כללי

המחאות באיראן: גורמי ממסד בירדן תוקפים את המשטר האיראני בעוד עיתוני הממלכה שומרים על ניטרליות

 

מאז החלו ההפגנות נגד המשטר באיראן הקפידה העיתונות בירדן על סיקור אינפורמטיבי בלבד של האירועים ללא נקיטת עמדה. המאמרים הבודדים שפורסמו בנושא היו בעלי אופי ניתוחי, מבלי להביע תמיכה במפגינים ונראה כי הדבר מכוון[1] ומלמד על חשש בירדן מפני המשטר האיראני על רקע ניסיונותיו החתרניים נגדה.

 

הדבר הביא לכך שגורמים המזוהים עם הממסד הירדני, אשר הביעו תמיכה במחאה באיראן, עשו זאת בזירות תקשורתיות אחרות, לא ממסדיות. כך למשל, ר'אזי אל-ד'ניבאת, חבר סנאט, הבית העליון של הפרלמנט הירדני הנבחר על ידי המלך, פרסם באתר החדשות הירדני העצמאי www.ammonnews.net מאמר, בו תקף את מדיניותו של המשטר האיראני בעולם הערבי וייחל להסתלקותו. יו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-ראי, סמיח אל-מעאיטה - בעבר שר ההסברה של ירדן, הידוע בעוינותו למשטר האיראני,[2] - פרסם בחשבונו ברשת X פוסטים שתקפו את המשטר והביעו תמיכה משתמעת במפגינים נגדו, בהם  טען כי המשבר הכלכלי הקשה באיראן נובע ממדיניותה האזורית, במסגרתה בזבזה משאבים על הקמת מיליציות במדינות ערב וכן מהשלכות תוכנית הגרעין של איראן.

 

מנגד, אל-מעאיטה נמנע מלהתראיין בנושא כבעבר.[3] גם במאמר שפרסם ביומון הממסדי הירדני אל-ראי ב-14.1, בו התייחס לתמורות באזור ובכללן לאפשרות שינוי המשטר באיראן, הוא נמנע מלהביע עמדה בנושא.

 

יצוין כי בשנים האחרונות גברה המתיחות בין ירדן לאיראן בצל ניסיונותיו החתרניים של המשטר האיראני להפיל את המשטר בירדן, לערער את יציבותה של הממלכה ולהופכה לחזית לחימה חדשה נגד ישראל. במסגרת זו, תקפו גורמים במשטר הירדני את חתרנותה של איראן והבהירו כי לא יאפשרו לה לקדם את האג'נדות שלה ולהשיג לעצמה השפעה בתוך ירדן.[4] כמו כן, כמה פוליטיקאים ירדנים קראו במאמרים שפרסמו בשנים האחרונות לסייע לגורמי אופוזיציה איראנים להפיל את משטר האייתולות.[5]

 

דוח זה יציג את מאמרו של חבר הסנאט אל-ד'ניבאת והפוסטים של אל-מעאיטה בגנות המשטר האיראני:

 

חבר סנאט ירדני: על המשטר האיראני להסתלק, אחרי מה שחולל לערבים

חבר הסנאט הירדני, ר'אזי אל-ד'ניבאת, פרסם ב-10.11 מאמר באתר החדשות הירדני העצמאי עמון ניוז, מאמר, בו תקף את מדיניותו של המשטר האיראני כלפי הערבים מאז עלה לשלטון וייחל להסתלקותו. כך כתב: "איננו שוכחים את האופוריה, שאחזה בעמים הערבים באותו יום בשלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת כשמהפכת [חובשי] הטורבנים הצליחה להדיח את השאה של איראן מהשלטון. והאנשים אז נפעמו משמע שמותיהם של האיתולות הקדושים בחושבם כי הם אלו שימלאו את איראן ואת העולם כולו בצדק, לאחר שנמלא בעושק ועוול וכי שחרור פלסטין כבר קרוב מאד.

 

המהפכה הצליחה והכריזה על כינונו של משטר אסלאמי, שפרט על רגשות הערבים הפשוטים כשהשיח' ח'ומיני, מנהיג המהפכה, הביע התעניינות גוברת בסוגיה של האומה [קרי, הסוגייה הפלסטינית] ונפגש עם יאסר ערפאת...

 

מצב [זה] לא נמשך זמן רב עד אשר נחשפו כוונות המשטר החדש... שהן ייצוא הזרם השיעי, שהתברר שמקלל את האומה [המוסלמית, קרי את הסונים], את ההיסטוריה שלה ומאשים בכפירה את חברי הנביא מוחמד... בעניין פלסטין – הסיסמא של המהפכה היתה שהדרך לשחרור עוברת קודם כל בעיראק ולאחר מכן בייתר מדינות ערב האסייתיות. [ולמעשה] העיקרון הראשון של ייצוא המהפכה... עלה לאומה הערבית בהרס וחורבן של עיראק, סוריה, לבנון, תימן ומדינות נוספות, שהיו על הכוונת, בהן ירדן וכל מדינות המפרץ...

 

הדרך לפלסטין החלה במלחמה קשה נגד עיראק, ששרפה הכל וכילתה את כל משאבי האומה והיסודות ההכרחיים לקיומה. לאחר עיראק היא עברה לכמה חזיתות בתוך האומה, עד שהדבר שהסתיים בכך שרבים ביקשו לחסות בצל האש של ארה"ב והמערב ואפילו של ישראל כדי להימלט מהגיהינום של איראן, שהותירה רק השמדה על בסיס עדתי, גזענות מתועבת ומלחמות מבית ומחוץ, שהשפעותיהן עדיין גלויות לעין.

 

בסופו של דבר, הערבים גילו היום כי איראן של חובשי הטורבנים לא היתה ידידה של אף אחד, אלא רק נמר מנייר מרופט, שמסתנן [למדינות ערב] מבחינה ביטחונית, פוליטית וכלכלית. לאורך חצי מאה היא מילאה את כל התפקידים הנפשעים והשפלים וגררה את העמים הערביים, שנסחפו אחר רגשותיהם ותמימותם, אל אזורי הקטל והשמדה שנבחרו בקפידה ואולי בתיאום משותף [עם גורמים נוספים].

 

כעת המשטר גוסס ואם משטר האייתולות באיראן ילך לגיהינום לאחר שהביא את האומה למצבה הנוכחי – מצב שאף אחד אינו מרוצה ממנו מעזה במערב ועד [חבל] ערבסטן [באיראן] שבמזרח - אזי היום נותר לנו רק לומר [למשטר זה]: 'לך לכל הרוחות'."[6]

 

שר ירדני לשעבר: המשטר האיראני אחראי למצב הקשה של אזרחיו

יו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-ראי, סמיח אל-מעאיטה, שהיה בעברו שר ההסברה של ירדן, פרסם בחשבון ה-X שלו מאז החלו ההפגנות כמה פוסטים בגנותו של המשטר האיראני ומדיניותו באזור. בפוסטים שפרסם הוא הצדיק במשתמע את ההפגנות נגד המשטר האיראני, כשמתח ביקורת על הזנחת העם האיראני במשך עשרות שנים ובזבוז משאביו לטובת תוכניות חתרניות של המשטר להשגת השפעה בעולם הערבי ופיתח תוכנית גרעין, שהמיטה על איראן סנקציות והחמירה עוד יותר את מצבם של האזרחים.

 

כך כתב: "מדי פעם מתקיימות באיראן הפגנות מסיבות שונות. כעת מתקיימות שם הפגנות  בשל הידרדרות תנאי המחייה [והמצב] הכלכלי. איראן טוענת שהדבר נובע מהסנקציות, ואחרים טוענים כי זוהי תוצאה של הפרויקטים [של המשטר להשגת] השפעה חיצונית ושל ההוצאה [הכספית] על המיליציות של איראן במדינות שונות. יש הסבורים כי ההפגנות הנוכחיות שונות מבחינת התוצאות [שעשויות] להיות להן!!".[7]

 

בפוסט נוסף כתב: "מאז עלייתו של ח'ומייני [לשלטון], הפרויקט הפרסי של איראן שאף להרחיב את השפעתו ולתקוע את ציפורניו [באזור] בכסות של [תמיכה] בפלסטין ובשיעים הערבים. כתוצאה מכך, במשך 45 שנים המדינה הזניחה את עמה והוציאה [כספים] על המיליציות שלה. לאחר מכן הגיע סיפור תוכנית הגרעין למראית עין, שהמיט סנקציות על איראן. כל זה יצר מציאות חיים קשה [עבור האזרחים במדינה]".[8]

 

אל-מעאיטה גם יצא נגד הטענה כי ההשפעה האיראנית באזור עדיפה על זו הישראלית וכתב: "יש הסבורים כי נפילת המשטר האיראני - אם תתרחש – איננה לטובת הערבים, משום שהדבר יעניק השפעה גדולה יותר לישראל. אך, המציאות היא שמאז עליית ח'ומיני [לשלטון], אנו משמשים מטרה של תוכנית [ישראלית] שבסיסה כיבוש פלסטין ושל תוכנית [איראנית] הסוחרת בפלסטין – כששתיהן מתחרות ביניהן על הרחבת השפעתן על חשבון הערבים. איראן לא עצרה את תוכנית הכיבוש [הישראלי], אלא מתחרה בה על חשבוננו".[9]