מאמר ביומון קטרי מעלה על נס את הניצחונות האסלאמיים ברמדאן לאורך ההיסטוריה: חרב האסלאם תישאר מונפת
חודש הרמדאן, שהחל השנה ב-18.2.26 מקושר במסורת האסלאמית לכיבושים, ניצחונות, ג'יהאד והקרבת הנפש, לצד היותו חודש של צום ואדיקות דתית.[1] ב-16.2.26, ערב תחילת חודש הרמדאן, פרסם היומון הקטרי הממסדי אל-וטן מאמר של אדהם אל-שרקאוי, סופר פלסטיני ובעל טור ביומון, שבו העלה על נס את המלחמות, הקרבות והניצחונות האסלאמיים הרבים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה במהלך חודש הרמדאן.
בין היתר הזכיר הכותב את קרב בדר בראשית האסלאם (שנת 624 לספירה) שבו "האסלאם שלף את חרבו בפעם הראשונה כדי להגן על הקוראן"; כיבוש מכה על ידי הנביא מוחמד (שנת 620); קרב טור (שנת 732) בו המוסלמים מאנדלוסיה הגיעו לשיא התקדמותם בשטח צרפת שם נהדפו ונסוגו; קרב עין ג'אלות (שנת 1260) בו הביסו המוסלמים את האימפריה הביזנטית; וקרב שקחב (שנת 1303) שבו לקח חלק גם אבן תימיה, פוסק הלכה מוסלמי סוני המהווה מקור השראה של הסלפיה ג'יהאדיה, "שכן פסיקת ההלכה אינה מחליפה את [חובת ה]ג'יהאד!".
אל-שרקאוי ציין כי "חרב [האסלאם] תמשיך להיות מונפת עד אשר אחרון האומה [האסלאמית] יילחם במשיח השקר", קרי, עד אחרית הימים.
להלן תרגום קטעים ממאמרו:
"... הו חברי, הנה הגיע רמדאן, החודש שבו הגרונות צמאים והלבבות רוויים, שבו המעיים מתרוקנים ונפשות [בני האדם] מתמלאות, שבו הגוף נחלש והאמונה מתחזקת, שבו פעילות [הגוף] מאטה והאמונה מתעצמת! לכן חברי, חדש את אמונתך, שהרי לאללה אין צורך בהימנעותנו ממזון ושתייה; הוא שולח אלינו את רמדאן כדי לנקותנו ולטהרנו מחדש, כדי שנהיה ראויים לו...
הו חברי, הנה הגיע רמדאן, אם הרעב מתישך והצמא מכלה את כוחך, התנחם ב[מחשבה] על אלה שחרף הרעב והצמא שלהם הניפו את החרבות, שמו נפשם בכפם ומכרו את נשמתם לאללה[2], כדי שיישאר לנו רמדאן!
[זהו] רמדאן של קרב בדר[3], כאשר האסלאם שלף את חרבו בפעם הראשונה כדי להגן על הקוראן. החרב הזו תמשיך להיות מונפת עד אשר אחרון האומה [האסלאמית] יילחם במשיח השקר [שהופעתו היא אות לאחרית הימים].
[זהו] רמדאן של כיבוש מכה[4], העיר שהשיבה את זהותה לבסוף, כבירת המונותיאיזם [עיקרון יסוד באסלאם]!...
[זהו] רמדאן של [קרב] אל-קאדסיה[5] [בפיקודו של] סעד בן אבי וקאצ[6] ואבו מחג'ן [אל-ת'קפי][7]. [הח'ליף דאז] עומר בן אל-ח'טאב שאל לאחר שבישרו לו על הניצחון: כמה זמן ארכה הלחימה? הם ענו: מעלות שחר ועד אחה"צ, והוא אמר: ישתבח שם אללה, השקר אינו יכול להחזיק מעמד בפני האמת במשך כל הזמן הזה, ייתכן שזה [בגלל] חטא שאתם או אני חטאנו!
[זהו] רמדאן [של] קרב ארמון השהידים [קרי, קרב טור][8], שנערך בפיקודו של מושל אל-אנדלוס] עבד אל-רחמן אל-ר'אפקי, במרחק 70 ק"מ מפריז, כשהוא אומר: הו אללה קח מדמי [ככל שתרצה] עד שתהיה שבע רצון!
רמדאן של כיבוש עמוריה[9], שבו [הח'ליף העבאסי השמיני] אל-מועתסם והצבא [שלו] הלכו [לקרב] מתוך זעם על [פגיעה] בכבודה של אישה אחת[10], הו אללה השב לנו את עוצמתנו!
רמדאן [של קרב] עין ג'אלות[11], [שבו] הסולטן [הממלוכי] אל-מוט'פר קוטוז [הביס את] המונגולים, ואשר במהלכו לוחמי הג'יהאד צמו עלי אדמות [קרי כשעוד היו בעולם הזה] ואת ארוחת האפטאר [שבירת הצום] אכלו בגן עדן!
רמדאן של קרב שקחב[12], [שפוסקי ההלכה] אבן תימיה ואבן אל-קים[13] [השתתפו בו וניצבו] בקו הראשון של המערכה, שכן הדיו אינו מחליף את הדם ופסיקת ההלכה אינה מחליפה את [חובת ה]ג'יהאד!
[1] על תפיסת חודש הרמדאן כחודש הג'יהאד במסורת המוסלמית ראו דוחות ממרי: Ramadan – The Month Of Jihad, Victories And Martyrdom, 20.2.2026.
[2] הכוונה למסירת נפש (שאהדה) שעל פי האסלאם נתפסת כמסחר עם אללה שבו האדם מקריב את חייו, ובתמורה הוא זוכה לגמול בעולם הבא אצל אלוהים ככתוב בקוראן: "אלוהים קנה מהמאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יזכו בגן עדן. הם יילחמו למען אלוהים ויהרגו וייהרגו. הוא קיבל עליו לקיים את הבטחתו לאמיתה, בתורה באוונגליון ובקוראן. היש נאמן מאלוהים להבטחתו? על כן שמחו בעסקה אשר עשיתם. זוהי הזכייה הכבירה." (סורה 9, פסוק 111 תרגום אורי רובין); "הוי המאמינים, הבה ואנחה אתכם אל עִסקה, שתפטור אתכם מעונש כבד: הַאמינו באללה ובשליחו וקומו להיאבק למען אללה, בהקריבכם את רכושכם ונפשותיכם. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם. אז יסלח לכם על חטאיכם ויכניסכם אל גנים אשר נחלים נובעים
מתחת לאילנותיהם, ואל משכנות נאווים בגני עדן. זוהי הזכייה הכבירה." (סורה 61, פסוקים 10-12 תרגום אורי רובין).
[3] קרב בדר נערך בין צבאו של מוחמד לצבא מכה בחודש רמדאן בשנת 2 להיג'רה (624 לספירה).
[4] כיבוש מכה על ידי הנביא מוחמד נערך בחודש רמדאן בשנת 8 להיג'רה (החופף לדצמבר 629-ינואר 630 לספירה).
[5] קרב אל-קאדסיה – התרחש בשנת 14 להיג'רה (נובמבר שנת 636 לספירה) בין המוסלמים בפיקודו של סעד בן אבי וַקאץ, לפרסים באל-קאדסיה [בעיראק של ימינו] והסתיים בניצחון המוסלמים. היה זה קרב מכריע שבו הכו המוסלמים את האימפריה הסאסאנית, ובכך פתחו את הפתח לכיבוש עיראק ואיראן [של ימינו].
[6] סעד בן אבי וקאץ, בן דודו של הנביא מוחמד, (מת ב-674) אחד מעשרת חברי הנביא שהובטחה להם הכניסה
לגן עדן. ידוע ככובש פרס. על פי המסורת המוסלמית נחשב לראשון שהשליך חץ למען האסלאם.
[7] משורר לוחם שנלחם בחירוף נפש בקרב אל-קאדסיה תחת פיקודו של סעד בן אבי וקאץ.
[8] קרב טור, המכונה גם קרב פואטייה - התרחש בשנת 114 להיג'רה (732 לספירה) בין המוסלמים מאל-אנדלוס לבין הפרנקים. בקרב נהרג מושל אל-אנדלוס, עבד אל-רחמן אל-ר'אפקי, והלוחמים המוסלמים נהדפו חזרה. בקרב זה הגיעו למעשה המוסלמים לשיא התקדמותם; לאחר תבוסתם בקרב זה, הם נהדפו אחורה וחזרו עד הרי הפירנאים – גבול צרפת–ספרד. לימים, הם נהדפו משם והמשיכו לשלוט על חצי האי האיברי, ספרד ופורטוגל של היום, עד סוף המאה ה-15. הקרב מכונה גם ארמון השהידים על שם הלוחמים הרבים, שנהרגו במערכה שהיתה בארמון נטוש באזור.
[9] קרב אל-עמוריה - התרחש בשנת 223 להיג'רה (שנת 838 לספירה) ובו גברו המוסלמים בהנהגתו של הח'ליף העבאסי אל-מועתסם על האימפריה הביזנטית.
[10] לפי המסורת האסלאמית, המלחמה נפתחה בתגובה לזעקתה של אישה מוסלמית שנפלה בשבי הביזנטים, רעלתה נפלה, ראשה נחשף, היא הושפלה, זעקה לעזרה וצעקה את שמו של הח'ליף אל-מועתסם. הח'ליף ששמע על כך זעם, גייס צבא עצום ויצא למלחמה באימפריה הביזנטית.
[11] קרב עין ג'אלות התרחש בחודש רמדאן שנת 658 להיג'רה (שנת 1260 לספירה) בין הממלוכים למונגולים, סמוך למעיין חרוד בעמק יזרעאל, והסתיים בניצחון מוחץ של הממלוכים.
[12] קרב שקחב - החל בשני בחודש רמדאן שנת 702 להיג'רה (1303 לספירה) ונמשך שלושה ימים. בקרב זה הממלוכים ניצחו את האלח'אנים המונגולים של פרס ושמו קץ לרצון האלח'אן מחמוד ע'אזאן להשתלט על סוריה.
[13] אבן תימיה (1263-1328) – תיאולוג ופוסק הלכה סוני חנבלי, שחי בתקופת הפלישה המונגולית לסוריה ומילא תפקיד בהדיפתה, כששימש כאחד ממפקדי קרב שקחב, בפאתי דמשק. פסיקותיו היו מקור השראה לאסכולת הסלפיה ג'יהאדיה הקיצונית.
אבן קים אל-ג'וזיה (1292-1350) פוסק הלכה סוני חנבלי היה תלמידו של אבן תימיה.
