לגיטימציה אמריקאית לאל-שרע (אל-ג'ולאני), בלא שמילא את התנאים שהוצבו לו ובהתעלם מההצהרה החוקתית הדיקטטורית שפרסם

במהלך ועידת התורמים לסוריה בבריסל, במרץ 2025, מסרה ארה"ב למשטר הסורי החדש בראשות אחמד אל-שרע (הידוע בעבר כאבו מוחמד אל-ג'ולאני, עת היה מנהיג שלוחת אל-קאעדה בסוריה וראש ארגון הטרור HTS)[1] מסמך ובו שמונה דרישות שבתמורה למילוין יוקלו הסנקציות שהטילה על סוריה. תוכן הדרישות שלא פורסם רשמית, הוצג באפריל בכתבה במגזין הסעודי אל-מג'לה, ממנה עלה שהשלטון הסורי החל לטפל ברובן, אך לא בכולן. הדרישות כללו: מתן גישה אל כל אתרי ותוכניות הנשק הכימי בסוריה; העברת האחריות על מרכזי מעצר שבהם פעילי דאעש ועל מחנות שבהם בני משפחותיהם בצפון מזרח סוריה, שם שולטים "הכוחות הסורים הדמוקרטיים" - כורדים בעיקרם אשר נתמכים על ידי ארה"ב - לידי ממשל אל-שרע; שיתוף פעולה עם הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש שמובילה ארה"ב; טיפול בנושא הנעדרים האמריקאים בסוריה; איסור פעילות הפלגים הפלסטינים בסוריה וגירוש חבריהם מהמדינה; מניעת התמקמות של איראן בסוריה וסיווג משמרות המהפכה האיראניים וחזבאללה כארגוני טרור; מתן חופש לארה"ב לבצע תקיפות בסוריה; והימנעות מהצבת לוחמים זרים בתפקידים פיקודיים בכירים.[2]

חרף אי השלמת כל שנדרש ממנו, הודיע נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בביקורו בסעודיה ב-13.5.25, כי יורה על הפסקת הסנקציות האמריקאיות המוטלות על סוריה. יתרה מכך, יום לאחר מכן, ב- 14.5, נפגש טראמפ בריאד עם נשיא סוריה אל-שרע, פגישה ראשונה בין נשיאי שתי המדינות זה 25 שנים, צעד שסימל את תחילת חידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות. פגישה זו הייתה בנוכחות יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, ובהשתתפות מקוונת של נשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן.

פגישת טראמפ עם אל-שרע בריאד[3]

בהתאם להצהרת טראמפ, הודיע שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, ב- 23.5 על מתן פטור מהסנקציות של "חוק קיסר" האמריקאי[4] לתקופה של 180 יום כדי לאפשר השקעות בסוריה ולקדם את שיקומה.[5] במקביל, משרד האוצר האמריקאי פרסם היתר למתן הקלות בסנקציות ולקיום  עסקאות עם סוריה, לרבות עם אנשים וגופים סורים שנאסר לעשות זאת עמם עד כה, ביניהם הנשיא הסורי אל-שרע, בשל עברו כראש ארגון היאת תחריר אל-שאם (HTS) שהיה בעבר זרוע של אל-קאעדה בסוריה.[6] ב-8.7.25 הסירה ארה"ב את סיווגו של HTS כארגון טרור.[7]

ארה"ב בתהליך זה של מתן הכשר לשלטון אל-שרע בסוריה, לא נרתעה גם מההצהרה החוקתית הסורית – מסמך שישמש כחוקה של סוריה לשלב מעבר השלטון שיימשך לכל הפחות חמש שנים – שאישר אל-שרע ב-13.3.25.[8] סעיפי החוקה ריכזו בידי הנשיא סמכויות רבות ושליטה על שלוש הרשויות במדינה, ובכלל זאת מינוי חברי הפרלמנט, חברי הממשלה, שופטי בית המשפט החוקתי העליון וחברי המועצה הסורית לביטחון לאומי. כמו כן בהצהרה החוקתית נעדרים מנגנונים של פיקוח ותביעת דין וחשבון מהנשיא. לפיכך היא נתפסה כצעד לחיזוק שלטון דיקטטורי של אל-שרע בסוריה. קבוצות מיעוט בסוריה, ובפרט הכורדים והדרוזים, טענו כי ההצהרה החוקתית אינה משקפת את הרבגוניות בסוריה ומגבילה את קבלת ההחלטה במדינה בידי קבוצה אחת, קרי הסונים.[9]