כללי

עיתונאים בעולם הערבי: יש לפרק את נשק חמאס וחזבאללה; זהו נטל אזורי ולא כלי התנגדות

בחודשים האחרונים, על רקע מאמצי לבנון להשתקם מהמלחמה האחרונה בין חזבאללה לישראל והמאמצים להביא לסיום המלחמה בעזה, גוברת בעולם הערבי הדרישה לפירוק תנועת חמאס וארגון חזבאללה מנשקם.

 

ביטוי מובהק למגמה זו ניכר במאמרים שפרסמו לאחרונה כותבים בעיתונות הערבית, אשר מתחו ביקורת נוקבת על חמאס וחזבאללה, בטענה כי נשקם לא רק שאינו מרתיע את ישראל, אלא אף גרר את עזה ולבנון לעימותים שהמיטו עליהן הרס חברתי, מדיני וכלכלי. לדבריהם, הנשק שבידי חמאס, חזבאללה ויתר המיליציות הפרו-איראניות במזה"ת, כדוגמת החשד השעבי בעיראק, כלל אינו משמש להתנגדות לגיטימית אלא מהווה כלי בידי איראן לקידום אג'נדות חתרניות בזירה הערבית, תוך רמיסת ריבונות המדינות שבהן הן פועלות.

 

עוד הם טענו כי נשק זה, שכבר איבד מיכולת ההרתעה שלו, פוגע בסיכוי להשגת פתרון מדיני, ומשמש כלי להנצחת המשברים במקום לפתור אותם, ולפיכך, הפתרון היחיד לשיקום המדינות ולמניעת מלחמות אזוריות הרסניות הוא הפקעת הנשק מידי ארגונים אלה ומסירתו לידי השלטון הלגיטימי.

 

פעיל חמאס לצד רקטות[1]                                                    משגרי רקטות של חזבאללה[2]

  

 

דוח זה יציג קטעים ממאמרים אלה.

כותב פלסטיני: על תושבי עזה לצאת נגד חמאס כשם שהלבנונים יוצאים נגד חזבאללה 

הכותב הפלסטיני, עבד אל-בארי פיאד, כתב ב-15.8.25 בטורו ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון: "במשך זמן רב הייתה 'ההתנגדות' במזה"ת קשורה לתקוות לשחרור ולהשבת הזכויות, אך האירועים האחרונים בעזה ובלבנון מציבים את התפיסה הזו בפני מבחן קשה ומעוררים תהיות עמוקות בנוגע ליעילותו ולעלויותיו האמיתיות. נוכח המלחמות המתמשכות החלו העמים בשני האזורים לתהות לגבי המחיר היקר שהם משלמים והאם 'ההתנגדות' הפכה מאמצעי הגנה לנטל המכביד עליהם.

 

קצב העימותים בין חזבאללה לבין הכוחות הישראליים בגבול דרום לבנון גבר והותיר אחריו הרס עצום ומשבר אנושי מחריף והולך. מעל מאה אלף לבנונים נעקרו מכפריהם והתשתית נהרסה באופן שיטתי. בעוד שחזבאללה המשיך את פעולותיו הצבאיות, החלו הקולות בתוך לבנון לגבור ולבטא את דאגתם מכך שהמדינה נגררת למלחמה שאינה מעוניינת בה ושאין בכוחה לשאת את תוצאותיה. קולות אלו לא באו רק מצד מתנגדי חזבאללה אלא גם מקרב גורמים שתמכו בו בעבר, שמבינים כעת כי גורל לבנון הפך להיות תלוי לחלוטין באג'נדות אזוריות שחורגות מהאינטרסים הלאומיים... הדבר הניע את ממשלת לבנון לנקוט צעדים חסרי תקדים כדי להביא לפירוק נשקו של חזבאללה, בצעד שמשקף את ממדי הלחץ העממי והפוליטי הגובר. השאלה אינה אם ההתנגדות לגיטימית או לא, אלא היא נוגעת לגבולותיה ותוצאותיה, שכן התנגדות שמובילה להרס עמה אינה התנגדות, אלא היא פשע שמבוצע בשם ההתנגדות.

 

המצב בעזה לא רחוק מהתסריט [הלבנוני] הזה, חרף השוני בפרטים; לאחר חודשים רבים של מלחמה, רצועת [עזה] הרוסה כעת ותושביה מצויים במשבר אנושי חסר תקדים... כל זה בצל משא ומתן כושל להפסקת הירי, שכן כמה גורמים מאשימים את חמאס בסירוב לאי אלו הצעות שיש בהן כדי לסיים את המלחמה, בניסיון להשיג ערובות שישרתו את האינטרסים הפוליטיים שלה...

 

ההתנגדות במהותה צריכה להיות אמצעי למימוש מטרה נעלה, שהיא שחרור האדמה והגנה על העם. אולם, כאשר התנגדות זו הופכת למטרה בפני עצמה ולאמצעי שמשרת אינטרסים מדיניים או אזוריים, הרי שהיא מאבדת את הלגיטימיות שלה והופכת לנטל על העם.

 

הניסיון הלבנוני מלמד לקח ברור בהקשר זה, שכן לאחר שנים של שתיקה החלו הלבנונים להתנגד לכך שכפריהם ישמשו זירת מלחמה והבינו שעליהם לדרוש [את הזכות] לקבוע את גורלם בעצמם. זו ההתעוררות העממית בלבנון, שגם אם באה באיחור, היא צעד הכרחי לקראת השבת הריבונות וההחלטה הלאומית. זה מה שצריך לקרות גם בעזה, שכן קול העם הוא הערובה היחידה לכך שהרצועה לא תהפוך לקלף במשחק אזורי גדול יותר, ותו לא. לא ייתכן ש'ההתנגדות' תמשיך להצדיק את כל ההרס והחורבן הזה. על תושבי עזה להרים קולם ולדרוש את הזכות לחיים ולביטחון, הרחק מכל הסיסמאות שהמציאות הוכיחה שאין בכוחן עוד להגן עליהם..."[3]

 

עיתונאי מצרי: הנשק של חמאס וחזבאללה הסב לעמים רק נזקים

העיתונאי המצרי, צבחי עסילה, כתב ב-20.8.25  בטורו ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם: "מלבנון עד עזה, עבור בדמשק בואך עיראק ותימן, גוברים הקולות מבית ומחוץ בדרישה להפקיע את נשק המיליציות החמושות הפועלות מחוץ למסגרת המדינה, או ליתר דיוק: קוראות עליה תיגר. רוב המיליציות באזור צמחו ביסודן בגלל ישראל, בין אם באופן ישיר או עקיף. התנגדות לישראל או פעילות נגדה היוו ערובה לתמיכה ציבורית או פופולריות לצורך הישרדותן של המיליציות האלה, ויתרה מכך לעיתים אף כדי להתקבל בברכה בשל פעילותן. [אך], פנייתן של המיליציות האלה או לכל הפחות הקדשת חלק ממרצן לפעילות נגד המדינה שמטפחת אותן, היוותה גם היא סיבה לשינוי האווירה הציבורית כלפיהן.

 

לעמי המדינות האלה כבר לא קל להסכים למעשיהן של המיליציות האלה ולהתגברותן על מדינותיהן, בשם ההתנגדות לישראל. בלבנון, חזבאללה כפה את שליטתו על הזירה [הפוליטית] הלבנונית והבטיח לעצמו זכות וטו בכל עניין, עד שקרה האסון כשפלש לבירות עצמה תוך הפגנת שריריו בפני הלבנונים.[4] בפלסטין, תנועת חמאס נעצה את שיניה בעזה כדי להקים בה מעין מדינה, התירה את הדם הפלסטיני ושיתקה את קבלת ההחלטות הפלסטינית מאז ההפיכה שביצעה ב-2007. היא תפסה את מקומה ככוכב במסלול הפוליטיקה האיראנית לצד החות'ים בתימן והחשד השעבי בעיראק שפועלים לבצע אך ורק את רצון איראן באשר לארצותיהם, או אפילו באשר לישראל. הגבלת הנשק בידי המדינה בלבנון ופירוק חמאס מנשקו [הן] שתי כותרות המעידות בבירור על התסבוכת שיצרו נשק חזבאללה ונשק חמאס לא לישראל אלא חשוב מכך, ללבנון ולתוכנית הלאומית הפלסטינית...

 

חזבאללה וחמאס מתעקשים לא לוותר על המעמד שהבטיח לשניהם הנשק [ומסרבים] אפילו למה שניתן לכנותו 'הלאמת הנשק', קרי: מסירתו לשלטון [הלבנוני] הלגיטימי. עמדה [זו] מעידה אך ורק על חוסר נאמנות ואי אמון [של חזבאללה] במדינה הלבנונית ו[של חמאס] ברשות הפלסטינית, ולכן הם שבים להניף את דגל ההתנגדות לישראל תוך שהם מתעלמים ממה שחולל נשקם בלבנון ובפלסטין".[5]

 

יומון הרש"פ: הנשק של חמאס וחזבאללה משרת את האג'נדות האיראניות; יש להפקיעו

במאמר המערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה מה- 17.8.25 נכתב: "...העובדות הוכיחו כי הנשק של תנועת חמאס, שנדרש היום לפרקו, לא היה אפקטיבי בעימות עם הכיבוש הישראלי... האמת היא, שהנשק הזה נתן שירות עצום לממשלת המלחמה והקיצוניות הישראלית, וסיפק לה את התירוץ הטוב ביותר, שאותו ניצלה כדי להכריז מלחמת השמדה נגד פלסטין, עמה וסוגייתה הצודקת.

 

לפיכך, חובה היום להפקיע [נשק זה מידי חמאס], הן ברצועת עזה והן במחנות הפליטים הפלסטיניים בלבנון. זאת, משום שלנשק הזה במחנות הללו כבר אין קשר להתנגדות, אלא למימון [איראני] מזימתי, שהפך אותו לנשק של מיליציות וכנופיות שלא רוצות לאבד את שליטתן על המחנות... ואינן רואות את התעוררות המדינה הלבנונית [ואת נחישותה] להבטיח את ריבונותה, את שלום אזרחיה... באמצעות מונופול שלה על הנשק. מונופול זה הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים של מדינה יציבה, המעוגן בחוק יסוד שמעניק לה זכות בלעדית להשתמש בכוח. טהראן רוצה לפגוע בזכות זו, באמצעות הסתה של אנשיה בחזבאללה למרוד [בממשלת לבנון] ולאיים במלחמת אזרחים[6], תוך התערבות בוטה, חצופה, וגסה ביותר בענייני הפנים של לבנון!

 

הנשק של חזבאללה בלבנון – שכבר נסוג היום אל מעבר ל[נהר] הליטאני – הוכיח את קוצר ידו ואת כשלונו בהרתעת התוקפנות הישראלית, כמו הנשק של תנועת חמאס. מסיבה זו, [חזבאללה] כבר לא מסוגל לשכנע איש – לא בלבנון ולא בסביבתה – כי נשקו הוא נשק התנגדות. הוא מאיים על פנים לבנון באסון ובאבדון, בזמן שאינו מסוגל יותר לירות כדור בודד לעבר כוחות הכיבוש הישראלי, שממשיכים את פעולותיהם התוקפניות בדרום לבנון, והמל"טים שלהם מוסיפים לבצע חיסולים של רבים מפעילי מפלגה זו ואנשיה!

 

אין עתיד לנשק שמומן [לצורך מטרות] הרסניות ותמיד היה נשק של משברים, בעיות ואג'נדות זרות. [חזבאללה] מוכיח זאת היום, באיימו על ארצו [במלחמת אזרחים], שהיא הגרועה והמסוכנת שבמלחמות!"[7]

 

כותב: המזה"ת הפך למעבדת ניסויים איראנית; יש לפרק את כל המיליציות הפרו איראניות מנשקן

העיתונאי העיראקי, פארוק אל-יוסף, כתב ב-7.8.25 בטורו ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון: "לא טרחתי לקרוא את טיוטות תוכניות הפסקת האש בעזה, בלי קשר לגורם שמציען, רק משום שאני משוכנע שישראל לא תיענה למה שנדרש ממנה, אלא לאחר פירוק נשקה של תנועת חמאס. כתרגיל שנועד להשיג ויתורים מקבילים [מצד ישראל], מתנגדת חמאס למציאות זו, אך מצבה האמיתי [בשטח] לא יאפשר לה להתמיד בהתנגדות זו זמן רב. המחירים הכבדים מנשוא ששילמו עזה ותושביה הם גורם לחץ אנושי ומוסרי שלא ניתן לזלזל בו. הנשק של חמאס אינו כשיר עוד להגנה והוא לא היה כזה [גם] בעבר...

 

[במקביל] ישנו הנשק של חזבאללה שגם אותו יש לפרק בטרם יהיה מאוחר מדי. כל ההימורים הישנים כשלו. לאחר חיסול הנהגתו הצבאית והמדינית ההיסטורית הפך חזבאללה לגוש אנושי מזויין ותו לא. אנשי הגוש הזה עדיין מאמינים באותה אידיאולוגיה שגרמה להם להאמין שהאופציה האיראנית תנצח באזור... נשקו של חזבאללה ללא סיוע איראני אינו מהווה סכנה לישראל, אך הוא ממשיך להוות מכשול בפני יישום ההחלטות הבינלאומיות. ישראל מפיקה מכך תועלת, משום שהמשך קיומו של נשק חזבאללה מותיר את לבנון כמדינה חסרת ריבונות, באין לממשלתה יכולת לאכוף את שליטתה על אדמותיה...

 

התמונה לא תהיה שלמה אם לא נפנה את תשומת הלב [גם] אל הנשק של החשד השעבי בעיראק. זהו נשק איראני שנועד להגנת האינטרסים האיראניים בעיראק, אלא שיש מי שחושבים - וזו אשליה - שהוא מגן על בני העדה השיעית [בעיראק], או ליתר דיוק על המפלגות השיעיות השולטות בה... נשק המליציות בעיראק אינו מסכן את ישראל כפי שהוא מהווה סכנה לעיראק עצמה... מכיוון שהחשד [השעבי] מקבל את פקודותיו ממשמרות המהפכה האיראניים, הרי שהשתייכותו לכוחות הצבא העיראקיים וכפיפותו [כביכול] לפקודות המפקד הכללי שלהם נחשבות לאחד השקרים הגדולים ביותר שחווה עיראק החדשה...

 

עייפתי - וכך גם רבים כמוני - מהשיח אודות התנגדות על פי אג'נדה איראנית, שהפכה לנטל על החברות שלנו באזורנו, המלא מלכתחילה במחוללי פיצוץ... הנשק הבלתי חוקי אינו אלא משענת לשמירה על מדינות שבהן שורר מצב של כישלון מתמשך. אם ההתנגדות במתכונתה האיראנית הפכה לתופעה קטסטרופלית, אין הגיון להמשיך להתנסות בה. המזה"ת הפך למעבדת ניסויים איראנית שהתפוצצה או שפוצצוה מבלי שהפיצוץ שלה הותיר השפעה שלילית כלשהי על ישראל. לפיכך, מן הראוי כעת להשאיר את העניין הזה מאחור, החל מפירוק נשקן של המיליציות..."[8]

 

עורך יומון סעודי: יש הכרח לפרק את נשק חמאס וחזבאללה

עורך היומון הסעודי הממסדי אל-ג'זירה, ח'אלד בן חמד אל-מאלכ, פרסם לאחרונה מאמרים בהם הדגיש את ההכרח בפירוק נשק חמאס ונשק חזבאללה. במאמרו מה-4.8.25 מתח אל-מאלכ ביקורת על תנועת חמאס, המסרבת למסור את נשקה ולוותר על השלטון בעזה, כפי שנדרש ממנה בהודעה המסכמת של הוועידה הבינ"ל לקידום פתרון שתי המדינות שהתקיימה בניו יורק (28-30.7.25), ביוזמת סעודיה וצרפת.[9] הוא הפציר בחמאס לנהוג באחריות, למסור את ניהול הרצועה לידי הרש"פ ולהעדיף הקמת מדינה פלסטינית על פני שפיכות דמים אינסופית. כך כתב: "... למרות כל מה שהמלחמות, הלחימה העקובה מדם והקורבנות הרבים כשלו מלהשיג, עדיין ישנו שביב של תקווה לטיפול בסוגייה הפלסטינית בדרכי שלום, באמצעות חילוץ הכרה [במדינה הפלסטינית] ממדינות המערב... הדבר נעשה ביוזמת הממלכה [הסעודית] יחד עם צרפת שארגנו את ועידת פתרון שתי המדינות, שלאחריה באו זו אחר זו, ההכרות של מדינות המערב [במדינה הפלסטינית] לראשונה בהיסטוריה. הוועידה קבעה בהחלטותיה [כי יש] לפרק את חמאס מנשקה ולהרחיקה מניהול המדינה [הפלסטינית].

 

אני מקווה שבכירי חמאס ינהגו בהגיון ובתבונה ויעדיפו הקמת מדינה פלסטינית על פני הרצון שהתנועה תמשיך להילחם באופן שאינו משרת את הסוגייה הפלסטינית. [תקוותי] שהם יקבלו את מה שהמדינות הסכימו עליו בוועידה וימסרו את האחריות לניהול הרצועה לידי גורם פלסטיני שינהג כראוי וייקח את מה שאפשרי ולא יזניחו, כדי למנוע שפיכות דמים ולהשכין שלום ויציבות בקרב כלל הפלסטינים... 

אני מזהיר פן תתנגד חמאס למסור את נשקה, לסגת מרצועת עזה ו[לדרישה שהיא] לא תהיה חלק מארגון המדינה [הפלסטינית], שכן בכך היא תיישר קו עם ארה"ב וישראל בהתנגדות להקמת מדינה פלסטינית, תכשיל את תוצאות הוועידה לפתרון שתי המדינות בדיוק כמו וושינגטון ותל אביב ותספק להן עילה לסרב למדינה פלסטינית, על בסיס עמדתם של בכירי חמאס. כניסתה של הרשות הפלסטינית במקום חמאס לניהול רצועת עזה עד [שיושלמו] הסידורים להקמת המדינה הפלסטינית - על כל האתגרים הצפויים [בכך] - היא האופציה העדיפה והמתאימה ביותר כדי לסכל כל תירוץ וטענה שישראל וארה"ב מתבצרות מאחוריהם כדי להתנגד לתוכנית המדינה הפלסטינית. איננו רוצים שחמאס תהווה עילה להכשלת המאמצים שמשקיעה הממלכה להשגת זכויות הפלסטינים... לחמאס יש זכות לדרוש ערבויות למימוש מה שהוחלט בוועידה, כדי שתבצע את מה שנדרש ממנה לעשות."[10]

 

במאמר שפרסם כמה ימים לאחר מכן ב-7.8.25, מתח אל-מאלכ ביקורת חריפה על חזבאללה ותנועת אמל, שמתנגדים למסירת נשק חזבאללה לידי המדינה והזהיר כי אם נשק חזבאללה לא יימסר מרצון, הדבר יקרה בכוח. כך כתב: "...חזבאללה מסרב למסור את נשקו ולהגדיר לו"ז למסירתו. הוא מתבצר בעמדתו שהצבא אינו מסוגל להגן על לבנון נגד התקיפות של ישראל, בעודו שומר על נשקו מבלי להשתמש בו נגד ישראל, וסופג את התקיפות של הצבא הישראלי נגד אנשיו ומעוזיו ללא תגובה...

 

שאלתי: מה רוצה חזבאללה במזימתו נגד אחדות לבנון, וגרירתה למלחמות שהחריבו אותה, הרסו את כלכלתה וצמיחתה והותירו אותה ללא הכנסות מתיירות?... שאלה [נוספת]: האם בכירי הארגון אינם יודעים כי בעמדתם הקונספירטיבית נגד לבנון הם מתנגדים לשיקומה, מונעים ממנה סיוע מפרצי ובינ"ל, ומספקים צידוק לישראל להמשיך בתוקפנותה נגד לבנון, ולכבוש את אדמותיה בדרום?...

עוד אשאל: מי נושא באחריות למותם של 5000 לבנונים ולפציעתם של 13 אלף נוספים, אם לא חזבאללה? מי נושא באחריות לטרור נגד האזרחים אם לא ארגון זה? מי הכשיל את פיתוחה של לבנון והפיץ בה אנרכיה? האם יש את מי להאשים זולת חזבאללה שמבצע אג'נדה זרה, וקושר קשר נגד המדינה על פי פקודות מבחוץ [רמז לאיראן]? לבסוף אני שואל: מתי חזבאללה יבין כי לאחר עשורים של הכשלת כל המהלכים לרפורמה... שמדיניותו ונשקו המכוון נגד הלבנונים הם פשע בלתי נסלח, ושסיבוך לבנון במלחמות עם ישראל הוא הסיבה לחולשתה, למסכנותה ולכניעתה להחלטות חזבאללה להחריבה?

 

הו [מזכ"ל חזבאללה] נעים קאסם ועוזריו בחזבאללה, [הו] נביה ברי ועוזריו בתנועת 'אמל': הו הצמד השיעי שהרס את לבנון ועודנו משחק באינטרסים שלה, ומכשיל את הרפורמה של מה שהשחתתם במדינה: זכרו כי העניינים בלבנון השתנו, שהמצב היום אינו כבעבר, ושאם לא תמסרו את הנשק מרצון, תמסרוהו בכפייה ו[מתוך הפעלת] כוח".[11]