כללי

בעל טור כורדי באתר חדשות סעודי, בעקבות תקיפות הדרוזים בסוריה: הכורדים הם היעד הבא לפגיעה בידי משטר אל-שרע הטרוריסטי שזוכה לגיבוי מתורכיה; בקשת סיוע מישראל אינה בגידה

בעקבות עימותים אלימים בין פלגים דרוזים לבין כוחות שבטים בדואים שנתמכו בידי כוחות משטר אל-שרע במחוז אל-סוידאא' בדרום סוריה, מעוזם של הדרוזים, שכללו מעשי טבח בדרוזים, פרסם אתר החדשות הסעודי אילאף שני מאמרים מאת הכותב הכורדי, מחמוד עבאס, שבהם מתח ביקורת חריפה על התנהלות משטר אחמד אל-שרע (הידוע בכינויו בעבר אבו מחמד אל-ג'ולאני[1]) כלפי מיעוטים בסוריה. במאמר הראשון, מה-18 ביולי 2025, טען עבאס בחריפות כי משטר אל-שרע הנהנה מגיבוי תורכיה, קיצוני אף יותר ממשטר אל-אסד שכן הוא נוקט מדיניות של האשמת האחר ב"כפירה" ו"בגידה" ושל שנאה גזענית והדרה פוליטית נגד מרכיבים שונים בחברה הסורית - עלווים, דרוזים, כורדים, נוצרים ויזידים ולא רק נגד יריבים פוליטיים או לאומיים. עבאס הזהיר במאמרו כי "רוצחי האתמול", קרי המיליציות תומכות משטר אל-שרע שטבחו בעלווים והדרוזים, כבר מכשירים את הקרקע למאבק בכורדים וכי סוריה מידרדרת במהירות למלחמת אזרחים חדשה ואכזרית. הפתרון היחיד, לדעתו, הוא הקמת מערכת פדרלית מבוזרת שתבטיח זכויות ותעצור את שפך הדם.

 

במאמר נוסף, שפרסם עבאס למחרת באתר אילאף, הוא הביע תמיכה מפורשת בקריאתו של מנהיג הדרוזים, חכמת אל-היג'רי, לעזרה מישראל ודחה את הביקורת שהוטחה נגדו בשל כך.[2] לטענתו, בקשת סיוע מישראל אינה בגידה, אלא דווקא ביטוי של פטריוטיות במובנה האמיתי – שמירה על כבוד האדם. הוא הגדיר כצביעות את העובדה שמתנגדי משטר אסד, שמהווים כיום חלק משלטון אל-שרע, קיבלו סיוע מתורכיה או קטר מבלי להיחשב בוגדים, בעוד שבקשת סיוע מישראל נתפסת ככזו.

 

עבאס הדגיש כי ישראל, על אף כל מה שנאמר עליה, עדיפה על רוב משטרי המזרח התיכון ביחסה למיעוטים. הוא טען שהעוינות הערבית האמיתית באזור אינה נגד ישראל, אלא נגד כל מרכיב שאינו ערבי או מוסלמי, ואף נגד אלמנטים בתוך האסלאם עצמו.

 

יצויין כי שני מאמריו של מחמוד עבאס הוסרו מאתר אילאף הסעודי. זאת, על אף העובדה שאתר זה הוקם בלונדון מתוך רצון לפעול ללא מגבלות צנזורה, כמו זו הנהוגה בסעודיה, וכדי לתת במה להשקפות ליברליות, במיוחד כאלה המתנגדות לקיצוניות דתית.

 

כותרת המאמר שפורסם באתר אילאף[3]

 

תורכיה, סנדקית משטר אל שרע רואה בכל המיעוטים בסוריה - טרוריסטים; הכורדים - יעד הפגיעה הבא

מחמוד עבאס כתב ב- 18.7.2025: "...המשטר [הסורי] הקודם זלזל במושגי החברה והמולדת, ומכר ערכים תמורת קברי אחים. היום, יוצאת ממשלת אל-ג'ולאני מרחמה של אותה בִּיצה עכורה, כדי לסחור ב[מטבע] 'המולדת האחת' ולזלזל בערכים ובזרמים [השונים], באמצעות מסכה סונית-אוּמַיית קיצונית. מעגל האשמת האחר בכפירה התרחב אצלם, ואינו מוגבל עוד לשיוך פוליטי או לאומי, אלא הוא כולל כעת גם זרמים ודתות, כך שכל מי ששונה מהם מואשם בכמה אופנים: בוגד, כופר, סוכן.

 

הם פועלים היום כדי לתפור את גוף המולדת הסורית הקרועה, לאחר שניתקו את אזורי העלווים, הדרוזים והכורדים בה מהמֵמַד הלאומי; מחקו את המרכיבים הנוצריים, העלווים והדרוזים מהנוכחות הדתית; את היזידים [מחקו] מהמפה הרוחנית ואחרים מפסיפס החברה הסורית. המרכיבים [השונים] מבוטלים באמצעות האשמה מפורשת בכפירה, באמצעות שנאה גזענית נתעבת או באמצעות הדרה פוליטית.

 

אל-ג'ולאני, על פניו הרבות - שחובש עניבה באולמות הדיפלומטיה... ומהדק את מצנפתו במועצות הקיצוניות - מתמודד עם ארגונים שפוגעים ב[ריבונות] הטריטוריאלית של סוריה, כשהוא יודע שמַפָּתה אינה יכולה לשאת קריעה שכזו. אל-ג'ולאני נעדר מרחובות החוף הסורי, נשכח בסמטאות אל-סווידא, אך הוא נאלץ להיות נוכח, גם אם באופן פורמלי, באולמות ההידברות עם התנועה הכורדית והמנהל האוטונומי [הדמוקרטי של צפון ומזרח סוריה].[4] 

 

סוריה אינה יכולה להתקיים ללא הדרוזים והעלווים והיא תקרוס אם העם הכורדי ותנועתו הלאומית יודרו מייצוגה. היא לא תהיה מדינה שתשרת את בניה באמצעות שלטון מרכזי שכופה את עצמו באלימות ובאמצעות תַּכְּפיר [קרי, האשמת האחר בכפירה]. המחוזות הפכו לשמות חסרי משמעות ומי שמתיימר לייצג את 'ממשלת המעבר הסורית [הנוכחית]' בהם, נשלח להשמיד את מה שנותר מהמולדת, על כל אזוריה ומרכיביה.

 

הם הוציאו להורג את העלווים[5], והיום החלו להוציא להורג את הדרוזים... ולהאשימם בבגידה ובכפירה, כפי שהואשמו היזידים והנוצרים לפניהם, נשותיהם נחטפו וגבריהם נעצרו [בהאשמות שווא]... כל מי שמסרב לדגל השחור [של ארגוני הג'יהאד] ולדגל הח'ליפות המדומה, הפך ליעד לפגיעה של קבוצות הטרור שממשיכות לפגוע בסוריה תחת סיסמאות מעוותות.

 

...רוצחי האתמול ששחטו את היזידים ולקחו בשבי את הנוצרים, מייצרים את עצמם מחדש  היום, ומכינים את הקרקע למאבק בכורדים, באותן אמתלות מתועבות שהשמיעו [בשעתו] לצורך הפללת העלווים והדרוזים, ובכל פעם שהאמת נחשפת, הם מנערים את חוצנם [מהאירוע] ומאשימים קבוצות 'עברייניות' שאינן מצייתות לממשלה.

 

מה שקורה היום באל-סוידאא' הוא מסר עקוב מדם לכוחות כס"ד (הכוחות הסורים הדמוקרטיים, SDF), למנהל האוטונומי [הדמוקרטי של צפון ומזרח סוריה] ולעם הכורדי בכלל, שהאמון [מצידם] - אם היה קיים - היה אשליה... אנו דורשים מכס"ד  להגן על מרכיבי מזרח הפרת [קרי, אזור צפון מזרח סוריה] והאזור הכורדי, מעפרין... ועד מקורות הפרת בעיראק, שכן כולם מאוימים: הכורדים, השבטים הערביים, האשורים והיזידים. כולם מואשמים בשיתוף פעולה עם אמריקה ועם כוחות הקואליציה [הבינלאומית]; כולם טרוריסטים בעיני תורכיה - הסנדקית של ממשלת [סוריה] ומנגנוניה, שמזינה אותם ברעיונות ומעניקה להם השראה לפרויקטים של הדרה. אם כן, הסכסוך אינו רק עם הכורדים, אלא עם כל מה שנותר ממולדת שטרם נכנעה ל[כוחות] האופֶל.

 

מעתה ואילך, אין מקום לדיאלוגים, שכן סוריה - המותשת מלכתחילה - מידרדרת  בקצב מואץ  לעבר מלחמת אזרחים חדשה, אכזרית ומזוויעה יותר מכל מה שקדם לה, כל עוד המשטר התכפירי הטרוריסטי הזה שולט במדינה... מה שאנו רואים בסרטוני אל-סוידאא', ומה שקדם להם בזירות לטקיה וטרטוס, אינם אלא סימנים מוקדמים לסופה שחורה שמבליחה באופק ומאיימת על הרסיסים שנותרו מהמולדת.

 

המוצא היחיד מהגיהינום הזה הוא הכרה מלאה בכך שסוריה לא תיבנה מחדש אלא על בסיס מערכת פדרלית מבוזרת, שתבטיח את זכויות [האדם] ותעצור את שטף הדם החוזר ונשנה.

 

כמעט בלתי ניתן לדמיין קיומה של מולדת תחת שלטון קבוצות תכפיריות, השקועות בביצות הטרור, הבּוּרוּת והפשע. הללו אינם מייצרים מולדת, אלא בונים בתי קברות, וכותבים היסטוריה בצבע הדם ואידיאולוגיה שמבטלת את האדם בשם אללה.

 

סוריה - שהולידה את הפילוסופים, המשוררים וההוגים הגדולים ביותר - טהורה ונשגבת ביותר מכדי ש[האנשים] הללו - החשוכים, הבורים ומשוללי החשיבה והערכים - יטמאו את אדמתה."

 

מדוע בקשת סיוע מישראל נחשבת לבגידה, בעוד בקשת סיוע מתורכיה נחשבת למעשה פטריוטי?

במאמר נוסף למחרת , ב-19.7.25, הביע עבאס תמיכה בקריאת העזרה של חכמת אל-היג'רי מישראל ודחה את הביקורת שהוטחה בו בשל כך: "...כששייח' נכבד מהר הדרוזים (אותו הר ששמו שונה ל'ג'בל אל-ערב' [הר הערבים] מתוך כבוד לערביות ולמולדת) זועק ומבקש עזרה מבני עדתו בישראל, כדי להדוף התקפות שבטיות... הוא אינו חורג ממעגל הפטריוטיות, אלא מחזיר אותה למשמעותה העיקרית: שיש לשמור על הכבוד לפני הסיסמה ויש להגן על האדם לפני האדמה. שהרי המולדת אינה סמרטוט שמונף מעל הריסות הערכים, אלא היא חוזה מוסרי, שאין לו משמעות אם הכבוד נקבר תחתיו.

 

הרי מה ההבדל, או היכן הפער המוסרי, בין בקשת ממשלת האופוזיציה [לשלטון אסד] תמיכה מתורכיה [בעבר] - שהיא אחת האויבות המרות ביותר של מרכיבי [החברה] בסוריה - או מקטר, או ממדינות ערב שהסכימו לממן את מאבקי הפרוקסי [לבין בקשת העזרה של אל-הג'רי מישראל]? האם הפלגים שמהם הורכב מה שנקרא 'המשמר הלאומי הסורי' [קרי, 'הצבא הלאומי הסורי' שהיה מורכב מפלגים פרו-תורכים] אינם תוצר של ההון הפוליטי התורכי-קטרי? האם כמה מהם לא טופחו בחיק שירותי הביון, והתגבשו מעל הריסות הכאוס האזורי, בדיוק כפי שמיליציות המשטר הפושע [של בשאר אל-אסד] קמו בחסות איראן ובתמיכה רוסית ישירה?

 

מדובר במשוואה סורית מעוותת: כולם נעזרים בידי כוחות חיצוניים, וכולם מאשימים זה את זה בבגידה. האדמה היא זו שמדממת, והעם משלם את המחיר בדמו ובפיזור שלו, בתוך היעדר מוחלט של אמון בין מרכיביו והידרדרות מואצת לעבר פילוג או ייצור מחדש של עריצות בעלת פנים חדשות.

 

כמה נורא ש'ישראל' הופכת לתסביך פסיכולוגי בתודעה ערבית ואסלאמית משברית, שנשללה ממנה יכולת האבחנה, עד כדי כך שהחלה לראות בכל מה שיוצא ממנה [מישראל] תוקפנות, גם אם מדובר ב[מתן] כוס מים לילד פצוע או בהגנה על עדה שמושמדת. תנועת 'הייאת תחריר אל-שאם' שכחה כיצד פצועי האופוזיציה הסורית, לרבות [אנשי] ארגון [HTS, שהקים את] הממשלה הסורית , טופלו בידי ישראל, בבתי החולים שלה. מי הטמיע את תרבות העוינות העיוורת, והפר את כתבי הקודש של שלוש הדתות המונותיאיסטיות שהטיפו לקבלת האחר? כיצד הפכו בקשות סיוע מישראל לבגידה, בעוד שבקשת סיוע מהכובש התורכי, או מהמיליציות האיראניות, או מכספי המפרץ, נחשבות לשותפות לאומית מבורכת?...

 

ולמען הסר ספק, ישראל, למרות כל מה שאומרים [עליה], היא בסופו של דבר - מבחינה המבנה הדמוקרטי [שלה] וזכויות המיעוטים [בה] - טובה יותר מכל משטרי המזרח התיכון, ביחסה לדרוזים, לאזרחיה הפלסטינים ולסורים המתגוררים בשטחיה. האם הכורדים בטורקיה או בסוריה מקבלים את מה שמקבלים הדרוזים או הערבים בישראל? האם המציאות אינה ראויה למעט אובייקטיביות במקום קללות משומרות?

 

העוינות האמיתית שהורסת את עמי האזור אינה מכוונת נגד ישראל כפי שנהוג לחשוב, אלא היא תולדה של תרבות מעוותת שחודרת לעומק התודעה הקולקטיבית ומנציחה שנאה נגד כל מרכיב שאינו ערבי או שאינו מוסלמי. יתרה מזו, אפילו בתוך האסלאם עצמו אנו מוצאים אותה [את השנאה] מתעצמת בין סונים לשיעים, והנורא מכל הוא [השנאה] בין הזרמים הסונים לבין עצמם, שאינה פחותה בעוינותה [מהשנאה] כלפי יהודים או כלפי ישראל...

 

מי שהאשים את השייח' אל-היג'רי בבגידה, שיתבונן בבגידתו שלו עצמו, אולי הוא יראה במראה את פניו האמיתיות. זאת, משום שבגידה אינה נעוצה בכך שאתה מבקש עזרה מקהילתך בישראל כדי להדוף סכנת פלישות שבטיות, בהובלת [ארגון] כמו דאע"ש בשמות חדשים, הנתמכות בידי שרידי הייאת תחריר אל-שאם שעליה מתבססת הממשלה הסורית [הנוכחית]. אדרבא, בגידה היא כאשר אתה מבקש עזרה מעשר מדינות ערביות שתורכיה עומדת בראשן, כדי לפתוח בתוקפנות נגד מרכיב סורי לאומי, שקרבותיו והקרבותיו הוכיחו את נאמנותו לאדמה ולאדם.

 

בגידה אינה זעקת מצוקה שנועדה להגן על נשותיך משבי ועל ילדיך משחיטה, אלא היא כאשר אתה מוכר את החלטתך הלאומית כדי להציף מרכיב תכפירי קיצוני על חשבון מרכיביה הלאומיים של סוריה, מניף דגלי עדתיות על הריסות המדינה ומניח את ידך בידי מי שבגד בכל מהפכה וביצע כל פשע".