כללי

מאמר אנטישמי ביומון קטרי ממסדי: הציונות חותרת להשתלטות יהודית על העולם, ככתוב בפרוטוקולים של זקני ציון

 

היומון הקטרי הממסדי אל-שרק פרסם ב-2.11.25 מאמר אנטישמי של הכותבת הירדנית, אחסאן אל-פקיה, בו האשימה את הציונות בניסיון למוטט את מוסד המשפחה בעולם, כחלק מחתירתה להחליש את העמים ולהשתלט על האנושות. אל-פקיה ציטטה במאמרה מהחיבור האנטישמי המזויף "הפרוטוקולים של זקני ציון"[1], בהם נכתב לכאורה, כי היהודים חותרים להרוס את חיי המשפחה בקרב בני האומות הלא יהודים ואף הדגישה כי "למרות שיש המפקפקים בייחוס הפרוטוקולים הללו לציונים, המציאות מוכיחה שדברים רבים שמופיעים בהם התגשמו, באופן שאינו מותיר מקום לספק באשר לאותנטיות של הפעולה הציונית, המושתתת על חבלה שיטתית".

 

לאורך המאמר סקרה הכותבת את האמצעים, אותם נוקטים הציונים לכאורה, כדי להחריב את מוסד המשפחה, בהם הגדרה מחדש של משפחה הכוללת משפחות חד-מיניות וקשרים מחוץ לנישואים, קידום אמצעי מניעה, הצדקת הפלות, הנעת משטרים ערביים ואסלאמיים לקידום חקיקה בתחום המעמד האישי, כמו מניעת פוליגמיה ועידוד שוויון בין גברים לנשים. לבסוף, שללה הכותבת טענות כי היא ניזונה מתיאוריות קונספירציה או מתבססת על השערות בלבד, וטענה כי "ספרי הזיכרונות המערביים רוויים בווידויים של מנהיגים על ההשפעה היהודית ועל תפקידה במלחמות, בהפיכות ובפירוק מדינות".

 

יצוין כי העיתונות הקטרית מרבה לפרסם מאמרים הכוללים מסרים אנטישמיים השאובים הן ממקורות אסלאמיים כדוגמת הקוראן והחדית' (המסורת האסלאמית) והן ממקורות מערביים.[2]

 

אחת המהדורות בערבית של הפרוטוקולים של זקני ציון[3]

 

להלן קטעים מתורגמים ממאמרה של אחסאן אל-פקיה ביומון הקטרי הממסדי אל-שרק:

 

"אין ספק שהחלום הציוני מעולם לא הסתכם בהקמת ישות על שטח אדמה, אלא בהרחבת ההשפעה [של הציונות] על העולם כולו והכפפתו למערכת רעיונית, כלכלית ומדינית, שתאפשר להם לשלוט על מסלול האנושות. מערכת זו תוזן משליטתה על מוסדות וארגונים בינלאומיים ומנוכחותה הפעילה במסדרונות הפוליטיקה של המעצמות, נוסף על שליטתה על הכלכלה והתקשורת בעולם.

 

מכיוון שהמשפחה היא גרעין החברה והחולייה המקשרת בין הפרט לקהילתו, האחראים על המפעל הציוני הבינו כי הדרך להחלשת העמים עוברת דרכה. לכן אחת ממטרותיהם הגדולות ביותר הייתה 'הרס הישות המשפחתית ופירוק הקשרים בה'. אין זה מפליא לקרוא את אמירתם בפרוטוקולים של זקני ציון: 'נהרוס את חיי המשפחה בקרב בני האומות [הלא יהודים] ונשחית את חשיבותה החינוכית'. למרות שיש המפקפקים בייחוס של הפרוטוקולים הללו לציונים, המציאות מוכיחה שדברים רבים שמופיעים בהם התגשמו, באופן שאינו מותיר מקום לספק באשר לאותנטיות של דרך הפעולה הציונית, המושתתת על חבלה שיטתית.

 

אחד האמצעים שנקטו הציונים כדי להחריב את הישות המשפחתית הוא הגדרה מחדש של [המונח] משפחה, שהיא מוסד המבוסס על חיבור של גבר לאישה בחסות חוזה הלכתי, בו כל צד מתחייב לזכויותיו ולחובותיו. חיבור זה מעמיד צאצאים בריאים, השומרים על שרידות החברה. אך, הספרות המקצועית של הארגונים והגופים הבינלאומיים, שהציונות שולטת בהם, מציעה הגדרה שונה למשפחה המקודמת במסווה של זכויות אדם ומקדמת [את התפיסה לפיה] המשפחה המסורתית היא רעיון נחשל שאינו מתאים לחברות המודרניות.

תחת מעטה זה, החלו להכיר במה שמכונה משפחה המורכבת מ'גבר ואישה ללא נישואים, מחיבור של גבר עם גבר, או מחיבור של אישה עם אישה'. באמצעות ועידות בנושא אוכלוסין ופיתוח, שנערכות בעולם האסלאמי, מתעצב מחדש המושג [משפחה], באופן שממוטט את היסודות ההלכתיים שנוסחו בחקיקה האלוהית. למרבה הצער, הרעיונות הללו החלו להשפיע על המציאות במדינות ערביות ומוסלמיות רבות, עד שיחסים מחוץ למסגרת הנישואים הפכו בהן לתופעה מדאיגה.

 

הגורמים הציונים פעלו גם באמצעות זרועות התקשורת שלהם כדי להפוך את נושא מוסד הנישואים למסובך, לדחות את גיל [הנישואים בקרב] בנות ולייפות את חיי השעשועים והתענוגות חסרי הגבולות. בהמשך הגיע קידום אמצעי המניעה והצדקת ההפלות כדי להשלים את סצנת הקריסה המוסרית. הציונות גם דחפה כמה משטרים ערביים ואסלאמיים לחוקק חוקים הרסניים למשפחה, באמצעות יצירת בעיה יש מאין, המגבילה את הפוליגמיה, באמתלה של שמירה על זכויות האישה והבנים והצגתה כעוול לאישה, למרות שהיה זה עניין שגרתי בסביבה הערבית. הדבר השפיע לרעה על מצב המשפחה וגרם לכמה גברים לקיים יחסים מחוץ למסגרת הנישואים. ניפוח הנושא בקרב הנשים השפיע על כמה נשים עד כי יש ביניהן מי שסבורות כי בגידת בעליהן [עם נשים אחרות] היא עניין פחות חמור מאשר נישואיהם ל[נשים] אחרות.

 

בנוסף, הציונות פעלה באמצעות זרועות התקשורת שלה והשפעתה האידיאולוגית הרכה להמריד את הנשים ולהעסיקן בעניינים אבסורדיים, בשכנעה אותן... [להאמין] ברעיון של הקפדה על שוויון מוחלט עם הגבר, למרות שזהו העוול הגדול ביותר לאישה... האבסורד הגיע לכדי כך שאמצעי הענישה של הילדים על פי ההלכה - הוגדרו כפשע. כך למשל, הכאה לצורך חינוך, שהאסלאם הציב לה מגבלות, סווגה כ'אלימות במשפחה', על מנת שיגדל דור מרדן, שאינו מכיר בסמכות ההורים, זאת עד כי כמה ילדים הגישו תביעות משפטיות נגד אבותיהם ואמותיהם.

 

ייתכן כי יהיה מי שיאשים אותי באימוץ מופרז של תיאוריית קונספירציה, אך עדויות המציאות משכנעות יותר מכל [ניסיון] להתגונן. כמו כן לא מדובר [רק] בהשערות או הערכות, שכן ספרי הזיכרונות המערביים מלאים בווידויי מנהיגים על ההשפעה היהודית ועל תפקידה במלחמות, בהפיכות ובפירוק מדינות. מדובר בתוכנית אינטגרטיבית, ששמה לה למטרה את האדם על אמונתו, משפחתו והמוסר שלו כדי לרוקן את האומה [האסלאמית] מתוכנה ואז להשתלט עליה."[4]