כללי

עיתונאי פלסטיני: השימוש השיטתי שעושה חמאס בבתי חולים למטרות צבאיות הוא פשע מלחמה והפרה של החוק הבינ"ל

 

העיתונאי הפלסטיני עבד אל-בארי פיאד פרסם בטוריו באתר הסעודי אילאף (15.6.25) וביומון האמירתי אל-ערב (23.6.25), מאמר בו תקף בחריפות את הניצול השיטתי שעושה תנועת חמאס בבתי חולים ובמתקנים אזרחיים נוספים ברצועת עזה למטרות צבאיות, תוך הפיכת האזרחים העזתיים למגן אנושי. לדבריו, הסתתרות של בכירי התנועה במנהרות שחפרו מתחת לבתי חולים היא שיטת פעולה מוכרת של חמאס החושפת את חייהם של חפים מפשע, חולים וצוותים רפואיים לסכנה ישירה, ולפיכך מהווה פשע מלחמה והפרה בוטה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי, המחייב את הצדדים הלוחמים להבחין בין מטרות צבאיות למתקנים אזרחיים. "איש אינו מכחיש את זכותם של עמים להתנגד לכיבוש", טען פיאד, "אך זכות זו אינה מקנה לשום פלג סמכות להפוך את האזרחים לדלק של המלחמה".

 

יצוין כי פיאד מפרסם בקביעות מאמרים הכוללים ביקורת נוקבת על חמאס שמעדיפה את האינטרסים שלה ואת שימור שלטונה ברצועת עזה על חשבון צרכיו של העם הפלסטיני.[1]

 

חמושים של חמאס ברצועת עזה[2]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"ברחבי העיר עזה הנאנקת תחת עול הסכסוך, מתגלות עובדות מרות המטילות צל כבד על מושג האנושיות, ומגדירות מחדש את עקרונות המלחמה המודרנית. זאת, משום שבעיצומה של המלחמה המופרכת שפוקדת את האזור, נחשפים פרטים המעידים על שימוש שיטתי במתקנים אזרחיים רגישים למטרות צבאיות, דבר שמטיל צל אפל על עתיד הסכסוך ועל השלכותיו ההומניטריות.

 

מידע מודיעיני שפורסם לאחרונה הוכיח כי מנהיגים בכירים בחמאס, ובראשם מוחמד סינוואר ומוחמד שבאנה[3] שהו תקופה ארוכה במנהרה שנחפרה מתחת לבית החולים האירופי בדרום רצועת עזה. עצם נוכחותם של מנהיגים אלה במקום כזה אינה מקרית, זוהי אינדיקציה ברורה  לאסטרטגיה מכוונת של הפיכת מתקן אזרחי מובהק - בית החולים - לחיפוי על פעילות צבאית [של חמאס]. בית החולים, אותו מקלט בטוח לחולים ופצועים, שאמור להיות חסין בפני פגעי המלחמה, הופך כאן לנקודת משען צבאית, דבר שחושף את חייהם של חפים מפשע, חולים וצוותים רפואיים לסכנה ישירה.

 

הבחירה לפעול מתוך אזור אזרחי צפוף אוכלוסין אינה החלטה אקראית, אלא טקטיקה מחושבת שנועדה להשיג יעדים כפולים. מצד אחד, מיקום זה מספק כיסוי אידיאלי לתנועות ולפעילויות הצבאיות [של חמאס], תוך ניצול החסינות שמעניק החוק הבינלאומי למתקנים רפואיים; מצד שני, האזרחים [העזתים] הופכים במקרה זה למגן אנושי בעל כורחם. הדבר מסבך את משימת התגובה הצבאית של הצד השני [ישראל], מעורר את זעמה של דעת הקהל הבינלאומית ומייצר לחץ אינטנסיבי על הצדדים הלוחמים. טקטיקה זו אינה חדשה באסטרטגיה של חמאס, היא תועדה בדו"חות קודמים רבים ומהווה הפרה בוטה של העקרונות האלמנטריים ביותר של המשפט הבינלאומי ההומניטרי.

 

ההשלכות ההומניטריות של השימוש באזורים אזרחיים בפעולות מזוינות הן רבות מספור. בתי חולים, בתי ספר ובתים - כל אלה הופכים למטרות פוטנציאליות, מה שמוביל למספר עצום של קורבנות אזרחיים חפים מפשע. המשבר ההומניטרי מתעצם עם הרס תשתיות בסיסיות, עקירת האוכלוסייה והתגברות הצורך בסיוע חירום. [במצב זה] חיי האזרחים הופכים לגיהינום יומיומי, שבו הם חיים תחת הפצצות בלתי פוסקות ופחד מתמיד מהמוות הרודף אותם בכל מקום. האמון במוסדות שאמורים לספק [להם] הגנה נעלם והמרקם החברתי מתפורר, דבר שמצית את פתיל השנאה והאלימות במעגל אינסופי.

 

כאן נכנס תפקיד המשפט ההומניטרי הבינלאומי, אותה מסגרת משפטית שנועדה לרסן את המלחמה ולהקל את פגעיה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי מדגיש את עקרון ההבחנה, שמחייב את הצדדים הלוחמים זה בזה להבחין בין לוחמים לבין אזרחים, ובין מטרות צבאיות למתקנים אזרחיים. הוא מדגיש במיוחד את ההגנה על המתקנים הרפואיים והצוותים הפועלים בהם, ומגדיר כפשע שימוש בהם למטרות צבאיות. הצבת מנהיגים צבאיים במנהרות מתחת לבית חולים היא הפרה בוטה של עקרונות אלה ומהווה פשע מלחמה, על פי כל קנה מידה.

 

אין ספק שחמאס עשויה להכחיש את ההאשמות הללו, או להציג הסברים אחרים כדי להצדקת נוכחות מנהיגיה במקומות כאלה. היא עשויה לטעון כי המנהרות הללו משמשות למטרות הגנה, או שאין הן חלק מבית החולים עצמו. ייתכן שתתמקד בסבלו של העם הפלסטיני ותאשים את הצד השני [ישראל] בהרס התשתיות האזרחיות. אולם, יהיו אשר יהיו התירוצים, השימוש במתקנים אזרחיים - ובמיוחד בתי חולים - כמסווה לפעילויות צבאיות, מהווה הפרה בלתי נסלחת של החוק הבינלאומי, שגורמת לתנועה [חמאס] לאבד חלק ניכר מאהדת הקהילה הבינלאומית.

 

איש אינו מכחיש את זכותם של עמים להתנגד לכיבוש, אך זכות זו אינה מקנה לאף פלג סמכות להפוך את האזרחים לדלק של המלחמה. ניצול בתי חולים ואזורי מגורים לצורך פעולות צבאיות אינו 'תבונה טקטית', אלא הפרה בוטה של האתיקה הצבאית והמשפטית,  שהופכת את הסכסוך ממלחמה נגד הכיבוש לטרגדיה אנושית, שאת מחירה משלמות משפחות עזה הלכודות בין פטיש הכיבוש לבין סדן ההחלטות של חמאס.

 

השאלה הקשה יותר היא: מתי תעבור ההתנגדות [קרי, חמאס] מאסטרטגיית 'הישרדות על חשבון חיי אדם' להתנגדות המכבדת את חייהם של אלה שעליהם היא מתיימרת להגן?"[4]