כללי

מאמר באתר איחוד חכמי הדת המוסלמים הנתמך על ידי קטר ותורכיה: ניצחון של איראן הוא תבוסה של ארה"ב ובנות בריתה האירופיות, שהן מקור צרותינו

 

בעיצומה של המלחמה בין ישראל לאיראן (18.6.2025), פרסם אתר האיחוד חכמי הדת המוסלמים, הזוכה לתמיכת קטר ותורכיה ומקום מושבו בדוחה, מאמר מאת חבר האיחוד, עבד אל-רזאק מקרי, שקרא לכלל המוסלמים לתמוך במלחמה זו באיראן, על אף יחסה התוקפני לסונים במדינות ערביות רבות, כדוגמת סוריה, עיראק ותימן.   

 

מקרי, פוליטיקאי אלג'יראי אסלאמיסטי אשר ידוע בקשריו עם בכירים בתנועת החמאס, הסביר במאמרו כי המלחמה בין ישראל לאיראן היא אירוע "גורלי" לא רק עבור איראן, אלא גם עבור פלסטין והאומה האסלאמית וכי זוהי "מלחמה מבורכת", המהווה המשך ישיר של מערכת מבול אל-אקצא, שעתידה להסתיים לטובת כל המוסלמים, חרף ההפסדים שאיראן עלולה לספוג. הוא הבהיר כי תמיכת כלל המוסלמים - סונים ושיעים כאחד - באיראן, היא חובה דתית הניצבת מעל כל מחלוקת עדתית והסביר כי פשעיה של איראן כנגד הסונים במדינות ערב, לא אמורים למנוע מהם לתמוך בה, משום שמקורם במניעים פוליטיים ולא דתיים, שאינם שונים מפשעיהם של "שליטים עריצים סונים". לדבריו, ניצחון של איראן במלחמה זו יהווה "תבוסה של ארה"ב ובנות בריתה האירופיות" שהן הגורם לכל צרותינו", והוא עשוי להפוך את העולם לרב-קוטבי, דבר שיאפשר את תחיית העולם האסלאמי.

 

יצויין כי ארגון האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, שמקום מושבו בדוחה, הוא אחת הזרועות של המשטר הקטרי להפצת אידיאולוגיה אסלאמיסטית קיצונית אנטי מערבית וכי הוא מסית בקביעות לג'יהאד, לטרור ולאנטישמיות.[1]

 

עבד אל-רזאק מקרי לצד בכירי חמאס, ח'ליל אל-חיה, אסמאעיל הניה, חסאם בדראן ומוחמד נזאל[2]

 

להלן קטעים מן המאמר:

 

"...מי שמעמיק בהתפתחויות המלחמה האיראנית-ציונית מבין בקלות שהיא גורלית לא רק עבור הישות [הציונית] אלא גם עבור איראן, פלסטין, האומה האסלאמית כולה ואף העולם כולו.

 

כמה ממנהיגי ההתנגדות ומנהיגי הזרם האסלאמי יודעים שלא נמניתי עם המופתעים ממבול אל-אקצא, שכן שבוע לפני שהתרחש כבר תיארתי אותו בפניהם כפי שאירע, ועשיתי תעמולה למענו, מבלי לקרוא לו בשם ומבלי לדעת מה [בדיוק] יקרה...

 

נהגתי לומר להם שהאומה [המוסלמית] ותנועותיה הרפורמיסטיות כבר הפסידו הכול במה שנוגע לפרויקט התרבותי שלהן; שפלסטין נמצאת בדרך לחיסול כל ענייניה; שתנועות התחיה יצאו ממעגל הפעולה... לאור זאת, [אמרתי ש]יש לטרוף את הקלפים של כולם כדי לבנות מחדש את מאזני [הכוח], דבר שיתאפשר רק באמצעות פעולת התנגדות חסרת תקדים בפלסטין, שתסכל את התוכניות לחיסול הסוגייה [הפלסטינית]; תניע את העולם הערבי והאסלאמי; תשיב לחיים את פרויקט ההתעוררות התרבותית ותשבש את ההגמוניה האמריקאית-מערבית העושקת...

 

הלחימה האיראנית-ציונית היא תולדה של מבול [אל-אקצא] והשלכותיו, בדיוק כפי שהאירועים שהתחוללו בסוריה [הם תולדה שלו]; כך גם השינויים העמוקים המתחוללים בדעת הקהל העולמית  והתמורות הפוליטיות, הרעיוניות והחברתיות בעולם, בנוסף לעמידה האיתנה והבלתי נתפסת של העם העזתי, ומעשי הגבורה יוצאי הדופן של ההתנגדות.

 

מבול אל-אקצא לא בא כמערכה רגילה עם הישות [הציונית], אלא הוא הפך ל[מערכה] אלוהית שמניעה את האירועים הגדולים בפלסטין, באזור ובעולם לעבר קץ הישות [הציונית] ותחיית האומה האסלאמית, ובתוך הקשר זה יש למקם את המלחמה המתנהלת בין איראן, לבין הישות [הציונית]. זוהי מלחמה מבורכת... שאינה יכולה להסתיים אלא לטובת המוסלמים, כל המוסלמים על כל זרמיהם האסלאמיים, יהיו אשר יהיו ההפסדים שיספגו האיראנים...

 

אין ספק, איראן תספוג במלחמה הנוכחית מכות כואבות ותישא בהפסדים עצומים שלא תתאושש מהם בקלות, אך עליה לסכל את מטרות התוקפנות שהן: עצירת תוכנית הגרעין שלה; השמדת הטילים הבליסטיים שלה; הרס מדינתה ומסירתה אחרי כל זה לידי האליטות החילוניות הפועלות בשליחותם של האמריקאים והציונים. [אליטות אלה] יהיו קשות כלפי הערבים והמוסלמים וכלפי פלסטין, אף יותר מאשר המשטרים הערביים הבוגדים באללה, בשליחו ובמאמינים, הנוטלים חלק במצור על עזה ובקשירת הקשר נגד ההתנגדות.

 

שיתוף פעולה בין מוסלמים ותמיכתם זה בזה היא חובה דתית ששום נטיות עדתיות-כופרות לא עומדות בפניה. השיעים באיראן הם מוסלמים בעיני כל אנשי הדת, ואין לייחס חשיבות לקיצונים השיעים המורדים בדת, שהם מיעוט, בדומה למיעוט הקיצונים הסונים הכופרים אצלנו. העוול והתוקפנות האיראנית שפגעו באחינו בסוריה, בעיראק ובתימן, הם פשעים פוליטיים, שדומים להם התרחשו בהיסטוריה בידי כל הזרמים ושכמותם נגרמים גם בעידן המודרני שלנו בידי שליטים עריצים סונים. הדת והעדתיות משמשות אצל אלה ואלה למטרות שלטוניות.

 

למרות הבנתנו לעמדותיהם של מי שנפגעו מהתוקפנות [האיראנית] בסוריה, בעיראק ובתימן ולצורך לעודד את רוחם ולהבטיח את זכויותיהם, אל למנהיגי האומה וחכמיה להתעכב על ארועים אלו באופן שיגרום לנו להרוס אלו את אלו מבפנים, אל מול אויב שרוצה ברעת כולנו - על כל זרמינו - ושואף לכפות על כולנו את ריבונותו ואת רצונו ולחסל את דתנו ואת תרבותנו לעד.

 

• ניצחון איראן במלחמה הנוכחית, או לפחות יציאתה ממנה בשלום, הוא ניצחון לפלסטין; יש בו ישועה לאחינו בעזה מהעוול העצום שנגרם להם ומהתוקפנות [הישראלית] שהברבריות שלה הרקיעה שחקים.
• ניצחון של איראן הוא תבוסה של העריצות בעולמנו הערבי והאסלאמי, התומכת בישות [הציונית] ונוטלת חלק במצור על עזה.
• ניצחון של איראן הוא תבוסה של ארה"ב ובנות בריתה האירופיות, שהן הגורם לכל צרותינו. הדבר עשוי לעזור גם למעבר של העולם לרב-קוטביות, שתעניק לנו שוליים רחבים לתחיית עולמנו האסלאמי..."[3]