כללי

כותב לבנוני לאל-שרע: הגן על המיעוטים בסוריה במקום להאשים את ישראל באלימות העדתית בתוכה

בצל אירועי הדמים שפרצו ב-13.7.25 בין פלגים דרוזים לשבטים בדואים שנתמכו על ידי כוחות משטר אל-שרע במחוז אל-סוידאא' בדרום סוריה, מעוזם של הדרוזים, וכללו מעשי טבח שבהם נהרגו מעל אלף דרוזים, פרסם בעל הטור הלבנוני ח'יראללה ח'יראללה, ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, מאמר שבו קרא לנשיא סוריה אחמד אל-שרע, להוכיח כי הוא נשיאם של כל הסורים "במעשים ולא בדיבורים". הוא הדגיש כי הלגיטימציה הבינ"ל והאזורית הרחבה לה זוכה ממשלו, אינה פוטרת אותו מפיוס עם כלל הסורים - בהם גם הדרוזים - ומהפקת לקחי הפגיעה במיעוטים הסורים מאז עלה לשלטון.

 

ח'יראללה דחה את האשמות המשטר בדבר אחריותה של ישראל למתיחות העדתית במדינה. לדבריו, תמיכת ישראל בדרוזים בסוריה היא מהלך יותר מטבעי עקב היותם חלק מן המרקם החברתי הישראלי ושירותם בצה"ל וכי היא נמנעה מלהתערב במקרים של פגיעות במיעוטים נוספים במדינה כדוגמת העלווים או הנוצרים.

  

העם הסורי כבול תחת עננת האלימות[1]

 

להלן קטעים ממאמרו:

 

"...מה שמתרחש במחוז אל-סוידאא' הסורי, שחווה ועודנו חווה פשעים ומעשי זוועה נגד בני העדה הדרוזית, מהווה הזדמנות עבור המשטר הסורי החדש בהנהגת אחמד אל-שרע להמציא את עצמו מחדש, במקום להסתפק בהאשמת ישראל [בליבוי האלימות], או להעלים עין מהתקיפה של מי שכונו שבטי הבדואים לכאורה[2] נגד הדרוזים, בהסתמך על טענות בלתי מבוססות, בלשון המעטה!

 

זוהי הזדמנות עבור אל-שרע להוכיח, במעשים ולא בדיבורים, שהוא נשיא של כל סוריה ושל כל הסורים, ולא מנהיג של ארגון 'הייאת תחריר א-שאם' [HTS] ותומכיו. הדבר יקרה אם יוכיח שהמדינה הסורית [החדשה], שקיימת רק שבעה חודשים, מסוגלת להיות שונה מהמשטר העלווי שהתקיים בה מאז שנת 1966...

 

אין מוצא מהמשבר העמוק שאליו נקלעה סוריה, מבלי שהמשטר הצעיר יישא באחריות להגנת הדרוזים, בהיותם בראש ובראשונה אזרחים סורים. בתחום זה, אחמד אל-שרע ועוזריו יכולים ללמוד מניסיון העבר הקרוב ולהימנע ממה שקרה לעלווים ולנוצרים. בחודש מארס האחרון [2025] נטבחו העלווים באזור החוף הסורי, לאחר שמיליציות חמושות דיכאו מהלך שהם ביצעו, מתוך רצון לעורר את מה שניתן לכנות 'עניין עלווי' בהנחה שהעולם מתעניין בגורלם. התברר שהעלווים הם הדאגה האחרונה של העולם וכי אין איש, לרבות ישראל, שמוכן לאמץ עניין של מיעוט ששלט בסוריה ביד ברזל ואש במשך כשישה עשורים. העלווים משלמים כעת את מחיר פשעיהם של חאפז ובשאר אל-אסד ובני משפחה נוספים, שראו בסוריה חווה [פרטית] של המשפחה השלטת, ותו לא.

 

ישראל לא התערבה במה שמתרחש בסוריה, במיוחד כשהדבר היה קשור לעלווים ולאחר מכן לנוצרים. היה ברור שהנוצרים בסוריה הם הדאגה האחרונה של בנימין נתניהו וממשלתו, למרות שבוצע בהם טבח בידי איש דאעש בתוך כנסייה באחת משכונות דמשק[3]. הבכירים הסורים התנהגו כלפי הנוצרים באופן שמצביע על סוג של בוז כלפי מיעוט שמילא תפקיד חשוב בעיצוב ההיסטוריה של סוריה... הנוצרים היו קורבנות האחדות המצרית-סורית[4], ולאחר מכן קורבנות מפלגת הבעת' בשל דלות מחשבתה הפוליטית ובשל נבזיותה. [הם גם היו] אחד הקורבנות של המשטר העלווי שמסר את הגולן לידי ישראל ביוני 1967, כדי להבטיח לחאפז אל-אסד מונופול על השלטון לאחר [המלחמה] ואת הורשת סוריה לבנו בשאר בשנת 2000.

 

אחמד אל-שרע זכה לתמיכה אמריקאית ומערבית חזקה. הוא נפגש עם הנשיא דונלד טראמפ בריאד וביקר בפריז, למשל. הוא שיחק בקלף ההתמודדות עם ישראל בתבונה, ובכל עת רמז על חזרה להסכם הפרדת הכוחות [בין ישראל לסוריה] משנת 1974[5]. הוא התעלם מכל התקיפות הישראליות שכוונו נגד אתרים צבאיים סוריים ספציפיים. יתרה מזו, הוא כונן קשרים הדוקים עם מדינות ערביות משפיעות, ובראשן ממלכת סעודיה. הוא שמר על הקשר המיוחד עם תורכיה ולא הקל ראש, ולו לרגע, בנושא הנוכחות האיראנית בסוריה. הוא הקפיד להדגיש כי נוכחות זו הסתיימה לבלי שוב, וכי סוריה לא תשוב לשמש גשר בין 'הרפובליקה האסלאמית' לבין שלוחה שלה בשם 'חזבאללה' בלבנון. הישג גדול זה, שהוא בעל אופי היסטורי, אינו יכול להתבזבז בקרבות שוליים שהדרוזים נדרשים להיות הקורבן שלהם.

 

כל מה שעשה אחמד אל-שרע הוא טוב. אך אין זה מייתר את הצורך בפיוס עם הסורים, כל הסורים, כולל הדרוזים, אשר מילאו לאורך ההיסטוריה המודרנית של המדינה תפקיד חשוב ומרכזי במישור הלאומי, החל מדחיית הרעיון שסוריה תכלול כמה מדינות, ובהן מדינה דרוזית. הדרוזים מילאו תפקיד בחיזוק הלכידות הלאומית הסורית שחאפז אל-אסד ולאחר מכן בנו, שיסעוה לגזרים, באמצעות הימור על ברית מיעוטים בהנהגת העלווים, כדי להיאבק [ברוב] הסוני. הדבר המסוכן ביותר שביצעו אסד האב ואסד הבן הוא ההסתייעות ברפובליקה האסלאמית, באיראן, כדי ליצור מציאות דמוגרפית חדשה בסוריה ומאזן [כוחות] פוליטי שונה בלבנון.

 

כן, לאחמד אל-שרע יש הזדמנות להוכיח שהוא נשיא של כל סוריה ושל כל הסורים, ללא אפליה או הבחנה. קל להאשים את ישראל [באלימות העדתית במדינה], אבל קשה לחסום את הדרך בפני התערבותה בענייניה הפנימיים של סוריה באזור רגיש כמו מחוז אל-סוידאא'. תמיכה של ישראל בדרוזים של אל-סוידאא' היא יותר מטבעית, נוכח קיומם של דרוזים ישראלים המשרתים בצה"ל, מצד אחד, והתפקיד ההיסטורי שמילאה העדה הדרוזית במישור הישראלי, מצד שני.

 

במילים ברורות יותר, אין לאחמד אל-שרע ברירה אלא למלא את תפקיד המנהיג ההיסטורי שמוביל את האנשים ולא מובל על ידם, ומה שחשוב יותר מכל זו חובתו של הנשיא הסורי החדש להוכיח שהוא אחמד אל-שרע ולא 'אבו מוחמד אל-ג'ולאני' [השם בו נודע אל-שרע בעבר[6]]. הדבר דורש אומץ רב ובשלות פוליטית, בו זמנית. בנוסף לכך, עולה הצורך למלא את תפקיד המנהיג הלאומי שמתפייס תחילה עם המתונים הסונים, ו[לאחר מכן] גם עם הדרוזים, הנוצרים, העלווים והכורדים, כמובן".[7]