כללי

מאמרים בעיתונות הרש"פ בעקבות הפסקת האש בין ישראל לאיראן: מתי חמאס תבין שהשמדת ישראל היא רעיון מופרך ותפעל להפסקת המלחמה בעזה?

 

בעקבות הפסקת האש בין ישראל לאיראן עליה הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (24.6.25), התפרסמו בעיתונות המזוהה עם הרשות הפלסטינית בגדה המערבית מאמרים שקראו לתנועת חמאס להפיק לקחים ממלחמת איראן-ישראל ולהבין שאיראן – בה חמאס ראתה בת ברית וראש "ציר ההתנגדות" – התגלתה כ"נמר של נייר" בפני ישראל, דאגה אך ורק לאינטרסים של עצמה, והוכיחה כי לא ניתן לסמוך עליה שתסייע לפלסטינים.

 

במאמרים נטען כי סיום המלחמה בהסכם הפסקת אש בחסות ארה"ב – ללא מימוש החזון האיראני על השמדת ישראל; ללא השתתפות גורמי ציר ההתנגדות האיראני כגון חזבאללה, החות'ים, והמיליציות העיראקיות; וללא דרישה איראנית להפסקת אש ברצועת עזה – מוכיח כי חמאס אינה יכולה להסתמך עוד על איראן במלחמה ברצועת עזה, וכי "הציר האיראני הגיע לקיצו, וסיסמאותיו התפוגגו תחת מהלומות ישראל וארה"ב".

 

להלן תרגום קטעים ממאמרים אלה:

 

יומון הרש"פ: על חמאס להודות בכך שאיראן דאגה רק לעצמה ואין עוד ציר התנגדות ו"חזיתות סיוע"

מאמר מערכת מה-25.6.25 ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, קרא לחמאס להפיק לקחים מהאופן שבו הסתיימה מלחמת איראן-ישראל, ולהבין כי השיח האיראני על "אחדות הזירות" של ציר ההתנגדות איבד מתוקפו, ואל לחמאס לסמוך על סיוע איראני במלחמה ברצועת עזה. במאמר נכתב:

 

"... 12 יום הספיקו לטהראן כדי להבין שטילים לא מכריעים מלחמות, ושארה"ב לא מסכימה ולא תסכים לתבוסה של ישראל. 12 יום הבהירו את אופי העימות ואת גבולותיו... טהראן, בירת 'ציר ההתנגדות', חתמה על הסכם הקובע הפסקת אש כוללת ומלאה... איננו סבורים כי טהראן תמשיך להיות ציר... ברור שהיא לא זכרה דבר משיח 'חזיתות הסיוע' ו'אחדות הזירות' כשחתמה על הסכם הפסקת אש עם ישראל. היא לא הזכירה [בו] את המלחמה הישראלית נגד רצועת עזה, לא במילה ואף לא ברמז. [זאת, על אף] שישראל היא זו שהציתה את המלחמה הזו באמתלה של [תגובה על מבצע] 'מבול [אל-אקצא]', שחמאס פתחה בו על פי החלטה איראנית.

 

זוהי האמת: אין 'ציר להתנגדות' ולא 'חזית סיוע', שכן מדינה [פועלת על בסיס] מדיניות פרגמטית, [שיקולי] אינטרסים, יחסים [דיפלומטיים] ומאזן כוחות, ולא [באמצעות] שיח פופוליסטי, רברבנות מהפכנית כביכול, או טענות שווא ומפגנים של האחים המוסלמים. [על] חמאס להכיר במציאות זו, ולהתמודד עמה ללא התכחשות לאמת..."[1]

שר פלסטיני לשעבר: הציר האיראני - "נמר של נייר"; ניתן להביס את ישראל בזירה המדינית, לא הצבאית

אשרף אל-עג'רמי, השר לשעבר לענייני אסירים ברש"פ, קרא לתנועת חמאס בטורו מה-25.6.25 ביומון הפלסטיני אל-איאם, להפיק לקחים ממלחמת איראן-ישראל, ולהבין שהשמדת ישראל בסיוע איראן וציר ההתנגדות היא תוכנית מופרכת. הוא כתב: "... איראן היא המפסידה הגדולה מהמלחמה הזו, שכן אין [בכלל] השוואה בין מידת ההרס והאבדות בישראל לבין [אלו] שבאיראן... איראן ובעלי בריתה באזור שגו באשליות, והניפו סיסמאות גדולות – כגון [הצהרה על] יכולת להשמיד, לשרוף או לחסל את ישראל – שלא זו בלבד שלא היה בכוחם ליישמן אלא ש[לא עלה בידם] אפילו לגרום לה לשלם מחיר כבד מאוד. 'ציר ההתנגדות' נחשף כנמר של נייר... נפלנו תחת השפעת הציר האיראני הכושל באמצעות ניצול ארגונים [פלסטיניים] – כגון תנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי – ככלים בתוכנית חסרת כל קשר לאינטרסים שלנו... הזירה הפלסטינית התפלגה לשני זרמים: [זרם] אחד לאומי, הקשור ליחסים עם המדינות הערביות המרכזיות, ו[זרם] אחר הקשור לאיראן ו[נמצא] במחלוקת עם המשטרים הערביים. שילמנו מחיר כבד מנשוא בעקבות יישום המפעל האיראני [בזירה הפלסטינית] והריצה אחרי סיסמאות ריקות וכושלות בשם 'ההתנגדות' והאידיאולוגיה שלה...

 

עכשיו, הציר האיראני הגיע לקיצו, וסיסמאותיו התפוגגו תחת מהלומות ישראל וארה"ב... נותרה המלחמה בעזה ונותרנו לבדנו... [במצב זה] נחוצה תפיסה רציונלית כדי להתמודד עם המציאות הזו ולשנותה, באמצעות לימוד מעמיק של מאזן הכוחות, והבנה כיצד ניתן לתקנו בחוכמה, מבלי ליפול לחישובים שגויים והרסניים, כפי שקרה לנו ב[כמה אירועים] מהלך העשורים האחרונים, שהאחרון שבהם היה מתקפת ה-7 באוקטובר.[2]

 

המחשבה על [הנחלת] תבוסה צבאית לישראל או השמדתה, היא סוג של פנטזיה נטולת קשר למציאות. מאידך, ניתן להביס את ישראל במישור המדיני... מאבק עממי בלתי אלים הוא מקובל וזוכה לתמיכה בין-לאומית, בעוד שמאבק אלים אינו מקובל, ומסב נזקים גדולים בהרבה מכל הישג אפשרי [שלו]. האם התנועות הפלסטיניות [הפרו-איראניות, כגון חמאס] ילמדו לקח ממה שקרה באזור, ויבחנו מחדש את שיקוליהן?"[3]

 

שר פלסטיני לשעבר: איראן נטשה את עזה, ולמרות זאת חמאס לא למדה לקח

שר התרבות לשעבר ברש"פ, עאטף אבו סיף, טען במאמרו מה-29.6.25 ביומון אל-איאם, כי במלחמה מול ישראל איראן הוכיחה שהיא דואגת אך ורק לאינטרסים של עצמה ולא לאלו של חמאס ותושבי עזה. הוא הביע צער על כך שחמאס, בשונה מאיראן, אינה מבינה כיצד להגן על האינטרסים הלאומיים שלה, ומתי עליה להפסיק מלחמות שאינן משרתות אותה. כך כתב: "האם חמאס למדה משהו ממלחמתה האחרונה של איראן עם ישראל? לבטח לא אמצא קורא אחד שישיב 'כן, היא למדה'. להיפך, ניכר כי חמאס, שלא הגיבה על הפסקת האש בין האויבת שלה [ישראל] לבין ידידתה [איראן], רחוקה מאוד מלהפיק את הלקחים האמיתיים של משמעות המלחמה והלחימה, ושל המשמעות העמוקה של המונח 'אינטרסים לאומיים'...

 

לחימה לשם לחימה, גם אם אנו מאבדים בכל יום מאה מבני עמנו... פירושה היצמדות לסיסמאות על חשבון האינטרס [הלאומי] והחרבת המולדת למען המפלגה או התנועה. למרבה הצער, כך בדיוק פועלת חמאס: לא אכפת לה מכלום, [ואף] לא נורא [בעיניה] אם עזה תחדל להתקיים...

 

איש לא יודע מה המטרה של חמאס, משום שכל התוצאות בשטח מאז ה-8 באוקטובר [2023] מלמדות כי מטרתו היחידה של הצד הפלסטיני היא [ביצוע] מה שקרה יום קודם לכן, קרי: ב-7 באוקטובר, אבל מה הלאה? ברור שאיש אינו יודע...

 

כולם ציפו שאיראן תסרב לעצור [את הלחימה] אלא כאשר תושג הפסקת אש כוללת באזור שתכלול את עזה... אך אפילו את הרעיון הזה – שייתכן שאיראן סבורה כי הוא טיפשי – היא לא ראתה לנכון להציג בדיונים. הציבור בעזה חש את המרירות בהיזכרו בכל זה. כולם שכחו את עזה והיא נותרה בודדה, בת ערובה נוספת בידי חמאס, שלא תעזוב אותה אלא אם תקבל ערבויות כי תמשיך לשלוט בה..."[4]