תפנית בעמדה הסעודית המוצהרת ביחס למלחמה עם איראן: מניטרליות לעמדה אנטי איראנית

מאת י. יהושע

בעקבות המתקפות האיראניות הישירות על שטחה, זנחה סעודיה את עמדת הניטרליות שבה נקטה והחלה להגדיר את איראן כאיום קיומי תוך עמידה על זכותה לתגובה צבאית נגדה. השינוי בא לידי ביטוי בגינוי רשמי חריף של טהראן ואף במתן רוח גבית תקשורתית לקריאות לשינוי המשטר האיראני.  

 

ראשיתו של המפנה בא לידי ביטוי בהודעת משרד החוץ הסעודי שגינתה רק את המתקפה האיראנית בשטחה ובשטחי מדינות המפרץ ונמנעה מלגנות את המתקפות של ישראל וארה"ב נגד איראן. מדובר בתפנית חדה לעומת העמדה שהפגינה סעודיה ביחס למתקפה הישראלית והאמריקאית האחרונה ביוני 2025, אז בחרה הממלכה לגנות את התקיפות נגד איראן ואף הקפידה לכנותה המדינה "האחות".[1]

 

במקביל, כלי תקשורת ממסדיים ועיתונאים סעודים בכירים אימצו טון לוחמני נגד איראן. בראייתם, המתקפה חשפה את "פרצופה המכוער" של איראן ואת טבעה האמיתית כאויב ישיר של הממלכה הסעודית. הללו הדגישו כי איראן איבדה את שאריות הסולידריות הערבית שעוד נותרו לה ואף הביעו תקווה גלויה לקריסת משטרה.

 

יצוין כי בעשורים האחרונים גובר החשש בסעודיה מאיראן הנתפסת בעיניה כאיום קיומי בשל שאיפותיה לגרעין צבאי, תוכניתה לפיתוח טילים וחתרנותה נגד ריבונות מדינות האזור באמצעות מיליציות הטרור שלה כדוגמת חזבאללה והחות'ים. השיח הציבורי והממסדי בסעודיה הביע פעמים רבות חשש זה, תוך מתיחת ביקורת חריפה על המערב וארה"ב בשל מה שהיא רואה כרפיסות מול טהראן וחתימה על הסכמים הנתפסים כהפקרת ביטחון המפרץ[2].

 

על פי דיווח ב"וושינגטון פוסט", התמיכה הסעודית, טרם התקיפה, בפתרון דיפלומטי מול איראן היתה מלכתחילה הצהרתית בלבד, בעוד שבפועל צידדה הממלכה בנקיטת פעולה צבאית. על פי הדיווח, בשיחות סגורות עם גורמים בממשל טראמפ, הביעו יורש העצר מוחמד בן סלמאן ואחיו שר ההגנה ח'אלד בן סלמאן, תמיכה מפורשת בתקיפה אמריקאית ואף הזהירו כי להימנעות מפעולה צבאית יהיו השלכות אזוריות חמורות[3].  דיווח זה הוכחש על ידי דובר השגרירות הסעודית בוושינגטון, פהד נאט'ר [4]

 

דוח זה יסקור את התגובות בסעודיה למתקפה האיראנית בתחומה.

משה"ח הסעודי: המתקפות האיראניות נגד סעודיה "פחדניות"; שומרים את זכות התגובה

בהודעה רשמית וחריפה, גינה משרד החוץ הסעודי את "המתקפות החצופות והפחדניות" של איראן נגד סעודיה שבוצעו חרף העובדה שסעודיה הדגישה כי לא תאפשר תקיפה של איראן משטחה. ההודעה הבהירה כי סעודיה תשתמש בכל האמצעים הדרושים כדי לשמור על בטחונה ולהגן על שטחה ואזרחיה, ובכלל זה תגובה לתוקפנות[5].

הודעת משרד החוץ הסעודי

פרשנות ביומון סעודי: פרצופה המכוער של טהראן נחשף

בכתבת פרשנות ביומון הסעודי עוכאט' צוין כי סעודיה רואה במתקפה האיראנית בשטחה "מתקפה ישירה נגד הממלכה" שמשמעותה "איום ישיר נגד ביטחונה הלאומי, מה שמאפשר להנהגה הסעודית להפעיל את כל האמצעים כדי לשמור על האדמה, האזרחים והמתקנים האסטרטגים." הכתבה הסבירה כי סעודיה ניסתה לשמור על ניטראליות ולהתנגד לפעולה צבאית נגד איראן משטחה כדי לשמור על יציבות אזורית, אולם התקיפה האיראנית באזור שברה את האיזון, הרחיבה את העימות למפרץ והסלימה את המצב מסכסוך אזורי בין מדינות המפרץ ואיראן עד לכדי פגיעה ישירה בביטחונה של מדינה מרכזית באזור.

 

עוד נאמר בכתבה כי "החלק החשוב" בהודעה הסעודית היה המסר בדבר "מוכנות לתגובה כוללת: הגנה על המרחב האווירי [של סעודיה], אבטחת העומק האסטרטגי, העלאת רמת המוכנות המבצעית ואפשרות להגיב בזמן ובמקום שייקבעו על ידי ההנהגה הסעודית", וכי למעשה נוצרה משוואה לפיה, "הריבונות מוגנת באמצעות כוח, הביטחון הלאומי הוא החלטה סעודית טהורה, ושטח הממלכה הינו מחוץ לחישובים של ההרפתקה הצבאית של כל צד." [6]

 

בביקורת חריפה שפורסמה בכתבה נוספת ביומון עוכאט', נטען כי איראן פגעה במוקדים אזרחיים ולא בבסיסים אמריקאים, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת מדינות המפרץ שסירבו שייעשה שימוש בשטחן לצורך תקיפה נגד איראן. הכתבה הצביעה על הסתירה בין ההצהרות האיראניות למציאות בשטח: "בשעה שטהראן מדגישה כי היא פוגעת רק במוקדים אמריקאים, המציאות מראה משהו שונה לחלוטין... היום הראשון של העימות חשף את פרצופה המכוער של טהראן"[7]

 

עורך היומון הממסדי אל-ג'זירה: אחרי המלחמה איראן תשתנה ולא תאיים בגרעין וטילים 

עורך אל-ג'זירה ח'אלד אל-מאלכ הרחיק לכת וצפה במאמרו שינוי היסטורי באיראן. בתגובה לירי הטילים על מדינות המפרץ כתב: "מצער שאיראן פנתה לפגוע במטרות אזרחיות בארבע מדינות במפרץ ולגרום להן נזק, על אף העובדה שאין להן שום קשר למלחמה הזו. ראוי היה שאיראן תכוון את הטילים והכטב"מים שלה לעבר אלה שתקפו אותה והרגו את מנהיגה הרוחני [ח'אמנאי] ורבים מבכיריה הצבאיים והאזרחיים, כלומר לעבר ישראל וארצות הברית. זאת במקום לכוון אותם לעבר אתרים אזרחיים במדינות [המפרציות] הללו, תוך התעלמות ממאמציהן למנוע מלחמה...

 

המלחמה תיפסק יום אחד, גם אם תימשך זמן רב, אבל איראן לא תחזור להיות כפי שהייתה, [מדינה] המאיימת בנשק גרעיני ובטילים [שמפעילה] פרוקסי במספר מדינות. איראן תהיה מדינה אחרת, השונה מזו שהייתה במשך ארבעה עשורים, ואולי זה יהיה טוב יותר עבורה ועבור מדינות האזור."[8]

 

עיתונאי סעודי בכיר: "הרפובליקה האסלאמית [של איראן]: 1979-2026"

שינוי הטון בסעודיה נגד איראן, ובכללו הייחול לשינוי מהותי במשטר האיראני, מצא ביטוי בציוץ של עבד אל-רחמן אל-ראשד, העיתונאי הסעודי הבכיר, אשר בעקבות ההודעה על מותו של ח'אמנאי, הוא שיתף איור של מצבה עליה כתוב "הרפובליקה האסלאמית [של איראן]: 1979-2026".[9]

 

האיור בחשבון של עבד אל-רחמן אל-ראשד:

כמה ימים לפני המתקפה פרסם אל-ראשד, מאמר שסימן את תחילת שינוי הטון הסעודי והציג עמדה נועזת התומכת בשינוי משטר בטהראן. במאמרו טען כי אין מה לחשוש מהשלכות נפילת המשטר האיראני מאחר והוא המקור העיקרי למתחים ומלחמות ולפיכך דווקא איראן חדשה פתוחה ויציבה תוביל לשגשוג ופיתוח מדינות האזור[10].

 

בעל הטור הסעודי, פהד דיבאג'י הביע אופטימיות בעקבות מותו של מנהיג איראן. בציוצו כתב: "אני חושב שמותו של [עלי] ח'אמנאי ישחרר את איראן, עיראק ותימן מהאידאולוגיה [של המשטר האיראני]; ישיב את עמיהן לבחירה הטבעית שלהם, של חירות ויציבות, הרחק מקיצוניות ושליטה כפויה; וירסק את כבלי הפתנה [מלחמת אחים] שח'אמנאי כפה עליהם."[11]

הציוץ של פהד דיבאג'י:

 

איש תקשורת סעודי: איראן הפסידה את הסולידאריות הערבית ותפסיד גם במערכה

איש התקשורת הסעודי דאוד אל-שריאן טען כי לאור התקיפות האיראניות נגד מדינות המפרץ איבדה איראן את הסולידאריות הערבית ועל כן תפסיד במערכה: "דקות בודדות לפני המתקפה נגד איראן, עוד היתה סולידריות עממית ערבית עמה בתור מי שמנהלת עימות עם ישראל. אך סולידריות זו התפוגגה בעקבות המתקפה שלה נגד סעודיה ומדינות המפרץ שכלל לא השתתפו במלחמה. לקחי ההיסטוריה חוזרים על עצמם, כאשר סדאם חוסיין פלש לכווית ב-1990, הוא איבד את הסולידאריות הערבית שהייתה קיימת מאז מלחמתו עם איראן. מי שמאבד את בסיס התמיכה מפסיד במערכה."[12]

 

גם העיתונאית ופאא' אל-רשיד, בעלת טור ביומון עוכאט', כתבה בגנות המשטר האיראני: "יותר מארבעה עשורים שהעולם סובל ממשטר אידיאולוגי, שעמו היה הראשון לשלם את מחיר סיסמאותיו. המשטר הזה גם ייצא את המשברים שלו לשכנותיו הערביות תחת כותרות גדולות שאינן מאכילות את הרעבים או בונות מולדת... היום, מה שנבנה על אשליה מתפורר, ומה שהועלה עם סיסמאות מתפוגג. כשהפוליטיקה מתנגשת במציאות, רק העם משלם את המחיר."[13]