סופרת סעודית: "דמיין שאתה אישה"
בדריה אל-בשר, סופרת סעודית ומרצה למדעי החברה באוניברסיטת המלך סעוד, פרסמה מאמר ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" תחת הכותרת: "דמיין שאתה אישה".[1] להלן עיקרי המאמר:
"דמיין שאתה אישה. כאשר נולד אחיך אומרים עליו 'הגיע בן, כמה נפלא' וכאשר אתה נולד אומרים
'כמה נפלא, הגיעה בת קטנה' – תוך שימוש בצורת הקטנה[2]. מברכים על בואך אם מדובר בבת ראשונה או שנייה, אולם עדיף שמספר זה לא יגדל כדי שלאמא לא יקרו דברים בלתי רצויים. ואילו הגעתם של אחיך הבנים מתקבלת בברכה, כן ירבו.
דמיין שאתה אישה. אתה צריך תמיד את הסכמת האפוטרופוס, לא רק במקרה של נישואים ראשונים של בתולה כפי שסוברים חכמי ההלכה, אלא בכל דבר ועניין. אינך רוכש השכלה אלא בהסכמת האפוטרופוס שלך, אפילו אם אתה מגיע לרמת דוקטורט. אינך עובד ומתפרנס אלא בהסכמת האפוטרופוס. יתרה מכך, יש אנשים שאינם מתביישים לומר שאין להסכים לכך שהאישה תעבוד אפילו במגזר הפרטי.
דמיין שאתה אישה והאפוטרופוס הזה שצריך להיות נוכח איתך בכל מקום הוא בנך בן ה-15 או אחיך המחכך בסנטרו לפני שהוא נותן את הסכמתו ואומר: 'מה דעתכם, גברים, האם אתן לה רשות ללכת?' לעתים הוא מבקש על כך... שוחד, שומו שמיים! [אולם] אחיך נמנע מלקחת את השוחד הזה ב'מזומן' מפני שכבודו העצמי מונע ממנו לשים יד על כספה של אישה. לכן, הוא מעדיף שהשוחד יהיה מכונית, מקרר או ערבות לתשלומים שאתה משלם [בשמו] עד שאללה יסדיר את ענייניו...
דמיין שאתה אישה ואתה נתון להתנכלות, למכות או לרצח. כאשר העיתונים מפרסמים את תמונתך ואת תמונת הפושעים והברבריות שלהם יש מי ששואל: 'האם הקורבן היתה מכוסה [ברעלה] או לא'? אם היא היתה מכוסה [ברעלה עולה השאלה] 'מי נתן לה לצאת מהבית בשעה כזו?' במקרה שהבעל שלך הוא ששבר את צלעותיך [אנשים יאמרו] שללא ספק היתה לכך סיבה [מוצדקת].
דמיין שאתה אישה שהבעל שובר לך את האף, היד או הרגל ואתה הולך להתלונן בפני הקאצ'י [שופט]. הקאצ'י שואל אותך מה תלונתך ואתה אומר: הוא מכה אותי. הקאצ'י משיב בגינוי: זה הכול?! כלומר [לשיטתו של הקאצ'י] ההכאה היא מצב טכני קיים בין כל בני זוג ואוהבים [כפי שנאמר] 'הכאת האהוב היא כמו אכילת צימוקים'.
דמיין שאתה אישה וכדי לנהל את ענייניך אתה נאלץ לנסוע ב'לימוזינה' עם נהג הודי או סרילנקי...או שאתה [נאלץ] לחכות לאח הקטן כדי שייקח אותך לעבודה או להביא אדם שילמד נהיגה במכוניתך ויתאמן על חשבונך... מפני שאסור לך לנהוג במכונית.
דמיין שאתה אישה במאה העשרים ואתה רואה פתוות של כמה חכמי הלכה [פקהאא] בתקופה הזו שעוסקים בדין לקיחתן של נשות האויב בשבי וקיום יחסי מין איתן. יתרה מכך, אתה רואה שמישהו מפרסם פתוא בנוגע לדין לקיחה בשבי של נשות האויב הנמצא עימך [כיום] במצב של שלום, ואינך יודע באילו נשות אויב מדובר.
דמיין שאתה אישה שכותבת בעיתון, וכל פעם שאתה כותב על העניינים שלכן, על הבעיות שלכן [כנשים], על העוני שלכן, על האבטלה שלכן ועל מעמדכן בבתי המשפט אומרים עליך: עזבו אותה כל הדיבורים שלה הם דיבורים של נשים.'"
