כדי לא לתקוף את המשטר האיראני עתה, הנשיא טראמפ בחר בהשפלה

מאת יגאל כרמון

"ניתנה לכם הבחירה בין מלחמה להשפלה. בחרתם בהשפלה, ותקבלו ]גם[ מלחמה"

-  וינסטון צ'רצ'יל, לאחר חתימת הסכם מינכן בין צ'מברליין להיטלר, ספטמבר 1938.

***

כדי לא לתקוף את המשטר האיראני עתה, הנשיא טראמפ בחר בהשפלה. הוא בחר לשאת ולתת עם משטר האייתולות –  כנופייה רצחנית הבזה לו ומתעבת אותו, הרואה בארה"ב את "השטן הגדול", ומאיימת לתקוף את ארה"ב ולהתנקש בחייו.

 

כדי לראות מה באמת חושב הנשיא טראמפ על משטר האייתולות, צריך רק לקרוא את מה שאמר על משטר זה בשנת 2018. איש לא יכול לנסח זאת טוב יותר:

"המשטר האיראני הוא מממן הטרור הראשי בעולם. הוא מייצא טילים מסוכנים, מתדלק עימותים ברחבי המזה"ת ותומך בשלוחות טרור ומיליציות כגון חיזבאללה, חמאס, הטאליבן ואל-קאעדה. לאורך השנים, איראן ושלוחותיה ביצעו פיגועי תופת בשגרירויות ארה"ב ובמתקני צבא אמריקאיים, רצחו מאות אנשי כוחות ביטחון אמריקאיים, וחטפו, כלאו ועינו אזרחים אמריקאיים. המשטר האיראני מימן את שלטון הכאוס והטרור שלו על ידי עושק הונם ורכושם של אזרחיו. שום פעולה של המשטר הזה לא הייתה מסוכנת יותר מחתירתו לנשק גרעיני ומאמציו להשיג אמצעים לשיגורו"[i].

 

איזה מין משא ומתן הוא זה, אותו מנהל הנשיא טראמפ מול משטר שמנהיגיו סבורים שהוא "כמו היטלר"[ii], "פושע"[iii], "באפלו צהוב-שיער" ו-"שטן"[iv], בעל "מוח בגודל של אפונה" שסופו להפוך ל"מאכל לנחשים, עכברושים ותולעים"[v]?

 

"מר טראמפ לא יוכל יותר להשתזף באחוזתו במאר-א-לאגו", איים המשטר האיראני בעבר. "כטב"מ עלול לפגוע בו ישר בטבורו"[vi]. המשטר גם הצהיר כי "איראן תכננה, ועדיין מתכננת, להתנקש בחייו של טראמפ", והבהיר כי "אין ערובה" לכך שטראמפ בטוח מפני עונש, אשר יגיע כנקמה על הריגתו של מפקד כוח קודס הגנרל קאסם סולימאני בשנת 2020. המשטר הצהיר כי "חרב הנקמה מרחפת מעל ראשו של טראמפ", בעוד מועצת הבטחון הלאומי של איראן הודיעה ש"טראמפ התחייב בעונש מידה כנגד מידה ("קצצ"), שבמקרה שלו, פירושו גזר-דין מוות"[vii].

 

מי שמסבירים זאת בצורה הטובה ביותר הם בכירי המשטר האיראני עצמם: הם חוגגים את ניצחונם במבול של הצהרות כיצד הם גברו על ארה"ב. האמריקאים אולצו לחזור חזרה למשא ומתן -  בהתאם לתנאים המשפילים שהציבה איראן[viii]. בכירים במשטר האיראני ושופרות התקשורת שלו רואים בכך הוכחה ליעילותה של דוקטרינת האיומים, אשר הצליחה להרתיע את נשיא ארה"ב מלנקוט פעולה התקפית נגד איראן[ix].

 

אך חשוב מכך, הם חוגגים את מה שהם רואים כניצחון מוסרי: "אנחנו אנשים ערכיים, בניגוד לאמריקאים העוסקים בזנות"[x]. הטיל הבליסטי הבין-יבשתי "ח'רמשהר 4" - שאיראן חשפה לראשונה בחודש מאי 2023 – נועד להעביר מסר. "ח'רמשהר 5" -  הדגם המתקדם יותר של טיל זה שהוצג לאחרונה – יכול להגיע לטווח של כ-12,000 ק"מ, ואמור להיות מסוגל לפגוע במטרות על אדמת ארה"ב[xi].

התפיסה לפיה המשטר איראני מעוניין ב"דיל" הינה פנטזיה מוחלטת. האייתולות לא רוצים "דיל" -  הם  רוצים ניצחון בתנאים שלהם.

 

מאמר זה אינו קריאה למתקפה אמריקאית. להיפך – עבור נשיא ארה"ב, זהו כנראה איננו הזמן המתאים למלחמה. במצב זה הוא איננו צריך לצאת למתקפה נגד איראן. אך הוא גם איננו צריך להיכנס למשא ומתן עם המשטר האיראני הנפשע הזה, אשר זה עתה טבח בעשרות אלפי מפגינים איראניים שהעזו למחות נגדו[xii].

במצב הנוכחי, בחירה בדרך המו"מ מכל סיבה שהיא פירושה בחירה בהשפלה. בעצם ניהול המשא ומתן המשפיל הזה, העניק הנשיא טראמפ לגיטימציה למשטר האייתולות הרצחני.

 

ניהול שיח עם רוצחים אינו זר לנשיא טראמפ. כך למשל, כל אותם ג'יהאדיסטים המעמידים פנים שהם חבריו. הוא אכן חבר שלהם, אבל הם אינם חברים שלו.
ארדואן בטורקיה, מוניר בפקיסטן, אל-שרע בסוריה, ותמים בן חמד אאל-ת'אני בקטר -  כולם תומכי ג'יהאד קנאים. טראמפ כורת עמם ברית, אבל הם כורתים ברית עם איראן, וחותרים למנוע ממנו מלתקוף את משטר האייתולות.

כניעה לאיראן פירושה כניעה לאסלאם הג'יהאדיסטי. יריביה של ארה"ב עוקבים בדריכות אחר כניעה זאת, אשר עלולה להוביל לא רק למלחמה אזורית אלא אפילו למלחמה עולמית. רוסיה כבר מאיימת במתקפה גרעינית[xiii]. איראן מספרת לכל מדינות ערב שהניצחון על ארה"ב בכוח הזרוע הוא גם ניצחונן שלהן. הנשיא טראמפ כנראה אינו מבין מה בכוחן של "מילים בלבד" לחולל.

 

ראש ממשלת יוון - מדינה שגם היא חברה בנאט"ו – כבר נוסע לטורקיה במטרה להתייצב אצל הכוחות המתנגדים לטראמפ. זאת בעוד טורקיה – שצבאה הינו השני בגודלו בברית נאט"ו – עסוקה בבניית מסגרת של נאט"ו אסלאמי יחד עם פקיסטן וסעודיה, ביוזמה שנרקחה על ידי קטר[xiv].

 

אירועי השנים שהובילו למלחמת העולם השנייה נגלים שוב לנגד עינינו, עם מכירתה של צ'כוסלובקיה של ימינו -  הכורדים – ועם גרסה עדכנית של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בדמות המו"מ עם איראן. ההיסטוריה חוזרת על עצמה בשנית.

 

הציבור האמריקאי נתן לטראמפ הזדמנות להיות ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, אברהם לינקולן, או תאודור רוזוולט של ימינו. אך הוא ככל בנראה החמיץ את ההזדמנות הזו. זאת, לא משום שהוא לא יצא למתקפה נגד איראן (כאמור, אם זה איננו הזמן הנכון למלחמה עבור אמריקה, טראמפ צריך להימנע מכך). טראמפ החמיץ את ההזדמנות להיות כנשיאיה הדגולים של ארה"ב, משום שהוא בחר במשא ומתן עם איראן, ובכך העניק לגיטימציה לרצחנותו ופשעיו של המשטר האיראני, יהיו המטרות הנעלות של המו"מ עליהן חשב טראמפ אשר יהיו. הלגיטימציה שהעניק למשטר האיראני תלווה את הנשיא טראמפ ומורשתו ככתם בל יימחה, גם אם לבסוף ייאלץ לצאת למלחמה. הדמוקרטים בארה"ב יטענו שהמצב הזה הינו גרוע מזה שהוביל אליו הנשיא אובמה בשעתו.

 

לאלו התוהים מהו, אפוא, הפתרון למצב זה, אני חוזר ואומר: אדוני הנשיא, קח את כל הזמן שאתה זקוק לו, אל תצא למתקפה לפני הזמן שמתאים לאמריקה, אבל גם אל תעניק לגיטימציה למשטרים רצחניים כגון איראן ובעלי בריתה - טורקיה, קטר, סוריה ופקיסטן. אתה יכול להטיל עליהם סנקציות, לנדותם, להפוך אותם למצורעים מבחינה מדינית. אך אל תיתן להם לגיטימציה.

 

הנשיא טראמפ אמר זאת בעצמו בנאומו ב-2018:

"ארה"ב לא תהיה בת-ערובה של סחיטה גרעינית. לא נאפשר איום בהרס של ערים אמריקאיות, ולא נאפשר למשטר הקורא "מוות לאמריקה" לקבל גישה לנשק הקטלני ביותר עלי אדמות...עתידה של איראן שייך לאזרחיה. הם היורשים החוקיים של תרבות עשירה בארץ קדומה ומגיע לאומה זו ממשל שעושה צדק עם חלומותיה, כבודה ומורשתה... "[xv].

 

אותם אמריקאים שבדומה לנשיא טראמפ, עיוורים לאיום שמציבות אידיאולוגיות עוינות לארה"ב ולמערב, חייבים לראות את ביטוין של אותן אידאולוגיות בפיתוח פרויקט הטילים ארוכי-הטווח של איראן. טילים אלו מסוגלים להגיע לאמריקה, ובבוא הזמן יוכלו לשאת ראשי-נפץ גרעיניים. בנושא זה אעסוק במאמרי הבא.