כללי

תמונת ניצחון

 

מאת יגאל כרמון*

 

טרקטורים תחת דגל תורכיה ברצועת עזה[1]

 

תמונת הטרקטורים נושאי דגלי תורכיה בעזה בסוף השבוע שעבר, 107 שנים אחרי שנסוגו ממנה העות'מנים מפני הצבא האימפריאלי הבריטי, אינה אנקדוטה. היא מייצגת נאמנה את מסעו של נשיא תורכיה ארדואן לחידוש האימפריה העות'מנית בהיקפה ההיסטורי המלא. נשמע הזוי? ארדואן עוסק בכך ברצינות ובעקביות. צבאו מעורב במלחמה במסגרת גבולות האימפריה ההיא, בקווקאז (נגורנו קראבאך), במלחמה בכורדים בעיראק, ובמלחמה למען האיסלאמיסטים על השליטה בלוב. הוא הכריז כי רצועה ברוחב עשרות קילומטר בים התיכון בין תורכיה לבין לוב שייכת לתורכיה; יש לו דריסת-רגל איתנה בסוריה והוא מעמיק את מעורבותו בה. ארדואן הוא בעל-ברית מוצהר ועקבי של חמאס ומאז הטבח  שביצע חמאס בישראל, ב-7 באוקטובר 2023, החריפה מאד הרטוריקה האנטי-ישראלית, בה הוא משתמש עם בכירי ממשלו והתקשורת התורכית הנשלטת על ידו. נביא דוגמאות.

 

במהלך תהלוכה פרו-פלסטינית שנערכה באיסטנבול ב-28.10.23, ציטט ארדואן בקשר לישראל את מילותיו של שיר מפורסם אשר שימש בעבר כדי לבשר את מעורבותה הצבאית של תורכיה בעיראק ובסוריה: "אנחנו עשויים לבוא בהפתעה באחד הלילות". כעבור שבועיים, ב-15.11.23, אמר ארדואן: "הו ישראל; יש לך פצצת אטום, פצצה גרעינית – ואת מאיימת באמצעותה. אנחנו יודעים את זה. וכעת, רגע מותך קרב ובא – לא משנה כמה פצצות גרעין יש לך, לא משנה מה יש לך – סופך הגיע." ב-8.7.24 אמר ארדואן: "כפי שנכנסנו לנגורנו-קראבאך, וכפי שנכנסנו ללוב, כך נעשה משהו דומה [בישראל]".

 

שר החוץ של ארדואן, חקאן פידאן, שבתפקידו כראש סוכנות המודיעין התורכית במשך שנים רבות קידם את ההכנה להשתלטותה של תורכיה על דמשק בשנת ,2024 אמר בנאום ב-9.8.25: "מעולם לא

היה מקום בעולם בו אכזריות ועריצות שלטו לאורך זמן; אין לכך כל תקדים בהיסטוריה. העריץ יימחק מההיסטוריה יחד עם אכזריותו. אתם תראו את זה קורה גם לנתניהו". ב-30.12.24, בשבועות שלאחר ההשתלטות על דמשק, אמר אחמט ייט יילדרים, מנהיג ארגון "האידיאליסטים" המקורב לשלטון ארדואן: "אחרי שדמשק תאובטח ותיוצב, אינשאללה, כולנו נראה שכיבוש ירושלים קרוב".

 

בעקבות סדרת תקיפות של חיל-האוויר הישראלי בלבנון אמר ארדואן ב-30.7.24: "מי יכול להבטיח כי אלו אשר שמו עין על לבנון היום, לא ישלחו את ידיהם המטונפות לאזורים אחרים", וב-1.10.24 הוא הזהיר כי "תוקפנות ישראל כוללת גם את תורכיה". ב-18.6.25 הסמיך ארדואן את תוקפנות ישראל להיסטוריה העות'מאנית באמרו: "אנחנו עוקבים מאוד מקרוב אחר מתקפות הטרור של ישראל על איראן ... לצבא העות'מאני המנצח היה עקרון: 'אם אתה רוצה שלום, תתכונן למלחמה'".

 

כרגיל, שלטון סמכותני מאפשר לעיתונות הקשורה בו חופש התבטאות רחב יותר נגד אויבים, והתקשורת התורכית הנשלטת על ידי ארדואן מבטאת ביתר שאת עוינות גוברת כלפי ישראל. נביא דוגמאות בודדות מתוך רבות: אתר החדשות ,GZT.com המגדיר את עצמו כמותג התקשורת הדיגיטלית הגדול ביותר בתורכיה - ואשר ארדואן הופיע באחת מתוכניותיו - פרסם ב-24.6.25 סרטון שכותרתו "הבטן הרכה של ישראל: איזה אזורים בישראל שיגרמו לה לאבד שיווי משקל אם ייפגעו?". הסרטון מפרט שורה של מטרות צבאיות בישראל, כגון בסיס אורים, בסיס תל-נוף, בסיס נטפים וכן "אלמנטים קריטיים".

 

אבראהים קרגול הוא עיתונאי תורכי, תומך וותיק ונלהב של ארדואן ומקורב אליו שבשנים 2020-2012 היה העורך הראשי של היומון תומך הממשלה "יני שפק". ב-7.4.25 הוא כתב: "מלחמת תורכיה-ישראל הינה בלתי נמנעת כעת... ישראל תכרע על ברכיה בפני תורכיה... ישראל הפכה לאיום קיומי מבחינת תורכיה... בתוך שנה עד שלוש שנים תהיה מלחמה כזו באזור...". ב-23.4.25 כתב קרגול: "תורכיה הינה הבעלים והיורשת של ישראל, ותתבע את זכותה על האדמה הזאת... ישראל רשאית לעשות כרצונה ... אין ביכולתה לעצור או לשנות את המפנה הגדול הזה בהיסטוריה. פרפורים חסרי תוחלת אלו ייבלמו על-ידי החומה התורכית ויפוצו לכל עבר. תורכיה תצבא על ישראל מכל עבריה, על גבולותיה, ואם יידרש, תכלא אותה בביתה שלה".

 

ב-1.5.25 כתב קרגול: " תהליך התאבדותה של ישראל החל... ישראל ללא ספק תשלם מחיר. היא עלולה לחוות את זעמה של תורכיה!... אני חוזר: ככל שישראל לא תכרע על ברכיה, היא תחווה על בשרה את הזעם הגדול שיגיע מתורכיה". ב-16.6.25, בעקבות מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, כתב המקורב לארדואן: "ישראל הינה איום קיומי מבחינת תורכיה", וכעבור יומיים: "אנו מחויבים לחנוק את ישראל באזור". לאחרונה, ב-6.10.25, כתב קרגול: "אם ישראל תמשיך בדרכה הנוכחית, תהיה מלחמה! תורכיה לא תגלה עוד סבלנות!... בתודעתו של האיש [ארדואן] ... נרקמה תכנית לשחרר את ירושלים

וליישב את החשבון הפתוח מ-1917".

כל זה נשמע אולי מטורף, אבל באזורנו גם איומים מסוג זה הפכו למציאות.

 

* יגאל כרמון הוא נשיא ממרי, המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון