינים ברוסיה לאחר סילוקו של ילצין החולה, הפכה את המולדת הסובייטית למאורת זנות, ולביצת רעב, עוני, וסמים

במאמר בשבועון "אל-אהראם אל-ערבי" (18.12.1999) מסביר ראש מכון המחקרים של מוסד אל-אהראם, ד"ר עבד אל-מונעם סעיד, מדוע יש לדחות את דרך המחשבה הנפוצה בחוגים פוליטיים ערביים, אשר רואה בכל אירוע "מזימה" מדינית – חשאית שנרקמה על ידי בעלי אינטרסים כלשהם

מאמרי שטנה נגד מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, ממשיכים להתפרס בעיתונות המצרית הממסדית. "כפי שבא שר החוץ האמריקאי, קולין פאול, כך הוא חזר לארצו", כתב אניס מנצור, בעל טור ביומון אל אהראם, "אינני ידוע על בסיס מה ציפינו לשינוי כלשהו במדיניותו של פאול לעומת זו של מדלין אולבריט. אין הבדל ביניהם, פרט לגובה ולצבע."