חבר פרלמנט כוויתי על ג'יהאד בתאילנד
במאמר שכתב חבר הפרלמנט הכוויתי, האסלאמיסט ד"ר וליד אל-טבטבאאי, ביומון הכוויתי "אל-וטן", הוא מספר על שיחה שערך עמו מוסלמי תאילנדי שביקש לבדוק עמו האם הג'יהאד בתאילנד הוא לגיטימי.[1] להלן חלקים ממאמרו:
"מוסלמי תאילנדי שאל אותי אודות הבדלנות שדורשות קבוצות של מוסלמים בדרום תאילנד, 'הלוחמות מלחמת קודש' למען עצמאות אזור פטאני שבדרום תאילנד, על גבול מלזיה. הוא שאל לדעתי לגבי הג'יהאד שם. עניתי כי אינני יכול לשפוט לפני שאתוודע למצבם של המוסלמים ולנסיבות חייהם [באזור זה]. שאלתיו לגבי מצב המוסלמים והוא ענה: אוכלוסיית תאילנד מונה כשבעים מליון איש. עשרה אחוזים מהם מוסלמים והשאר בודהיסטים. המשטר הוא מלוכה קונסטיטוציונית. רוב המוסלמים חיים בדרום, אך הם פזורים באזורים רבים...
שאלתי אותו לגבי חופש הדת של המוסלמים והאם הם מקיימים את טקסיהם בחופשיות. הוא השיב: כן, בחירות מירבית. שאלתיו: האם מותר למוסלמים להפיץ את האסלאם ['דעוה'] בקרב לא מוסלמים? הוא השיב בחיוב. אמרתי: זה מה שחשוב. שאלתי: האם הקבוצות הבדלניות מקבלות תמיכה מהמוסלמים? הוא ענה: הם מעטים והנשק שלהם מתוצרת מקומית… אמרתי: אם השלטונות אינם מדיחים את המוסלמים מדתם, נותנים להם חופש פולחן ומתייחסים לזאת כאל חלק מזכויות אזרחיהם ואף מאפשרים לקיים 'דעוה' ופעילות אסלאמית, הרי שהמטרה [הושגה] ולא [נחוץ] ג'יהאד. הג'יהאד הוא רק אמצעי להפצת דתו של אללה ואינו מטרה בפני עצמו… ואולם, אם מדיחים את המוסלמים מדתם ומונעים מהם את הפצת דבר האל, אזי הג'יהאד מתחייב...
אמרתי לאחי המוסלמי התאילנדי: יתכן שבהימצאותכם בתוך תאילנד יש תועלת והיא ה'דעוה' להפצת האסלאם. כידוע, הסוחרים הערבים הפיצו את האסלאם באסיה, באינדונזיה, במלזיה, בדרום תאילנד ובדרום הפיליפינים ללא לחימה, אלא באמצעות 'דעוה', בחכמה, בהטפה טובה ותוך הצגת המופת של המוסלמים הראשונים. הסביבה שם [בתאילנד]... מקבלת את האסלאם בקלות והאנשים מתאסלמים במהירות באמצעות מילה טובה וחיים משותפים של כבוד. הישארותכם בקרבם היא הזדמנות להפצת האסלאם, שיתכן ולא היתה מתאפשרת לו הייתם נפרדים לחלוטין מממלכת תאילנד.
אני יודע שישנו נוער מוסלמי הלהוט לצאת לג'יהאד ומשתוקק לגן העדן. צעירים אלו יודעים כי הג'יהאד למען אללה הוא המעשה המפואר ביותר והטהור ביותר והוא הדרך הקלה ביותר להשביע את רצון אללה… השכר של הג'יהאד רב משום שלמענו מקריבים את הדבר החשוב ביותר – החיים של המוסלמי – וכן מקריבים את הרכוש, עוזבים את הנשים והילדים ונוטשים את המולדת ומקום המגורים. הואיל ושכרו של הג'יהאד רב בעיני אללה, הנוער המוסלמי להוט לצאת לג'יהאד ולחפש [אחר הזדמנויות לערוך] ג'יהאד, כשהוא מונע על ידי אהבת אללה ושליחו ועל ידי הרצון לזכות בגן העדן. ואולם הג'יהאד הוא, כאמור, אמצעי ולא מטרה...
סיימתי את דברי לאחי התאילנדי באמרי: כל זמן שדלת ה'דעוה' פתוחה בתאילנד, הבה יפעלו הצעירים להפיץ את הקריאה לאסלאם בקרב לא מוסלמים ויוקמו מכונים שיכשירו תועמלנים דתיים כדי שלא נקרא [לאנשים] להצטרף לאסלאם מתוך בורות. זה מה שנדרש כיום וזאת המטרה. אשר לג'יהאד, הרי שהוא נועד להגן על כבוד המוסלמים, חייהם ורכושם או להפיץ את דתו של אללה אם אין [דרך אחרת] לעשות זאת."