כללי

פורטל חדשות סעודי משמש במה למאמרים של אופוזיציונרים איראנים הקוראים להפלת המשטר האיראני

 

במהלך החודשים האחרונים פרסם פורטל החדשות הסעודי אילאף, מאמרים רבים של אופוזיציונרים איראנים גולים, שחלקם חברים במועצה הלאומית של ההתנגדות האיראנית (NCRI)[1], בגנות המשטר האיראני, הדיכוי והאלימות שהוא מפעיל כנגד עמו, חתירתו לנשק גרעיני, תמיכתו בטרור ופעולותיו לערעור יציבות האזור.

 

לטענתם, השגת פצצת גרעין וייצוא טרור הם ערובה להישרדותו של המשטר האיראני ולכן כל עוד המשטר קיים הוא לא יפסיק לקדם יעדים אלו, בעוד העם האיראני אינו מעוניין להקריב עצמו לשם כך.

 

הכותבים מתחו ביקורת על אוזלת היד שמגלה הקהילה הבינ"ל כלפי התנהלות המשטר וטענו כי המו"מ העקר עמו לא יוביל לשינוי בעמדותיו. לדבריהם, העם האיראני, שסובל מעריצות המשטר, סבור שהוא ניצב כיום בפני הזדמנות היסטורית להשגת חירות וצדק, ולפיכך לא יפסיק את מאבקו עד להפלת המשטר ולכינונה של איראן כמדינה חופשית ודמוקרטית. הם הדגישו כי "הגיעה העת לקריסת המשטר האיראני" וקראו לקהילה הבינ"ל לתמוך במאבק זה.

 

גולים איראנים מפגינים באירופה[2]

 

 

דוח זה יציג קטעים ממאמרים אלה:

 

אופוזיציונר איראני: המשטר לא יפסיק את הדיכוי הטרור והחתירה לפצצת גרעין; יש להחליפו בידי העם

במאמר שהתפרסם ב- 16.6.2025, שלושה ימים לאחר התקיפה הישראלית על איראן, טען האופוזיציונר האיראני, נט'אם מיר מוחמדי, כי המשטר האיראני מתמודד כיום עם אתגר קיומי בעקבות התקיפה וקרא לקהילה הבינ"ל לנקוט עמדה תקיפה כלפיו ולהבין שהוא לעולם לא יפסיק את הטרור והדיכוי ולכן החלפתו בידי העם האיראני היא הפתרון האולטימטיבי. מוחמדי כתב : "המשטר האיראני ניצב בפני מפנה מסוכן נוכח ההסלמה במתיחות הבינלאומית והאזורית. ההחלטה של מועצת נגידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית [סבא"א][3], נוסף לתקיפה הצבאית הישראלית נגד מתקן הגרעין בנתנז [וחיסול] בכירים איראנים, הציבו את המשטר במצב מביך. המשטר פועל לנצל את הזמן ולתמרן כדי להימנע מעימות [עתידי] אך הוא מתמודד עם לחצים חסרי תקדים המאיימים על המשך קיומו...

 

במשך יותר מארבעה עשורים הסתמך המשטר האיראני על [האסטרטגיה] של ליבוי מלחמות פרוקסי באמצעות ארגונים הכפופים לו במדינות האזור, דבר שהפך אותו למקור מרכזי של כאוס וחוסר יציבות. באמצעות ניצול הסוגיות הדתיות והערביות-האסלאמיות למטרות פוליטיות, הצליח המשטר לכפות את השפעתו על מדינות האזור והכניסן לסכסוכים ארוכי טווח...

 

המשטר [האיראני] מנסה לנצל את המתיחויות הללו [באזור] כדי לגייס את המדינות ואת עמי האסלאם לתמיכה בו, אך לאחר 46 שנים של הונאה והסוואה, האמת לגביו ברורה כעת לעולם. אסטרטגיה זו שהייתה יעילה בעבר, אינה מועילה עוד שכן העולם רואה [כעת] כי המשטר פונה בכיוון המנוגד לאינטרסים של האזור ושל העם האיראני עצמו.

 

המשטר האיראני ניצב כיום בפני שתי אופציות: להיכנע לדרישות הבינלאומיות, כלומר לפרק את תוכנית הגרעין שלו ולאבד את אחד מעוגני הכוח שלו, או להמשיך בהסלמה, דבר שעלול להוביל לעימות צבאי שהוגדר בידי מקורות 'התאבדות צבאית'. התקיפות הישראליות, לצד  חשיפת תוכניות הגרעין החשאיות בידי האופוזיציה [האיראנית][4], הגבירו את בידודו הבינלאומי של המשטר. התעקשותו להמשיך במדיניות ההונאה ויצירת המשברים, הציבו אותו בפני מבוי סתום, שכן היא הסירה את המסכה מעל פניו האמיתיות כמי שמהווה איום על הביטחון האזורי...

 

הקהילה הבינלאומית מחויבת להעריך מחדש את מדיניותה כלפי איראן, תוך התמקדות בגישה תקיפה שתבטיח את יציבות האזור ובטחונו. המשך המדיניות הנוכחית של המשטר [האיראני] עלולה להובילו לעימות הרה אסון, לא רק עם העולם אלא גם עם עמו.

לאנשי הדת השולטים באיראן יש רקורד רווי הונאה והסתרה, ואלמלא חשיפות [המידע] על ידי האופוזיציה האיראנית במשך 34 השנים האחרונות, הם היו משיגים נשק גרעיני כבר מזמן. המשטר הזה לא עמד מעולם בהתחייבויותיו במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק להשמדה המונית או החלטת מועבי"ט 2231[5] והשתמש תמיד במו"מ כדי להרוויח זמן וכדי [לנסות] להשלים את תוכנית הגרעין שלו.

 

השגת פצצת גרעין, ייצוא טרור והצתת מלחמות מחוץ [לאיראן] היוו ערובה אסטרטגית להישרדותו של המשטר. הכישלונות הגדולים שנחלו המשטר וכוחות הפרוקסי שלו באזור בשנה החולפת, הגבירו את הצורך שלו בתוכניות הגרעין. הניסיון הוכיח כי כל עוד המשטר הזה קיים, הוא לא יפסיק את הדיכוי, הטרור, ייצוא הקיצוניות, הצתת המלחמות והמשך [קידום] תוכניות הגרעין. הפתרון האולטימטיבי להיפטרות מדיקטטורה טרוריסטית [ששואפת להיות] בעלת פצצת גרעין הוא החלפת המשטר הזה על ידי העם האיראני והאופוזיציה שלו. וכפי שהכריזו אלפי מחוקקים, מנהיגים ואישים פוליטיים בכירים במדינות שונות, על הקהילה הבינלאומית להכיר בזכות של העם האיראני ושל האופוזיציה שלו להיאבק במשטר הזה ולהחליפו".[6]

אופוזיציונר איראני: העם האיראני ייאבק עד שיופל המשטר ותקום איראן חופשית ודמוקרטית

מהדי עקבאא'י, כותב איראני וחבר המועצה הלאומית של ההתנגדות האיראנית, טען במאמר שפרסם ב-22.4.25 כי המשטר האיראני מגביר את קצב ההוצאות להורג של מתנגדיו במקביל לחידוש המו"מ עם ארה"ב על תוכנית הגרעין, בשל חששו מפני הפיכה פנימית נגדו. לדבריו, העם האיראני ימשיך במאבקו עד שישיג את חירותו. כך כתב:

 

"בעיצומם של המשברים הפנימיים והחיצוניים שעימם מתמודד המשטר האיראני, בולט קשר הדוק בין עליית קצב ההוצאות להורג לבין תחילת סבבי מו"מ חדשים על הגרעין. הקשר הזה אינו מקרי - זו אסטרטגיה מחושבת [של המשטר] שנועדה לדכא את העם האיראני ולמנוע כל התקוממות עממית שעלולה לפרוץ כתוצאה מחולשתו של המשטר במו"מ הזה. במהלך שנת 2024 ניכרה עליה גדולה [במספר] ההוצאות להורג [שביצע] המשטר האיראני. בפברואר 2024 הגיע מספרן ל-124, פי שישה בהשוואה לאותו חודש ב-2023 (21 מקרים)...

 

ההתנגדות האיראנית מחדשת את קריאתה לאו"ם, למדינות האיחוד האירופי ולכל הארגונים הבינ"ל המגנים על זכויות האדם, לגנות את הגל הגואה הזה של ההוצאות הברבריות להורג ולנקוט לאלתר צעדים כדי להציל את חיי האסירים שנדונו למוות, בייחוד האסירים הפוליטיים.

 

בדרשת תפילת עיד אל-פיטר חשף [המנהיג העליון של איראן עלי] ח'אמנאי את חששותיו האמיתיים, באומרו כי האיום הגדול ביותר [על איראן] הוא פנימי ולא חיצוני, קרי: האפשרות שיפרצו מהפכות והתקוממויות עממיות. חשש זה גורם למשטר להחיש את קצב ההוצאות להורג, בייחוד נגד האסירים הפוליטיים, כדי לזרוע פחד בלבבות העם ולמנוע כל פעילויות מחאה. ההתנגדות האיראנית שמייצגת את קול העם הכָּמֵהַ לחירות, מדגישה כי ההוצאות להורג האלה הן ניסיון נואש של המשטר לשרוד אל מול הלחצים ההולכים וגוברים עליו.

 

ח'אמנאי עצמו תיאר את המו"מ על הגרעין כ'לא מכובד' – מה שחושף את הבנתו שייאלץ לעשות ויתורים. ויתורים אלה המלמדים על חולשת המשטר ואוזלת ידו, מהווים מסר ברור לעם האיראני שנערך לנצל את ההזדמנות הזו כדי להתקומם. זו הסיבה שהמשטר פונה להוצאות להורג ככלי לדיכוי הציבור, בניסיון למנוע את גל המחאות הקרב ובא, לדעתו... העם האיראני, שסובל מעריצות המשטר ומהדיכוי שלו, רואה ברגע הזה הזדמנות היסטורית להשגת חירות וצדק. 

 

סיכומו של דבר, ההתפתחויות האלה חושפות את מצוקתו של המשטר האיראני שמנסה לשווא לכבות את גחלת ההתנגדות העממית. ההיסטוריה מלמדת כי גם דיכוי - אכזרי ככל שיהיה - לא יוכל לעצור עם שנחוש להשיג את חירותו. ההתנגדות האיראנית הנהנית מתמיכת העם, תוסיף להיאבק עד שיופל משטר זה ותקום איראן חופשית ודמוקרטית".[7]

 

אופוזיציונר איראני: לסלק את המשטר האיראני שהמאיס עצמו כמו השאה

בעקבות התקיפות של ישראל וארה"ב באיראן, קרא אופוזיציונר איראני נוסף, מחמוד חכמיאן, חבר הוועדה לענייני חוץ במועצה הלאומית של ההתנגדות האיראנית, לקהילה הבינ"ל ולמדינות האזור, לסייע להתנגדות האיראנית להביא להפלת המשטר במדינה - משטר שבמשך ארבעה עשורים חולל מלחמות באזור, הונה את העולם בשולחן המו"מ וממשיך [גם כיום] בדרכו ההרסנית. כך כתב:

"לאורך ארבעת העשורים האחרונים, חווה האזור מלחמות וסכסוכים שהטביעו חותם שלילי על העמים החיים בו... העובדה שאין לערער עליה היא שכולן קרו לאחר הקמת משטר הרפובליקה האסלאמית, שנשען על אידיאולוגיה קיצונית של שלטון חכם ההלכה.

 

המאמצים הדיפלומטיים החיוביים והמגעים של מדינות האזור ואף של הקהילה הבינ"ל עם המשטר האיראני, לא מנעו את פרוץ המלחמות [שהציתה איראן]; חמור מכך – בחלוף השנים הן הפכו לאכזריות, הרסניות ומסוכנות הרבה יותר לביטחון והשלום באזור ובעולם...

 

בצל סדרת המלחמות שאירעו באזור והסתיימו בנפילת המשטר הסורי ובצמצום תפקידו הצבאי של חזבאללה בלבנון, התגלע העימות האחרון בין ישראל למשטר האיראני על רקע תוכנית הגרעין שלו, עימות חמור מסוגו שעלול להציב את האזור על פי תהום. אין זה משנה מה נאמר ונכתב על נסיבות העימות הזה; [ברור כי] המניע החשוב והמרכזי לקיומו הוא מדיניות המשטר האיראני ודבקותו בתוכניותיו ובדרכו המפוקפקת. גם אם נניח שעימות זה יסתיים, אין כל ערובה לאי פריצת מלחמה נוספת, כל עוד המשטר הזה קיים ודבק בדרכו.

 

כל הסכם עם המשטר הזה, ובכלל זה הסכם הגרעין, לא יכולים ולא יוכלו לאופיו התוקפני. כשמשטר זה נחלש, הוא שותק ומציג עצמו כשלו ונקי כפיים; אך אם יחוש כי הכוח בידיו ושהתנאים מתאימים לו, הוא ישוב לדפוס המוכר שלו באזור ובעולם, אשר לא יהיו בטוחים מול רעתו, אלא אם יתמכו במאבק הלגיטימי של העם האיראני לחירות; למען עליית משטר שמאמין בכויות האדם ובדו-קיום; ולמען איראן לא גרעינית המפרידה בין דת ומדינה."[8]

 

במאמר קודם טען כי ההתנגדות העממית למשטר האיראני כיום דומה מאוד להתנגדות שהייתה למשטר השאה ערב קריסתו בשנת 1978. לדבריו, העם האיראני ששילם מחיר כבד על פרויקט הגרעין של המשטר מאס בכך ואינו מוכן להמשיך לעשות זאת והגיע העת להפיל את המשטר ולהפוך את איראן לדמוקרטית וחופשית.

 

כך כתב: "האירועים וההתפתחויות המהירים הנוגעים למצב באיראן, ובייחוד האירועים בתוכה, מזכירים את שנת 1978, כלומר, השנה שקדמה לנפילת משטר השאה, כאשר כל העניינים הגיעו למבוי סתום. המשטר [בזמנו] עשה כל אשר לאל ידו כדי להבטיח את הישרדותו, ואף הסכים לוויתורים חסרי תקדים כדי לעצור את התפשטות ההתנגדות הציבורית הגוברת נגדו, אך [לבסוף] קרה מה שקרה... ולמשטר לא נותר אלא להתמודד עם מר גורלו וליפול.

 

ההשוואה בין שנת 2025 לשנת 1978 נובעת מרגשות ההתנגדות והשנאה העממיים כלפי המשטר שהגיעו לשיאם... עם זאת, חשוב לציין כי בנוסף לכך שמעשי הדיכוי של המשטר הנוכחי [נגד בני עמו] חצו את [כל] הגבולות, הרי ש[גם] במדיניות החוץ שלו הוא הפך את איראן למקור ולמוקד של ייצוא טרור וליבוי מלחמות ומשברים, באופן שפגע במוניטין ובמעמד של איראן בזירה הבינ"ל, דבר שגרם לעם [האיראני] למאוס במשטר הזה ולראות בו כמי אינו ראוי להחזיק בשלטון...

 

הדרישה המרכזית הנוכחית באיראן היא שינוי המשטר באופן שלא יאפשר שוב את חזרת הדיקטטורה. לכן, המחאות העממיות מתעצמות באופן ניכר, בנוסף לפעולות שמבצעות יחידות ההתקוממות[9] שהמשטר כבר לא יכול להסתירן...

העם באיראן שמאס במשטר הקודם [קרי: במשטר השאה] ולא מצא דרך [אחרת] זולת הפלתו, נוקט כעת [כלפי המשטר הנוכחי] עמדה דומה לזו שנקט כלפי משטר השאה...

 

מה שברור הוא שהעם האיראני, שסבל רבות מפרויקט הגרעין וממשיך לשלם מחיר כבד בגללו, אינו מוכן להקריב למען פרויקט מפוקפק שהביא עליו ועל איראן רק השלכות שליליות. המשטר הזה שהולך לכיוון של נתק עם העולם עושה את אותו הדבר עם העם [שלו] שלא נראה כי הוא יאפשר למשטר הזה להישאר. הגיעה העת לקריסת המשטר האיראני. זה הזמן המתאים להחלפתו, לתמיכה בעם ובהתנגדות האיראנית כדי להפיל את המשטר שנותן חסות לטרור ולהקים ממשלה דמוקרטית ועממית".[10]