כללי

כותבים מצרים: משטר אל-שרע לא התנתק מעברו הג'יהאדיסטי; מציג עצמו כמתון בעודו טובח במיעוטים בסוריה

בעקבות עימותי הדמים שפרצו ב-13.7.25 במחוז אל-סוידאא' הדרוזי שבדרום סוריה, בין פלגים דרוזים לשבטים בדואים שנתמכו על ידי כוחות המשטר בראשותו של אחמד אל-שרע ואשר כללו מעשי טבח שבהם נהרגו יותר מאלף דרוזים, פרסמו עיתונאים וכותבים מצרים מאמרים שבהם טענו כי משטרו של אחמד אל-שרע הוא משטר טרור דאעשיסטי המסתתר מאחורי מסווה של מתינות פוליטית. לדבריהם, הסיסמאות שמפיץ הנשיא הסורי אחמד אל-שרע בדבר חירות ודמוקרטיה נועדו להשיג לגיטימציה בינלאומית וזמנית למשטרו, בעוד שבפועל מדובר במשטר קיצוני, שאינו שונה משאר הארגונים האסלאמיסטים הקיצוניים כגון אל-קאעדה ודאעש, שואף להקמת ח'ליפות אסלאמית ואינו בוחל בטרור לצורך כך. הכותבים גינו בחריפות את מעשי הטבח שביצעו תומכי אל-שרע במיעוטים העלווי והדרוזי בסוריה והזהירו כי מעשים אלה מסכנים את סוריה כמדינה מאוחדת ואת יציבות האזור כולו.

 

יצוין כי מצרים מצאה את עצמה בדילמה באשר לקשריה עם משטר אל-שרע כבר בדצמבר 2024 לאחר שהוא הפיל את משטר אסד, בעיקר בשל חששה שהאירועים בסוריה יהוו השראה לאחים המוסלמים (להלן, האח"ס) ולגורמים נוספים לפעול להפלת המשטר המצרי.[1]

  

"קורא יקר, מצא את ההבדלים בין התמונות" – אחמד אל-ג'ולאני בעבר וכעת – ג'האדיסט שנותר ג'האדיסט[2]

 

דוח זה יציג קטעים ממאמרים אלה.

עיתונאי מצרי: אל-שרע משלה את העולם במתינותו, אך אינו שונה מדאעש

במאמרו ביומון אל-מצרי אל-יום(25.8.25)  העיתונאי והסופר אוסאמה ר'ריב טען כי אחמד אל-שרע משלה את העולם שהוא אדם מתון, בשעה שהאידיאולוגיה והיעדים שלו זהים לאלה של הארגונים הג'יהאדיסטיים הקיצוניים. הוא השווה את אל-שרע לתנועת הטליבאן המגלה לדבריו, גמישות ופתיחות כלפי המערב על מנת לבסס את שלטונה, עד שיבשילו התנאים למימוש תוכניותיה האמיתיות: "טליבאן הפגינה גמישות מול הקהילה הבינ"ל...  היא לא נקמה בפקידים ובחיילים שפעלו בשירות ממשלת אפגניסטן [הקודמת]... ניסיון של שנים השפיע על דרכם אנשי טליבאן שהבינו כי העולם לא יקבלם בגרסה הדאעשיסטית, ולכן הם נסוגו כמה צעדים לאחור במהלך טקטי, שמבהיר כי מדינת ההלכה האסלאמית יכולה להמתין ולהיבנות בשלבים, וזאת לאור הניסיון של ארגוני [הג'האד] העמיתים, כמו דאעש והאחים המוסלמים".

 

ר'ריב טען כי אל-שרע שואף ליישם את אותו מודל: התנהלות מתונה כלפי חוץ, והמתנה לשעת כושר כדי להקים מדינת ח'ליפות אסלאמית. הוא הזהיר כי "מה שבלב נותר בלב" – קרי: הגמישות היא רק למראית עין, שכן "כל ארגוני [הג'האד] שפועלים להקמת המדינה האסלאמית מייחלים יותר מכל לחקות את הדעאשיסטים, אך [רק] לאחר שהדבר יתאפשר ללא תוצאות [רעות עבורם]".

 

לדבריו, אל-שרע "מגלה גמישות רבה יותר מאשר אנשי טליבאן ויכול לדחות את [מימוש] החלומות הברבריים שלו ולהשלות את העולם שהוא השתנה והחל לייצג את המתינות" אלא שהבעיה שלו היא עם תומכיו מקרב הלוחמים האסלאמיסטים הזרים ש"לוחצים עליו ולא יסכימו על פחות מטבח באנשים שהם חולקים עליהם, שכן אלה היו תנאיהם להתייצבות תחת הנהגתו מלכתחילה..."[3]

עורך יומון מצרי: משטר אל-שרע - "נבחרת העולם בטרור"

דנדראוי אל-הוארי, עורך היומון המצרי אל-יום אל-סאבע, תקף במאמרו את שלטונו של  אל-שרע, כינה אותו "נבחרת העולם בטרור" וטען כי הוא קיבץ טרוריסטים מרחבי העולם ומבצע טבח אלים במיעוטים. כך כתב: "...כשנבחרת העולם בטרור הגיעה לארמון העם בדמשק, נערכו חגיגות ושמחות אל תוך הלילה מתוך שמחה על המאורע ההיסטורי הזה שבו ראו ניצחון מובהק. כך, הפכה סוריה למוקד משיכה עבור כל הטרוריסטים והקיצוניים ממדינות העולם השונות... [גורמים אלה] החלו [במימוש] האידיאולוגיה המושחתת המתמקדת בטיהור סוריה מהמיעוטים הדתיים השונים, בהאשמתם בכפירה, [ובהפצת הטענה] כי יש להורגם..."

 

לדברי אל-הוארי, מאז השתלט HTS, ארגונו של אל-שרע,על סוריה הם "התנכלו לחכמי הדת, לאמנים ולסמלי החברה הסורית ולאחר מכן ביצעו מעשי טבח מבישים נגד העלווים בערי החוף" ונגד הדרוזים באל-סוידאא'. הוא קבע כי "בסוריה מתרחש טבח גלוי, ללא [שום] סטנדרטים מוסריים, אנושיים או אפילו לאומיים ושורר [בה] כאוס מטורף, בצל היעדר מוחלט של המדינה ושל מוסדותיה. זהו מס יקר שעמים משלמים כשהם נוהים אחרי חזיון התעתועים של סיסמאות והבטחות מזויפות בדבר גן העדן של החירות והדמוקרטיה..."

 

אל-הוארי טען כי כתוצאה מכך "סוריה נכנסה למנהרה חשוכה ופצעי העדתיות הנתעבת נפתחו..." והוסיף כי יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי להשתקם מכך מאחר שאל-שרע כי "אינו מתייצב נגד תומכיו ומונע מהם לבצע את הטבח, ההצתה וההרס השיטתי!"

 

הוא סיכם בקביעה כי אירועי הדמים הללו חשפו את פניו האמיתיות של משטר אל-שרע: "בכי התמרורים החליף היום את הריקודים, השירה והחגיגות [בעקבות נפילת משטר אסדל הסורים], והאיפור של אלו שניצבו בראש הסצנה הסורית נמחק ופניהם האמיתיות נחשפו. התכסיס של החלפת הגלימה הקצרה [שלבש אחמד אל-שרע בתקופת היותו מנהיג HTS תחת הכינוי אל-ג'ולאני] בחליפה ועניבה לא הצליח לשכנע [איש], שכן מה שמשכנע הם מעשים ולא דיבורים!"[4]

 

ח"פ מצרי לשעבר: אירועי הדמים חשפו את אופיו הדאעשיסטי של המשטר

במאמרו בעיתון אל-שורוק, הסביר חבר הפרלמנט לשעבר והאינטלקטואל עמרו חמזאוי את הסתייגותה של מצרים ממשטר אל-שרע, בניגוד למדינות ערב האחרות המגלות כלפיו פתיחות: "מצרים הסתייגה מהרקע האידיאולוגי ומהמגמות הפוליטיות של שליטי דמשק החדשים שמשתייכים לזרמים המאשימים את האחר בכפירה, קיצוניים ואלימים שהיו קשורים בעבר לאל-קאעדה ודאעש ושטרם הגעתם לשלטון היו מעורבים במעשי פשע ובהפרות שיטתיות של זכויות אדם"…. חמזאוי גם דחה את התדמית החדשה שמנסה אל-שרע לקדם: "קהיר לא הלכה שולל אחר השיח התקשורתי החדש של אחמד אל-שרע – לשעבר אל-ג'ולאני – שהתמקד בערכי האזרחות, דו-הקיום והסובלנות".

 

לדבריו, הטבח שביצעו תומכי אל-שרע נגד העלווים בחוף הסורי והטבח בדרוזים באל-סוידאא' "הוכיחו את מה שאפשר לכנות 'האופי הדאעשיסטי' של HTS שהתיר את הרסן לאלימות ולהרג על בסיס עדתי" והביאו לכך ש"הולך ומתגבר הספק הכללי באשר לרצונו וליכולתו של HTS להתגבר על אופיו הדאעשיסטי... ולהפוך כשיר לשלטון במדינה בעלת מרקם לאומי וחברתי מגוון מאוד".

 

בהתאם לכך, הסביר חמזאוי כי מצרים "תרגמה את הסתייגותה... לכדי מדיניות שעיקרה 'קשר מינימלי' עם שליטי דמשק החדשים" בשל אי מחויבותם ל"ערכי האזרחות, דו הקיום וההסכמה החברתית, ולכך יש השלכות על הסיכויים ליציבות בסוריה ובמזרח הערבי ומכאן [גם] על ביטחונה הלאומי של מצרים..." [5]