ויכוח בנושא הנורמלזיציה של מדינות ערביות ומוסלמיות עם ישראל
הקדמה
בעקבות יישום תוכנית ההינתקות, חלה התקרבות בין מנהיגים ממדינות ערביות ומוסלמיות לבין ישראל. התקרבות זאת התבטאה, בין השאר, בפגישות של שרי חוץ ערביים עם שר החוץ של ישראל במהלך כינוס העצרת הכללית של האו"מ בספטמבר 2005, וביטויה הבולט היה הכרזתה של פקיסטן על נכונות לנורמליזציה עם ישראל. שר החוץ של בחריין, שיח' מחמד בן מובארכ, אישר כי ארצו החליטה להסיר את החרם על סחורות ישראליות: "בחריין חתמה על הסכם סחר חופשי והוא אינו כולל את יישום החלטות החרם".[1] שר החוץ של קטר, שיח' חמד בן ג'אסם, קרא בניו-יורק למדינות ערב להגיב בחיוב לצעד שעשתה ישראל [ההינתקות] בכינוס בין-לאומי, או בפגישות בין מדינות ערב לבין ישראל". הוא גם ציין כי ייתכן כינון קשרים דיפלומטיים מלאים בין קטר לבין ישראל לפני נסיגה כוללת של ישראל מן השטחים.[2] היומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" דיווח כי ב-19 בספטמבר נפגשו שרי החוץ של ישראל ותוניס בניו-יורק. במהלך פגישה זו דובר על אפשרות ששר החוץ של ישראל, סילבן שלום, יבקר בתוניס בחודש נובמבר 2005.[3] היומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי" דיווח כי מקורות דיפלומטיים ברבאט צופים התפתחות בקשרים הדיפלומטיים בין מרוקו לבין ישראל לאחר ששר החוץ של ישראל יבקר במרוקו.[4]
התפתחויות אלה עוררו בעולם הערבי והמוסלמי ויכוח, שאף לווה בפרסום פסקי הלכה בנושא זה. תומכי הנורמליזציה טענו כי הדת האסלאמית אינה אוסרת נורמליזציה בתנאים מסוימים. מקצת התומכים בתהליך סברו כי יש להיות ריאליים ולקדם את האינטרסים של הערבים ושל המוסלמים, כך שיושג איזון אזורי מול ישראל. אחרים הוסיפו כי ע"י כך יוכלו הערבים להוכיח שאכן פניהם לשלום. נימוק נוסף של המצדדים בנורמליזציה היה שישראל עברה כברת דרך לקראת השלום.
מתנגדי הנורמליזציה תארו אותה לעיתים במלים קשות, כגון: "נעיצת סכין בגבו של העם הפלסטיני", "מכירת ירושלים לרוצחי הנביאים" וכיו"ב. הם נימקו את התנגדותם בכך שהנורמליזציה - לאחר ההינתקות מעזה, כאשר היא עדיין מבודדת וסגורה, ולפני נסיגה מהגדה המערבית ומירושלים - תחליש את מנהלי המו"מ הפלסטיניים, תגרום להרחבת ההתנחלויות, ותעמיד את הבעיה הפלסטינית בסכנת חיסול. מקצת המתנגדים סברו כי אין לתת תגמול לישראל משום שהיא עדיין לא הוכיחה שהיא מכבדת את תהליך השלום, ויש חשש שהיא רק תפיק מהנורמליזציה רווחים כלכליים ותנצל אותה לריגול. להלן תרגום עיקרי המאמרים בנושא זה:
עמדות תומכי הנורמליזציה
נשיא פקיסטן: "אם נדבר עם ישראל נוכל לתמוך בבעיה הפלסטינית"
נשיא פקיסטן, פרווז מושרף, הסביר כי "אנו רוצים לחזק את העניין הפלסטיני ולתמוך בו. אנו רוצים לנסות להשפיע על ישראל בכוון של הקמת מדינה פלסטינית. אלו כוונותינו. אם לעולם לא נקיים קשרי גומלין עם ישראל, לא נוכל למלא שום תפקיד. אך אם נדבר עם הישראלים, נוכל לפחות לתמוך בבעיה הפלסטינית, ללחוץ ולהפעיל את השפעתנו".[5] עם זאת, אמר מושרף כי "כל עוד לא נהיה בטוחים במאתיים אחוזים שתהיה מדינה פלסטינית, לא נכיר בישראל לעולם".[6]
שיח' אל-אזהר: "דת האסלאם אינה אוסרת נורמליזציה"
שיח' אל-אזהר, מחמד סייד טנטאוי, פרסם פסק הלכה לפיו "אין בדת האסלאמית איסור על נורמליזציה עם מדינות אחרות ובפרט עם ישראל, כל עוד היא אינה [נוגעת לענייני] דת אלא בתחומים המשרתים עניינים וצרכים יום-יומיים".[7]
עיתונאים ערביים: צריך לחשוב על אינטרסים
יוסף אל-סוידאן, עיתונאי סעודי, טען כי "העמדות הנחושות של פקיסטן וצעדיה החיוביים ראויים להיות דוגמה ומופת לשאר מדינות ערב והאסלאם. זו היענות מהירה לצורך בנורמליזציה עם ישראל, בפרט לאחר שישראל התקדמה לקראת השלום כאשר נסוגה מ[רצועת] עזה ומחלק מההתנחלויות בגדה המערבית... ארץ ישראל השלמה מהנילוס עד הפרת איננה יותר מהפחדה שהמציאו הערבים, כדי לתרץ את העריצות ואת השחיתות הפוליטית, הכספית המנהלית [שלהם] ואת העוולות הפנימיות, וכדי להתגונן מפני ההתמודדות עם הדמוקרטיה הפוליטית, הליברלית והכלכלית השוררת בישראל..."[8]
עורך היומון הכוויתי "אל-סיאסה", אחמד אל-ג'אראללה, ראה בצעדים שנקטו בחריין, קטר, תוניס ומאוריטניה, ולפני כן מצרים וירדן, "הוכחה שהערבים אוהבים שלום ורוצים בו בניגוד לפרסומים של ישראל שהערבים הם אנשי מלחמה, אויבי השלום והיציבות בעולם".[9]
טיעון אחר שהשמיעו התומכים היה התועלת שתצמח לערבים מן הנורמליזציה. אבראהים דעיבס, בעל טור ביומון הפלסטיני "אל-קדס", הגן על פקיסטן. לדעתו, אין לפלסטינים הזכות לנזוף בה. "הרי אנחנו הפלסטינים מנהלים מו"מ עם ישראל, יתר על כן, אנו כועסים כאשר המו"מ נפסק. היתה הכרה הדדית בין ישראל לבין אש"פ לאחר הסכם אוסלו ושינינו את האמנה הלאומית... מדינות ערב, כגון: מצרים וירדן, חתמו חוזה שלום עם ישראל. חלקן, כגון מאוריטניה, החליפו שגרירים עימה וחלקן קיימו פגישות מדיניות בגלוי, החל במרוקו שבמערב וכלה בקטר במזרח. במצב זה, האם יכולים אנו לנזוף בפקיסטן על שהחלה לכונן קשרים פוליטיים עם ישראל ובפרט כאשר ישראל מקיימת קשרים אמיצים עם הודו שכנתה של פקיסטן ואויבתה הנצחית? עלינו להתרגל לחשוב בדרך ריאליסטית, מודרנית ועפ"י אינטרסים".[10]
גם סעיד מבשור, עיתונאי מרוקאי, הדגיש את האינטרס של הערבים והמוסלמים בנורמליזציה "הצעד של פקיסטן אינו מנותק מבחינת הזמן והמקום, והרי ההנהגה הפלסטינית הרשמית מקיימת יחסי גומלין עם ישראל בדרגים הביטחוניים והפוליטיים הגבוהים ביותר. מושרף נימק את יוזמת הנורמליזציה, בין השאר, בכך שקיבל את הסכמת הרש"פ ליוזמה וכן את ברכת ערב הסעודית ואת המלצתה של טורקיה ותיווכה... הודו, האויבת המסורתית של פקיסטן, הרחיקה לכת בקשריה עם ישראל ועם ארה"ב ויש בכך איום על האינטרסים האזוריים והאסטרטגיים של פקיסטן. דבר זה לבטח יניע את המנהיגים באסלאמבאד לחשוב ברצינות על עמדה מדינית שתשיב לאזור את האיזון ותעניק להם מרחב פעולה ותמרון... הנורמליזציה המלאה והכוללת עם ישראל היא יוזמה שהתמורה שלה היא [יצירת] איזון אזורי, גם אם זמני, וכן ערובה להתארגנות טובה [של פקיסטן]. זאת בעיתוי טוב בתחרותה של פקיסטן עם הודו, כדי לקדם כל הפתעה שתיווצר מהפתיחות האינסופית של ניו-דלהי כלפי ארה"ב וישראל. אולם [לשם כך] יידרש [צעד רציני] יותר מהכרזה על נורמליזציה...".[11]
עמדות מתנגדי הנורמליזציה
גיוס האסלאם נגד הנורמליזציה
השתתפות נבחרת ישראל בג'ודו בתחרויות במצרים בתאריכים 12-5 בספטמבר 2005, עוררה ויכוח במדינה. מתנגדי הנורמליזציה ראו בהשתתפות ישראל בתחרויות הגשמה של הנורמליזציה, ואילו מקורות מצריים רשמיים טענו כי אין הדבר חורג מעמידה בתנאי תחרויות הספורט בעולם. עיתונים אופוזיציוניים ועצמאיים במצרים הביעו פליאה על השתתפות שלוש עשרה מדינות ערביות: תוניס, אלג'יר, מרוקו, סודן, ירדן, כווית, קטר, ערב הסעודית, האמירויות, עיראק, סוריה, מצרים ופלסטין בתחרות לצידה של ישראל.[12]
בניגוד לעמדתו של שיח' אל-אזהר, מחמד סייד טנטאוי, פרסם עוזרו לשעבר לענייני פסקי הלכה, השיח' עלי אבו אל-חסן, פסק הלכה האוסר השתתפות של קבוצת ג'ודו ישראלית, או של כל קבוצה ישראלית אחרת במשחקים במצרים, או בכל מדינה מוסלמית. בדבריו לעיתון המצרי "אל-יום" אמר כי "השתתפות הישראלים באליפות הג'ודו אסורה מבחינה הלכתית, משום שהם יריבים שגזלו אדמה, כסף וכבוד. תחרות ספורט ושיתוף פעולה עימם פירושם הסכמה למעשיהם נגדנו". חוגים פוליטיים ועיתונאיים מצריים המתנגדים לנורמליזציה אמרו כי "אירוח שבעה שחקני נבחרת ישראל בג'ודו בקהיר... הוא סוג של נורמליזציה, בפרט שהשגריר הציוני בקהיר, שלום כהן, טרח להצהיר כי ההשתתפות היא הביטוי הטוב ביותר לנורמליזציה ולקשרים בין מצרים לבין ישראל".[13]
עמותת חכמי הדת של פלסטין: הנורמליזציה - תמיכה בכופרים
"עמותת חכמי הדת של פלסטין" פרסמה הודעה האוסרת על נורמליזציה עם ישראל. ב-13 בספטמבר 2005 פרסם ראש העמותה בעזה, ד"ר מרואן אחמד אבו ראס, תגובה לפסק ההלכה של טנטאוי: "אם אויב התנחל על אדמת מוסלמים, אסור לאיש מן המוסלמים להכיר בהתנחלות הזאת. הנורמליזציה היא מעין הכרה של המוסלמי, בתוקפנות של האויב ובכיבוש. הנורמליזציה היא מעין תמיכה בכופר העושק. התמיכה בכופרים אסורה באסלאם. יתר על כן, היא שותפות לכפירה של הכופר... חובה דתית על כל מוסלמי לסייע לאחיו בהוצאת האויבים מאדמתם ולעולם לא לנרמל יחסים עם האויבים, משום שהנורמליזציה עם העושקים היא נטישת בעלי הזכויות בעת צרה... אנו מצפים ששיח' אל-אזהר יפרסם פסק הלכה שבו יקרא לגייס צבאות, כדי לגרש את היהודים משאר אדמת פלסטין היקרה, במקום להתפרס ולשמור על גבולות האויב תוך קבלת רשות ממנו ותיאום עימו".[14]
"הנורמליזציה היא פשע נגד המוסלמים", טענה אגודת "אל-אצלאח" הבחרינית: "כאשר מכוננים קשרי נורמליזציה עם היהודים ומאפשרים להם לייצא את סחורותיהם לכווית ולמדינות מוסלמיות [נוספות], הרי זה פשע מחפיר נגד המוסלמים ונגד השהידים, נגד הלוחמים מלחמת קודש, נגד הנביאים שאותם היהודים רצחו... ונגד נביאנו הנכבד שגירש אותם מארצנו, לאחר שבגדו באמון שנתנו בהם ובבריתם עם המוסלמים".[15]
אופוזיציונר אסלאמי פלסטיני, ד"ר עבד אל-סתאר קאסם, מתח ביקורת על פקיסטן בטענה כי דווקא היא, האמורה לשחרר את המקומות הקדושים לאסלאם, אין לה הזכות לוותר על פלסטין: "פקיסטן הוקמה כמדינה [נפרדת מהודו] מנקודת מוצא דתית מוסלמית והיא אמורה להיות מדינה מוסלמית הדבקה בחינוך האסלאמי ובעקרונותיו ומגינה עליהם. היא המדינה האסלאמית היחידה שהוקמה עקב סיבות דתיות וקיומה אינו נסמך על נסיבות פוליטיות, אתניות, כלכליות או חברתיות. בנוסף, היא המדינה היחידה באסלאם שצריכה לשקף את האסלאם בהיבטיו החברתיים, הפוליטיים התרבותיים. הויתור על אדמת המוסלמים ועל המקומות הקדושים אסור הלכתית. הג'יהאד הוא מצווה ועל המוסלמי להתכונן כדי להגן על המוסלמים, על ארצות המולדת ועל המקומות הקדושים וכן על העשוקים והמדוכאים עלי אדמות. ישראל לקחה בכוח את פלסטין שהיא אדמת וקף אסלאמית, היא כובשת מקומות קדושים לאסלאם ומאיימת על קיומם. הלכתית, פקיסטן אחראית על שחרור המקומות הקדושים, על כל אדמה מוסלמית כבושה ועל מתן כל סוגי הסיוע למוסלמים. אם היא אינה מסוגלת לכך, החלופה איננה צריכה להיות מעשה מתועב. לא נדרש מפקיסטן להיות מופת, אך מבחינת ההלכה הדתית היא המופת, ואין לה הזכות לוותר על פלסטין אפילו אם הפלסטינים יוותרו עליה...".[16]
אנשי אופוזיציה פלסטיניים: "נעיצת סכין בלב הפלסטינים"
ראש "הוועדה הפלסטינית להתנגדות לנורמליזציה", עומר עבדאללה שלח, אמר במסיבת עיתונאים: "החיפזון שאנו עדים לו בימים האחרונים לכונן נורמליזציה עם הישות הציונית באמצעות פסקי הלכה, לחיצות ידיים, וקריאות לכונן קשרים איתה - רק משרת את הכיבוש. עמנו הפלסטיני בפרט והעולם הערבי והמוסלמי בכלל, הם שישלמו את המחיר.... הנורמליזציה עם האויב הציוני פירושה מכירת ירושלים במחיר זול לרוצחי הנביאים... 'הוועדה הפלסטינית להתנגדות לנורמליזציה' תושיט ידה לכל קנאי נאמן בעולם הערבי והמוסלמי, כדי לשתף פעולה נגד תופעת הנורמליזציה הפוגעת בדברים היפים שבחיי הפלסטינים". עומר עבדאללה שלח קרא למחמוד עבאס וליורש העצר הסעודי להכחיש פרסומים של סוכנויות הידיעות שהם נתנו אור ירוק לפקיסטן לנרמל את יחסיה עם ישראל. כמו כן, קרא שלח לשיח' טנטאוי לחזור בו מפסק ההלכה המתיר נורמליזציה עם "הישות הציונית" והזהיר את קטר ואת טורקיה שלא ישמשו "מתווכים בסחר הזול הזה".[17]
הלשכה המדינית של החמאס הגיבה לידיעות על פגישות בין מנהיגים ובכירים ערביים ומוסלמים עם ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, ופרסמה הודעה לעיתונות: "אנו מגנים את הפגישות ואת לחיצות הידיים של הנורמליזציה. אנו רואים בהן צעד שניתן בחינם [ולכן] אנו מתנגדים לה. בעינינו זו נעיצת סכין בגבו של העם הפלסטיני. הנסיגה הציונית מרצועת עזה, [שהתרחשה] הודות להתנגדות, אינה ראויה לתמורה או לגמול והרי האויב הציוני עודנו כובש את אדמתנו ומטמא את קודשינו... אנו קוראים לעמים הערביים והמוסלמים להביע את התנגדותם לכל צעדי הנורמליזציה עם האויב הציוני ולריצה המהירה אליו".[18]
בעלי טורים: אין לכפות על העמים נורמליזציה
מחמד פודה, בעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-ג'ומהוריה, ביקש מהשיח' טנטאוי "לפטור אותנו מפסקי הלכה הקשורים ליחסים עם ישראל, משום שבין אם הם נכונים ובין אם לאו, הם קשורים לרגשות שלנו, כמצרים, כערבים וכמוסלמים, כלפי אויב שעדיין כובש את אדמותינו בפלסטין, בסוריה ובלבנון. מדינית, ממשלת מצרים הכירה בישראל עקב נסיבות מיוחדות של פינוי סיני ועקב קשרים ואינטרסים מורכבים עם ארה"ב, שעדיין תומכת בישראל בכל האמצעים, אך היא לא כפתה על העם המצרי נורמליזציה... כל עוד יש אדמה אסלאמית כבושה וישראל מודיעה בעולם כי לא תוותר עליה, תוגבל הנורמליזציה לפעילות המדינית ולא תורחב לנורמליזציה עם העם הזוכר את הדם הנשפך של מאות אלפי מצרים, פלסטינים, סורים ולבנונים".[19]
ע'סאן אל-אימאם, בעל טור ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", כתב: "הנורמליזציה מסוכנת מהתפייסות ומשלום. ההתפייסות היא קשר חוזי של ידידות מוגבלת בין מדינות נלחמות, ואילו הנורמליזציה היא דו-קיום חברתי עם האויב וקשרי כלכלה עימו. מדינה ערבית נאלצת [לעתים] לחתום על פיוס עם ישראל או שהדבר נכפה עליה, אך התבונה מחייבת שלא לנסות לכפות נורמליזציה חברתית כלכלית על חברה ערבית המתנגדת לכך. מצרים בימי סאדאת חתמה על הסכם שלום עם ישראל. מצרים בימי מובארכ לא יכלה להשתחרר מן ההסכם אך היא לא כפתה [על העם] נורמליזציה... "[20]
הנורמליזציה נעשית בסתר משום ההכרה בבגידה
ג'יהאד אל-ח'אזן, עורך לשעבר, וכיום בעל טור ביומון הלונדוני "אל-חיאת", כתב: "מדוע נפגש שר ערבי או מוסלמי עם [סילבן] שלום בסתר? מדוע הוא מסתנן אל משרדו בחסות החשיכה? השר הזה יודע שהוא שוגה, או שהוא חוטא, או שהוא בוגד בלאום [שלו], ולכן הוא מתנהג כגנב... אני תומך ביחסים נורמאליים עם ישראל לאחר [כינון] השלום ולא לפני כן, ואני משוכנע שהמגעים המפוקפקים המתנהלים כעת יהרסו את השלום. מדוע תחתום ממשלתו של שרון או של בנימין נתניהו על [הסכם] שלום עם הפלסטינים אם היא משיגה את כל פירות השלום בלא לשלם את מחיר הנסיגה המלאה משאר האדמות הכבושות?".[21]
במאמר ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", מתח חבר לשכת הגיוס והארגון של הפת"ח, סמיר אל-משהראוי, ביקורת על מעשיהם של אחדים ממנהיגי מדינות ערב והאסלאם: "השלמת הערבים עם המתרחש היא בבחינת חיפוש מוצא [להגיע] לנורמליזציה עם ישראל מתוך הנחה שהדבר ישביע את רצון האמריקאים... חרב הדמוקרטיה האמריקאית המפילה את חיתתה על האזור גורמת למשטרים רבים למשש את צווארם... המדינות האלה זקוקות לכל סיבה שטחית ופורמאלית ככל שתהיה כדי לפעול. יש להם אינטרס לתאר את האירוע [ההינתקות] בעזה כהישג היסטורי או [כהשגת] עצמאות פלסטינית ובעצם אין זה נכון כלל".[22]
הנורמליזציה - פגיעה בכבוד הערבים ע"י מנהיגיהם
במאמר ביומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי" טען העיתונאי הלובי, צאלח סלימאן, כי "בזמן הגרוע הזה, זמן ההגמוניה האמריקאית על העולם והמתקפה הצלבנית החדשה, שאותה מובילים ארצות הברית והמערב הנוצרי כדי להכות את האסלאם ואת המוסלמים, בזמן זה של עריצות ושליטה בין-לאומית על העמים הערביים והשפלתם, [בזמן זה] של השלטת חרבה של 'מועצת האימה הבין-לאומית' ואכיפת החלטותיה על האומה הערבית... מצער שחרף הלאווים וההצהרות המשפילות של שרון, מקצת המנהיגים הערביים עדיין מושחתים ועדיין ממשיכים להיחפז ולרוץ ריצת מרתון של כניעה לישראל. זה הזמן של התחינות והחיזור על הפתחים, זמן הזלזול בכבוד האזרח הערבי ודיכויו ע"י מנהיגינו שדבקו בכיסאות השלטון, סירבו לוותר עליהם ושינו את החוקה בשבילם, זמן של השתלטות על משאבי עמיהם ותפיסת מונופול על השלטון...".[23]
ישראל תנצל את הנורמליזציה לריגול ולחיזוק כלכלי
ג'עפר האדי חסן, איש אקדמיה עיראקי החי בלונדון, הזהיר כי "לנורמליזציה ביחסים של ישראל עם פקיסטאן, המדינה האסלאמית השנייה בגודל אוכלוסייתה, יהיו תוצאות חמורות. היא תפתח לרווחה את השער למדינות ערביות ומוסלמיות המנהלות כיום מו"מ חשאי [עם ישראל], או לאלה שאינן מנהלות מו"מ כעת, להתחרות זו בזו בנרמול יחסיהן עם ישראל, אפילו לפני שהפלסטינים משיגים פיסת קרקע משוחררת, קל וחומר מדינה עצמאית. קשר זה יחזק את ישראל כלכלית, עד שפקיסטן תהפוך לשוק גדול לסחורות ישראליות ולציוד צבאי, היות שישראל רוצה להיות המדינה הראשונה בייצוא של הציוד הזה. זאת בנוסף להגעת תיירים מפקיסטן לישראל. ישראל תפיק מהקשרים האלה תועלת, מכך שמדינה [כפקיסטן] תצביע [עתה] לטובתה בחוגים אזוריים ובין-לאומיים, שבהם ישראל מתלוננת שאין לה תפקיד".
הוא הוסיף כי "טבעי שהנורמליזציה תגרור ריגול במעטה דיפלומטי. הימצאות הישראלים סמוך לאיראן, הנחשבת לאויב הראשי שלה ולאיום המסכן את קיומה, היא הזדמנות נדירה שאי אפשר לוותר עליה בלי לנצלה. עניין נוסף - שמכירים אותו רק אלה המתעניינים בנושא - הוא שארגונים יהודיים, כגון "כולנו" ו "עמישב", מנסים כבר שנים לייהד אנשי שבטים השוכנים בין פקיסטן לבין אפגניסטן והודו. מספרם מגיע למיליונים... נוכחות ישראלית בפקיסטן תקל על הפעילות המיסיונרית הזאת של הדת היהודית ותגביר אותה".[24]
לא מגיע לישראל תגמול בחינם
בריאיון ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" אמר עמר מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית, כי ישראל איננה ראויה לנורמליזציה עקב מדיניותה: "אינני מבין מדוע מברכים את שרון האם בגלל הנסיגה מעזה?... הכול יודעים כי בשעה שישראל נסוגה מעזה נמשכת בניית ההתנחלויות או הרחבתן והגדר נבנית. חלק גדול מהמתנחלים שיצאו מעזה התיישבו בגדה המערבית. מדוע לתת לה תגמול בחינם? אינני מעודד את הקשרים האלה כלל ואינני מקבלם".[25]
ישראל צריכה להכשיר עמה לנורמליזציה
ת'ריא אל-שהרי, בעלת טור סעודית ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", טענה כי ישראל היא שאינה מוכנה לנורמליזציה עם הערבים: "מה בנוגע לעם הישראלי עצמו שיש בו מחלוקות דתיות, ציוניות ומחלוקות אחרות. מה בנוגע לספרים שלו על רצח לא יהודים באשר הם, דברים שילדיהם גדלו עליהם והבוגרים האמינו בהם. האם העם הזה מרוצה מתוכניות ממשלתו לכונן יחסים עם העולם המוסלמי? האם היהודים הוכנו לקראת נסיעה לארצותינו והאם הם מוכנים להזדהות [כישראלים] במקומות ציבוריים כשהם נותנים אמון [ומרגישים] בטוחים. אם ישראל שוקדת להיפגש עימנו, מן הראוי שתתכונן לכך אצלה לפני שהיא עושה זאת מחוץ לארצה."[26]
נורמליזציה – רק לאחר מימוש תוכנית השלום הערבית (הסעודית)
בעלי טורים ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", מאמון פנדי ואחמד אל-רבעי, גרסו כי הנורמליזציה תפגע בבעיה הפלסטינית וביוזמה הסעודית ותחליש את מנהלי המו"מ הפלסטיניים. מאמון פנדי טען כי משמעות קריאתו של שר החוץ של קטר, השיח חמד בן ג'אסם אאל אל-ת'אני, לערבים להשתתף בוועידה חדשה שתתקיים בהשתתפות ישראל היא "רתימת העגלה לפני הסוסים, מנוגדת לחלוטין לכל מקורות הסמכות של תהליך השלום הכוללים ערבויות בינ"ל ומלכוד יוזמת השלום הערבית (היוזמה הסעודית משנת 2003)... האם הסכסוכים בין סעודיה לבין קטר הגיעו לידי כך שקטר תכה את יוזמתו של המלך עבדאללה באמצעות הצהרה המעניקה לישראל הכול בלא תמורה... לשיח' חמד ולארצו יש הזכות לכונן קשרים מיוחדים עם ישראל וגם נורמליזציה כרצונם, משום שקטר היא מדינה עצמאית וריבונית, אך אין לשר זכות להביך את הערבים האחרים כאשר הוא רותם את העגלה לפני הסוסים ומעלה את הרף למעלה מהיכולת של הערבים להעניק לישראל. לאחר הצהרת השיח' חמד נראה שהיוזמה הערבית, הקוראת לנסיגה מלאה תמורת נורמליזציה, התרוקנה מכל תוכן... אישית, אני בעד שלום ונורמליזציה עם מדינות נורמאליות. ישראל איננה, לעת עתה, בגדר מדינה נורמאלית משום שהיא כובשת אדמות ערביות. הקטרים צריכים לתת לישראל נורמליזציה [רק] לאחר שתשוב לגבולות 67 ואז היא תהפוך למדינה נורמאלית".[27]
גם הרשות הפלסטינית הביעה דאגה דומה מהחלטת פקיסטן לכונן קשרים עם ישראל. בעקבות פגישת שרי החוץ של ישראל ופקיסטן אמר נביל שעת', סגן ראש הממשלה הפלסטיני ושר ההסברה, כי "אין זה העיתוי המתאים להעניק לישראל מתנות לפני שהוכיחה שהיא באמת מכבדת את תהליך השלום ולא רק בעזה אלא גם בגדה המערבית ובירושלים... עדיין אין זו העת המתאימה להתחיל בכינון יחסים עם ישראל. הזמן המתאים יהיה כאשר ישראל תיסוג מן הגדה המערבית במסגרת תוכנית השלום הערבית". שעת' הוסיף כי "תוכנית השלום הערבית מעניקה לגיטימציה לכונן נורמליזציה עם ישראל רק כאשר היא תיסוג נסיגה מלאה מהשטחים שכבשה בשנת 1967 ותיפתר בעיית הפליטים על בסיס החלטה 194 של האו"מ".[28]
האסלאמיסט המצרי, פהמי הויידי, כתב ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" כי ההכרזה על כינון קשרים דיפלומטיים בין פקיסטן לבין ישראל היא האסון השלישי המצטרף לאסון הסופה 'קתרינה' ולאסון העיראקי על הגשר מעל נהר החידקל. "[קשרים] אלה עלולים לפתוח את השערים לרווחה בפני פלישה ישראלית לעולם האסלאמי... התרת האיסור הפוליטי, שמדינות מוסלמיות נמנעו ממנו במשך הדורות עקב הפשע שביצעה ישראל בפלסטין, עלולה לגרום למחיקת הבעיה הפלסטינית מסדר היום שלהן".[29]
[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.9.2005
[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 20.9.2005
[4] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 26.9.2005
[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 17.9.2005
[6] אל-חיאת (לונדון), 17.9.2005
[7] אל-ג'ומהוריה (מצרים), 10.9.2005
[8] אל-סיאסה (כווית), 23.9.2005
[9] אל-סיאסה (כווית), 23.9.2005
[10] אל-קדס (ירושלים), 3.9.2005
www.amin.org (20.9.2005) [11]
[12] ההתנגדות לנורמליזציה התבטאה במקרה נוסף: שר הבריאות של מרוקו, מחמד אל-שיח' בידאללה, הודיע למנהל מרכז רפואי במרוקו להתכונן לביקור משלחת רופאים מישראל. בתגובה החליטו רופאי המרכז הרפואי שלא לקבל את פני המשלחת ואף לשבות במחאה על הביקור. מתאם "הקבוצה הלאומית לתמיכה בעיראק ובפלסטין", ח'אלד אל-סופיאני, הביע התנגדותו לביקור "הנחשב לצעד נוסף בדרך לנורמליזציה עם האויב הציוני העושק ולתגמול על נסיגה שנכפתה עליו הודות להתנגדות." (אל-קדס אל-ערבי,לונדון, 26.9.2005)
[13] יו"ר התאחדות הג'ודו במצרים, סאמח מובאשר, אמר כי "ההתאחדות הבינלאומית היא שהחליטה על השתתפות ישראל באליפות... ולמצרים אין אפשרות להתנגד שכן אילו התנגדה, ההתאחדות הבינלאומיות הייתה מבטלת את האליפות במצרים"
www.palestin-info.info/arabic/palestoday/dailynews/2005/sep05/13_9/details4.htm (13.9.2005)
[15] www.alraialaam.com/29-09-2005je5/local.htm (29.9.2005)
[16] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 9.9.2005
[17] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.9.2005
[19] אל-ג'ומהוריה (מצרים), 11.9.2005
[20] אל-שרק אל- אוסט (לונדון), 16.8.2005
[21] אל-חיאת (לונדון), 26.9.2005
[22] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.9.2005
[23] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 26.9.2005
[24] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.9.2005
[25] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 29.9.2005
[26] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 5.9.2005
[27] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.9.2005 ,26.9.2005
[28] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 2.9.2005
[29] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.9.2005