ביקורת על דיכוי חופש הביטוי ע"י סעודיה וסוריה

הקדמה

ב-20.12.02 פרסם כתב היומון הלונדוני "אל-חיאת" בדמשק, אבראהים חמידי, ידיעה לפיה סוריה נערכת לקליטת מיליון פליטים עיראקיים במקרה של מלחמה. בעקבות זאת נעצר חמידי ע"י המודיעין הצבאי הסורי, ובקרוב הוא יועמד למשפט. כמה ימים לאחר מכן מנעה ממשלת לבנון  מערוץ NTV, השייך למפלגה הקומוניסטית הלבנונית, מלשדר תכנית הנותנת ביטוי לעמדות האופוזיציה הסעודית.

חופש הביטוי בתקשורת הערבית

שתי הפרשיות זכו לתגובות מינוריות בכלי התקשורת הערביים בכלל והלבנוניים והסוריים בפרט, ואפילו "אל-חיאת" עצמו, בהיותו עיתון בבעלותו של הנסיך הסעודי ח'אלד בן סלטאן, דיווח על מעצר כתבו הבכיר בדמשק בצורה לקונית. היחידי שיצא בצורה גלויה נגד התופעה היה עורך היומון הלונדוני הפרו-עיראקי "אל-קדס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן [1]:

"החופש התקשורתי בעולם הערבי התחיל את השנה החדשה עם יותר דיכוי, הגבלת חירויות ושלילת הדיעה האחרת. ממשלת לבנון מנעה מערוץ NTV לשדר תכנית שהציגה את עמדת האופוזיציה בערב הסעודית, וממשלת סוריה החליטה להעמיד לדין את העיתונאי אבראהים חמידי, כתב העיתון "אל-חיאת" בסוריה, בעקבות ידיעה שפרסם... ממשלות מדינות המפרץ ממשיכות להחרים את ערוץ "אל-ג'זירה" ולסגור את משרדיו, ונמנעות מלפרסם בו.

מה שראוי לציון הוא השתיקה המדאיגה מצדם של רוב העיתונאים ואגודות העיתונאים לנוכח ההפרות המסוכנות האלה של זכויות האדם וחופש הביטוי. "אל-חיאת" פרסם את דבר המעצר רק לאחר כמה ימים וללא כל פרשנות, אגודת העיתונאים הערבים, ובראשה אבראהים נאפע, העדיפה להתעלם מהעניין, ורוב עיתוני המפרץ לא כתבו כי נאסר על NTV מלשדר מכיוון שהמדובר בתכנית העוסקת בעניין סעודי. [לעומת זאת,] כאשר עצרה הרשות הפלסטינית כתב של אחד מעיתוני המפרץ לאחר שפרסם ידיעה לא נכונה, מלאו העיתונים הערביים במאמרים המגנים את דיכוי החירויות בשטחי האוטונומיה ובהודעות המגנות את הפרשה המבישה. אך כאשר שלטונות סוריה עוצרים עיתונאי לאחר שפרסם ידיעה רגילה ביותר, או כאשר שלטונות לבנון סוגרים תחנת טלויזיה, נעלמות ההודעות האלה, והליברלים הערבים, ובמיוחד הלבנונים, שוכחים את הליברליות שלהם. התקשורת הערבית נסוגה, ו[עיתונאים] רבים מאבדים את אמינותם, שכן הם אינם מגינים על זכותם הטבעית והחוקית לחופש ביטוי, ו[אינם] נאבקים בעוז למען המטרה הנעלה הזו. [במקום זאת הם] כורתים בריתות עם המשטרים הערביים הדיקטטורים והמדכאים ומעדיפים את בטחונם או את חלקם בפרוסת העוגה, או את שניהם.

חמידי, אשר אינו מוצא אף ערבי שיגן עליו, לא ביצע כל פשע ולא נעצר באשמה של שיתוף פעולה עם האויב או בקיום קשרים עם "כנופיית ערפאת". [בעבר] הוא הואשם פעמים רבות  בשיתוף פעולה טוטלי עם ההסברה הסורית. כל חטאו היה, כי דיווח לעיתונו, שאינו בעל קו אנטי-סורי, כי ממשלת סוריה הבטיחה להקים לאורך הגבול עם עיראק מחנות שישמשו לקליטת אלפי פליטים עיראקיים שצפויים לזרום לסוריה במקרה של מלחמה. מה הפשע בפרסום ידיעה כזו [שבגינה] נעצר במקום בלתי ידוע אפילו לאשתו ולילדיו ו[שבגינו] הוא עתיד לעמוד בפני בית משפט לבטחון המדינה משל היה מרגל או סוכן? איראן, אפגניסטאן וירדן כבר הקימו מחנות לקליטת הפליטים העיראקיים. אך הגיוני הוא שסוריה תתכונן, במקרה של תוקפנות נגד עיראק, לקלוט את האחים הערביים שיבקשו למלט את נפשם ואת טפם מפני הפגזים האמריקאיים. אם הידיעה אינה נכונה, זכותה של ממשלת סוריה להכחישה בדרכים המקובלות, אך לעצור את בעל הידיעה, ואולי אף לענותו, ולהעמידו לדין בבית משפט לבטחון המדינה משל היה מרגל, בוגד או מהפכן, עולה על כל דמיון.

אותם דברים עצמם נכונים גם לגבי התחנה הלבנונית NTV. על כל ערוצי הטלויזיה או העיתונים הערבים נאסר לעסוק בנושא הסעודי, פרט לשירי הלל בשבחו [של המשטר], שכן במדינה זו הכל מתנהל למופת, החל בשמירה על כספי ציבור וכלה בזכויות הדמוקרטיות ובזכויות האדם. התחנות הלבנוניות והערביות רשאיות לעסוק באריכות בשחיתות ברשות הפלסטינית, לפתוח את פרשיות הדיכוי בסודאן והפגיעה בחירויות בתימן ובירדן, שפיכות הדמים של הטליבאן והטרור של אל-קאעדה, אך אל להן להתקרב אל הפרה הסעודית הקדושה, [אחרת] ייתקלו באיסורים, החרמות, עיוותים ומעשי רצח, פוליטיים ושאינם פוליטיים. מדוע יש למנוע מערוץ לבנוני פרטי מלארח אנשי אופוזיציה סעודיים, כדוגמת ד"ר סעד אל-פקיה או העיתונאי עבד אל-עזיז אל-ח'מיס, לצד נציגי השלטון הסעודי? מדוע מאיים רפיק אל-חרירי [ראש ממשלת לבנון, המנהל קשרים עסקיים ענפים עם ערב הסעודית] לבטל את שידור התכנית ואת שידורי התחנה בכלל, בשעה שאינו נוקף אצבע כאשר תחנה זו או אחרת עוסקות ב'בגידה של ערפאת', ב'שחיתות ברשות הפלסטינית', ב'טרור האסלאמי של אל-קאעדה', בהיותו של סדאם חוסיין סוכן אמריקאי או בגזים הרעילים בהם השתמש נגד הכורדים בחלבצ'ה?

ממשלת סעודיה השתלטה על התקשורת הערבית ורוצה לסתום פיות מתוך מחשבה שתוכל להמשיך כך לנצח. היא מוצאת עוזרים בקרב הערבים, בלבנון ומחוצה לה. במקום לשפר את הרקורד שלה בתחום זכויות האדם, לשים קץ לשחיתות ולבזיזת כספי הציבור, לכבד את בית המשפט השרעי, לספק עבודה לשלושה מיליון מובטלים, להנהיג רפורמות בתחום החינוך והרפואה ולאפשר הצבעה חופשית וישירה לפרלמנט בעל השפעה, היא מפנה את גבה לכל הדרישות הצודקות והפשוטות האלה בעידן של גלובליזציה, ומנצלת את כל כספה והשפעתה כדי לחסום את הדעה האחרת ולאסור את האמת כמי שמנסה להסתיר את אור השמש בעזרת מסננת. יתרה מזאת, שיטת ההאפלה הסעודית החלה להדביק את [כל] הערבים. ע"פ הצעתו של שר הפנים הסעודי, הנסיך נאיף, צפויה תוניסיה לארח את שרי החוץ וההסברה הערבים, כדי לדון בתיאום וביישום מושג "הביטחון התקשורתי" אותו מיישמת סעודיה באופן מופתי. במסגרתו, נאסר לאחרונה על בתי המשפט השרעיים לדון בסוגיות העוסקות בתקשורת כגון הוצאת דיבה ופגיעה בכבודם של אנשים והדיון בהן יועבר לועדה פרטית שהקים הנסיך נאיף, שהוא גם יו"ר הועדה העליונה לנושאי תקשורת.   

פעולות דיכוי אלה של חופש הביטוי, הן שהפכו את האזור הערבי למפגר בתחומי הפיתוח וזכויות האדם, והן שעודדו את הממשל האמריקאי להשתמש ברפורמות הדמוקרטיות כסוס טרויאני במטרה להשתלט על האיזור. על העיתונאים הערבים כולם לצאת בכל דרך שהיא נגד ה"טרור" הזה המופעל נגד משלח ידם. סגירה של עיתונים ותחנות טלויזיה ומעצר של עיתונאים אינם נופלים במאום מהטרור האמריקאי נגד האומה הזו, אלא נותנים לו כיסוי ומאריכים את חייהם של משטרים דיקטטוריים ערביים מושחתים שהיו צריכם לעבור מן העולם, ונכשלו בכל מעשיהם, [כמו] שחרור המקומות הקדושים והשגת רווחה מינימלית".

צובחי חדידי, עיתונאי סורי היושב בפאריס, התייחס לפרשת מעצרו של חמידי במסגרת מאמר בו חשף כי קציני שטח בצבא סוריה העבירו מזכר לנשיא בשאר אסד, בו התלוננו על מצבו הירוד של הצבא הסורי. חדידי התייחס למעצרו של חמידי כחלק ממאבק כוחות המתנהל בדמשק בין ע'אזי כנעאן, שהיה במשך שנים ארוכות הקצין הסורי הבכיר בלבנון, ולאחרונה מונה לעמוד בראש "מנגנון הביטחון הפוליטי", לבין ראשי מנגנוני הביטחון הסוריים האחרים. חדידי כתב:

"אירוע מסוים מעיד על התפרצותו של סכסוך בנוגע לסמכויותיו של ע'אזי כנעאן ושל מנגנוני הביטחון האחרים... ובעיקר מנגנון המודיעין הצבאי ומנגנון הביטחון הלאומי. מדובר במעצרו של מנהל משרד העיתון "אל-חיאת" בדמשק, אבראהים חמידי...  חמידי פרסם ידיעה לפיה הנשיא [בשאר אסד] הנחה לאפשר קליטת מיליון פליטים עיראקים אם ארה"ב תפלוש לעיראק – ידיעה שהוכחשה באופן רשמי על ידי לשכת ראש הממשלה הסורי.

האם זוהי [הסיבה] האמיתית [למעצר]? ברור שלא. קשה להניח שדי בתסריט הזה כדי להביא לפיצוצה של פרשה דרמטית שכזו. ישנן נסיבות שאין זה העיתוי לפרט אותן, בעיקר משום שאני מחויב להביע סולידאריות מוחלטת עם עמיתי, חמידי, למרות השגותי על שיטותיו ומקצועיותו. די אם אומר... שעוד באמצע אוקטובר 2002 קיבל חמידי עצה לפיה מוטב ש"ינוח" באחת המדינות הערביות השכנות, עד שיירגע איש ביטחון סורי בכיר, שסבר כי על חמידי לקבל ממנו אישור בנוגע לכל ידיעה רגישה העוסקת בעניין הסורי הפנימי. במלים אחרות, חמידי נקלע לחילופי אש בנוגע לסמכויות ראשי מנגנוני הביטחון, והוא משלם את המחיר על הנאמנויות השונות [לראשי מנגנוני הביטחון].[2]

בתוך כך, מסרה סוכנות הידיעות של ה"חמאס" בלונדון, "קדס פרס"[3], כי הופעתו של המו"ל הסעודי, השאם עלי חאפז, בערוץ "אל-ג'זירה" נמנעה בעקבות התערבותו של הנסיך סלמאן בן עבד אל-עזיז, מושל ריאד. נמסר כי הנסיך סלמאן ביקש למנוע את השתתפותו של חאפז בתכנית "ללא גבולות" מחשש שהשיחה תעסוק בחברה הסעודית למחקר ופרסום, שהנסיך סלמאן הוא שותף בעל שליטה בה. סלמאן הפעיל לחצים כבדים על אחיו של חאפז הנמצא כיום מחוץ לסעודיה והלה נאלץ לבטל את השתתפותו בתכנית.