חידוש מחאת הסטודנטים באוניברסיטאות איראן נגד משטר המהפכה והמנהיג ח'אמנאי: שריפת דגל המהפכה האסלאמית ותמונות ח'אמנאי; קריאות בשבח רזא פהלוי

מאת נ. קטיראג'י

הקדמה

ב-21.2.2026, היום הראשון לסמסטר ב' באוניברסיטאות באיראן, חידשו המוני סטודנטים את הפגנות המחאה נגד המשטר ברחבי המדינה. התאריך חפף את ציון יום ה-40 לטבח שביצע המשטר האסלאמי באלפים מאזרחיו.[1] המחאות, שמתקיימות זה היום החמישי, מקיפות את מרבית האוניברסיטאות הגדולות באיראן, ומחריפות הן בממדי המחאה הגדלים מיום ליום והן בחריפות הסיסמאות הנקראות נגד המשטר והעומד בראשו, עלי ח'אמנאי.

 

בעימותים הישירים מול אנשי הבסיג', הסטודנטים מפגינים בוז לסמלי המשטר ולסדר היום המדיני שלו, כפי שעולה מהתבטאויות חריפות נגד השימוש בדגל פלסטין ומחאה נגד "עוטי הטורבן" שלטענתם החריבו את המדינה. מכלול הקריאות הללו, כמו גם הסיסמא "זהו הקרב האחרון, פהלווי עוד יחזור" משרטט תמונה של קרב אחרון ובלתי מתפשר על דמותה של איראן, תוך חזרה לשורשים לאומיים ודחייה גורפת של שלטון המשטר האסלאמי.

 

ראו קליפ ממרי מה-22.2.2026    

המחאות באוניברסיטאות איראן

במחאות נראים מחזות שהיו נדירים בעבר בהפגנות סטודנטים כגון שריפת דגלי הרפובליקה האסלאמית, שריפת תמונותיהם של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, ומייסד המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, והנפת דגל השאה, האריה והשמש, המייצג את המלוכה והזהות הלאומית הפרסית ומשמש כיום את מתנגדי השלטון כחלופה לדגל המשטר האסלאמי.

 

זאת ועוד, מעבר לקריאות "מוות לדיקטטור", ו"מוות לח'אמנאי", הסטודנטים מפגינים זלזול אישי בח'אמנאי, הכולל לעג לידו המשותקת באמצעות נענוע יד ימין. 

ראו בקליפ:  

 הם גם הניפו בובות עכברוש בליווי הכינוי "מוש עלי" - הלחם המילים בפרסית של עכברוש ועלי [ח'אמנאי] שנועד ללעוג למנהיג המסתתר מפני הציבור כעכברוש.

 

ראו קליפ ממרי מה-23.2.2026  

 

מוקדי המחאה העיקריים מתרכזים במוסדות האקדמיים המובילים, בהם: אוניברסיטת אלזהרא (או בשמה טרם המהפכה – פארה (פרח), ע"ש המלכה פארה דיבא פהלוי, המוסד המרכזי והגדול לנשים באיראן), האוניברסיטה למדע ותרבות בטהראן, אוניברסיטת טהראן, אוניברסיטת שריף הטכנולוגית בטהראן (ששמה לפני המהפכה היה אריהמר), אוניברסיטת פרדוסי במשהד, אוניברסיטת אמיר כביר, אוניברסיטת אספהאן לתעשייה, אוניברסיטת ח'ואג'ה נסיר, אוניברסיטת טהראן לאומנות, ועוד.

 

עימותים אלימים וקטטות נראו בתוך הקמפוסים בין הסטודנטים המוחים לבין "בסיג' הסטודנטים" – שלוחת כוח הבסיג' הפועלת באוניברסיטאות כדי לאכוף את האידיאולוגיה המהפכנית ולדכא פעילות פוליטית. ברקע קיומו של הסכם בין המשטר לבין האוניברסיטאות האוסר על הכנסת נשק אליהן (נחתם לאחר שהמשטר פשט על האוניברסיטאות במחאות הסטודנטים 1999 וגרם להרג רבים), נמנע המשטר מהכנסתו לשם, אולם בימים אלה הציבו כוחות המשטר כלי רכב חמושים במקלעים בסמוך לאוניברסיטת טהראן במטרה להרתיע את הסטודנטים.

 

רכב ועליו מכונת ירי אוטומטית שהוצב בסמוך לאוניברסיטת טהראן[2]

 

התיעוד מראה כי המשטר עושה גם שימוש ברחפנים כדי לתעד את הסטודנטים המוחים.[3]

 

בנוסף, על פי דיווחי סוכנות הידיעות של הסטודנטים, איסנא, והאתר תאבנאכ, ב-23.2.2026, הנהלות האוניברסיטאות שריף ושהיד בהשתי השעו זמנית סטודנטים שהשתתפו בהפגנות וזימנו אותם לוועדות משמעת בגין "יצירת מהומה" והפרת התקנון. בהודעות טקסט שנשלחו לסטודנטים נמסר כי כניסתם לקמפוס נאסרת עד לבירור העניין, וחלקם נדרש להתייצב במחלקת הביטחון של האוניברסיטה למתן הסברים.[4]

 

מסרון שנשלח לסטודנט באונ' שהיד בהשתי באיראן המודיע לו

 על השעייתו המיידית מהלימודים, עקב מעורבותו ביצירת

"מהומה וכאוס" בקמפוס והעברת תיקו לטיפול בוועדת משמעת[5]

 

​בנוסף, ב-23.2.2026, ארגון הסטודנטים העצמאי של אוניברסיטת שהיד בהשתי, דיווח כי ד"ר מחמוד מוח'תארי, מרצה באוניברסיטה, הושעה מתפקידו והקורסים שלו בוטלו בהוראת נשיא האוניברסיטה, וזאת בשל מחאתו נגד הטבח שביצע המשטר.[6]

 

ד"ר מחמוד מוח'תארי [7]

סיסמאות המחאה באוניברסיטאות: נגד המשטר האסלאמי, בעד העבר הפרסי

מבט על טיב הקריאות מלמד על אופייה הפוליטי של המחאה שדורשת את הפלת השלטון והחלפתו. קריאות נשמעות למען שלטון מונרכיסטי בהנהגת רזא פהלוי, בנו של השאה האחרון שהודח ב-1979. הסיסמאות "יחי השאה," ו"נשיב את איראן לגדולתה" לצד הקריאות להשבת השמות המקוריים של המוסדות (כמו "אריהמר" במקום שריף ו"פארה" במקום אלזהרא), מעידות על דחייה מוחלטת של ערכי משטר הרפובליקה האסלאמית.

 

הסטודנטים אומרים כי "לא הקריבו קורבנות כדי להגיע לפשרה", ומתמקדים בתקיפה ישירה ובוטה של ח'אמנאי, המכונה בפיהם "זהאכ" (דמות השליט האכזר, בנו של השליט הערבי בעל הנחשים על הכתפיים, מהמיתולוגיה הפרסית ה"שאהנאמה" של פירדוסי), תוך שהם לועגים למגבלותיו הפיזיות (ידו הנכה) ומבטלים את סמכותו ושלטונו באופן מוחלט.

 

התיעוד מהקמפוסים מראה פעולות התנגדות אקטיביות הכוללות שריפת דגלי המשטר, קריעת תמונותיהם של אנשי המשטר שנהרגו במהלך מלחמת 12 הימים ביוני 2025, ושיבוש מכוון של קריאת האד'אן לתפילה. בולטת הסיסמה הקוראת "מוות לשלושת המושחתים: המולא (איש הדת), השמאלני והמוג'אהד" (אנשי ארגון המוג'האדין ח'לק, לו אוריינטציה אסלאמית מרקסיסטית), המבטאת התנערות לא רק מהממסד הדתי אלא מכלל הזרמים הפוליטיים שהיו מזוהים עם מהפכת 1979.

 

הסיסמאות השגורות בפי הסטודנטים:

·         "חירות, חירות" (אזאדי, אזאדי)

·         "ח'אמנאי הוא רוצח, השלטון שלו מבוטל"

·         "מוות לדיקטטור (ח'אמנאי)", "מוות לרפובליקה האסלאמית"

·         "זו היא שנת הדמים, סיד עלי (ח'אמנאי)ייפול"

·         "כל כך הרבה שנים של פשעים (נגד האומה האיראנית), מוות לשלטון הולאית (שלטון חכם ההלכה בהנהגת ח'אמנאי)"

·         "לא נשכח את הדם שנשפך"

·         "מוות לשלטון רוצח הילדים"

·         "מוות לולאית, ח'אמנאי הוא זהאכ, נקבור אותו מתחת לאדמה" (התייחסות לזהאכ השליט האכזר מה"שאהנאמה" של פירדוסי, בנו של השליט הערבי עם הנחשים על הכתפיים)

·         "השתחווה מוש עלי (עלי העכבר), פהלוי בדרך"

·         "מוות לשלושת המושחתים: המולא (איש הדת), השמאלני והמוג'האד (אנשי המוג'אהדין ח'לק)" 

 

·         "אנו הסטודנטים נמות ולא נקבל השפלה"

·         "לא הקרבנו מתים כדי להגיע לפשרה וכדי להלל מנהיג רוצח"

·         "נשיב את איראן לגדולתה"

·         "מספיק עם השם שריף, שמה של האוניברסיטה מעכשיו הוא אריהמר" (השם שלפני המהפכה האסלאמית)

·         "מספיק עם השם אלזהרא, פארה היא שמה מעכשיו" (השם המקורי של האוניברסיטה לפני המהפכה האסלאמית, על שם המלכה פארה דיבא פהלוי)

·         "יחי השאה"

·         "השאה יגיע לארצו והסטודנטים יעמדו מאחוריו"

·         "זהו הקרב האחרון, פהלוי עוד יחזור"