מאג'ד אל-אנצארי דובר משה"ח הקטרי, בשבח סרבנות חמאס להפסקת אש בעימות עם ישראל ב-2014: לא נכנעת למזימה האמריקאית-ציונית-ערבי לחיסול ההתנגדות בעזה

מאג'ד אל-אנצארי, כיום יועצו של ראש ממשלת קטר ודובר משרד החוץ הקטרי, פרסם באוגוסט 2014, בעיצומו של מבצע "צוק איתן"[1], בהיותו בעל טור ביומון הקטרי הממסדי אל-ערב, מאמר שבו בירך על אופן ניהול המו"מ של תנועת הטרור חמאס להפסקת אש, אשר דוחה את ה"תכתיבים העושקים" של ישראל ומצרים וקרא לה שלא להיכנע ל"מזימה האמריקאית-ציונית-ערבית" לחיסול ההתנגדות בעזה, אשר הפכה לסיוט עבורם. אל-אנצארי אף שיבח את ירי הטילים של חמאס אל ישראל במהלך המו"מ להפסקת אש וטען כי בכך היא מפגינה "עמידה איתנה אגדית" מבחינה צבאית ודיפלומטית, "באחזה בידה האחת בשולחן המו"מ ושנייה - ברובה בשדה הקרב". בנוסף, אל-אנצארי תקף בחריפות את מצרים, בטענה שהיא "נוטה לישראל" והאשים מדינות ערביות נוספות בתמיכה בישראל ובהפצת שקרים בגנות חמאס.  

להלן תרגום קטעים ממאמרו:

"...הישראלים התרגלו לכך שביושבם לשולחן המשא ומתן, הם יכולים ללחוץ על כפתור  ה-stop של [פעולות] יריביהם ועל כפתור ה- fast forwardשל עצמם. כך, בעוד הצד השני [קרי: הפלסטיני] שקוע בתהליך המו"מ, הם שוקעים במימוש מטרותיהם בשטח, עד כי כאשר המו"מ מסתיים, [הנושאים] שעליהם התנהל המו"מ כבר השתנו בשטח מן היסוד.

הבעיה של הציונים [כיום] היא שהמנטליות הפלסטינית אינה עוד זו שהייתה בעבר, והצד [הפלסטיני] שמנהל את המו"מ [מולם] אינו עוד מי שהם התרגלו אליו. בעבר, הצד הפלסטיני [במו"מ] היה חלש, מפוצל ונתון לחסדי התיווך המצרי הנוטה לטובת הציונים וללחץ הצבאי הישראלי בשטח. היום, המצב שונה: ההתנגדות [קרי: חמאס] מובילה את המו"מ, באחזה בידה האחת בשולחן המו"מ ובשנייה - ברובה בשדה הקרב. היום, הנושא והנותן הפלסטיני אינו מקבל את תכתיביו העושקים של המתווך [המצרי], והפסקת אש אינה פסגת שאיפותיו. היום, הנושא ונותן הפלסטיני אינו נרתע עוד מחזרה לשדה הקרב אם הישראלים עושים מניפולציות, ואין לו בעיה להפסיק לדבר ולהפעיל את משגרי הרקטות כשהציונים גוררים רגליים.

הערבים שמפיצים שקרים, החלו להאשים את חמאס בסחר בדם הפלסטיני, כשהיא מתנגדת להודנה [קרי: הפסקת אש] מפוקפקת, או לתנאים ישראליים עושקים. [אך] האמת היא שחמאס הבינה את אופי הסכסוך עם האויב באופן שהפלסטינים לא הבינוהו בעבר, והיום היא משחקת בשיטת ה-'תן-וקח' שהציונים פעלו לפיה מאז שרגליהם דרכו [לראשונה] על אדמת פלסטין...

חמאס יודעת שיש מזימה אמריקאית-ציונית-ערבית לחסל את ההתנגדות ולמסור את עזה לידי האויב הציוני על מגש של זהב . הפעם, העולם כולו – זולת מי שאללה מרחם עליהם - מסכים שיש לשים קץ לקיומה של ההתנגדות הפלסטינית. האמריקאים לא רוצים שתהווה מודל של התנגדות חמושה אסלאמית; הציונים לא רוצים אותה כנשק פלסטיני אפקטיבי; והערבים לא רוצים בה כדוגמה [לגורם שיוכל להשיג] את מה שהם לא מסוגלים להשיג. עבור כל אלה, חמאס ופלגי ההתנגדות [האחרים] הם סיוט שחלומם הוא להתעורר ממנו. לכן, חמאס אינה יכולה להיכנע למזימה הזאת באמצעות הסכמה לתנאים הישראליים וללחצי ממשלת מצרים.

לציונים מעולם לא הייתה סביבה אזורית תומכת כמו זו שיש להם היום, ולכן המו"מ עם ההתנגדות אינו אלא ניסיון [של ישראל] לשבור את המנגנון הצבאי של הפלגים [הפלסטיניים], כדי שתוכל להגשים את החלומות של אלה שסביבה [קרי: מדינות ערב] ולסלק את אבן הנגף של ההתנגדות הפלסטינית. אך, העמידה האיתנה האגדית הזו של פלסטין מבחינה צבאית ודיפלומטית תשנה את המפה ותהפוך את שולחן המו"מ על הציונים..."[2]