כללי

ביקורת בתקשורת המצרית על תנועת חמאס: עליה לחדול לנהוג ככנופייה, למסור את נשקה ולהפוך לתנועה פוליטית

מאז פרסום תוכניתו של הנשיא טראמפ להפסקת המלחמה בעזה ותחילת הפסקה האש, בולטת בעיתונות המצרית הביקורת על חמאס והדרישה ממנה לנצל את ההזדמנות להתפרק מנשקה, להפסיק את המאבק המזוין ולהפוך לתנועה פוליטית לגיטימית. הביקורת על חמאס גברה גם נוכח סירובה למסור את נשקה וההוצאות המוניות להורג שהיא ביצעה בקרב תושבי עזה, אשר הואשמו על ידה בשת"פ עם ישראל.

 

כותבים ועיתונאים מצרים הדגישו במאמריהם כי המשך החזקת הנשק וההתנהלות האלימה והצבאית של חמאס מאיימים על האזור כולו, מסבים נזק לעניין הפלסטיני ומכשילים את שיקום הרצועה והמהלך המדיני להקמת מדינה פלסטינית. חלקם תקפו בחריפות את ההוצאות להורג שביצעה לאחרונה התנועה בקרב תושבי עזה וטענו כי היא מתנהגת ככנופייה חמושה וללא שיקול דעת, כפי שקרה במתקפת ה-7 באוקטובר, שהמיטה אסון גדול על הרצועה. עוד נטען כי חמאס - שהיא שלוחה של תנועת האם שלה, האחים המוסלמים (להלן: האח"ס) אויבת המשטר המצרי - מקבלת הנחיות מקטר ומתורכיה, פועלת משיקולים אידיאולוגיים ולא לאומיים, מנצלת לשם כך את הפלסטינים ופוגעת במצרים המתווכת בין ישראל לחמאס.  

 

יצוין כי בחודש הבא צפויה להיערך בקהיר ועידה בינ"ל לשיקום עזה, בה מצרים מצפה לזכות בנתח כלכלי משמעותי בתהליך השיקום. כל עיכוב בתוכנית לסיום הלחימה, עלול לעכב גם תהליך זה.

 

דוח זה יסקור את הביקורת המצרית על חמאס כפי שבאה לידי ביטוי במאמרים מהעיתונות המצרית.

 

על חמאס לוותר על נשקה ולהפוך למפלגה פוליטית; גם מצרים סבלה מהטרור שלה

עיתונאים וכותבים מצרים קראו במאמריהם לחמאס לנצל את ההזדמנות שנוצרה כעת עם סיום המלחמה כדי ולוותר על נשקה ועל דרך האלימות ולהפוך לתנועה פוליטית בלבד, מהלך שיתרום לשיקום עזה ואף להקמת מדינה פלסטינית.

 

כך למשל, כתב העיתונאי המצרי הבכיר, כרם ג'בר, בטורו ביומון הממסדי אח'באר אל-יום: "לחמאס יש [כעת] הזדמנות פז להחליף את ההתנגדות החמושה במאבק פוליטי, שרעולי הפנים [שלה] יפשטו את מסכותיהם השחורות, יצאו לאור, ימסרו את נשקם, יצהירו כי הם מגנים את כל הפעולות נגד אזרחים משני הצדדים. אז [תוכל] חמאס לחתור להסרת שמה מרשימות הטרור ולפעול בחסות השלום.

 

מצרים [עצמה] סבלה מהטרור של חמאס וממזימותיה. הם איימו על גבולותינו והרגו את בנינו, וכעת יש להיפטר מהאלימות למען עזה ולמען העניין הפלסטיני ולא להחמיץ את ההזדמנות שלא תשוב פעם נוספת.

 

על חמאס להתחמש באמינות. אל לה לתמרן, לנקוט סחבת ולהסתתר במנהרות. העולם כולו מתנגד ל[המשך] קיומה כפלג חמוש, המאיים על ביטחון האזור ויציבותו ומסב לעניין המרכזי [הפלסטיני] הפסדים מתמשכים... הצעד הראשון [החיוני] להקמת מדינה [פלסטינית] הוא אחדות השורות הפלסטיניות, הקמת רשות לאומית המסוגלת לנהל את התיק הקשה [הזה] ולכפות שקט ויציבות ברחוב הפלסטיני..."[1]

 

גם העיתונאי המצרי, גמאל אבו אל-חסן, קרא לחמאס, בטורו ביומון אל-מצרי אל-יום, למסור את נשקה, והדגיש כי עזה לא תקבל כספים לצורך שיקומה אם חמאס תמשיך לשלוט ברצועה. כך כתב: "...שיקום [רצועת עזה] מצריך סכומי עתק. התוכנית המצרית [לשיקום עזה] שהפכה להיות [תוכנית] ערבית-מוסלמית ואומצה על ידי רוב מכריע של מדינות העולם, מעריכה כי הסכום הנדרש [לשיקום זה] הוא 53 מיליארד דולרים. כספים  אלו לא יזרמו לעזה כל עוד חמאס מתעקשת ל[המשיך] מלא את תפקידה הקודם ברצועה. זה פשוט לא יקרה.

 

המציאות היא שחמאס לא תישאר אותה חמאס, שאנו מכירים. היא בוודאות [תהיה] חלשה יותר. לאחר שאבק המלחמה ישקע ותחל בחינת [העניינים] ואולי אף תביעת דין וחשבון [מהאחראים למלחמה], התמיכה בחמאס בקרב תושבי עזה תפחת משמעותית. הגורם המשמעותי [שמשפיע] במשוואה הזו הוא נשק חמאס. ישנם מנגנונים פוליטיים וביטחוניים רבים שחמאס יכולה באמצעותם להתחיל בתהליך של ויתור על חלק מנשקה לכל הפחות, זאת במקביל לתהליך ארוך טווח של שינוי פוליטי [במסגרתו היא תהפוך] לישות אחרת, שתהווה פחות סכנה לישראל ולפלסטינים, תושבי רצועת [עזה]. אם חמאס לא תחל בתהליך זה, בסיוע ובלחץ של גורמים אחרים [עליה], אזי הרצועה תישאר חשופה להפסד הגדול ביותר שלה בהיסטוריה המודרנית: ריקונה מתושביה בהדרגה."[2]

 

אוסאמה סראיא, לשעבר עורך היומון הממסדי אל-אהראם וכיום בעל טור בו, קרא לחמאס לפעול למען אחדות פלסטינית כצעד להקמת מדינה פלסטינית, ולוותר למעשה על שלטונה. כך כתב:  "הגיע הרגע של הפלסטינים, ועל כל הפלסטינים לנצלו, לא רק הרשות [הפלסטינית] לבדה או חמאס לבדה... העולם הכיר בפלסטין ונותר שהפלסטינים [עצמם] יכירו במדינתם... הגיע הזמן שחמאס תכיר בהכרח להשיב את האחדות הפלסטינית, שנגדה היא יצאה בשנת 2007 [עם השתלטותה על עזה]... האם חמאס מבינה שעליה לשמוע את אנחות [הבכי] של הפלסטינים ושעליה להודות לעם הפלסטיני שעמד איתן במשך שנתיים [של מלחמה]?...

 

השלב השני [של תוכנית טראמפ לסיום המלחמה] מחייב היענות ושיתוף פעולה של כל הפלסטינים ובראש ובראשונה של חמאס. על חמאס להוכיח שהיא מבקשת מדינה ולא שלטון [לעצמה], לפיכך, הצלחת השלב השני של תוכנית טראמפ מוטלת על כתפיה. לאור המציאות העגומה בעזה, על כל הצדדים להיענות בחיוב [לדרישות שלב השני] ולפעול במהירות, על מנת להעמיד את נתניהו, הישראלים והעולם [כולו] מול ההתחייבות להכיר בזכויות הפלסטינים. [על] הפלסטינים להוכיח את אחדותם ואת [אחדות] מוסדותיהם, וכן להוכיח כי הם ראויים לזכות ההגדרה העצמית ולמדינה [שתוקם] בקרוב ברצון האל..."[3]

 

קריקטורה באל-מצרי אל-יום: כוחות ההרתעה של חמאס כובלים את עזה[4]

כותב מצרי: חמאס היא שלוחה של האח"ס המקבלת הנחיות מתורכיה וקטר

ת'רות אל-ח'רבאוי, בכיר לשעבר בארגון האחים המוסלמים ובעל טור בפורטל החדשות המצרי רוז אל-יוסף, תקף בחריפות את חמאס, המהווה לדבריו שלוחה של תנועת האחים המוסלמים, וטען כי חמאס אינה פועלת ממניעים פלסטינים לאומיים אלא מקבלת הנחיותיה מקטר ומתורכיה. לדבריו, מתקפת ה-7 באוקטובר, אותה הציגה חמאס כ"גבורה וניצחון" חוללה טרגדיה עצומה והרחיקה את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית: "...כשחמאס נוסדה בתחילת שנות ה-80 [כך במקור] , האנשים הפשוטים חשבו שמדובר בשלוחה טבעית של ההתנגדות הפלסטינית, אך למען האמת היא יותר שלוחה של הארגון הבינלאומי של האח"ס, מאשר שלוחה של מהפכת הפלסטינים. התנועה [קרי, חמאס] קמה על בסיס הנאמנות הרעיונית [של האח"ס] , הקודמת לנאמנות הלאומית. פלסטין מבחינתם היתה 'הקדש של האח"ס' המנוהלת על פי החלטות של מנהיגים היושבים בדוחה או באיסטנבול...

 

בשעות ובימים הראשונים [לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר]... היה נראה כאילו הבעיה הפלסטינית החזירה לעצמה פתאום את מעמדה האבוד... אולם מה שנראה כניצחון סמלי קצר טווח, התברר [בהמשך] כפתח לטרגדיה ארוכה וקטסטרופלית. חמאס ניצלה את ההלם הראשוני כדי להציג עצמה מחדש כנציגה לגיטימית יחידה של הפלסטינים, שלה ייפוי כוח היסטורי ללא כל משאל עם או קונצנזוס... בכמה בירות ערביות עלו קולות שתיארו את שאירע כ'ניצחון של הכבוד', אולם המציאות בשטח היתה הפוכה לחלוטין... החלום למדינה פלסטינית הפך לחזיון תעתועים....

 

חמאס דחפה את העם לאסון בשם הגבורה והתעלמה מהשלכות התגובה הישראלית. היא לא תכננה כיצד להגן על האזרחים... פלסטין אינה זקוקה למי שמדבר בשמה בערוצי הטלוויזיה אלא למי שבונה לה עתיד בשטח..."[5] 

 

במקום דאגה לבני עמה, חמאס מוציאה אותם להורג; היא פועלת ככנופייה

חלק מהכותבים המצרים מתחו ביקורת על חמאס בעקבות גל ההוצאות להורג שביצעה לאחרונה נגד תושבים ברצועת עזה אותם האשימה בשת"פ עם ישראל, ללא משפט.

 

דנדראוי אל-הוארי, העורך בפועל של היומון אל-יום אל-סאבע,  מתח ביקורת נוקבת על חמאס אשר, לדבריו, נוהגת ככנופייה, במקום לדאוג לבני עמה. כך כתב: "...במקום שחמאס וחבריה ינצלו את ההזדמנות [של הפסקת האש] כדי להסדיר את הנשימה, להתארגן מחדש ולעשות הכל כדי להוכיח שהם מחויבים להפסקת האש כדי  להגן על [בני] עמם ולשמור על חייהם וכדי לשפר את תדמיתם שהוכתמה, הם שבו וחיזקו תדמית זו כאשר הוציאו להורג פלסטינים בשטח ללא משפט. למרבה הצער, [חמאס] לא התנהגה או הציגה את עצמה מחדש כארגון פוליטי המאמץ את הרעיון של מאבק לשחרור ארצו, נוהג באיפוק ברצועת עזה ופועל במהירות כדי להגן על [בני] עמו ולהתנצל בפניהם. במקום זאת היא הציגה עצמה כמיליציה חמושה מעל החוק המתנהגת ככנופייה, וכתוצאה מכך הפיצול הפנימי גדל וישראל מנצלת זאת לטובתה... 

 

עצה כנה  לחמאס ולחבריה: שיאמצו לחיקם את עמם, יטפלו בפצעיו ובכאביו, ישקמו את בתיו, וישלחו לו מסרים של תקווה, ביטחון ויציבות, [במקום] להפוך אותו למגן אנושי ולחפש שלל מעל שרידי החורבות."[6]

 

בדומה לכך, איש התקשורת המצרי עבד אל-לטיף אל-מינאוי, הדגיש כי ההוצאות להורג שמבצעת חמאס נגד תושבי עזה מעידות כי התנועה ממשיכה לפעול מתוך שיקולים בלתי מחושבים, כמו מתקפת ה-7 לאוקטובר. הוא כתב: "...מי שעוקב אחר מהלכיה האחרונים של חמאס מבין שהתנועה רוצה להדגיש שהיא אינה רק פלג צבאי, אלא גם רשות ביצועית וביטחונית השולטת כאוות נפשה ברצועה ההרוסה. היא גם רוצה להיפטר מחמולות אחדות בשל מחלוקות עימן, שאולי הן ישנות. בין החמולות האלה [ניתן למנות] את חמולת דור'מוש, שפועלת בדרום [הרצועה] ונכנסה לאחרונה לעימותים פתוחים עם חמאס...

 

חמאס חותרת לכפות שליטתה הפנימית [בעזה] כהכנה לשלב 'הניהול שלאחר המלחמה', באמצעות אלימות, רדיפות ועימותים. בהתנהלותה [זו] היא ממשיכה לפעול מתוך שיקולים בלתי מחושבים [כפי] שעשתה ב-7 לאוקטובר."[7]

 

 

עזה מדממת מההוצאות להורג של "הסוכנים" שמבצעת חמאס[8]