מאמר ביומון סעודי: חמאס - השלוחה הפלסטינית של האח״ס; מתקפת ה-7 באוקטובר חיסלה את המומנטום לנורמליזציה ולשלום באזור וחיזקה את האח״ס
העיתונאי הלבנוני נדים קטיש, פרסם ב-2.12.25 בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, מאמר בו תמך בכוונת ממשל טראמפ להגדיר סניפים של תנועת האחים המוסלמים (להלן: האח"ס) כארגוני טרור, ועמד על הקשר בין החלטה זו למתקפת ה-7 באוקטובר שביצעה חמאס - "השלוחה הפלסטינית של האח"ס", כדבריו.
לדברי קטיש, מבול אל-אקצא - כפי שמכנה חמאס את מתקפת ה-7 באוקטובר - פגע לא רק בישראל, אלא בכל האזור, שהיה על סף הסכמי נורמליזציה ושיתופי פעולה, "הטביע את התקוות" להשלמת מהלך זה וחיזק את כוחן של תנועות האסלאם הפוליטי - קרי האח"ס – ואת מאמציהן לפעול ולהסית נגד מדינות הלאום הערביות. קטיש הציג את ירדן - שבה נחשפה לאחרונה תשתית טרור של האח"ס שפעלה נגד מטרות בתוכה, ומדינות ערביות נוספות שגורמי אח"ס מסיתים ומאשימים את ממשלותיהן בבגידה – כדוגמאות מובהקות לכך. לדבריו, האח"ס לא באמת שואפים לסייע לפלסטינים, אלא רק לנצל את סוגייה זו לקידום מטרתם לפעול נגד מדינות הלאום הערביות, תוך שיתוף פעולה עם ציר ההתנגדות בראשות איראן.
להלן קטעים ממאמרו:
"הצו הנשיאותי עליו חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המגדיר את סניפי האח"ס במצרים, בירדן ובלבנון כארגוני טרור, חתם פרק שבירות המערב נמנעו לסוגרו מזה עשורים. ההחלטה שיצרה באופן רשמי זיקה בין ארגון האם לבין סניפיו החמושים, אינה אלא הכרה מאוחרת במה שהאזור כבר יודע ובמה שהוא לא חדל לומר לעולם: האח"ס אינה תנועת רפורמה שהמשטר הערבי הרשמי לא היטיב להבינה, אלא ארגון חוצה גבולות, שיחד עם בעלי ברית אחרים, משתמש בכאוס כאסטרטגית הישרדות ומאיים על הבסיס של מדינות הלאום בעולם הערבי ובעולם האסלאמי.
הדבר החשוב בהחלטת טראמפ הוא קבלתה סמוך ליום השנה השני לרעידת האדמה של מלחמת עזה וגילוי ההשלכות העמוקות של מבצע 'מבול אל-אקצא' על האזור כולו, ובמיוחד בכל הנוגע לפגיעה בסיכויים לשלום כולל באזור, אותה מנסה [כעת] הממשל האמריקאי להחיות...
החוקרים וההיסטוריונים יהיו חלוקים בנוגע לשאלה האם מתכנני מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, אימצו את הנרטיב של ההתנגדות והזכות הפלסטינית כדי לעצור את מסלול השלום האזורי המאיים על מה שמכונה 'ציר ההתנגדות', ושמה שקרה הוא טעות אסטרטגית שחיסלה את ההזדמנות גם למדינה פלסטינית וגם לשלום כולל.
מה שבטוח הוא שהאווירה המדינית ששררה שבועות ספורים לפני ה-7.10.23 התאימה לתוכניות השלום באזור, הקשורות לאסטרטגיות של הנורמליזציה הכלכלית ומיזמי שילוב התשתיות וקווי התעבורה בין ישראל, האזור הערבי, אירופה והודו.
סעודיה לא דיברה [בזמנו] על הסכם בילטרלי [עם ישראל] אלא על יצירת נקודת מפנה מדינית וכלכלית שתארגן מחדש את המזה"ת על בסיס כלכלה, פיתוח, אינטרסים וריסון האידיאולוגיה [הקיצונית], באופן שיספק לבעיה הפלסטינית מסלול דיפלומטי מהימן לעבר פתרון קבע, ויפסיק את ניצולה [על ידי גורמים שונים] לאינדוקטרינציה אין סופית....
'מבול' [קרי, מבול אל-אקצא - מתקפת ה-7 באוקטובר] הטביע את כל התקוות האלו עד להודעה חדשה. ריאד לא שינתה את עמדתה כי השלום עם ישראל מותנה במסלול ברור למדינה פלסטינית... מה שהשתנה הוא שהנורמליזציה שהיתה בהישג יד התרחקה מאוד ושמנהיגי האזור פועלים כעת לא להשגת שלום, אלא כדי למנוע מכוחות ההרס האח"סים והארגונים החמושים, בהם תומכים משמרות המהפכה האיראנים, להחזיר את הנושא הפלסטיני להיות [תירוץ] לסכסוך ולגיוס.
יש לזכור שחמאס אינה פלג פלסטיני עצמאי, אלא היא הסניף הפלסטיני של ארגון האח"ס ונקודת המפגש העיקרית בינו לבין המשטר בטהראן. זו אמת ידועה...
'מבול אל-אקצא' – בין אם מבצעיו רצו בכך ובין אם לאו – לא פגע רק בישראל, אלא פגע קשות במסלול אזורי, שהצלחתו היתה מבטלת את תוקפו של האסלאם הפוליטי [קרי: האח"ס] כשיח וכאמצעי.
תחת סיסמת החייאת הבעיה הפלסטינית, החיו מהנדסי 'מבול אל-אקצא' את האקלים שבו האח"ס נושמים לרווחה, קרי אקלים התסכול, הקיפוח, ניצול הזעם והעצמת תחושות חוסר האונים, כדי להפכם לפלטפורמה לנקמה פוליטית ביריבה הקלאסית שלהם – מדינת הלאום הערבית. הסוגייה הפלסטינית מבחינתם אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי לפיצוץ הקשר בין האזרח לבין מדינתו ולהאשמת כל הממשלות בבגידה.
ייתכן שמה שקרה בירדן הוא הדוגמה הברורה והמסוכנת ביותר בהקשר זה. שם המחאות למען עזה הפכו במהירות לקריאות של 'חזית הפעולה האסלאמית' [מפלגת האח"ס בירדן] נגד המשטר והיוו ביטוי גס למהות של האסטרטגיה של האח"ס - להפוך כל משבר חיצוני לכלי להרס היציבות הפנימית. בתחילת שנת 2025 ירדן חשפה תאים הקשורים לאח"ס שאומנו ומומנו [על ידי גורמים] בלבנון. תאים אלה נתפסו כשייצרו טילים וכטב"מים ואחסנו חומרי נפץ כדי לתקוף מטרות בתוך ירדן – לא בתוך ישראל – באמתלה של תמיכה בעזה.
מדינות ערב נוספות לא ניצלו מניסיונות האח"ס להסית נגדן, למרות שהגישו סיוע הומניטארי לעזה. כך, שמי שהאכילו את עזה הפכו לבוגדים בתושביה ומי שהרעיבוה, אימצו לעצמם את תואר מגן הבעיה [הפלסטינית].
מה שעשוי להיראות כמו חוסר הבנה [מצד האח"ס] הוא למעשה היגיון סדור. האח"ס לא רוצים להציל את הפלסטינים, אלא מפיקים תועלת מהשארתם כדלק למיזמיהם.
אם כן, החלטת טראמפ, בהקשר זה, אינה אירוע אמריקאי מבודד, אלא הכרה שהאח"ס הם מכשול מובנה בפני כל [ניסיון] להנדס מחדש את האזור. הקושי של המכשול הזה גובר לאור אחדות האינטרסים בין האח"ס לבין מה שמכונה 'ציר ההתנגדות'. שניהם, למרות היריבות העדתית ביניהם מנהלים מערכה נגד אויב אחד – מדינת הלאום הערבית היציבה."[1]
