כללי

עיתונאים ערבים: חמאס ביצעה פשעים נתעבים האסורים בהלכה האסלאמית; הגיע הזמן שהעם הפלסטיני יסלקה

 

לאחרונה פרסמו עיתונאים וכותבים ערבים רבים מאמרים בהם גינו את תנועת חמאס על כך שביצעה את מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר, מבלי לשקול את  השלכותיה ההרסניות על חיי העזתים, שאותם הפכה למגן אנושי עבורה. לטענתם, מדובר ב"הרפתקה" שבוצעה בשל גחמות, "החלטות רברבניות" ושיקולים שגויים של בכירי התנועה, והובילה למצב טרגי בעזה. בנוסף, נטען כי המעשים הברברים שביצעה חמאס ב-7 באוקטובר נגד האזרחים הישראלים ובכלל זה רצח של ילדים וקשישים, חטיפת אזרחים ואונס נשים מנוגדים לחוק הבינ"ל וסותרים את עקרונות דת האסלאם שחמאס מתיימרת לדבוק בהם.

 

הכותבים גינו את חמאס על כך שבשעה שהעזתים שקועים בהרס ובחורבן, היא עדיין מתעקשת להניף את סיסמאות הניצחון. הם קראו לפלסטינים להיפטר מהמנהיגים "החולניים הסוחרים בדם" של חמאס ולבחור הנהגה חדשה המקדשת את חיי האדם ושואפת למימוש שלום ושגשוג. עוד טענו כי בכריתת הברית עם איראן חמאס הפנתה גבה לערבים, הרעה את מצבה של הסוגייה הפלסטינית ואיבדה את יכולת השליטה בעזה, וקראו לה להודות כי היציאה למתקפה נגד ישראל הייתה "שגיאה אסטרטגית" עקב אי יכולתה להתמודד מולה.

 

מאמרים אלה מתווספים לביקורת הרבה שנמתחה על חמאס בעולם הערבי מאז מתקפת ה-7 באוקטובר. [1]

חמושי חמאס[2]

דוח זה יציג קטעים ממאמרים אלה.

 

עורך יומון מצרי: מתקפת ה-7 באוקטובר חוללה צונאמי אזורי וגרמה להשמדת עזה

דנדראוי אל-הוארי, העורך בפועל של היומון אל-יום אל-סאבע, המקורב לשלטון המצרי, מתח ביקורת במאמרו על תנועת חמאס, מבלי לנקוב בשמה, על שביצעה את מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר אותה היא מכנה "מבול אל-אקצא" בלי תכנון מראש, בלי לדאוג לגורל האוכלוסייה העזתית ומבלי לחשוב על השלכות הפעולה על האזור. כך כתב:

 

"תמוה שאלה אשר מסתערים כחיות טרף על כל מי שנוטה [להיעזר] בכללי ההיגיון כדי לנתח ולהעריך את פעולת ה-7 באוקטובר 2023, שנקראה 'מבול אל-אקצא'... סבורים שהיא נחלה ניצחון עצום וכי ההישג שלה בקידום העניין הפלסטיני לא הושג בכל סבבי המלחמות, [פעולות] ההתנגדות ותהליכי המו"מ הקודמים במשך עשרות רבות של שנים!

 

אני שואל את [האנשים] הללו: 'מה המשמעות של ניצחון? הכלל הפשוט ביותר להגדרת ניצחון הוא שינוי מציאות בשטח, הרחק מכל חלומות ודמיונות ורודים פרועים. אם נחיל הגדרה זו על פעולת 'מבול אל-אקצא', נראה שהיא [אכן] שינתה בפועל 'מציאות', אך [היא יצרה] מציאות מפחידה. היא הטביעה את האזור בצונאמי קטלני שבעקבותיו הושמדה עזה, פגעה באל-שאם [הכוונה לסוריה ולבנון] ובאיראן, והמשרק והמגרב הערבים נכלאו בין הפטיש לבין הסדן. [בנוסף, פעולה זו] העניקה לאויב העיקרי של האומה [הערבית] - ישראל - הזדמנות להצטייר כמעצמה צבאית המסוגלת להרתיע ולכפות את רצונה בכוח, תדמית שהצבא המצרי העצום ניפץ בניצחון אוקטובר 1973...

 

התוצאות המסוכנות של 'המבול' באות לידי ביטוי גם בהצהרות שמשמיעה ממשלת ישראל כעת כי 'ישראל פועלת לשינוי המציאות האסטרטגית במזרח התיכון'.

 

'מבול אל-אקצא' כשמו כן הוא. מי שבחר את השם הפליא להשיג את מטרתו, שהיא 'טביעה'; אכן האזור טבע במבול זה: המפות הפכו מאוימות - חלקן בפיצול [של מדינות] ואחרות בהיעלמות [של גבולות]; כמו כן נפתחו שערי הגיהינום בפני סחיטת מדינות וכפיית מציאות המנוגדת לאינטרסים של האומה [הערבית], פוגעת בריבונותה ומצמצמת את תפקידה!

 

כפי ששבתי וציינתי בעבר... קיימת סכנה בקבלת החלטות רברבניות ללא תכנון והערכת מצב. בנוסף, הדגשתי כי לפני שמחוללים 'מבול' יש לבנות תחילה 'ספינות'. עלינו ללמוד לקח מהנביא נוח אשר במהלך מאות שנים בנה את ספינתו כדי להציל את האנושות מפני המבול.

 

הלקח החשוב ביותר מ[מתקפת] ה-7 באוקטובר הוא הצורך לשים לב ולהיות ער לכך שהאידיאולוגיה של האסלאם הפוליטי של האחים [המוסלמים, אליה משתייכת חמאס]... כופה על כולם את בחירותיה הניהיליסטיות וההרסניות עבור ארצות המולדת".[3]

 

כותב פלסטיני: חמאס מחפה על פעילותה הצבאית בתוך בתי חולים ומסכנת אזרחים

העיתונאי הפלסטיני, עבד אל-בארי פיאד, המרבה לתקוף במאמריו את תנועת חמאס, טען במאמר שפרסם באתר החדשות הסעודי אילאף וביומון האמירתי אל-ערב, כי חמאס משתמשת במתקנים אזרחיים חיוניים כגון בתי חולים כדי לחפות על פעילותה הצבאית, ובכך מפרה למעשה את החוק הבינ"ל והופכת את האזרחים העזתים ל"דלק של המלחמה".

כך כתב:

"ברחבי העיר עזה הנאנקת תחת עול הסכסוך, מתגלות עובדות מרות המטילות צל כבד על מושג האנושיות, ומגדירות מחדש את עקרונות המלחמה המודרנית...

 

מידע מודיעיני שפורסם לאחרונה הוכיח כי מנהיגים בכירים בחמאס, ובראשם מוחמד סינוואר ומוחמד שבאנה[4] שהו תקופה ארוכה במנהרה שנחפרה מתחת לבית החולים האירופי בדרום רצועת עזה. עצם נוכחותם של מנהיגים אלה במקום כזה אינה מקרית, זו אינדיקציה ברורה לאסטרטגיה מכוונת של הפיכת מתקן אזרחי מובהק - בית החולים - לחיפוי על פעילות צבאית [של חמאס]. בית החולים, אותו מקלט בטוח לחולים ופצועים, שאמור להיות חסין בפני פגעי המלחמה, הופך כאן לנקודת משען צבאית, דבר שחושף את חייהם של חפים מפשע, חולים וצוותים רפואיים לסכנה ישירה.

 

הבחירה לפעול מתוך אזור אזרחי צפוף אוכלוסין אינה החלטה אקראית, אלא טקטיקה מחושבת שנועדה להשיג יעדים כפולים. מצד אחד, מיקום זה מספק כיסוי אידיאלי לתנועות ולפעילויות הצבאיות [של חמאס], תוך ניצול החסינות שמעניק החוק הבינלאומי למתקנים רפואיים; מצד שני, האזרחים [העזתים] הופכים במקרה זה למגן אנושי בעל כורחם. הדבר מסבך את משימת התגובה הצבאית של הצד השני [ישראל], מעורר את זעמה של דעת הקהל הבינלאומית ומייצר לחץ אינטנסיבי על הצדדים הלוחמים. טקטיקה זו אינה חדשה באסטרטגיה של חמאס, היא תועדה בדוחות קודמים רבים ומהווה הפרה בוטה של העקרונות האלמנטריים ביותר של המשפט הבינלאומי ההומניטרי...

 

חיי האזרחים הופכים לגיהינום יומיומי, שבו הם חיים תחת הפצצות בלתי פוסקות ופחד מתמיד מהמוות הרודפם בכל מקום. האמון במוסדות שאמורים לספק [להם] הגנה נעלם והמרקם החברתי מתפורר, דבר שמצית את פתיל השנאה והאלימות במעגל אינסופי...

 

אין ספק, חמאס עשויה להכחיש את ההאשמות הללו, או להציג הסברים אחרים להצדקת נוכחות מנהיגיה במקומות כאלה. היא עשויה לטעון כי המנהרות הללו משמשות למטרות הגנה, או שאין הן חלק מבית החולים עצמו. ייתכן שתתמקד בסבלו של העם הפלסטיני ותאשים את הצד השני [ישראל] בהרס התשתיות האזרחיות. אולם, יהיו אשר יהיו התירוצים, השימוש במתקנים אזרחיים - ובמיוחד בתי חולים - כמסווה לפעילויות צבאיות, מהווה הפרה בלתי נסלחת של החוק הבינלאומי, שגורמת לתנועה [חמאס] לאבד חלק ניכר מאהדת הקהילה הבינלאומית.

 

איש אינו מכחיש את זכותם של עמים להתנגד לכיבוש, אך זכות זו אינה מקנה לאף פלג סמכות להפוך את האזרחים לדלק של המלחמה. ניצול בתי חולים ואזורי מגורים לצורך פעולות צבאיות אינו 'תבונה טקטית', אלא הפרה בוטה של האתיקה הצבאית והמשפטית, שהופכת את הסכסוך ממלחמה נגד הכיבוש לטרגדיה אנושית, שאת מחירה משלמות משפחות עזה הלכודות בין פטיש הכיבוש לבין סדן ההחלטות של חמאס.

 

השאלה הקשה יותר היא: מתי תעבור ההתנגדות [קרי: חמאס] מאסטרטגיית 'הישרדות על חשבון חיי אדם' להתנגדות המכבדת את חייהם של אלה שעליהם היא מתיימרת להגן?"[5]

 

פרשן אמירתי: חמאס - הסיבה לסבל העם הפלסטיני; פשעיה מנוגדים לערכי האסלאם

הפרשן הפוליטי האמירתי, סאלם אל-כתבי, פרסם באתר החדשות הסעודי אילאף מאמר שבו עמד על הפער בין השיח הישראלי שמקדש את ערך החיים, לבין השיח של חמאס שמזלזלת בקורבנות העזתים ורואה בהם נתונים סטטיסטיים בלבד. עוד טען כי במתקפת ה-7 באוקטובר ביצעה חמאס פשעים הסותרים את ערכי האסלאם וקרא לפלסטינים להיפטר מ"המנהיגים החולים" האלה.

 

כך כתב: "בעיצומו של הסכסוך העקוב מדם ברצועת עזה, בולט פער עצום בשיח התקשורתי של שני הצדדים הנלחמים זה בזה, פער שחושף הבדל ברור ביחס אל ערך האדם וחשיבות החיים. בעוד שהצבא הישראלי, המיוצג על ידי דוברו בשפה הערבית אביחי אדרעי, מנסה להציג שיח שמפריד בין האזרחים [בעזה] לבין בכירי חמאס, אנו מוצאים מנגד שיח מתגרה מצד בכירי [תנועת] חמאס הטרוריסטית שמזלזל באבדות בנפש ומתייחס לקורבנות כאל מספרים וכנתונים סטטיסטיים בלבד...

 

הפרותיה של חמאס הטרוריסטית לא מסתכמות בזלזול בחיי הפלסטינים, אלא הן חרגו מכך לכדי ביצוע פשעים מתועבים נגד האזרחים הישראלים ובכלל זה רצח של ילדים וקשישים, חטיפת אזרחים ואונס נשים. מעשים ברבריים אלה מהווים הפרה של החוק הבינ"ל ההומניטרי, סותרים באופן ישיר את ערכי המוסר האנושיים הבסיסיים ואת עקרונות דת האסלאם שחמאס מתיימרת לדבוק בהן.

 

סתירה ברורה זו בין טענות [השווא] של חמאס הטרוריסטית כי היא מייצגת את האסלאם לבין מעשיה [בפועל] הסותרים את עקרונותיו, חושפים צביעות ומוסר כפול נתעבים...

 

[כמו כן,] הפער המוסרי [בין ישראל לחמאס] מעלה תהיות חמורות בנוגע ללגיטימיות של מנהיגי חמאס הטרוריסטים וכשירותם לייצג את העם הפלסטיני. כיצד יכולה הנהגה שמקלה ראש בדמו של עמה ורואה בקורבנות מספרים ותו לא, לייצג את העם הזה ולהגן על האינטרסים שלו?

 

אישים חולניים אלו שמשתמשים במוות וסוחרים בדם, לא יכולים להיות נציג לגיטימי של העם הפלסטיני החפץ בחיים, שלום וכבוד – ההיפך, הם מהווים נטל כבד על העם הזה וסיבה מרכזית לסבלו המתמשך.

הגיעה העת שהעם הפלסטיני ייפטר מהמנהיגים החולניים האלה שמזלזלים בדמו וסוחרים בסבלו, ויבחר הנהגה המקדשת חיי האדם ושואפת למימוש שלום ושגשוג במקום להשקיע במוות וחורבן".[6]

 

עיתונאי תוניסאי: האסלאם אינו מתיר להקריב את חיי העזתים למען הג'האד של חמאס

העיתונאי התוניסאי מוח'תאר אל-דבאבי, תקף במאמר בטורו ביומון האמירתי אל-ערב המתפרסם בלונדון, את תנועת חמאס וטען כי ההלכה המוסלמית אינה מתירה להקריב את חייהם של העזתים או לסכנם. הוא קרא לה לסיים את המלחמה כדי להציל חיי אדם, גם אם יהיה זה על חשבון האינטרס שלה. הוא כתב: "...ישנה שאלה מוסרית חשובה:... מי הוציא פסק הלכה [המתיר] לחמאס להקריב עשרות אלפי הרוגים, פצועים, עקורים ורעבים תמורת התנגדות שרוצחת ושובה כמה עשרות ישראלים?

 

בסטנדרטים הנוכחיים של ההלכה האסלאמית, אין הכרח ג'יהאדיסטי שמתיר את האיסור להעמיד את חייהם של האנשים בסכנה בשום צידוק שהוא, גם אם [מדובר] בג'יהאד. שכן שמירה על החיים היא לב המטרות של ההלכה המוסלמית, מה שהופך את ההגנה על דמם של מוסלמים ושל לא מוסלמים לקודמת לכל דבר אחר. הפסוק הקוראני בעניין זה ברור מאוד, שהרי הוא קובע שהריגת נפש אחת שווה להריגת כל בני האנוש, ולהיפך, הצלת נפש אחת, כמוה כהצלת כל בני האנוש.

 

למה שעושה חמאס כעת אין אופק. היה עליה להבין זאת מבעוד מועד לאחר כל מה שקרה לחזבאללה שהוא [ארגון] גדול יותר ומצויד יותר [ממנה], ולא להותיר את העניין בידי הזמן ויד המקרה ולהמר על [העזרה של] העומק הערבי – הרשמי [קרי: מדינות ערב] או העממי... כעת ישנן רק אי אלו מחיאות כפיים של אליטות חסרות אונים, בעוד ישראל מוסיפה לקבל תמיכה מהעומק המערבי שלה, ובייחוד זה האמריקאי...

חשוב שחמאס תמהר לנצל את הזדמנויות המו"מ, כדי להגיע לפתרון מידי כדי להציל חיי אדם, גם אם יהיה זה על חשבון האינטרס של התנועה ותדמיתה החיצונית..."[7]

 

עורך יומון סעודי: בבריתה עם איראן ובמתקפת ה-7 באוקטובר, חמאס הזיקה לסוגיה הפלסטינית

ח'אלד בן חמד אל-מאלכ, עורך היומון הסעודי אל-ג'זירה גינה במאמרו את הפלגים הפלסטינים ובראשם חמאס שהפנו גב לערבים וחברו לאיראן, שגו בהערכת השלכות מתקפת ה-7 באוקטובר ובכך פגעו מאוד במעמדה של הסוגייה הפלסטינית. כך כתב:

 

"... כמה מהפלגים הפלסטינים כמו חמאס, הג'יהאד [האסלאמי הפלסטיני] ואחרים, ביצעו הפיכה נגד הרש"פ, נטלו לעצמם את השלטון ברצועת עזה, פעלו בתיאום עם איראן, הפנו את גבם לערבים, ואף ניצלו את כלי התקשורת שלהם ואת בימות המסגדים בעזה כדי להטיח האשמות שווא, תוך שימוש במלים הגרועות ביותר, במדינות ערב, ובייחוד בממלכה [הסעודית] ומדינות המפרץ. אך למרות זאת, המדינות האלה הן שהגנו על פלסטין ועל הפלסטינים בפורומים הבינלאומיים, באמצעות ארגון ועידות וביקור במעצמות המשפיעות, אך מבלי לשקוע במלחמות המזיקות לסוגיה הפלסטינית יותר מאשר משרתות אותה [כפי שעשתה חמאס].

 

לאחר ה-7 באוקטובר, אנו ניצבים מול אשליה גדולה באשר להקמת מדינה פלסטינית, בעוד שברור כי [לאחר המתקפה] נסוגה הסוגייה הפלסטינית לאחור פי כמה וכמה מהמקום בו הייתה, והעם הפלסטיני מאוים כעת בגירוש, נתון לפגיעה וג'נוסייד ולא זוכה ליחס הראוי לבני אדם או לעם תחת הכיבוש. זאת, רק בשל כמה גחמות והרפתקאות שמי שביצע אותן, לא היטיב להעריך את השלכותיהן החמורות.

 

כולנו תומכים בעם הפלסטיני, [בצורך] להגן עליו ובכך שיש לאפשר לו את זכויותיו ולהקים מדינה פלסטינית חופשית ובת קיימא שבירתה מזרח ירושלים. אך, [הדרך] לממש זאת, היא אך ורק באמצעות פעילות שאינה מאולתרת, באמצעות ניצחון שאינו זמני ובשילוב ידיים של הפלסטינים עם הערבים ולא עם אחרים [קרי: איראן] ובכך שתופסק הסחטנות וההתגרות בערבים באמצעות מלים פוגעניות שמשמיעים דרשני המסגדים בעזה והתקשורת הפלסטינית העוינת את מדינות ערביות, שמעניקות עדיפות ראשונה בתשומת ליבן, במאמציהן ובפעילותן ל[מטרת] הקמת מדינה פלסטינית על פי ההחלטות הלגיטימיות הבינ"ל והיוזמה הערבית".[8]

 

במאמר נוסף מה-1.7.25 כתב אל-מאלכ: "אין לי שמץ של ספק כי ההרפתקה שביצעה [תנועת] חמאס ב-7 באוקטובר התבססה על שיקולים שגויים וכי הערכותיה לא צפו כי כוחה ישותק או שהתוצאות יהיו כה הרות אסון...

 

[כעת] עלינו להתרכז בתוצאות, שכן לאחר ה-7 באוקטובר, אין לאיראן, לחמאס ולחזבאללה את הכוח שהיה להן לפני כן... כל שיח אודות ניצחונות שהושגו נגד ישראל ותבוסות שספגה בחזיתות השונות הוא דיבור בלתי מציאותי, בריחה מתיאור המציאות והעברת מסרים שאינם תואמים את מה ש[באמת] צריך להיאמר..."[9]

  

כותב פלסטיני: על חמאס להודות כי מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה שגיאה אסטרטגית

הכותב הפלסטיני פאדל אל-מנאצפה, בעל טור ביומון האמירתי אל-ערב, גינה במאמרו גינה את חמאס על כך שבשעה שהעזתים שקועים בהרס ובחורבן, היא עדיין מתעקשת להניף את סיסמאות הניצחון ומתנגדת לרעיון גירושם. לדבריו, חמאס צריכה להודות שביצעה שגיאה אסטרטגית במתקפת ה-7 באוקטובר. הוא כתב:

 

"בעוד שהעזתים ננטשו להתמודד עם גורלם לבדם בין ההריסות והמוות האיטי, ממשיכה הנהגת חמאס להניף את סיסמאות העמידה האיתנה וה'היאחזות באדמה', כאילו שאינה מוטרדת ממְמַדי החורבן הכולל ששטף את הרצועה בעקבות ה-7 באוקטובר [2023]. התנועה מתעקשת לדחות אפילו את המחשבה על אופציית ההגירה ורואה בה בגידה בסוגיה הלאומית ופגיעה בעקרונות, תוך ש[בכיריה] מתעלמים מכך שבמולדת שהם מדברים עליה לא קיימים מרכיבי חיים מינימליים.

 

מנהיגי חמאס ממשיכים לדבר עם תושבי עזה בשפת הרגש. הם מדברים על ההקרבה כאילו שהם על בימת נאומים בשנת 2006 ולא [ניצבים] מול נוף גיאוגרפי שקווי המתאר שלו הושמדו, מול עם שמעשי הטבח התישו אותו ומול תשתית חברתית וכלכלית שהפכה לחזיון שווא. מנגד, העזתים עצמם רואים כעת את התמונה בעיניים שונות, שכן רובם המוחץ איבד הכל: את הבית, את המשפחה ואפילו את התקווה...

כשחמאס מדברת על החובה הלאומית, עליה להודות תחילה כי מה שקרה [ב-7 באוקטובר] היה שגיאה אסטרטגית; שהשיקולים של לפני המלחמה לא היו ריאליים; שניצחון לא נולד מרחם מעשי הטבח האלה ושהמציאות לא מתנהלת בקריאות עידוד [לטרוריסטים] אלא בהכרה [בשגיאה], בחשבון נפש ובשיקול הדעת..."[10]

 

כותב מצרי: חמאס איבדה את היכולת לשלוט בעזה

עבד אל-לטיף אל-מנאוי, בעל טור ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום טען במאמרו כי בצל הימשכותה של המלחמה, המצב הרה האסון בעזה וחיסול בכיריה, איבדה תנועת חמאס את היכולת לשלוט בעיר וקרא לה להעמיד את חיי העזתים לפני כל שיקול אחר. הוא כתב:

 

"לאחר יותר משנה וחצי מאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023, שהגיעה בעקבות מתקפת הפתע שביצעה תנועת חמאס נגד ההתנחלויות הישראליות הסמוכות לרצועה, נראה כי המצב בעזה טרגי יותר ומסובך יותר מאי פעם. מלחמה ארוכה זו הטילה צל כבד על יכולתה של חמאס להמשיך לשלוט בעזה בעתיד, בצל השיח הגובר על כך שהיא איבדה למעשה את השליטה על המצב הפנימי שם.

 

מאז תחילת המבצע הצבאי שלה, נקטה ישראל מדיניות של חיסול בכירי חמאס, הפוליטיים והצבאיים. ראש התנועה, אסמאעיל הניה, חוסל בטהראן וכן דמויות בכירות נוספות כמו יחיא סינוואר ומוחמד דף וקבוצה נוספת של מפקדי שטח בכירים. מהלומות אלה גרמו לבלבול בקרב הנהגת התנועה שהתקשתה במשימת ניהול הקרבות עם הכיבוש, דבר שהשפיע באופן ברור על יכולתה לשלוט במצב בעזה.

 

לא רק האבדות בנפש הן שכאבו, שכן יד ההרס התפשטה אל כל תחומי החיים ועזה הפכה לעיר רפאים שתושביה התנסו במרורי הצמא והרעב נוכח המשך המתקפות והמצור, דבר שהפך את ניהול ענייני היומיום של הרצועה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור כל שלטון שהוא, יהיו אשר יהיו כוחו או הפופולריות שלו...

 

כיום, עזה ניצבת כפסע מאסון הומניטרי שמצריך הרבה יותר מאשר שיקולים פוליטיים. החובה הלאומית והמוסרית מחייבת את חמאס לרומם את קרנו של ערך חיי העזתים ולהציבו לפני כל שיקול [אחר]..."[11]