כללי

פרשן אמירתי: האמירויות רואה בחמאס איום ממשי על היציבות באזור; תנאי לקידום השלום באזור הוא שחרור החטופים בעזה וסיום שלטון חמאס

על רקע ביקורו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, במפרץ ובכלל זה באיחוד האמירויות, התראיין שר החוץ של איחוד האמירויות, השיח' עבדאללה בן זאיד ב-15.5.25 לרשת פוקס ניוז, שבו קרא לשחרור החטופים שבידי תנועת חמאס, לביסוס רגיעה ברצועת עזה ולהקמת שלטון שאינו כולל את התנועה[1]. בעקבות הראיון, פרסם הפרשן הפוליטי האמירתי סאלם אל-כתבי, מאמר בו עמד על חשיבות מסריו של בן זאיד ושיבח את המדיניות האמירתית, המציגה לדבריו, "דיפלומטיה אנושית" המשלבת שיקולים מוסריים והומניים עם אינטרסים אסטרטגיים.

 

אל-כתבי הבהיר כי האמירויות רואה בחמאס איום ממשי על היציבות האזורית ועל תוכנית השלום וכי היא מבחינה בבירור בין תמיכה בסוגיה הפלסטינית לבין תמיכה בתנועת חמאס. לדבריו, הבחנה זו משקפת הבנה עמוקה של מורכבות התמונה הפלסטינית ומציגה מודל חדש לטיפול בסוגיה הפלסטינית, שיבטיח יציאה ממעגל הסכסוך אל עבר אופקי השלום והיציבות.

 

פעיל חמאס מסתתר מאחורי האזרח העזתי שנושא שלט עליו כתוב: "חמאס לא מייצגת אותנו"[2]

 

להלן קטעים מתורגמים ממאמרו:

 

"האם [העברת] הסיוע ההומניטרי האמירתי לעזה היא רק פעולת הצלה, או שמא היא משקף אסטרטגיה גיאו-פוליטית שלמה, שחורגת מהפן האנושי ומשרטטת מאפיינים של תפקיד אזורי פעיל? קריאה קפדנית של דברי סגן ראש הממשלה ושר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן בראיון לערוץ פוקס ניוז, לרגל ביקורו ההיסטורי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באיחוד האמירויות ובאזור לפני כמה ימים, חושפת גישה אסטרטגית כוללת המשקפת את המדיניות הרשמית של איחוד האמירויות.

 

ראיון זה, שנערך במקביל לביקור [טראמפ במפרץ] שטומן בחובו משמעויות מדיניות וכלכליות עמוקות עבור האזור, מהווה הצהרה ברורה על עמדה אמירתית רשמית ברגע מכריע בהיסטוריה של האזור. הגישה המוצגת בו חורגת מנקודת המבט המסורתית של הפעילות ההומניטרית ומבססת גישה דיפלומטית הומנית המשלבת שיקולים מוסריים עם אינטרסים אסטרטגיים ומבטאת את עמדתה הרשמית של המדינה כלפי המשבר בעזה והסוגייה הפלסטינית.

 

בחשיפה ברורה לַכֹּל [של עמדתה], סיפקה האמירויות יותר מ-%42 מ[כלל] הסיוע ההומניטרי הבינ"ל לעזה בשנתיים האחרונות. שיעור מדהים זה מעורר שאלה מרכזית – מהו המניע האמיתי מאחורי המחויבות האמירתית יוצאת הדופן הזו כלפי הסוגייה הפלסטינית בכלל ומשבר עזה בפרט?...

 

הסיוע ההומניטרי של האמירויות הוא אחד הכלים היעילים של אמצעי הכוח הרך שנועדו להגביר את השפעתה האזורית והבינ"ל. הדרך הזו משקפת התפתחות בחשיבה האסטרטגית שלה ולפיה הכוח האמיתי כולל את ההשפעה האנושית והתרבותית ולא רק הצבאית והכלכלית.

 

השיח' עבדאללה בן זאיד הציג [גם] עמדה ברורה בנוגע לחמאס – בהדגישו כי 'קודם כל יש לשחרר את החטופים, [ולבסס] רגיעה בעזה ולהקים שלטון שאינו כולל את חמאס'. עמדה ברורה זו משקפת גישה אסטרטגית עמוקה כלפי המצב הפלסטיני הפנימי. עמדתה של האמירויות כלפי חמאס נובעת מתוך הערכה ריאלית של השפעת שליטתה של התנועה על עזה. האמירויות רואה במודל [השלטון] של חמאס איום אמיתי על היציבות באזור ועל תוכנית השלום הכולל בו. מבחינה עקרונית, האמירויות מבחינה בבירור בין תמיכה בסוגיה הפלסטינית, לבין תמיכה בתנועת חמאס. הבחנה מדויקת זו משקפת הבנה עמוקה של מורכבות התמונה הפלסטינית ומתעלה מעל המבט השטחי שמצמצם את הסוגייה לעמדה אחת.

 

ללא ספק, עמדתה של האמירויות כלפי חמאס היא במסגרת ראייה כוללת של הביטחון האזורי שבסיסה - מאבק בקיצוניות. האתגר המרכזי מתבטא [בצורך] לתמוך בעם הפלסטיני במישור ההומניטרי מבלי לחזק את שלטון חמאס, במישור הפוליטי, וזה מה שהאמירויות השיגה באמצעות הסיוע הישיר לאזרחים.

 

ניסיון העבר מלמד כי פתרון משברים סבוכים מצריך איזון בין ההיבטים ההומניטריים, הפוליטיים והביטחוניים, והאמירויות חותרת אליו באמצעות חזונה לעתיד עזה המבוסס על שלושה צירים: שחרור החטופים, השגת רגיעה והקמת שלטון פלסטיני פעיל. האמירויות מבינה בבירור כי פתרון המשבר בעזה לא יושג רק באמצעות סיוע הומניטרי, אלא הוא מחייב טיפול בשורשי הבעיה המדינית והביטחונית. לכן, עמדתה כלפי חמאס קשורה להשקפתה הכוללת כלפי עתיד האזור.

 

הגישה האמירתית משלבת בין העקרונות לבין האינטרסים ומאזנת בחוכמה בין המחויבות האנושית כלפי הפלסטינים לבין שמירה על הביטחון האזורי. איזון מדויק זה מייחד את הדיפלומטיה האמירתית בטיפול במשבר עזה, המציגה מציגה מודל חדש לטיפול בסוגיה הפלסטינית שחורג מאופציות ההתנגדות החמושה והנורמליזציה בחינם ומבסס את דרך 'השלום הפעיל' שמניב תוצאות ממשיות לעם הפלסטיני.

 

הגישה האמירתית מהווה ללא ספק מפנה מרחיק לכת בדיפלומטיה הערבית: היא חורגת מן השיח הרגשני המסורתי ומפעילה דיפלומטיה פרגמטית המבוססת על תוצאות מוחשיות ולא על סיסמאות נמלצות. במדיניותה כלפי עזה פועלת האמירויות לבסס את מעמדה ככוח אזורי משפיע המסוגל לנהל משברים סבוכים ותפקידה המתפתח משלב בין סיוע הומניטרי לדיפלומטיה מושכלת...

 

הגישה האמירתית כלפי משבר עזה, כפי שביטא אותה השיח' בן זאיד, מהווה מודל מתקדם של דיפלומטיה אנושית המשלבת בין שיקולים מוסריים לבין אינטרסים אסטרטגיים. חרף האתגרים, מודל זה מציג דרך מבטיחה ליציאה ממעגל הסכסוך אל עבר אופקי השלום והיציבות".[3]