קריאות בסוריה להעמקת היחסים בין מדינות ערב לאיראן
על רקע ביקורו הנוכחי של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, במזה"ת, והביקור שערך לאחרונה בסוריה עלי לאריג'אני, נציגו של מנהיג המהפכה האסלאמית עלי ח'מנאי במועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן, נשמעו בסוריה קריאות להעמקת יחסי הידידות ושיתוף הפעולה בין איראן למדינות ערב.
קריאות אלו הופיעו בהתבטאויותיהם של שר ההסברה הסורי, מוחסן בלאל וסגן שר החוץ הסורי, ד"ר פיצל אל-מקדאד וכן במאמר ביומון הסורי הממסדי, "אל-ת'ורה", שאף טען כי למדינות ערב אינטרס שאיראן תהפוך לכוח אזורי. להלן קטעים מהתבטאויות הבכירים ומהמאמר:
בכירים סורים: הצגת איראן כאויבת הערבים - תיכשל
שר ההסברה הסורי, מוחסן בלאל, אמר ב-9 בינואר 2008 במסיבת עיתונאים שכינס בדמשק כי "הניסיונות של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, להציג את איראן כאויבת הערבים - במטרה להחליף את הסכנה הישראלית האמיתית והמוחשית לאינטרסים ולביטחון של הערבים בסכנה איראנית דמיונית ומלאכותית - נועדו לכישלון." הוא הוסיף כי "סוריה שבעת רצון מן ההתפתחויות החיוביות להן עדים היחסים הבילטראליים בין איראן ויותר ממדינה ערבית אחת", וכי "סוריה תמיד הדגישה בפני אחיה הערבים שיחסיה המצוינים עם איראן מהווים אשראי [העומד לזכותן] של הסוגיות הערביות, וקראה למדינות ערב לחלוק עמה השקפה זו ביחס לקשר [עם איראן]."[1] סגן שר החוץ הסורי, ד"ר פיצל אל-מקדאד, הדגיש אף הוא בראיון שהתקיים ב-7 בינואר 2008 בערוץ הטלוויזיה הלבנוני, "אל-מנאר", את "הצורך להעמיק את יחסי הידידות ושיתוף הפעולה בין איראן לכל מדינות ערב, באופן שישרת את האינטרס של העמים הערביים והאסלאמיים."[2]
בעל טור סורי: לערבים אינטרס באיראן ככוח אזורי
במאמר שפורסם ביומון הסורי הממסדי, "אל-ת'ורה", הביע בעל הטור, סלים עבוד, תקווה כי יחסי סוריה-איראן, המתבססים על נכונותן של שתי המדינות להתייצב אל מול הסכנה הישראלית-אמריקאית באזור, יהפכו לגרעין ממנו יצמחו היחסים האיראניים-ערביים בכללותם: "הדיון ביחסים בין איראן למדינות ערב מעסיק כעת גורמים רבים. יש [גורמים] המבטאים רצון להקפיד על יחסים הדוקים בין איראן למדינות ערב, לאור השפעתם החיובית [של יחסים אלה] על עתיד הסכסוך הערבי-ישראלי ועל המצב הכללי באזור, נוכח המזימות האמריקאיות השמות להן למטרה את האזור כולו ללא יוצא מן הכלל. [לעומתם], יש המנסים להטיל ספק בעתיד יחסים אלה ולפוררם, תוך שימוש בשקרים ובטענות כזב, כגון הניסיון [לכאורה] של איראן להקים 'סהר השפעה פרסי' המשתרע מטהראן ועד פלסטין ועובר דרך בגדאד, דמשק ולבנון.
למרבה הצער, השפעתן של טענות כזב אלו – אשר מנוצלות על ידי גורמים פוליטיים ודתיים ואמצעי תקשורת דוברי ערבית הממומנים על ידי ארה"ב והמערב האימפריאליסטי וכן על ידי גופים הקשורים להסברה הציונית והלובי הציוני – החלה לחדור לעולמנו הערבי והאסלאמי. עוד מצער הוא שחלק מהאנשים המשתתפים בסדנאות [שמארגנים גורמים אלו] הם פוליטיקאים, אנשי תרבות, הוגי דעות ואנשי דת. אנשים אלו שקועים במשחק ומקבלים [בתמורה] דולרים, אירו ומקצתם [אף] שקלים, כשהם מזלזלים באינטליגנציה של הערבים ושל המוסלמים. אל תתפלאו שכך הם נוהגים, שהרי הבוגדנות כבר חדרה לדמם... [האנשים] הנובחים בערוצי הלוויין [הממומנים] בדולרים מקדמים מזימה אמריקאית-ציונית ומפיצים פחד מפני פלישה איראנית לעולם הערבי, בזמן שבעומק לבם הם יודעים כי אפילו אם תנסה איראן במשך אלף שנים, לא יעלה בידה להרחיק איש משיוכו העדתי. אילו המצב היה שונה, הרי שמדינות המגרב הערביות ולבנון היו הופכות לנוצריות, בכוח הגורמים המיסיונריים והנוכחות הצבאית המערבית [שהייתה בהן].
טענות הכזב הללו הם שקרים שנועדו להסיט את תשומת הלב [הערבית] מהסכנה הציונית... אל מה שמכונה 'הסכנה השיעית-פרסית'. אתרי האינטרנט מכילים טענות כזב רבות להן אחראים פקידים שתפקידם לעורר קנאות [עדתית] ולהפוך את הסכסוך הערבי-ישראלי לסכסוך פנים אסלאמי. האינטרס של המוסלמים והערבים הוא שאיראן תהפוך לכוח אזורי במטרה ליצור איזון מול ישראל... יצירת סכסוך סוני-שיעי כתחליף לסכסוך הערבי-ישראלי נועדה לגרום למדינות הנפט לרכוש נשק במיליארדי דולרים, באמתלה של התמודדות עם הסכנה האיראנית ועם טכנולוגיית הגרעין האיראנית, המשמשת למטרות שלום בלבד. כל זאת תוך העלמת עין מן הסכנה הגרעינית הישראלית וממאות ראשי נפץ הגרעיניים הישראליים המכוונים לכל עיר ערבית מ[האוקיינוס] האטלנטי ועד למפרץ הפרסי...
סוריה ואיראן מול הסכנה הישראלית - אמריקאית
היחסים הסוריים-איראניים, אשר צריכים להיות גרעין היחסים האיראניים-ערביים, התבססו על שאיפתן הכנה של שתי המדינות לעמוד מול הסכנה הישראלית-אמריקאית. בין אם פקעה סבלנותם של הנשיא בוש ושל [נשיא צרפת, ניקולא] סרקוזי כלפי סוריה ואיראן ובין אם לאו, סוריה לא תיכנע לאיומים ולפיתויים. [כמו כן] בין אם דלתותיהן של מדינות העולם ייפתחו כלפי סוריה ובין אם לאו, לא יהיה משא ומתן על עקרונותיה של סוריה, אשר יודעת ומקווה שהערבים לא יחזרו על השגיאה שנעשתה כאשר [נשיא עיראק], סדאם [חוסיין], פתח במלחמתו נגד איראן, מלחמה מאחוריה עמד המערב ואותה הוא הזין. ישראל וארה"ב שואפות לפלוש לאומה הערבית במישורים התרבותי, הפוליטי, הכלכלי, הגיאוגרפי וכן לפלוש למקומות הקדושים [שלה]... אם ישנו מפגש [אינטרסים] בין איראן לסוריה, הרי שהוא מתבסס על אמונתן של שתי המדינות בהתמודדות נגד הסכנות המאיימות על האזור. הן יודעות כי [סכנת] השיעיזציה אינה הנושא [העומד על הפרק] וכי אין מדובר בסכסוך ערבי-שיעי. כל מה שמתרחש מתבסס על קיומם של שני קווים [מדיניים] באזור: האחד כנוע ואילו האחר [מאמין] בהתנגדות. אם סוריה, איראן וכוחות ההתנגדות הערביים נוקטים בקו של התנגדות להשפעה האמריקאית-ישראלית, אזי [נשאלת השאלה] היכן עומדים אלו המכים בתופי [המלחמה] ובשירות מי הם פועלים?" [3]
