כללי

העמדה הסעודית ביחס למעשי הטבח נגד הדרוזים בסוריה:

גיבוי מוחלט לנשיא אל-שרע וגינוי מעורבות ישראל "מדינת אויב תוקפנית"

 

במהלך אירועי הדמים באל-סווידאא', סעודיה העניקה תמיכה מוחלטת למשטר אל-שרע ולהתנהלותו במשבר, כשהיא תוקפת בחריפות את היחלצותה של ישראל להגנת הדרוזים. מראות ההרג וההשפלה של המיעוט הדרוזי לא הובילו את סעודיה לבחון מחדש את גיבויה לנשיא סוריה מאז עלייתו לשלטון ושיבחה את תפקודו במשבר. אל-שרע זכה לגיבוי מיידי מההנהגה הסעודית, כולל שיחת טלפון מיורש העצר, מוחמד בן סלמאן, שבירך על צעדיו באל-סווידאא' והביע ביטחון ביכולתו להשליט יציבות ולשמור על אחדות המדינה. במקביל, גינה בן סלמאן את התקיפות הישראליות, וראה בהן "התערבות בענייניה הפנימיים" של סוריה. קו זה הינו המשך לתמיכת סעודיה בשלטון הסורי החדש, חרף התמיכה לה הוא זוכה מתורכיה וקטר, פטרוניות ארגון האחים המוסלמים, המוגדר כארגון טרור בסעודיה. יתרה מזאת: נראה כי סעודיה השפיעה על עמדותיו של הנשיא טראמפ כלפי אל-שרע. היה זה במהלך ביקורו בסעודיה, ב-13.5.25, כאשר הודיע נשיא ארה"ב, על הסרת הסנקציות המוטלות על סוריה. באותו אירוע,  נפגש הנשיא לראשונה עם אל-שרע בן סלמאן, ובהשתתפות מקוונת של נשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן[1].

 

יתרה מכך, סיועה של ישראל לדרוזים נתפס בעיתונות הסעודית כמהלך של מדינת אויב תוקפנית המלבה סכסוכים, שעלולים לזלוג למדינות אחרות, ולכן הקהילה הבינ"ל נדרשת לרסן אותה. במאמרים בעיתונות הסעודית נטען כי ישראל מנצלת את הסכסוך באל-סווידאא' כדי להנציח את הפילוג בסוריה, להביא לחלוקתה, ולנגוס בשטחים סוריים במטרה להרחיב את שטחה ולפיכך "אין לצפות לשלום ממנה". מאמר אחד ביומון הסעודי המקוון אילאף אף הזהיר את הדרוזים מפני הסתייעותם ב"אויב חיצוני".

 

יצויין כי במסגרת התמיכה המוחלטת של סעודיה באל-שרע, לאורך כל אירועי הדמים, העיתונות הסעודית נמנעה לחלוטין מלעסוק במעשי הטבח שביצעו בדרוזים תומכי אל-שרע; לא נרשמה כל התייחסות לארגונים אסלאמיים וג'יהאדיסטים הפועלים בסוריה בחסות המשטר, ופגיעתם בדרוזים ובני מיעוטים נוספים. כמו כן נמנעה העיתונות מלדון במצבם של המיעוטים בסוריה, או מביקורת על ההצהרה החוקתית שפרסם אל-שרע במרץ 2025 אשר מדירה את המיעוטים ממעגלי קבלת ההחלטות במדינה.[2]

רק שבועיים לאחר מעשי הטבח כנגד הדרוזים החלה להישמע הסתייגות מרומזת מהתנהלותו של השלטון הסורי כלפי בני המיעוטים בארצו.

 

קריקטורה בעיתון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט": ישראל מלבה את האש באל-סווידאא'[3]

דוח זה יציג את הנרטיב בתקשורת הסעודית אודות התנהלות משטר אל-שרע בארועי הדמים באל-סווידאא':

 

היומון אל-ריאד קורא למניעת התפשטות האנרכיה לגבולות המדינות השכנות
מאמר המערכת בעיתון הסעודי, אל-ריאד הדגיש את התמיכה הסעודית במשטר אל-שרע ואת הצורך באחדות השלטון במדינה, נובעת מהחשש להעמקת הפיצול הדתי והאתני בסוריה, שעלול לזלוג למדינות האזור. לדברי המאמר, "אחדותה של סוריה אינה לוקסוס מדיני, אלא הכרח להגנה על הביטחון האזורי, ולמניעת התפשטות האנרכיה לגבולות המדינות השכנות ".[4]

הגבוי הסעודי לאל-שרע בא לידי ביטוי גם בפרשנות בעיתון הסעודי עוכאט', שהציג תמונה לפיה המשטר מתמודד כראוי עם המשבר באל-סווידאא' :  "...מה שמעורר אופטימיות הוא שההנהגה הסורית בה תומכת  סעודיה ביטחונית, מדינית וכלכלית, הוכיחה את יכולתה לטפל בכל התמורות, לרבות באירועים באל-סווידאא'...יתרה מכך: היא חשפה את כוונותיהם של גורמים חיצוניים שהיו ועודם מנסים לגרור את סוריה לבוץ הלחימה בין הסורים, באופן שישפיע על יציבות ארצם, ויפרק את אחדותם שהיא מקור כוחם".[5]

 

עורך היומון אל-ג'זירה : ישראל - אויבת תוקפנית; על הסורים למנוע התערבותה בעניינם

הביקורת הקשה כנגד ישראל באה לידי ביטוי גם במאמריו של עורך אל-ג'זירה הסעודי, ח'אלד בן חמד אל-מאלכ. במאמר מה-17.7.2025 כתב: "מטרתה של ישראל היא להשאיר את סוריה בכאוס ובחוסר יציבות, לגרור אותה למלחמת אזרחים ולמנוע את שיקומה לאחר שהמורדים נפטרו ממשטרו של בשאר אל-אסד"[6] במאמר נוסף מה-20.7.2025 כתב: "יצירת סביבה לסכסוכים היא מדיניות ישראלית פאר-אקסלאנס, שכבר התרגלנו אליה, וכך היא נוהגת בימים אלה בסוריה...לא ברור מתי תורתע המדינה התוקפנית הזו, ועד מתי תימשך הסלחנות למעצמה העושקת הזו, שאינה מכירה בחוקים הבינ"ל"[7].

במאמר נוסף שפרסם למחרת, הזהיר אל-מאלכ אם ישראל לא תרוסן כעת, היא תנהג במדינות נוספות כפי שנהגה בסוריה, ותפעל במחוזות נוספים בסוריה כפי שפעלה באל-סווידאא': "...אם התנהגותה בסוריה תעבור ללא ענישה וללא מיצוי הדין עימה... ישראל תשמור לעצמה את הזכות לחזור על התנהגות זו במדינות נוספות בתואנה של הגנה על קבוצה מאזרחיה כפי שפעלה בסוריה, בטענה כי היא מגנה על המיעוט הדרוזי... ישראל לא תהסס בעתיד לחזור על מה שקרה באל-סווידאא' בדרעא  ובערים ובמחוזות נוספים בסוריה, כחלק משאיפותיה [להשגת] שטחים בסוריה, ותוכניתה לכבוש אדמות נוספות [בסוריה]. אסור לסורים לאפשר לאויב הישראלי בעתיד להתערב כפי שאירע באל-סווידאא'".[8]

כותבים סעודים: ישראל מנצלת את הדרוזים לצרכיה; אין לצפות לשלום עמה
בכמה מאמרים אף נטען כי שהדרוזים, או כל מיעוט אחר באזור, אינם מעניינים את ישראל; גרוע מכך, היא משתמשת בהם כקלף שבאמצעותו היא מחוללת פילוג בסוריה ופוגעת ביציבותן של מדינות האזור כדי לגרור אותן לעימותים מבית, כפי שכתב עאדל אל-חרבי בעיתון הממסדי אל-ריאד ב-22.7.2025: "מה שממשלת נתניהו עושה אינו חדש, אלא שיטה חדשה המושתתת על ניצול קלף המיעוטים כדי להפיק רווחים מדיניים מהפילוג, לפגוע ביציבותן של המדינות ולגרור אותן לעימות פנימי. ישראל אינה מתעניינת בדרוזים, או בכל מיעוט אחר, אלא משתמשת בהם רק ככלי להשגת יעדיה... אין לצפות לשלום מממשלה שנוקטת בהשתוללות כחלק ממדיניות רשמית, וטוענת שהיא מגנה על מיעוטים בעודה כותשת אותם בתוך"[9].

 

המיעוט הדרוזי לא צריך לבקש סיוע מ"אויב חיצוני"

כותבי המאמרים בעיתונות, שמנעו מלהתייחס למעשי הטבח באל-סווידאא, קראו לדרוזים בסוריה לפתור את המשבר באמצעות המדינה וצבאה, ולא בעזרת גורמים חיצוניים, מפני שמהלך כזה, לדבריהם, ידירם מהמרקם החברתי בסוריה. כך למשל, כתב הפרשן הסעודי ד"ר תרכי אל-קבלאן באתר החדשות המקון אילאף[10]: "... הזכרון העממי מפריד היטב בין מי שמתח ביקורת על המשטר מתוך המדינה, לבין מי שקרא לעזרה חיצונית במטרה לפרק את המדינה או להעניק הכשר לפירוקה. אין מאשימים איש על  דרישות צודקות לרפורמה, אך מי שקורא לעזרתו של הכובש הישראלי בתואנה של הגנה [עליו], כותב את סופו הפוליטי בעט של אחרים...עדה החפצה בעתיד עבור עצמה, אינה מחפשת סיוע חיצוני מאוייב היסטורי, אלא חותרת  להשתלב ברמה הלאומית במסגרת תכנית ריבונית כוללת. מי שמבקש הגנה מהכובש, לא רק טועה מדינית, אלא מתנתק מהגיונה של ההיסטוריה, וממוסר הדו קיום... מי שבוחר בישראל כשותפה, בוחר להיות יריבו של העתיד".

יצוין כי ישנם משפיעני רשת סעודים שמרחיקים עוד יותר לכת בביקורתם נגד הדרוזים, תוך הצבעה על הדמיון בינם לבין חזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן – כארגונים שמשתפים פעולה עם שחקנים חיצוניים, מבודדים את עצמם מהמדינה ומחבלים ביציבות האזורית. משפיען רשת סעודי המכונה 'קולומבוס' כתב ברשת X: "הר החות'ים, הר הדרוזים, הר העלווים, הר עאמל בלבנון. קבוצות ובני מיעוטים שבודדו את עצמם בהרים, כשהם בורחים מהחממה העממית של ארצותיהם, התבצרו במערות, שיתפו פעולה לאורך ההיסטוריה עם הפולשים, והיו לסכין בגב האומה"[11].   

ציוץ של משפיען רשת סעודי המכונה 'קולומבוס' ברשת X : ראש הממשלה, נתניהו אומר למנהיג הדרוזים בסוריה, חכמת אל-הג'רי: "עשית עבודה יפה, יא כלב[12]" 


לאחר כשבועיים – קריאה לאל-שרע לבחון מחדש את הנהלותו ביחס למיעוטים בסוריה

רק שבועיים לאחר מעשי הטבח כנגד הדרוזים החלה להישמע ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, היוצא לאור בלונדון ונחשב לליברלי יותר מהעיתונות המקומית, הסתייגות מרומזת מהתנהלותו של השלטון הסורי כלפי בני המיעוטים בארצו. כך למשל במאמר שפרסם סמזכ"ל רשת אל-ערביה, זיד בן כמי, הוא הביע חשש מניצול המתיחות העדתית בסוריה על ידי "מעצמות אזוריות ששואפות לפרק את המדינה, ולהרכיבה מחדש על בסיס עדתי ועל בסיס נאמנויות חוצות מדינות", ברומזו לישראל.

 

בן כרמי קרא לאל-שרע להפגין פתיחות כלפי המיעוטים על מנת לרכוש את אמונם: "נוכח האוירה המתוחה ממשלת סוריה נדרשת, היום יותר מאי פעם, לבחון מחדש את אופן טיפולה בנושאים פנימיים בעלי רגישות היסטורית, בדגש על אלו שפוגעים במרכיבים החברתיים."

עוד כתב: "בחינה מחודשת של ההתנהלות אינה מעידה על חולשה או על ויתור, אלא משקפת אומץ מדיני, נקיטת יוזמה להכיל את הקולות המודאגים. הפגנת פתיחות כלפי המרכיבים השונים [בחברה], אינה לוקסוס מדיני, אלא צורך לאומי דוחק. מדינה השואפת לקדם את עתידה אינה חוששת מ[השגת] רגיעה ואינה רואה בדיאלוג חולשה אלא כלי לבניית אמון מחדש. ברגע שבני המיעוטים יחושו שהם מוגנים, והרוב ירגיש באחריות הזו המוטלת עליו, המולדת תשוב למסלולה, והקולות הרועשים יירגעו לטובת תכנית [המדינה] הכוללת. סוריה כיום לא תוכל לשאת ריב אחים נוסף, והיא זקוקה לתכנית לאומית שעוקפת את הזהויות הצרות...". [13] 

טון דומה נשמע גם במאמרו של החוקר הסעודי פהד סלימאן אל-שקיראן, אשר השמיע בקורת מרומזת על ההצהרה החוקתית שפרסם אל-שרע במרץ 2025 אשר מדירה את המיעוטים מקבלת ההחלטות במדינה. הוא כתב: "בכל אירוע רציני גובר לפתע יצר ההישרדות אצל בני המיעוטים, וזה מוצדק ומובן, אלא שהדרך להסיר מהם דאגה, או לפחות להקטין אותה, היא רק באמצעות חקיקת חוקים נחרצים שישמרו על עתיד העדות כולן, ויכבדו את טקסיהן ואמונתן במסגרת חברה אזרחית, מדינה חזקה ומוסדות צודקים. ללא כל זאת, הסכסוך ימשיך לאורך זמן, והדבר יגבה מחיר אנושי וחברתי רב".[14]