כללי

אמנה של מאות אנשי דת מוסלמים מעניקה גיבוי הלכתי למתקפת ה-7 באוקטובר של חמאס: מתקפת ה-7 באוקטובר היא מלחמת ג'יהאד נגד הכופרים; לישראל אין זכות קיום; ההסכמים עמה חסרי תוקף הלכתי; הדרישה לפרק את חמאס מנשקה –בגידה באללה

מאת י. יהושע ונ. מוזס*

 

על רקע המגעים הדיפלומטים להסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס וקריאות הביקורת בעולם על התנהלותה של חמאס, התכנסו ב-27.6.2025 בתורכיה מאות אנשי דת מרחבי העולם המוסלמי ופרסמו את "אמנת חכמי הדת של האומה בנוגע למבול אל-אקצא והשלכותיו". אמנה זו נועדה להעניק הכשר וגיבוי הלכתי להתנהלות חמאס, לבסס לגיטימיות הלכתית למתקפת ה-7 באוקטובר 2023 שביצעה חמאס ("מבול אל-אקצא") בה נרצחו כ-1,200 ישראלים ו-251 נחטפו לעזה ולהמשך הלחימה נגד ישראל שבאה בעקבותיה ולהדוף את הקריאות לפירוק חמאס מנשקה.

 

האמנה עליה, חתמו עד כה 39 ארגונים ואגודות של אנשי דת ו-350 אנשי דת מרחבי העולם המוסלמי קובעת, בדומה לאידיאולוגיה של תנועת חמאס[1], כי הסכסוך עם ישראל הינו סכסוך דתי בין מוסלמים וכופרים וכי "ההתנגדות" שחמאס מבצעת נגד ישראל היא "ג'יהאד למען אללה".

על פי האמנה, "פלסטין" – "מהים ועד הנהר" ו"מראש הנקרה [בצפון] ועד אילת [בדרום]" הינה אדמה אסלאמית ומי שמוותר על כל שעל ממנה הוא "בוגד". קיומה של "היישות הציונית" קרי, ישראל הוא חסר תוקף מבחינה הלכתית כמו גם כל החלטות האו"ם בנוגע אליה והסכמי השלום עמה הנחשבים לבגידה באסלאם. על פי האמנה, ליהודים אין שום זכות על פלסטין או על חלק ממנה ושלטונם בשטח פלסטין נחשב כיבוש של אויב כופר שהג'יהאד נגדו הינו חובה הלכתית.

 

בניסיון להדוף את הביקורת החריפה הנשמעת כנגד חמאס בשל מתקפת ה-7 באוקטובר והמחיר הכבד של המלחמה בעזה שפרצה בעקבותיה, קבעה האמנה כי "מערכת מבול אל-אקצא היא חוליה בשרשרת רצופה של חוליות של ג'יהאד הגנתי נגד הציונים הכובשים ונגד האנגלים והאמריקאים" וכי המחיר ששילמו תושבי עזה במלחמה הוא רק "הוכחה לצדקת האמונה ולהקרבה העצומה [של תושבי עזה]". האמנה הדגישה כי לוחמי הג'יהאד הם מ"מיטב המאמינים" ולפיכך אסור מבחינה הלכתית להטיל כל ספק בג'יהאד שלהם או למתוח עליהם ביקורת בזמן מלחמה.

 

יתרה מכך, האמנה דחתה את הדרישה לפירוק חמאס מנשקה במסגרת הסדר ברצועת עזה וקבעה כי "השגת כוח על כל צורותיו" היא "חובה הלכתית" וכי כל דרישה להפקיעו הינה "בגידה באללה, בנביאו ובמאמינים" ו"הגשמת מטרות אויבי הדת". בנוסף קראה האמנה לאומה המוסלמית – ובכללם אנשי דת, שליטים, בעלי ממון, אנשי תקשורת ואקדמאים - לסייע ללוחמי הג'יהאד בעזה בכל דרך – לחימה, חימוש בנשק, תרומות כספיות, תמיכה הסברתית ותקשורתית וכן הדגישה את הצורך בחינוך הדור הצעיר לג'יהאד למען אללה.

 

יודגש כי בחינת רשימת חכמי הדת המוסלמים החתומים על האמנה, מגלה כי רבים מהם חברים בכירים ב"איחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים" שמקום מושבו בדוחה ואשר זוכה לתמיכת הממסד הקטרי והתורכי ומשמש עבורם זרוע להפצת אידיאולוגיה אסלאמיסטית קיצונית אנטי מערבית המסיתה בקביעות לג'יהאד, לטרור ולאנטישמיות[2]. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, מעניק האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים גיבוי מוחלט לתנועת חמאס ופעולות הטרור שלה[3]. במרץ 2025 אף עורר האיחוד ויכוח הלכתי בעולם המוסלמי כאשר פרסם פתוא (פסק הלכה), שקראה לכל המוסלמים ולמדינות האסלאמיות לצאת לג'יהאד נגד ישראל, בהציגו זאת כחובה המוטלת על כל מוסלמי. דאר אל-אפתאא', מוסד פסיקת ההלכה במצרים, הגדיר פסק הלכה זה של האיחוד כ"קריאה חסרת אחריות הסותרת את השריעה."[4]

 

ברוח מגמה זו, פרסם אתר האינטרנט של האיחוד דיווח אוהד ומאמץ של האמנה והסביר כי זהו "מסמך הלכתי כולל... המציג תפיסה הלכתית מבוססת בתגובה לתעמולת העיוות והטלת הספקות [באמת]... האמנה מבטאת התקוממות חדשה של חכמי הדת של האומה, באמצעותה הם מרימים את קול האמת, מובילים את המודעות, מעירים את המצפון ומחדשים את הברית עם בעיות האומה, בראשן הבעיה הפלסטינית... ומציגים מצפן [מוסרי] לאומה..."[5]

 

חלק משתתפי הכנס החתומים על האמנה[6]

 

דוח זה יציג את תוכן "אמנת חכמי הדת של האומה בנוגע למבול אל-אקצא והשלכותיו":

 

מטרת האמנה: מתן הכשר הלכתי לעמדות חמאס לאור הביקורת עליה בעולם הערבי והמוסלמי

הצורך לכתוב אמנה התומכת בחמאס ומעניקה הכשר לפעילותה הצבאית, משקף רצון של יוזמיה להגן על תנועת חמאס בעת שמעמדה מתערער בעיני העולם הערבי והאסלאמי, נוכח המחיר הכבד שמשלמים תושבי רצועת עזה על מתקפת הטרור שביצעה והתעקשותה להמשיך במלחמה מול ישראל. עבד אל-חי יוסף, יושב ראש וועדת האמנה וחבר באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים[7] אף הגדיר זאת כ"צורך דוחק" כדי "לדחות את הספקות שמעלים השקרנים והקמפיינים הפוגעים בלוחמי הג'יהאד הגיבורים."[8]

 

בחודשים האחרונים גברו הקולות בעולם הערבי  והאסלאמי, בעיקר מצד ליברלים, אך גם מצד אנשי דת, חלקם נמנים עם הזרם הסלפי, וכן מקרב תושבים ברצועת עזה עצמה, שמתחו ביקורת על החלטת חמאס לפתוח במתקפה ואף טענו כי אינה לגיטימית ואינה מוצדקת נוכח הנזק הכבד בנפש וברכוש שנגרם ברצועה. היו גם מי שקראו לחמאס לוותר על השלטון ולזנוח את נשקו כדי להציל מה שעוד ניתן מעזה[9]. זאת בנוסף לויכוח שהוזכר לעיל בין דאר אל-אפתאא' המצרי, מוסד פסיקת ההלכה במצרים, לבין האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים שקרא למוסלמים לצאת לג'יהאד נגד ישראל.

 

ההקדמה לאמנה כללה הכרה מפורשת בכך שאין קונצנזוס בעולם הערבי והאסלאמי לגבי הלגיטימיות של מתקפת חמאס והבהירה כי מטרת כתיבת האמנה היא "לאחד את השיח ההלכתי בנושא פלסטין ובמיוחד לגבי מבול אל-אקצא, השלכותיו ותוצאותיו. זאת כדי לקבע את התפיסה ההלכתית לגביו באופן שיחזק את לבבות הנאמנים וידחה את השמועות שמפיצים [גורמים] מגמתיים ויציב את שליטי המוסלמים, אנשי הדת שלהם והאומה כולה מול האחריות ההלכתית לסייע ללוחמי הג'יהאד, להציל את תושבי פלסטין ולשחרר את המקומות הקדושים למוסלמים."

 

כדי לתת משנה תוקף לאמנה נכתב כי היא "מבוססת על מאמץ הלכתי משותףת פגישות ודיונים עם מוסדות חכמי הדת וכמה מאנשי הדת הבכירים והסתייעות בהערותיהם. בהכנת האמנה, בחינתה וניסוחה הסופי השתתפו אנשי דת מכמה ארצות ומומחים בעלי יכולות וחתמו עליה גופי דת, התאחדויות ואגודות הלכתיות בתקווה שהאומה תתייצב מאחוריה ושכל מוסלמי ימלא את חובתו לסייע [לתושבי עזה], על פי יכולתו..."

 

"התנגדות היא כל ג'יהאד נגד ישראל"; "הנרטיב הציוני בדבר הזכות היהודית על אדמת פלסטין - שקרי"

ההקדמה לאמנה כללה הגדרות של כמה מונחי יסוד המופיעים באמנה, המבהירות כי מערכת מבול אל-אקצא מתייחסת לא רק למתקפת הטרור של חמאס, אלא לכל חודשי הלחימה שבאו בעקבותיה וכי מטרת המאבק בישראל אינה רק הוצאת הכוחות הישראלים מרצועת עזה אלא עקירה של ישראל כולה מהאזור, קרי חיסולה. כך נכתב:

 

"התנגדות: כל ג'יהאד ומאמץ הנעשים כדי לדחוק את התוקפנות מאדמת פלסטין.

המבול: מערכת ה-7.10.2023 והעימותים שהתקיימו אחריה בין לוחמי הג'יהאד לבין הכובשים.

ג'יהאד הגנתי (ג'יהאד אל-דפע)[10]: השקעת מאמצים באמצעות [מסירת] נפש, [באמצעות] רכוש והלשון ובכל האמצעים כדי להדוף את האויב הכובש ואת תוקפנותו הנוכחית וזו הצפויה [בעתיד]....

פלסטין: אחד השטחים ההיסטוריים והגיאוגרפים החשובים בארץ אל-שאם המבורכת [סוריה הגדולה]... נמצאת בחלק הדרומי-מזרחי של [אגן] הים התיכון, בירתה העיר אל-קודס כולה, ושטחה 27027 קמ"ר...[11] 

האדמות הכבושות: כל פלסטין והשטחים סביבה שכבשו הציונים מסוריה, לבנון, ירדן ומצרים...

הישות הציונית: ישות גזענית, חלופית [לפלסטין], מתפשטת, עוינת את האנושות, גוזלת את פלסטין וסביבותיה...

הציונות: ארגון התפשטות פוליטי אידיאולוגי חשאי שמטרתו להקים ישות ליהודים בפלסטין וסביב לה כדי לחזק את השפעתה האזורית והבינלאומית [של הציונות]. [ציוני הוא] שמאמין ברעיון שלה ופועל בשירותה, גם בקרב מי שאינם יהודים.

הנרטיב הציוני: הנרטיב התקשורתי הציוני הכוזב המבוסס על הטענה בדבר הזכות ההיסטורית והפוליטית להקים בית לאומי לקהילות יהודיות באדמת פלסטין..."

 

כרזת האמנה[12]

 

פלסטין אסלאמית "מהים ועד הנהר"; ישראל בלתי לגיטימית, הג'יהאד נגדה הוא חובה

בפרק הראשון באמנה שכותרתו "העמדה ההלכתית בנוגע לכיבוש פלסטין והישות הציונית" נקבע כי כל השטח עליו קיימת ישראל היא אדמת אסלאם ולכן היא יישות כופרת שעל המוסלמים להילחם בה מלחמת ג'יהאד עד לסילוקה. האמנה קובעת כי החלטות האו"ם והארגונים הבינלאומיים המכירות בישראל משוללות כל תוקף וכן היא אינה מכירה בהסכמי השלום או הנורמליזציה שחתמו כמה ממדינות ערב עם ישראל מכיוון שמשמעותם היא הכרה בקיומה של ישראל. זאת ועוד, האמנה הגדירה כ"בוגד" כל מי שמוכן לוותר על חלק מאדמה זו במסגרת הסכמים כאלה ואחרים.

 

באמנה נכתב: "פלסטין היא אסלאמית מהים ועד הנהר, מראש הנקרה [בצפון] ועד אילת [בדרום] כולל ירושלים וסביבותיה, מאז המסע הלילי של הנביא מוחמד אליה ועלייתו ממנה השמיימה ועד שאללה יירש את האדמה ומי שעליה.

האסלאם הוא הזהות של ירושלים ופלסטין, ירושלים היא חלק מהזהות של המוסלמים והיא בלב אדמת האסלאם. ולכן כשכופר משתלט על חלק ממנה וכובש אותה [פלסטין], הקוראן, הסונה והאיג'מאע [קונצנזוס של חכמי הדת המוסלמים] מחייבים לנהל נגדו ג'יהאד.

לאיש, יהא אשר יהא, אין הזכות לוותר על חלק מאדמת פלסטין או להפקיר ס"מ ממנה. כל מי שעושה זאת הוא בוגד, וזה קונצנזוס של חברי הדת המוסלמים.

הג'יהאד הוא חובה על תושבי פלסטין בפרט ועל המוסלמים ככלל ובראשם אנשי הדת והשליטים. זאת כדי לשחרר את אדמתם, את [יעד] מסע הלילה של נביאם [קרי, ירושלים] ושחרור אסיריהם..."

 

האמנה קובעת כי זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים  לשטחי מדינת ישראל היא קבועה ולא ניתן לבטלה: "חזרת תושבי פלסטין לאדמתם ולאדמת אבותיהם ואבות אבותיהם שהוצאו ממנה, היא זכות וחובה שאינה ניתנת לביטול מתוקף התיישנות ולא ניתן לוותר עליה או לקבל פיצוי עליה בשום מקרה..."

 

עוד נכתב באמנה כי "הישות הציונית [קרי ישראל] חסרת תוקף מבחינה הלכתית ומשוללת כל יסוד מבחינה משפטית. ההתנגדות לה היא חובה המעוגנת בהלכות האלוהיות, בחוקים ובכללים הבינלאומיים. לכנופיות של היהודים העושקים אין שום זכות על פלסטין או על חלק ממנה."

 

האמנה גם קבעה כי הסכמי הנורמליזציה שחתמו איתה כמה מדינות ערב "אינם מבטלים את החובה לנהל נגדה ג'יהאד ולהתנגד לה. [הסכמים אלה] הם חוזה חסר תוקף ואין לו כל השפעה הלכתית, הוא אינו מחייב בשום דרך את האומה ולא את תושבי מדינות אלה..."

 

"מבול אל-אקצא" - חובה שבוצעה בשם האסלאם; אסור למתוח ביקורת על מבצעיה

בפרק השני של האמנה שכותרתו "עקרונות השיח ההלכתי לגבי מבול אל-אקצא", דנה האמנה בלגיטימיות של מתקפת הטרור בה פתח חמאס נגד ישראל ב-7.10.2023 ובהשלכותיה, ומבקשת לשלול את הביקורת שהוטחה בארגון בתוך העולם האסלאמי בעקבות המתקפה.

 

האמנה קבעה את העקרונות לגיבוש פסקי הלכה בנושא זה: עליהם להיות מבוססים על מקורות הסמכות האסלאמיים, קרי הקוראן, הסונה של הנביא והקונצנזוס של חכמי הדת. כמו כן הם אינם צריכים לשקף מאווים של שליטים; בחינת מאזן ההפסד מול תועלת, לצורך גיבוש פסק ההלכה, צריכה להתבסס על עקרונות הלכתיים ו"שיקולים ריאליים". כמו כן פוסק ההלכה צריך להיות מודע למציאות מדוייקת ולהכיר את "המזימות המכוונות נגד האומה [המוסלמית]". 

 

האמנה הדגישה כי "לוחמי הג'יהאד למען אללה – ובראשם לוחמי הג'יהאד בירושלים וסביבותיה – הם ממיטב המאמינים, שביצעו חובה זה בשם האומה [המוסלמית]. [לפיכך], יש להיות נאמנים להם, לסייע להם, לשבחם, לפרסם את מעלותיהם והישגיהם ולהדוף את החשדות שמעלים אנשים בורים או מגמתיים. העלאת ספקות בנוגע לג'יהאד של לוחמי הג'יהאד והפצתם בתקשורת ובקרב האנשים היא מעשה של בעלי מום, הנוטשים [בעת צרה] והנמנעים ממילוי חובותיהם."

 

האמנה מדגישה: "אסור לאיש דת או מטיף למנוע מאנשים לסייע ללוחמי הג'יהאד, או לפגוע בהם, או להצביע בפומבי ובזמן מלחמה על טעויות שעשו בתחום פסיקת ההלכה. הדרך [הנכונה] היא לייעץ בצורה חברית בנסיבות המתאימות."

 

מתקפת ה-7 באוקטובר - ג'יהאד הגנתי שלא דורש אישור השליט; אללה יגמול לקורבנות המלחמה 

בפרק השלישי שכותרתו "מבול אל-אקצא במאזני ההלכה" מתייחסת האמנה לטענות שהועלו כי במבחן התוצאה, מערכת מבול אל-אקצא לא היתה מוצדקת לאור המחיר הכבד שמשלמים תושבי רצועת עזה. האמנה קובעת כי המערכה היא חלק מג'יהאד הגנתי, וככזה אינה מחייבת אישור של שליט או שיהיה מאזן כוחות שוויוני מול האויב. לפי האמנה קורבנות המלחמה יזכו לגמול מאללה וכי מחיר המלחמה הכבד לא צריך להוביל לחרטה על המערכה אלא דווקא להעיד על צדקת האמונה. 

 

באמנה נכתב: "מערכת מבול אל-אקצא היא חוליה בשרשרת רצופה של חוליות של ג'יהאד הגנתי נגד הציונים הכובשים ונגד האנגלים, האמריקאים וזולתם שאפשרו להם [להתבסס שם] למעלה ממאה שנה... זהו ג'יהאד הגנתי שאינו מחייב אישור של שליט, אב או בעל או שיהיה שוויון בכוח האדם ובציוד מול האויב. זוהי פעולה קולקטיבית מאורגנת בהתאם להחלטות הנהגת לוחמי הג'יהאד והתנאי [לקיומה] הוא שיש להתכונן לו כמה שניתן...

 

המחיר הכבד ששילמו תושבי עזה במערכת מבול אל-אקצא אינו גורם לחרטה או להתמוטטות נפשית, אלא הוא הוכחה לצדקת האמונה ולהקרבה העצומה [שלהם]. הם הקריבו את חייהם ורכושם למען אללה ומימשו את שבועת האמונים הכנה שלהם לאלוהים יתעלה. [הם זוכים ל]גמולם אצל אללה יתעלה, שמכבד את מי שנותן את כל כולו ומעניק בנדיבות למי שמעניק מעצמו..."

 

האמנה קראה לכל המוסלמים – שליטים ונתינים לסייע ללוחמי הג'יהאד בעזה "בחייהם, בכספם, בהתמחותם ובלשונם ולא להתנות סיוע זה בהתייעצות איתם..." בנוסף, מטילה האמנה על השליטים המוסלמים את האחריות לאי סיוע ללוחמי הג'יהאד ולאוכלוסייה ברצועה מאחר שבידי השליטים "אמצעי לחימה רבים הממלאים את מחסניהם, אשר נקנו בכסף רב של המוסלמים. הם אחראים בפני אללה על כל טיפת דם ועל כל רכוש ובית שנהרס..."

ההתחמשות - חובה הלכתית; הדרישה לפרק את חמאס מנשקה –בגידה באללה

בפרק הרביעי שכותרתו "גירוש, פירוק נשק ההתנגדות והרעבה" יוצאת האמנה נגד הקריאות לפרק את חמאס מנשקו ונגד הצעות לתושבי עזה להתפנות מהרצועה. האמנה קובעת כי זו "חובה הלכתית" ל"השיג כוח על צורותיו השונות ולהכינו, כדי למנוע תוקפנות של הכופרים על ארצות המוסלמים, להגן על המקומות הקדושים, על אדמתם, חייהם ורכושם ולמנוע את גירושם."

 

עוד קבעה האמנה כי "ההלכה אוסרת על כל מוסלמי –  שליט או נתין – לדרוש מההתנגדות למסור את נשקה ... [ההפך הוא הנכון, ההלכה קובעת ש] יש לחמש את ההתנגדות ולספק לה את כל מרכיבי הכוח." זאת ועוד, האמנה קובעת כי כל דרישה כזו היא "בגידה באללה, בנביאו ובמאמינים וקנוניה נגד בעיית פלסטין, זניחת המקומות הקדושים למוסלמים והגשמת מטרות אויבי הדת." האמנה קובעת כי "אסור לכוחות ההתנגדות להיענות לקריאות למסור את הנשק מאחר שזה יוביל לשחיתות גדולה ויאפשר לאויב להשיג את מבוקשו ללא מחיר וכן [המשמעות היא שהם] משליכים את עצמם  במו ידיהם לאבדון..."  

על האומה האסלאמית לתמוך בג'יהאד הפלסטיני ולחנך את כלל בניה לג'יהאד

לאחר שביססה את ההכשר ההלכתי של מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, פונה האמנה בפרק החמישי להגדיר מהם החובות של המוסלמים כלפי מבצעיה, לפי קטגוריות שונות: אנשי הדת, השליטים, בעלי הממון, אקדמאים ומשפטנים, אנשי תקשורת והאומה כולה.

 

אנשי הדת: עליהם "לעודד את האנשים לג'יהאד ולהתכוננות לו, להבהיר כיצד מגדירה ההלכה את המערכה מול הציונים ובעלי בריתם ולהסביר לאנשים את הלכות הג'יהאד והסיוע לו..." האמנה קוראת לאנשי הדת לגנות את אנשי הדת האחרים "דוברי השקר ואת אנשי הדת הנאמנים שסטו או לא הבינו חלק מהמרכיבים של מערכת מבול אל-אקצא" וכן "לגייס את האומה על כל מרכיביה ומשאביה כדי לתמוך בלוחמי הג'יהאד ולסייע בכל דרך לעניין הפלסטיני..." 

 

השליטים: עליהם לתמוך ב"לוחמי הג'יהאד הפלסטינים" בכל דרך – ישירות באמצעות "כוח האדם, הנשק והכסף שעומד לרשותם" ובעקיפין דרך הארגונים הבינלאומיים. עליהם לנתק את היחסים והמגעים עם "האויב הציוני הפושע", מאחר שליחסים אלה  "אין תוקף הלכתי", ולא - הם יענשו על ידי אללה.

השליטים נקראים לאפשר לנתיניהם "לתמוך באחיהם לוחמי הג'יהאד ובסביבתם" ואף "לאפשר את הכשרת הדור [הצעיר] לג'יהאד ולגייס את הצעירים לג'יהאד למען אללה ולשחרור המקומות הקדושים לאסלאם." כמו כן הם נקראים "להימנע מכבילת ידיהם של אנשי הדת והמטיפים הנאמנים מלבצע את חובתם לחנך את האנשים לג'יהאד..."

 

בעלי הממון: עליהם לתרום את כספם ללוחמי הג'יהאד, לציידם בכל האמל"ח לו הם זקוקים, תוך הדגשה כי זה לא בא על חשבון מתן הזכאת.[13]  

 

אנשי התקשורת: עליהם להקדיש את עבודתם והשפעתם בתקשורת וברשתות החברתיות כדי לתמוך בלוחמי הג'יהאד בעזה ובפלסטין, לשבח ולרומם את פועלם כדי לגייס את תמיכת האומה האסלאמית בהם. כמו כן עליהם להיאבק ב"נרטיב הציוני השקרי לגבי מערכת מבול אל-אקצא."

 

האקדמאים ואנשי המשפט: הם נדרשים להחרים את כל הפעילות האקדמאית, התרבותית, המדעית והתקשורתית ש"כוללת גם תמיכה בנורמליזציה עם הישות הציונית, או קוראת לה, או שהציונים משתתפים בה"; לתמוך בתנועות הסטודנטים באוניברסיטאות התומכות בענין הפלסטיני ובמערכת מבול אל-אקצא; לערוך מחקרים על מערכת מבול אל-אקצא על כל היבטיה, השלכותיה והשפעותיה האזוריות והבינלאומיות "באופן שמשרת את תוכנית שחרור פלסטין מטומאת הכובשים"; להגיש תביעות משפטיות נגד  חברות ומוסדות ש"משתפים פעולה עם הישות הציונית, או תומכים בה"; להסביר את חוסר התקפות המשפטית של הסכמי הנורמליזציה עם "הישות הציונית" ולהגיש לבתי המשפט תביעות נגד הסכמים אלה; לקחת חלק בפעילות המשפטית מול בתי הדין הבינלאומיים כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ובית הדין הבינלאומי לצדק.

 

האומה: עליה "לחנך את ילדיה על ערכי הג'יהאד וההקרבה וללמדם את ההיסטוריה של הבעיה הפלסטינית וסיפורי הג'יהאד ולוחמיו..."[14]  

* י. יהושע - מנהלת ממרי ישראל; נ. מוזס - חוקרת במכון ממרי