כללי

לבנון על פרשת דרכים: כינון מדינת מוסדות ריבונית, או המשך שליטה של

חזבאללה ונשקו

מאת נ. מוזס

הקדמה

ב-5.8.2025 צפויה הממשלה הלבנונית להתכנס כדי לדון בנושא פירוק חזבאללה מנשקו. זהו הדיון השני במספר מאז הוקמה הממשלה ב-8.2.2025, לאחר שהדיון הראשון שנערך בחודש אפריל לא הניב כל תוצאה.[1] הדיון הצפוי בממשלה ייערך כשלבנון ניצבת שוב, 50 שנה לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, בפני צומת גורלי בתולדותיה:  האם תצליח להשתחרר מאחיזת חזבאללה ואיראן ולצאת לדרך חדשה - של מדינה מוסדית ריבונית, משוחררת משליטת מיליציה עדתית הנאמנה למדינה אחרת - או ששוב תחמיץ את ההזדמנות ותתיר לחזבאללה להמשיך לפעול כמדינה בתוך מדינה, לאחוז בנשקו ובאמצעותו לכפות רצונו ורצון פטרוניתו איראן, על מדינת לבנון.

 

פירוק נשקו של ארגון הטרור חזבאללה הוא האתגר העיקרי מולו ניצבת לבנון, לצד שיקום המדינה והכלכלה. לכאורה, משימה זו קלה יותר היום, לאחר שהארגון איבד מרכיבים רבים מכוחו בתוך לבנון ומחוצה לה במלחמה האחרונה מול ישראל. בתוך לבנון חוסלה שדרת הפיקוד ובראשה המזכ"ל לשעבר חסן נסראללה, שהיה מי שהביא את חזבאללה למעמדו בלבנון ומחוצה לה. כמו כן הארגון איבד לוחמים רבים ואמל"ח, נפגעו תדמיתו והתמיכה בו, גם מקרב ציבורו שלו. במישור הפוליטי נחלשה השפעתו, לאחר בחירת הנשיא ג'וזף עון ורה"מ נואף סלאם – אישים שאינם נמנים עם מחנה ההתנגדות. בנוסף, נראה שנשבר גם מחסום הפחד שהיה קיים בלבנון מול הארגון, וכיום נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים תגר על הלגיטימיות של נשקו ועל קיומו כמסגרת צבאית, וכן קריאות להעמיד לדין את פעיליו המעורבים בפשעים נגד אזרחים לבנונים.

 

גם ברמה האזורית איבד הארגון רבים מגורמי הכוח שלו ובראשם ציר ההתנגדות, בראשות פטרוניתו איראן, שספג מכות קשות. בנוסף קרסה  הקונספציה אותה קידמו, בדבר אחדות הזירות במלחמה מול ישראל. איראן עצמה, חטפה מכות קשות במלחמת 12 הימים בינה לבין ישראל אליה הצטרפה מאוחר יותר גם ארה"ב. המשטר האיראני אומנם נותר על כנו, אולם איבד רבים ממפקדי הצבא ומהיכולות הצבאיות שלו. בנוסף החריפה מלחמה זו את המשבר הכלכלי ממנו סובלת המדינה, וללא ספק תהיה לכך השפעה על יכולתה לממן את ארגון הטרור שתחת חסותה.

 

עם זאת, גם היום אין להקל ראש בכוחו של חזבאללה – הן מבחינת אמל"ח וכוח אדם לוחם והן מבחינת תמיכה עממית בו. חרף המכות שספג, חזבאללה עודו כוח משמעותי ומאיים, במיוחד בתוך לבנון, הפועל לשיקום כוחו הצבאי, דבר שמהווה הפרה של הסכם הפסקת האש שנחתם בין לבנון לבין ישראל בתיווך בעל בריתו של הארגון יו"ר הפרלמנט נביה ברי, ועל דעתו ובאישורו של חזבאללה.[2]

 

למעשה, מייד לאחר השגת הפסקת האש, החל חזבאללה לכרסם במסגרת ההסכם וטען כי אין בו כל אזכור לפירוק כולל של הארגון מנשקו, אלא הוא חל רק על דרום לבנון. זאת למרות שההסכם קובע כי על צבא לבנון לפרק תשתיות ועמדות צבאיות ולהחרים אמל"ח לא מאושר "החל מדרום הליטני",[3] כלומר, במשתמע פעולה זו צריכה להימשך גם מעבר לאזור זה.

 

בניסיון להצדיק את עמדתו, טוען הארגון כי נשקו הכרחי לביטחונה ולהגנה עליה וקורא לנהל דיאלוג על "אסטרטגית ההגנה הלאומית" של לבנון, שאת מסגרתה הוא קובע מראש בהכריזו  כי הוא ונשקו יהיו חלק עיקרי בה. למרות טענותיו כי נשקו מופנה רק כלפי אויבים מבחוץ, חזבאללה מאשים בבגידה כל לבנוני שקורא לפירוקו מנשקו ומאיים "לכרות את היד" של כל מי שיעז לפרקו מנשקו, ובכך למעשה מאשש את טענות מתנגדיו שנשקו מופנה גם נגד יריביו מבית. בנוסף, הארגון מנצל את האירועים בסוריה – מתקפות גורמים המקורבים למשטר החדש בראשות אחמד אל-שרע, על מוקדי המיעוטים, וכן תקיפות ישראל בסוריה - כדי להצדיק את הדבקות בנשק. 

 

מתנגדי הארגון מצידם, מבקשים לנצל את החולשה היחסית של הארגון ואת הגיבוי האמריקאי, האירופאי והמפרצי, לפירוק נשק חזבאללה, ומחריפים את הטון מולו. הם קוראים למדינה ולנשיא למלא את התחייבויותיהם לפרק את המסגרת הצבאית של הארגון כפי שנקבע בהחלטות הבינלאומיות והסכם הפסקת האש. לאחרונה אף נשמעו קריאות בלבנון להוציאו אל מחוץ לחוק.

 

בתווך נמצאים ראש הממשלה נואף סלאם והנשיא ג'וזף עון שנכנסו לתפקידם לאחר שהושג הסכם הפסקת האש בין לבנון לישראל, ומתמודדים עם לחץ עצום – הן מתוך לבנון והן מחוצה לה – להשיג כמה מטרות: לחלץ את לבנון מהמשבר כלכלי שמאיים להביאה על סף פשיטת רגל, לשקמה לאחר המלחמה ולהחיל את ריבונות המדינה על כל שטחה. הן הנשיא והן ראש הממשלה הצהירו על נחישותם ליישם במלואם את הסכם הפסקת האש ואת החלטות מועצת הביטחון הקוראות בבירור לפירוק חזבאללה מכל נשקו. נראה כי מי שמוביל נושא זה הוא הנשיא עון שהצהיר פעמים רבות כי בכוונתו להגיע למטרה זו באמצעות דיאלוג ולא באמצעות הפעלת כוח. אולם דיאלוג זה לא החל עד כה וגם אם וכאשר יחל, הוא עלול לאפשר לחזבאללה להרוויח זמן אותו ינצל לשיקום כוחו ולאיום על מתנגדיו, כפי שכבר קורה.

 

יודגש כי ככל שהממשלה והנשיא ידחו את הטיפול בנושא פירוק הנשק של חזבאללה, משימה זו תהפוך ליותר ויותר קשה, בשל מאמצי הארגון להתאושש ולשקם את כוחו הפוליטי והצבאי והחשש כי הקשב העולמי שנתון עדיין ללבנון ולנושא זה יתפוגג.

 

המבחן כעת מונח לפתחן של מדינת לבנון וישראל וכן של ארה"ב, וצרפת הערבות להסכם, האם ישכילו לנצל את השינויים במאזן הכוחות באזור ולכפות על חזבאללה כעת את מה שלא הצליחו לעשות לאחר המלחמה בינו לבין ישראל ב-2006. נכון לכתיבת דוח זה ולמרות עמדת הכוח היחסית, הראשונים להתגמש היתה דווקא ארה"ב. בסוף חודש יוני 2025 הציגה ארה"ב, באמצעות תומאס ברק, שגרירה בתורכיה והשליח המיוחד לסוריה, עמדה מרוככת כלפי חזבאללה ונשקו, שכללה למעשה אימוץ של העמדה הצרפתית העושה הבחנה בין הזרוע הפוליטית לזרוע הצבאית של חזבאללה. השליח ברק הדגיש כי פירוק חזבאללה מנשקו הוא נושא פנים לבנוני הנתון להחלטת המדינה הלבנונית, ואין בכוונת ארצו להתערב בכך. בנוסף, מפת הדרכים אותה הציג לבכירים הלבנונים, מתמקדת בפירוק חזבאללה מנשקו הכבד.[4]  

 

חזבאללה מציג את נשקו בתמרון בדרום לבנון[5]

 

דוח זה יסקור את עמדות הצדדים בלבנון בנושא פירוק נשק חזבאללה:

 

עמדת חזבאללה: דבקות בנשק; צמצום הסכם הפסקת האש, לצד איומים על יוניפי"ל ויריביו מבית

חזבאללה אמנם ספג במהלך שנת הלחימה מול ישראל מכות קשות, אך הוא לא הובס. הוא ממשיך לדבוק בנשקו ולאיים להשתמש בו נגד ישראל במידת הצורך. כעת הוא מבקש לנצל את הפסקת האש על מנת לשקם את מעמדו ותדמיתו בתוך לבנון וכן את זרועו הצבאית, שהיא "המהות של חזבאללה", כדברי מחמוד קמאטי, חבר המועצה המדינית של הארגון.

[6]

יודגש כי הסכם הפסקת האש מתווה למעשה מפת דרכים לפירוק נשקו של חזבאללה,[7] מפה שנראה  כי הארגון מעולם לא התכוון ליישמה במלואה וכעת הוא פועל כדי למנוע את יישומו של החלק העיקרי בהסכם, קרי פירוקו מנשקו, מבלי שהוא יוצג כמי שמפר את ההסכם. לשם כך מיישם חזבאללה את הסכם הפסקת האש, באופן חלקי בלבד ומפרשו בצורה חד צדדית, באופן שמתאים לו. הארגון ממשיך באסטרטגיה בה נקט מאז הקמתו, כשהוא מטיל על המדינה אחריות לתוצאות מעשיו  ומסתתר מאחורי גבה כשנוח לו, במקביל לאיומים על מתנגדיו מבית. כך, דורש הארגון מהמדינה לשקם את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממלחמה שהוא פתח בה ללא אישורה ודורש ממנה להגן עליו מפני תקיפות הישראליות, שנועדו למנוע ממנו להפר את הפסקת האש לה התחייב.  

 

חזבאללה: דבקים בנשק; הסכם הפסקת האש חל רק על דרום הליטני

מייד לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש,  הבהיר ארגון הטרור חזבאללה כי הוא ממשיך לדבוק בנשקו והחל לקעקע את ההסכם בניסיון להגדיר מחדש את גבולות הגזרה שלו. לטענתו, ההסכם חל רק על האזור שמדרום לנהר הליטני וגורל נשקו מחוץ לשטח זה הוא עניין פנים-לבנוני שיוכרע בדיאלוג. קרי, לשיטתו, זהו נושא שאינו חלק מההסכם ובשל כך אינו נתון לפיקוח של הוועדה הבינלאומית למעקב אחר יישום הפסקת האש, המכונה 'המנגנון הבינלאומי לפיקוח וליישום של הפסקת האש', בהובלת ארה"ב, הכולל את צרפת, יוניפי"ל, לבנון וישראל.

 

יתר על כן, חזבאללה הכריז כי בכוונתו לשקם את זרועו הצבאית, ללא פיקוח של הממשלה. כך, בנאום שנשא מזכ"ל הארגון נעים קאסם ב-14.12.2024 הוא הדגיש כי הסכם הפסקת האש "קשור רק לדרום נהר הליטני. [הוא קובע כי] על ישראל לסגת לגבולה עם לבנון ועל צבא לבנון להתפרש כבעל הסמכות היחידה לשאת נשק... אין להסכם קשר לעניינים פנים-לבנוניים, ל[מאפייני] הקשר בין ההתנגדות [קרי, חזבאללה] לבין המדינה והצבא ולקיומו של הנשק [של חזבאללה]." קאסם הודה כי בעקבות נפילת משטר בשאר אל-אסד בסוריה, ארגונו "הפסיק בשלב זה [לקבל] את האספקה הצבאית דרך סוריה", אולם הדגיש כי זה לא ימנע ממנו לשוב ולהתחמש. לדבריו, "ייתכן שהמשטר החדש [בסוריה] יחדש דרך זו [של העברת נשק], או שאנו נחפש דרכים אחרות."[8] 

כחצי שנה לאחר מכן, בראיון לערוץ הטלוויזיה אל-מיאדין שהוקלט ב-11.6 ושודר כחודש לאחר מכן, טען קאסם כי ארגונו הצליח להשתקם. לדבריו "אנו מוכנים. אנו משתקמים ומתאוששים..."[9]

 

בנוסף, מתעקש הארגון על הגדרתו כ'התנגדות', שלטענת בכיריו היא עיקרון מקובל בקהילה הבינלאומית ומעוגן בהחלטות מועצת הביטחון. כך הוא מנסה לקעקע את הטענה כי החלטות מועצת הביטחון 1559 ו-1680, המוזכרות בהחלטה 1701 ובהסכם הפסקת האש, חלות עליו, מאחר שהן מתייחסות לפירוק נשקן של "המיליציות החמושות" בלבנון, שעה שהוא אינו 'מיליציה' אלא התנגדות לגיטימית ומקובלת.

 

אשר לדיונים על נשקו, חזבאללה סבור שעליהם להיות חלק מגיבוש "אסטרטגית ההגנה הלאומית" של לבנון ואף הציב לאחרונה תנאים הנוגעים לעיתוי התחלתם ולתוכנם. אשר לעיתויים – מדגיש חזבאללה כי דיונים אלה יחלו רק לאחר שישראל תיסוג מדרום לבנון, תחדל מפעילותה הצבאית בה והמדינה תתחייב להתחיל בשיקום נזקי המלחמה. בכך מבקש הארגון להסיר את מנופי הלחץ  שיש ליריביו מבית ומחוץ עליו, שמדגישים כי פירוק נשק חזבאללה הוא התנאי לנסיגת ישראל, להפסקת התקיפות ולשיקום לבנון.

 

לאחרונה, הקשיח חזבאללה את עמדתו והציב תנאים נוספים להתחלת הדיונים בנושא זה, בניסיון לדחותה כמה שניתן. כך, בנאום שנשא נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה, ב-18.7 הוא אמר: "לבנון ניצבת כיום בפני שלוש סכנות גדולות אמיתיות. הסכנה הראשונה – ישראל בגבול הדרומי – זו סכנה על כל לבנון ועל עתידה. הסכנה השנייה היא דאעש בגבול המזרחי [קרי, משטח סוריה] ... הסכנה השלישית היא העריצות האמריקאית שמנסה להשתלט על לבנון ולכפות עליה חסות..." לדבריו רק לאחר שיוסרו סכנות אלה, ניתן יהיה להתחיל לדון באסטרטגית ההגנה.[10]  

בנאום שנשא ב-30.7 שב ודחה המזכ"ל קאסם על הסף את הדרישה מחזבאללה להתפרק מנשקו ולהתמקד בפעילות פוליטית והדגיש: "הנשק שלנו [קיים] כדי להתנגד לישראל. אין לו כל קשר לפנים לבנון. הנשק שלנו הוא [מקור של] כוח ללבנון. אנו אומרים: אנו מוכנים לדון [בשאלה] כיצד הנשק הזה יהיה חלק מהעוצמה של לבנון, אך לא נסכים שהוא יימסר לידי ישראל. היום כל מי שדורש את מסירת דורש למעשה את מסירתו לידי ישראל... שאיש לא ישחק איתנו במשחק הזה. אנחנו לעולם לא נהיה מאלו שנותנים את הנשק לישראל... כל מי שדורש היום את מסירת הנשק – בין אם הוא מתוך לבנון או מחוצה לה, [גורם] ערבי או בינלאומי – הוא משרת את התוכנית הישראלית..."[11]

 

באשר לתוכן הדיונים - חזבאללה סבור שהוא מהווה מרכיב כוח משמעותי באסטרטגית ההגנה על לבנון לצד הצבא. כך, מחמוד קמאטי, חבר המועצה המדינית של הארגון, הדגיש כי הארגון מוכן לדון בנשק רק במסגרת הדיונים על אסטרטגיה הגנתית "שכוללת את ההתנגדות [קרי חזבאללה], לצד צבא לבנון, העם והמדינה."[12]

 

מזכ"ל הארגון, נעים קאסם, אף שרטט את גבולות הסמכויות בין מנגנוני המדינה לבין חזבאללה, באמרו: "אנו [מסכימים] שהנשק יהיה רק בידי המדינה. אבל איזה נשק? הנשק שמגן על האזרחים, על ביטחון הפנים. אבל נשק ההתנגדות מוקצה לחלוטין רק לעימות עם האויב הישראלי, אין לו קשר לפנים [לבנון]..."[13]

 

המדינה אחראית לאלץ את ישראל לקיים התחייבויותיה; אם לא תצליח, אנו נפעל

ראשי הארגון שבים ומדגישים כי ממשלת לבנון, החתומה על ההסכם מול ישראל, היא זו שאחראית לגרום לישראל ליישמו, בבחינת מבחן ליכולתה של הממשלה לעשות זאת. אם לא תצליח, מבהירים בארגון כי זו תהיה הוכחה נוספת לצורך בנשקו, מאחר שכפי שהוכח בעבר הוא היחיד שיכול לאלץ את ישראל לסגת.

 

בכירי חזבאללה שבים ומדגישים כי במידת הצורך, הארגון לא יהסס לפעול נגד ישראל, כפי שעשה בעבר, כלומר מבלי לקבל את אישור המדינה. כך בנאום שנשא לרגל ציון העשוראא' ב-28.6 אמר המזכ"ל קאסם: ".. [ההסכם] יצר מצב חדש שכותרתו 'אחריות המדינה'... אנו יישמנו את ההסכם במלואו... עכשיו אומרים לנו 'מסרו את הנשק'... האם אפשר לומר שעלינו לפרק את גורמי הכוח שבידינו אשר הפחידו אותה [קרי, את ישראל] והשפיעו עליה ושאילצו אותה להגיע להסכם, בעוד היא עדיין נמצאת [בשטחנו] ולא מיישמת את התחיבויותיה?... אנחנו התחייבנו להסכם והישראלים לא. [טיפולב]תוקפנות שמתרחשת ובהפרות [מצד ישראל]– זה באחריות המדינה הלבנונית. על המדינה להפעיל לחץ ולמלא את כל חובותיה... האם אתם חושבים שאנו נמשיך לשתוק לתמיד? לא, לכל דבר יש גבול... יש לנו רק ברירה אחת... אנו נבצע את חובתנו, נהיה בשטח, נתפלל לאללה יתעלה ונסמוך עליו שישלח אלינו את מלאכיו ויסייע לנו להצליח. אם לא ביום הראשון, אז ביום השני או השלישי, אם לא בחודש הראשון, אז בשני או בשלישי ואם לא בידינו אז על ידי מישהו אחר. אנו תמיד מנצחים – או באמצעות הניצחון או באמצעות מות קדושים."[14]  

איומים להשתמש בנשק נגד מתנגדיו: "היד שתושט לעבר נשק חזבאללה תיכרת" 

למרות טענת מזכ"ל הארגון קאסם שצוטטה לעיל, כי נשק זה "מוקצה לחלוטין רק לעימות עם האויב הישראלי ואין לו כל קשר לפנים [לבנון]," חזבאללה ממשיך לאיים בנשקו גם על יריביו מבית. כך למשל הזהיר קאסם: "לא נתיר לאיש ליטול את נשק חזבאללה או ההתנגדות... יש למחוק מהמילון את המונח 'לקיחת הנשק'. לא נרשה לאיש לקחת את נשק ההתנגדות, שהוא עמוד התווך שלה... אנו נתעמת עם מי שיפגע בהתנגדות ומי שיפעל כדי לקחת את הנשק... כפי שהתעמתנו עם ישראל – בין אם מדובר בישראל, אמריקה או שלוחיהן..."[15]

 

מחמוד קמאטי, חבר המועצה המדינית של הארגון, אף איים על הנשיא עון שהביע תקווה שבשנת 2025 הנשק יהיה בבלעדיות בידי המדינה[16] כי: "היד שתושט אל נשק חזבאללה תיכרת."[17] לאחר שדבריו עוררו סערה, קמאטי לא התנצל על דבריו ואף הבהיר כי הם נאמרו בתגובה ל"שיח מתגרה מתוך לבנון".[18]

 

המופתי השיעי אחמד קבלאן, המקורב לארגון, הזהיר גם הוא: "היזהרו מלשחק באש, כי לנו...  אין מה להפסיד... פתיל מלחמת האזרחים [נמצא] בידי מי שמתעקשים לכתר, להעניש ולחנוק אותנו ואם יוכלו אף יקברנו חיים..."[19]

 

פעילות בדרום לבנון נגד יוניפי"ל במסווה של "התנגדות עממית" ו"תושבים מקומיים"

בחודשים האחרונים, דווח על כמה תקריות בהן "תושבי" דרום לבנון לכאורה, חסמו את דרכם של סיורי יוניפי"ל ומנעו מהם להיכנס לאזורים מסוימים, בטענה שהסיורים אינם בלוויית הצבא הלבנוני.[20]

דפוס פעולה זה שימש את חזבאללה גם בתקופה שלפני המלחמה האחרונה, כשפעילי הארגון שהתחזו לתושבים מקומיים יזמו עימותים עם כוחות יוניפי"ל, שפעלו למנוע נוכחות של כוחות חזבאללה חמושים בדר"ל. ביניהם, העימות שאירע בדר"ל ב-14.12.2022 בין "תושבים" לבין כוחות יוניפי"ל, נהרג החייל שון רוני ונפצעו שלושה נוספים – כולם מהגדוד האירי ביוניפי"ל. בניגוד לטענות חזבאללה, לא מדובר בהתארגנויות מקומיות וספונטניות, אלא בפעילות מכוונת שמבצעים פעיליו.

 

בנוסף, כחודש לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש, החלו להופיע סימנים לכך שחזבאללה מכשיר את הקרקע להמשך פעילותו הצבאית בדרום לבנון במסווה של "התנגדות עממית", לאחר שהופיעו שתי קבוצות לא מוכרות שהצהירו על כוונתן לבצע התנגדות חמושה נגד כוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון. מקורבים לארגון אותתו על הסכמתם לאותן פעולות בטענה שהם מבינים את "כעס התושבים" "שלא יעברו בשתיקה" על פעילות זו. [21] לאור זאת, לא מן הנמנע כי חזבאללה יבצע גם פעילות חמושה במסווה של התנגדות עממית של  "התושבים" כלפי יוניפי"ל ואף נגד כוחות הביטחון הלבנונים, אם יחרגו מגבולות הגזרה שקבע.

 

נשיא וממשלת לבנון כלואים בין כוונותיהם הטובות לבין החשש מעימות עם חזבאללה

לראשונה מזה שנים רבות, ניצב חזבאללה מול ממשלה ונשיא שאינם סרים למרותו. אחד הנושאים העיקריים שעל סדר יומם של הנשיא והממשלה הוא עתיד הכוח הצבאי של חזבאללה, קרי, נשקו ופעיליו. אשר לנשק חזבאללה - בהצהרותיהם שבים ומדגישים הנשיא, ראש הממשלה ורבים משריה, כי השאלה אינה האם חזבאללה יפורק מכל נשקו אלא מתי ובאיזה אופן. כזכור, בנאום השבעתו, הדגיש הנשיא עון את "זכותה של המדינה להיות המחזיקה הבלעדית של הנשק, ולהשקיע בצבאה כדי שישלוט בגבולות" והדגיש את מחויבותו לשמור על אחדות אדמותיה ועל יישום ההחלטות הבינלאומיות.[22] גם הממשלה בראשות נואף סלאם התחייבה בקווי היסוד שלה ליישם את דברי הנשיא "בנוגע לחובת המדינה להחזיק בבלעדיות בנשק", ולראשונה מזה שנים רבות קווי יסוד אלה לא כללו את המשוואה שכפה חזבאללה  'צבא-עם-התנגדות' כמרכיבי היסוד של אסטרטגית ההגנה של לבנון ואשר למעשה מכשירה את נשקו.[23]

 

למרות הצהרותיהם הנחושות של בכירי המדינה, במשך למעלה מחצי שנה, מאז כניסתם לתפקיד נראה היה שהם חוששים להתעמת עם חזבאללה ומנסים לטפל בבעיה באופן שיאפשר להם לטעון, הן כלפי גורמי חוץ והן כלפי תומכיהם מבית, כי הם פועלים לפירוק נשקו של חזבאללה, כמתחייב מהסכם הפסקת האש, אך מבלי  להגיע לעימות ישיר עם חזבאללה. כך, הנשיא עון, שמוביל את המהלכים מול חזבאללה, הדגיש כי בכוונתו לעשות זאת באמצעות דיון ודיאלוג עם חזבאללה כדי להגיע ל"פתרונות עליהם מסכימים הלבנונים."[24] הנשיא אף הבהיר את חששו מפני עימות עם חזבאללה ואמר: "אנו נטפל בנושא בצורה אחראית, מאחר שזה הכרחי לשמירה על שלום הציבור... כל מחלוקת פנים לבנונית תיפתר רק על פי היגיון של פיוס. אנו נבצע את נושא הגבלת הנשק [בידי המדינה] אך ממתינים לתנאים המתאימים כדי לקבוע כיצד לעשות זאת."[25] הנשיא לא הבהיר מהם התנאים להם הוא ממתין ומדבריו משתמע כי אין מועד לסיום נושא זה.

עדות לחשש זה ניתן היה למצוא בעובדה שלמרות קריאות חוזרות ונשנות מצד חברי פרלמנט ופוליטיקאים, הנשיא עון כינס את "המועצה העליונה להגנה" רק ב-2.5, כחמישה חודשים לאחר השבעתו של הנשיא עון. כשמועצה זו התכנסה לבסוף, היא לא דנה בנשק חזבאללה אלא התמקדה בנשק הפלסטיני בלבנון, וליתר דיוק בנשק של חמאס.

 

נשיא לבנון ג'וזף עון[26]

 

בסוף חודש יולי 2025 נראה כי חל שינוי בעמדת הנשיא והממשלה, ייתכן כתוצאה מלחץ פנימי וחיצוני וכן כתוצאה מהחרפת הטון של חזבאללה בנושא נשקו. לראשונה מזה חודשים רבים, הודיע רה"מ סלאם כי ישיבת הממשלה שתתקיים ב-5.8 תדון בנושא נשקו של חזבאללה. בנאום שנשא הנשיא עון ב-31.7, כמה ימים לפני כינוס הממשלה, הוא שב וקרא לחזבאללה להתפרק מנשקו. הנשיא עון אמר בנאומו: "מתוך נאמנות לחללים ולקורבנם... עלינו לעצור את המוות על אדמתם ולהפסיק את ההרס וההתאבדות, במיוחד כאשר מלחמות נעשות חסרות תוחלת ונמשכות לטובת אחרים... עלינו לנצל את ההזדמנות ההיסטורית ולהדגיש ללא היסוס שעל הנשק להיות בידי הצבא וכוחות הביטחון בלבד ובכל שטח לבנון. [זה צריך לקרות] היום לפני מחר, כדי שנשיב את אמון העולם בנו וביכולת המדינה לשמור על ביטחונה..."

 

עון התייחס בנאומו למפת הדרכים אותה הציג השליח האמריקאי תומאס ברק לבכירים הלבנונים ואמר כי נעשו בה "שינויים מהותיים" וכי היא תוצג בפני הממשלה "כדי לקבוע את לוח הזמנים לביצועה". לדבריו, הדרישות העיקריות של לבנון מהשליח היו: הפסקה מיידית של הפעילות ההתקפית הישראלית בלבנון, כולל חיסולים ממוקדים, נסיגה אל מעבר לגבול המוכר מבחינה בינלאומית ושחרור האסירים בידה. במישור הפנים לבנוני קרא עון ל"החלת שליטת המדינה הלבנונית על כל אדמותיה, מסירת הנשק של כל הכוחות החמושים, כולל חזבאללה, לידי הצבא הלבנוני." במישור הבינלאומי עון דרש סיוע כספי של עשרה מליארד דולר לצבא הלבנוני שיתחלק על פני עשר שנים, עריכת וועידה בינלאומית לשיקום לבנון, קביעת הגבול בין לבנון וסוריה וכו'. לדבריו צעדים אלה צריכים להיעשות "באופן מקביל." קרי, הנשיא למעשה דחה את דרישת חזבאללה כי הדיון על נשקו ייעשה רק לאחר שישראל תנקוט בצעדים שצוינו לעיל. הנשיא גם דחה לכאורה את דרישת ארה"ב וישראל שפירוק חזבאללה מנשקו ייעשה לפני שישראל תנקוט בצעדים אלה.

 

יודגש כי למרות דברים נחרצים אלה, במיוחד בכל הנוגע לנשק חזבאללה, הנשיא עון בנאומו לא קבע לוח זמנים מוגדר ליישום הדרישה מחזבאללה, ומכלל הכוחות החמושים, להתפרק מנשקם, ולא התייחס למנגנון בו הדבר ייעשה.

נותר לראות האם חזבאללה ייענה לקריאה זו ומה תעשה הממשלה והנשיא עון כדי להבטיח שקריאה זו של הנשיא תמומש.

 

עתיד לוחמי חזבאללה

לצד דיון על עתיד הנשק של חזבאללה, עולה השאלה מה יעלה בגורל פעיליו הלוחמים. על פי הערכות שונות, מדובר בכמה עשרות אלפי לוחמים מיומנים ומאומנים, רבים מהם בעלי משפחות. כך שפירוק הזרוע הצבאית של חזבאללה, עלולה ליצור גם משבר כלכלי ותעסוקתי בקרב אנשי הארגון ותומכיו.

 

בניסיון אולי להמתיק את הגלולה המרה ולקרוץ לחזבאללה, הציע הנשיא עון לשלב את לוחמי חזבאללה בצבא לבנון על פי כישוריהם וצרכי הצבא. על פי דיווחים בתקשורת הלבנונית והערבית, ישנן כמה הצעות נוספות על הפרק, שעיקרן המשך הפעלת לוחמי הארגון לצד או כחלק מהצבא ומכוחות הביטחון. חלק מההצעות אף נשמעו מפי בכירים בחזבאללה, שזהותם לא נחשפה. בין ההצעות: העתקת מודל החשד השעבי העיראקי, הקמת יחידה נפרדת שתפעל לצד הצבא, או הפעלת מעין משמר גבול אזרחי שיפעל בחסות הצבא. המשמעות של כלל הרעיונות האלה, היא המשך קיומה של המסגרת הארגונית הצבאית של חזבאללה, או למצער, שמירת הכשירות המבצעית של לוחמים אלה. אין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר בבלוני ניסוי שנועדו לבדוק את תגובת הארגון ומתנגדיו בלבנון ומחוצה לה.

שילוב לוחמי חזבאללה ביחידות הצבא השונות: את הרעיון הזה העלה הנשיא עון, כאשר הציג את המודל הרצוי בעיניו ליומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד היוצא לאור בלונדון - ערב ביקורו בקטר בחודש אפריל 2025. לדבריו, פעילי חזבאללה הם "בסופו של דבר לבנונים. אם ירצו להצטרף לצבא, הם יוכלו להצטרף לקורסי גיוס, כפי שעשו בעבר פעילים מהמפלגה הפרוגרסיבית הסוציאליסטית [בראשות המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט] וממפלגת הכוחות הלבנונים [הנוצרית, בתום מלחמת האזרחים בשנת 1990]  ולבקש להתגייס לצבא. אם יענו על הדרישות והתנאים מבחינת השכלה, מצב רפואי וגיל, הם יתקבלו. מה שחל על כל הלבנונים יחול גם על צעירי חזבאללה. לא שוחחנו על כך איתם אך זו השקפתי. אנו נחיל את חוק ההגנה [הלאומי] עליהם ועל אחרים." [27]

 

יצויין כי שילוב לוחמי חזבאללה בצבא כיחידים ולא כמסגרת ארגונית אומנם, יביא מצד אחד לפירוק או להחלשת המסגרת הארגונית הצבאית של הארגון, אולם מנגד עלול להשפיע על זהות הצבא הלבנוני ותפקודו. כניסת אלפי ואף עשרות אלפי לוחמי חזבאללה לצבא, המונה כ-80 אלף חיילים, תשנה לחלוטין את זהותו ותפקודו של הצבא, במיוחד אם יגיעו לעמדות פיקוד. בנוסף, מתנגדי הארגון טוענים כי אנשי חזבאללה פועלים ממניעים אידיאולוגיים ונאמנים בראש ובראשונה לולי אל-פקיה, קרי למנהיג העליון של איראן, ולא למדינה הלבנונית. כלומר, תיתכן אפשרות שהם יפעלו כגיס חמישי בתוך צבא לבנון.

 

העתקת מודל החשד השעבי היה רעיון נוסף שעלה לחלל האויר, על פי דיווחים בעיתונות הלבנונית והערבית,  אך נשלל באופן מוחלט הן על ידי הנשיא עון והן על ידי מתנגדי חזבאללה. כידוע, החשד השעבי הוקם בעיראק בשנת 2014, בתמיכת ובהנחיית איראן ובהתאם לפסק הלכה של המנהיג השיעי העיראקי עלי אל-סיסתאני, כארגון גג של מיליציות רבות, שיעיות ברובן, באופן רשמי כדי  להילחם בארגון הג'יהאד הסוני דאעש.

 

בשנת 2016 חוקק הפרלמנט העיראקי חוק המכפיף את החשד השעבי לראש הממשלה ומעניק לו מעמד כחלק מהכוחות המזויינים העיראקים, אך חרף זאת, במקביל, יכלו המיליציות החברות בחשד לפעול גם באופן עצמאי. מבחינת המיליציות, זה היה מתכון מנצח. הן גם ביססו את הלגיטימיות שלהן ושל נשקן, כנאבקות בדאעש, וגם זכו למימון מדינתי, תוך שהן שומרות על עצמאותן. למעשה, מרבית המיליציות נותרו נאמנות למשטר האיראני שממשיך לשמור על קשר ישיר והדוק עם החשד השעבי ועם חלק ארי ממרכיביו.

 

לפי מודל זה, חזבאללה יוכל לשמור על המסגרת הארגונית הצבאית שלו, גם אם לכאורה יוכפף לנשיא המדינה או לממשלה, ואף לקבל מימון מהמדינה לצורך פעילותו. נראה שהנשיא עון מודע לסכנה שברעיון זה ולכן, כשנשאל על ידי היומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד האם יש הצעה להעתיק את מודל החשד השעבי העיראקי במקרה של חזבאללה, הוא ענה "ממש ממש לא. לא חשד שעבי ולא יחידה עצמאית בתוך הצבא."[28]

הקמת מסגרות צבאיות עצמאיות המסונפות לצבא: הצעות אחרות שהועלו, גם טרם ההגעה להסכם הפסקת אש, נגעו להקמת מסגרות צבאיות עבור פעילי הארגון, שיסופחו מנהלתית ופיקודית לצבא. כך למשל, הוצע לחדש את מודל "תומכי הצבא" (אנצאר אל-ג'יש) – כוח  שהיה קיים בלבנון בשנות ה-70' ובמסגרתו פעלו בכפרי הגבול בדרום לבנון "אזרחים" חמושים שקיבלו את משכורתם מהצבא, ועסקו באיסוף מודיעין, הקמת ביצורים ושמירה. נראה כי חזבאללה עצמו מקדם את ההצעה הזו. היומון הלבנוני אל-נהאר ציטט "בכיר" בחזבאללה, ששיבח בעילום שם את המודל הזה ואמר כי פעילים אלה נהנו מ"גמישות רבה" בפעילותם מול ישראל.[29] גם מהדי עקיל, מומחה לעניינים אזוריים, המפרסם מאמרים ביומון אל-אח'באר ובאתר ערוץ אל-מיאדין – שניהם מקורב לחזבאללה, הצביע במאמר באתר אל-מיאדין על הצורך בהקמת "צבא מסייע" נוכח חולשתו של צבא לבנון – מבחינה כמותית ואיכותית, ונוכח האיום הגדול על לבנון מצד ישראל. עקיל ציין את התארגנות 'תומכי הצבא', כפתרון המתאים.[30] 

 

יצויין כי טרם הפסקת האש, העלו מקורבים לחזבאללה, הצעות דומות שעיקרן, הענקת מעמד רשמי לזרוע הצבאית של חזבאללה כגורם לוחם לגיטימי, לצד מנגנוני הביטחן הלבנונים הרשמיים. כך דווח בתקשורת הערבית כי בסביבתו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי, בעל בריתו של חזבאללה, הועלתה הצעה  להקים את 'חטיבת הדרום' -  כוח שימנה 10-15 אלף פעילי חזבאללה, שיהיו אחראים על הביטחון בדרום לבנון.

 

הצעה נוספת שהעלו מקורבים לחזבאללה טרם הפסקת האש, היא ביטול תפקיד הרמטכ"ל והחלפתו ב"גוף המטות המשותפים", שיכלול יחידת טילים, שמפקדה יהיה מחזבאללה.[31]  

 

מתנגדי חזבאללה: הארגון אינו לגיטימי; אין מקום לדיאלוג על נשקו; יש לפרקו גם בכוח

מנגד, גוברים הקולות בלבנון, גם בתוך הממשלה עצמה, הקוראים לפרק לאלתר את חזבאללה מכל נשקו, ללא דיון או דיאלוג, ומזהירים מפני ניסיונותיו לחמוק מיישום ההסכם ולשקם את עצמו. גורמים אלה הדוחים את ההצעות לשילוב חזבאללה בכוחות הביטחון הלבנונים, רואים בהן פתח לשמירה על כוחו הצבאי של הארגון.

עם קולות אלה נמנים מתנגדיו 'המסורתיים' של הארגון כמו מפלגת 'הכוחות הלבנונים' בראשות סמיר ג'עג'ע ומפלגת 'הפלנגות' בראשות סאמי ג'ומייל וכן הפטריארך המארוני בשארה בוטרוס אל-ראעי. זאת בנוסף לפוליטיקאים בכירים לשעבר כמו נשיא לבנון לשעבר מישל סולימאן, רה"מ לשעבר פואד אל-סניורה וכן כמה שיעים המתנגדים לחזבאללה, כמו העיתונאי עלי אל-אמין. לאלה נוספו בשנה האחרונה גם גורמים שהיו בעבר בעלי ברית של הארגון, בראשם 'הזרם הלאומי החופשי' בראשות ג'ובראן באסיל.

 

דיאלוג או דיונים על נשק חזבאללה הם בזבוז זמן

מתנגדי חזבאללה שוללים את הלגיטימיות של הארגון כגוף צבאי, דוחים את קריאתו לדון על הנשק במסגרת גיבוש אסטרטגיית ההגנה של לבנון ורואים בכך ניסיון להרוויח זמן. כך, מערוף אל-דאעוק, בעל טור ביומון הלבנוני אל-לואא' כתב: "חזבאללה מנסה שוב לגרור את המדינה למלכודת של דיאלוג. זהו ניסיון ברור להרוויח זמן, בתקווה שיהיו התפתחויות אזוריות או בינלאומיות שישרתוהו ויאפשרו לו לבסוף, לשמור על נשקו ללא כל הגבלה..." לדבריו, מניסיון העבר, חזבאללה לא מהסס לחמוק מהתחייבויותיו, עוד טרם הדיו יבש.[32]

נשק חזבאללה אינו מגן על לבנון, אלא הוא הסיבה להתקפות נגדה

מתנגדי חזבאללה מדגישים כי פירוק נשקו הוא  צעד חשוב שיאפשר את החלת ריבונות המדינה על כל שטח לבנון ודוחים את טענות הארגון כי נשקו הוא מרכיב חיוני בהגנה עליה בהיותו, לדבריהם, דווקא גורם לתקיפות מצד ישראל, כפי שהוכח במלחמה האחרונה. כך, הפטריארך המארוני, בשארה בוטרוס אל-ראעי אמר במהלך דרשת חג הפסחא: "אנו תמימי דעים על כך שהנשק שמחוץ למסגרת המדינה או החלטתה, מסכן את האינטרסים של לבנון בשל סיבות רבות. לכן, הגיע הזמן שכולנו נאמר שרק המדינה, הצבא וכוחות הביטחון הרשמיים הם אלה [שאחראים] על ההגנה  על לבנון..."[33]

 

חבר הפרלמנט ר'סאן חצבאני ממפלגת הכוחות הלבנונים, אמר כי לא רק שנשק חזבאללה אינו מגן על לבנון, אלא הוא זה שגרם למלחמה. בראיון לערוץ אל-ג'דיד הוא אמר: "[בלבנון] יש נשק שאינו בידי המדינה... נשק זה גרם למתקפה גדולה מאוד, ע"י כוח צבאי עצום באזור... שאף מדינה באזור אינה יכולה לעמוד מולו... קיום נשק חזבאללה מצדיק התקפות ישראליות..."[34]

 

אבראהים מנימנה, חבר פרלמנט עצמאי הדגיש: "אין כל תועלת בנשק זה והשימוש היחיד בו הוא לצרכי פנים ולאיומים. אין לו כל לגיטימיות ויש למוסרו למדינה לאלתר."[35]

הסכם הפסקת האש נוגע לכל שטח לבנון; יש לפרק את חזבאללה מנשקו לחלוטין, אפילו בכוח

מתנגדי הארגון שבים ומדגישים כי הסכם הפסקת האש חל על כל שטח לבנון ומתעקשים כי על המדינה לפרק את הארגון מכל נשקו, כחלק מהסכם הפסקת האש, קרי תחת פיקוח בינלאומי. לדבריהם, נשק זה מסכן את לבנון וחושפה לפעולה צבאית ישראלית, או למלחמת אזרחים ומונע קבלת סיוע ותמיכה בינלאומיים.

 

כך, נשיא לבנון לשעבר מישל סולימאן, אמר לאחר לווייתו של מזכ"ל הארגון חסן נסראללה: "הגיעה העת להשאיר מאחורינו את [עידן] המדינונת [קרי, חזבאללה] בתוך המדינה [שקיבלה]  את ההחלטה על מלחמותה בכל הכיוונים והזירות. הגיע הזמן שהמדינה תהיה האחראית הבלעדית על הריבונות ועל מדיניות החוץ והגיע הזמן שהנשק יהיה בידי צבא לבנון. יש לפרק את הארגונים החמושים שמחוץ למסגרת הלגיטימית.... יש להתחיל בבניית המדינה, מוסדותיה וכוחותיה הצבאיים ולהעמיד את כל משאבינו לשירותה, ולא להקדיש זמן לשיקום ההתנגדות ומוסדותיה השונים."[36] בהזדמנות אחרת אמר סולימאן כי טענת חזבאללה שהוא יכול להחזיק בנשקו באזור שצפונית לליטני "מנוגדת לחלוטין להחלטה 1701 ולהסכם הפסקת האש האחרון. זוהי מכת מוות נוספת לשלום [ומשמעותה] המשך המלחמה, התמוטטות הכלכלה ובידודה של לבנון בזירה הבינלאומית."[37]

 

חבר הפרלמנט כמיל שמעון, מטעם גוש הרפובליקה החזקה וראש מפלגת הלאומיים החופשיים, אמר: "חזבאללה קיבל את הסכם הפסקת האש ואת החלטה 1701 הקובעת שיש לפרק את הנשק בכל שטח לבנון. ארה"ב והקהילה הבינלאומית קושרים את השיקום [של המדינה] במסירת הנשק... הטענה כי ניתן להשתמש בנשק כקלף מיקוח במו"מ, היא ישנה... על חזבאללה... למסור את נשקו בדרכי נועם."[38]

לדעת והבי קאטישא, חבר פרלמנט לשעבר מטעם מפלגת הכוחות הלבנונים, על המדינה הלבנונית לפרק את נשק חזבאללה אפילו בכוח, אם חזבאללה יסרב לעשות זאת.[39]

 

ביקורת על התנהלות מוסדות המדינה: אינם ממלאים את תפקידם ומסכנים את לבנון 

הביקורת של מתנגדי הארגון אינה מופנית רק נגד חזבאללה, אלא גם כלפי הממשלה והנשיא, למרות שרבים מהם תומכים בהם. לדידם, הללו מתמהמהים במילוי התחייבויותיהם, באופן שחושף את לבנון לסנקציות או לתקיפות ישראליות והיה אף מי שטען כי הם מאמצים את עמדות חזבאללה. הם הזהירו כי התחמקות המדינה ממילוי חובתה לפירוק המיליציות מנשקן, היא שהובילה למלחמת האזרחים המדממת בלבנון באמצע שנות ה-70' של המאה הקודמת והזהירו כי חזבאללה עלול לחזור ולהשתמש בנשק שבידיו גם נגד יריביו מבית וכדי לסכל החלטות ממשלה, כפי שעשה ב-7.5.2008.[40]

 

סמיר ג'עג'ע, מנהיג תנועת 'הכוחות הלבנונים' הנוצרית מתח ביקורת חריפה על התנהלות הנשיא והממשלה ותשובתם למפת הדרכים האמריקאית שהציג השליח האמריקאי המיוחד תומאס ברק בחודש יוני 2025, ואף טען כי הם אימצו את עמדות חזבאללה. לדבריו "למרות כל מה שקרה וכל מה שאנו סובלים ממנו עד רגע זה, תשובת בכירי המדינה הלבנונית על חלק מההצעות האמריקאיות עולה בקנה אחד כמעט לחלוטין עם מה שרצה חזבאללה, להוציא כמה ביטויים קוסמטיים." הוא הוסיף: "הנשק הלא לגיטימי בלבנון אינו בעיה אמריקאית ואחרי מלחמת 2024 הוא גם אינו בעיה ישראלית. הוא בעיה לבנונית בראש ובראשונה. קיומם של ארגונים צבאיים וביטחוניים לא לגיטימיים בלבנון, ובראשם חזבאללה, ריסק וממשיך לרסק את המדינה הלבנונית." לדבריו פירוקם הוא דרישה של רב העם הלבנוני ושל ידידי לבנון במזרח ובמערב.[41]

  

ביקורת רבה על תפיסת הנשיא עון כי יש לדון עם חזבאללה על נושא פירוק נשקו, מתח גם כמיל שמעון, חבר פרלמנט מטעם גוש הרפובליקה החזקה וראש מפלגת הלאומיים החופשיים, שאמר: "הנשק והדיאלוג הם דברים שלא נפגשים. דיון עם חזבאללה בנושא הוא בזבוז זמן. ההוכחה לכך הם דברי המזכ"ל השיח' נעים קאסם וחברי הפרלמנט מטעם חזבאללה שאיימו בקטיעת היד שתושט לעבר הנשק..."[42]

 

העיתונאי הלבנוני עלי חמאדה כתב: "יש כמה חברי ממשלה שמכורים לקיום עסקאות עם חזבאללה בכל תחום. במיוחד אלה השואפים למשרות בכירות יותר או לרווחים במקום מסוים. הם מתייחסים בקלות דעת לנושא נשק הבגידה ולוקחים חלק בהסטת תשומת הלב [שלנו] מהסכנה שמהווה נשק זה על הלבנונים, עד כדי כך שהם סבורים שהנשק והמנגנון הצבאי והביטחוני של חזבאללה אינו בראש סדר העדיפויות ואינו הדלת שדרכה חייבים לעבור בדרך למדינה ולרפורמה. יש להתייחס להזנחה המכוונת של נושא הנשק מצד הבכירים כאל שיתוף פעולה או כניעה. אנו מפנים את תשומת ליבם של כמה מחברי הממשלה לחובתם כלפי הלבנונים וכלפי המדינה... נשק שנמצא מדרום ומצפון לליטני ובכל מקום [אחר] הוא האתגר הראשון במעלה. אתגר זה הוא לב התיקון [הדרוש] והדרך להגנה על הרפורמה עליה מדברים הנשיא והממשלה." הוא קרא לנשיא ולממשלה "להגביר את הלחץ על הגורם הנוגע בדבר כדי לסגור את נושא הנשק ואת המנגנונים הצבאיים והביטחוניים הפועלים מחוץ למסגרת הלגיטימית. בלי זה, לא תהיה מדינה ולא שום דבר."[43]

 

במאמר שפרסם ביומון הלבנוני נדאא' אל-וטן, קרא אילי מחפוד', יושב ראש סיעת "תנועת השינוי" בפרלמנט, המקורב לתנועת "הכוחות הלבנונים" הנוצרית, למדינה להציב בפני חזבאללה שתי אפשרויות. האחת - להודיע מיוזמתו על פירוק הזרוע הצבאית, הביטחונית והמודיעינית שלו ולהפוך למפלגה פוליטית וליישם זאת לכל היותר תוך 60 יום. האפשרות השנייה היא החלטת ממשלה המוציאה למעשה את חזבאללה אל מחוץ לחוק. מחפוד' הזהיר כי "אם הממשלה לא תעשה זאת ותתקדם בתהליך ההצלה [של לבנון], היא תספק חמצן לקבוצה ש[רק] ממתינה להזדמנות להתנפל על מה שהושג עד כה ואז אנו נעמוד מול אסון שיחזיר אותנו לזמן של 'החולצות השחורות'[44] וה-7.5.2008."[45]