כללי

היוזמה הסעודית להכרה במדינה פלסטינית - תמרון להשגת השפעה אזורית ולשיפור תדמיתה של סעודיה

 

מאת י.יהושע וח.ורולקר*

 

היוזמה הסעודית-צרפתית לקידום פתרון שתי המדינות והכרה במדינה פלסטינית הינה מהלך אסטרטגי מועיל לריאד, המאפשר לה לחזק את מעמדה כמנהיגה אזורית, להגביר את השפעתה הגלובלית ולשפר את תדמיתה הבינלאומית, תוך קידום האינטרסים שלה בתחומים שונים.

 

יוזמה זו - שהיא המשך של המאמצים הדיפלומטיים שהובילה סעודיה מאז ספטמבר 2024, עם הקמת "הקואליציה הבינ"ל ליישום פתרון שתי המדינות" - כוללת כינוס ועידה בינלאומית בניו יורק, ב-17 ביוני 2025, בחסות האו"ם, בהשתתפות עשרות מנהיגים ובכירים ממדינות שונות. [1] בכינוס זה חותרת סעודיה לקדם הכרה בינלאומית מיידית במדינה פלסטינית, בפרט בקרב מדינות המערב, עוד בטרם מושג הסדר בין ישראל והפלסטינים. "המסר שלי למדינות הוא שאם אתן באמת מאמינות שאין פתרון מלבד פתרון שתי המדינות אין מנוס אלא מהכרה כעת [במדינה פלסטינית]", הסביר שר החוץ הסעודי פיצל בן פרחאן.[2]

 

נראה כי סעודיה מעוניינת לקדם באמצעות הובלת ועידה זו כמה אינטרסים מרכזיים. לאורך החודשים האחרונים שבו והבהירו בכירים סעודים כי ההכרה במדינה פלסטינית הכרחית לקידום פתרון שתי המדינות ומהווה תנאי לנורמליזציה עם ישראל, אשר עשויה לתרום רבות לקידום היציבות האזורית ולמימוש "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי. כמו כן, קידום פתרון לסכסוך הפלסטיני יתרום לחזוק מעמדה של סעודיה כמנהיגה בעולם הערבי והאסלאמי, על ידי הצגת עצמה כמי שמייצגת נאמנה את האינטרסים הפלסטיניים בפלטפורמות בינלאומיות ובכך לנקות את תדמיתה כמי ש"בוגדת" בסוגיה הפלסטינית, תדמית שנוצרה עקב כוונתה לנרמל יחסים עם ישראל והימנעותה מתמיכה בחמאס. בנוסף, מבקשת סעודיה למצב עצמה כשחקן מתווך ואחראי בסכסוכים אזוריים ובינלאומיים, ובכך להגביר את השפעתה מול המערב, ובפרט ארה"ב, תוך חיקוי מודל "העוצמה הרכה" של קטר.

 

ואולם קשה שלא להבחין כי השיח הסעודי הרשמי הקורא להכרה במדינה פלסטינית מתעלם ממכשולים משמעותיים הניצבים כעת בדרך למימוש מטרה זו ובראשם: הפילוג הפנים-פלסטיני, עתיד שלטון חמאס ברצועת עזה וסוגיית פירוק נשקה של התנועה, חרף השתייכותה לארגון האחים המוסלמים המוגדר כארגון טרור בסעודיה. הדבר בולט בעיקר בהשוואה לשיח של איחוד האמירויות הדוגלת בעמדה ברורה ובלתי מתפשרת נגד חמאס.

 

זאת ועוד, בשבועות האחרונים, לקראת כינוס הועידה הבינ"ל, חלה הקצנה בטון הביקורתי כלפי ישראל בעיתונות הסעודית הממסדית. במאמרים שפורסמו בה תוארו מעשיה של ישראל בעזה כ"פשעי מלחמה" ו"רצח עם", והיא מוצגת כ"ישות" קיצונית ההולכת ומאבדת את תמיכתה בזירה הבינלאומית. כותבים רבים קוראים לנצל את בידודה הגובר של ישראל לצורך קידום צעדים דיפלומטיים נגדה – בהם הטלת סנקציות והחלטות מחייבות באו"ם נגדה. לצד זאת, פורסמו גם מאמרים המציגים תיאוריות קונספירציה, לפיהן ישראל היא זו שתכננה את מתקפת ה-7 באוקטובר, לשם קידום מטרותיה האזוריות וכן טענות על כך שהיא מייצאת משברים למדינות העולם. זאת ועוד, לאחרונה פורסמו בעיתונות הסעודית גם כמה מאמרים אנטישמיים, שהכילו הכללות שליליות על היהודים – לרבות טענות כי עמים שונים שנאו אותם בשל "חמדנותם" ו"אורח חייהם הפרובוקטיבי", והתייחסויות פוגעניות ל"מנטליות היהודית".

 

במקביל, מופנית בעיתונות הסעודית גם קריאה נחרצת להנהגה הפלסטינית לנצל את המומנטום המדיני שנוצר לקידום פתרון שתי המדינות. הכותבים מזהירים את הפלסטינים מפני חזרה על טעויות העבר, שבהן החמיצו הזדמנויות היסטוריות לפתרון הסכסוך, וקוראים לפלסטינים לגלות אחריות פוליטית, להתגבר על מחלוקות פנימיות, ולהבין כי התמורות בזירה הבינלאומית עשויות להוות חלון הזדמנויות ייחודי לפתרון הסכסוך.

 

דוח זה יציג את המניעים הסעודיים השונים העומדים מאחורי כינוס הוועידה, את ההקצנה שחלה לאחרונה בטון בעיתונות הסעודית כלפי ישראל וכן את הקריאה של סעודיה לפלסטינים שלא להחמיץ את ההזדמנות הנוכחית לקידום מהלך מדיני.

 

חיזוק המנהיגות הסעודית בעולם הערבי והאסלאמי וניקוי תדמית הבוגדת

סעודיה רואה עצמה כמנהיגה הטבעית של העולם הערבי ובפרט העולם האסלאמי, מתוקף היות שני המקומות הקדושים לאסלאם בשטחה. עוד טרם המלחמה בעזה היא היתה נתונה  לביקורת מצד גורמים רבים בעולם הערבי והמוסלמי, כולל מצד חלקים בציבורה שלה, על כוונתה לנרמל יחסים עם ישראל ללא פתרון מהותי לסוגיה הפלסטינית – מהלך שנתפס כ"בגידה" בעם הפלסטיני. כמו כן, הימנעותה של סעודיה מתמיכה בחמאס במהלך המלחמה בעזה, אותו היא רואה כארגון קיצוני המקושר לתנועת אחים המוסלמים ולאיראן שפועל לערעור היציבות האזורית, רק החמירו את הפגיעה בתדמיתה כמדינה מובילה בעולם האסלאמי.

 

עתה, באמצעות נטילת תפקיד פעיל ומוביל בקידום היוזמה להכרה בשתי מדינות, חותרת סעודיה לנטרול הביקורת נגדה והאשמתה בבגידה, להציג עצמה כנאמנה לעקרונות מוסלמיים וערבים ובכך להשיב את הלגיטימציה בקרב הציבור הערבי והמוסלמי. יתרה מכך, קידום העניין הפלסטיני במסגרת ועידה בינלאומית בחסות האו"ם יעניק לסעודיה מעמד של מדינה מובילה בעולם הערבי והמוסלמי המייצגת נאמנה את האינטרסים של המוסלמים והערבים בפלטפורמות בינלאומיות.

 

כמו קטר – שימוש בקלף הפלסטיני לצורך הגברת ההשפעה מול המערב, ובפרט ארה"ב

סעודיה עדה למהלכים של מדינות נוספות, כדוגמת קטר, תורכיה או איראן, אשר למרות תמיכתן המוחלטת בפעילות הטרור של חמאס מנכסות לעצמן את תדמית "ההגנה על הפלסטינים" ופועלות במסגרת זו לחיזוק מעמדן הבינלאומי ומימוש האינטרסים שלהן. בהקשר זה בולט במיוחד דפוס הפעולה של קטר - המדינה המפרצית היריבה עד לא מזמן - אשר מנצלת באופן נרחב את הנושא הפלסטיני ומשתמשת ב"עוצמה רכה" כדי למצב עצמה כגורם השפעה בדיפלומטיה הבינלאומית וכשחקנית מפתח בתיווך בסכסוכים אזוריים ובינלאומיים, ובכלל זה כמתווכת בין ישראל וחמאס. זאת, חרף היותה מדינה תומכת טרור שהעניקה תמיכה בלתי מסויגת לחמאס ולמתקפת הטרור שלה ב-7 באוקטובר, ועל אף ביקורתה החריפה כלפי מדינות ערב המנרמלות יחסיהן עם ישראל.

 

נראה כי יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הרואה עצמו מנהיג מעצמה אזורית גדולה ועשירה בהרבה מקטר, שואף לבסס מעמד בינלאומי משלו שלפחות ישתווה למעמדה הבינלאומי העולה של קטר. מזה זמן רב הוא פועל לעבור ממדיניות חוץ התקפית (כדוגמת מלחמתה בתימן והמצור על קטר) לגישה פרגמטית יותר של "אפס בעיות" השמה דגש על דיפלומטיה ותיווך. כך, כעת, בהובלת ועידה בינלאומית לקידום פתרון שתי המדינות, יחד עם צרפת בחסות האו"ם, חותר בן סלמאן למצב את סעודיה בהנהגתו כגורם מתווך המוביל יוזמות בינלאומיות לפתרון משברים אזוריים, ולא רק כמדינה אזורית הנוקטת צד בסכסוך. ועידה בינלאומית שתעסוק בסכסוך כה מורכב, תעניק לסעודיה פלטפורמה אדירה להפעיל "עוצמה רכה" ולהגביר את השפעתה בזירה הבינלאומית מעבר לתפקידה כיצואנית נפט, ותאפשר לה להציג עצמה בעיני העולם כגורם חשוב שוחר שלום ויציבות, במיוחד לאחר הביקורת שהוטחה בה בעקבות אירועים כמו רצח ג'מאל ח'אשוקג'י ב-2018 והמלחמה בתימן.

 

מעורבות דיפלומטית בסוגיה זו גם תעניק לסעודיה כוח מיקוח והשפעה רבה יותר בזירה הבינלאומית שעשויה להניב לה יתרון במשא ומתן על אינטרסים שלה, כמו הסכמי הגנה, טכנולוגיה גרעינית אזרחית או שת"פ בפרויקטים כלכליים.

 

שיח דיפלומטי המתעלם מהמכשולים שבדרך לפתרון, בדומה ליוזמה הערבית מ-2002

מניע נוסף למעורבות הסעודית המדינית הפעילה בעניין הפלסטיני היא רצונו של בן סלמאן לקדם את "חזון 2030", אשר שם דגש על חיזוק הפיתוח הכלכלי של סעודיה ומחייב סביבה אזורית יציבה ובטוחה. המשבר הנוכחי בעזה שהוביל להסלמה חסרת תקדים במספר חזיתות באזור שאיימו על חזון זה, הפך את הצורך בקידום פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני, לאינטרס סעודי חשוב ביותר.

 

התקדמות כלשהי בפתרון הסוגייה הפלסטינית הינה תנאי הכרחי מבחינת סעודיה למימוש הנורמליזציה עם ישראל, אשר בתורה עשויה לתרום רבות לקידום חזון 2030 של יורש העצר הסעודי. בן סלמאן הדגיש בעבר כי דרושה "פריצת דרך שתוביל לעסקה שתיתן לפלסטינים את הצרכים שלהם ותרגיע את האזור"[3], כתנאי לקידום נורמליזציה עם ישראל. הוועידה הסעודית-צרפתית היא מבחינת סעודיה דרך נוספת לפעול לקידום עמדתה בעניין.

 

אין זו הפעם הראשונה בה מנסה סעודיה לקדם את מעמדה באמצעות חתירה לפתרון מדיני לבעיה הפלסטינית, ופתרון שתי המדינות בפרט. סעודיה אף מציגה את היוזמה הנוכחית להכרה בשתי מדינות כהמשך של יוזמת השלום הסעודית, אותה העלה המלך עבדאללה הסעודי בשנת 2002. היוזמה הסעודית שנועדה בין היתר, לשקם את תדמיתה של סעודיה לאחר אירועי ה-11 בספטמבר כמדינה שוחרת שלום, קראה בגרסתה הראשונית לכונן נורמליזציה מלאה עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מהשטחים והקמת מדינה פלסטינית.[4] אולם, יוזמה זו עוקרה מתוכן כאשר הפכה ליוזמה הערבית לשלום במרץ 2002, לאחר שהליגה הערבית "תיקנה" אותה והכניסה לתוכה את נושא זכות השיבה בעקבות לחץ מצד סוריה ולבנון. בכך שירתה היוזמה דווקא את המחנה הרוצה בשימור הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[5]. בדומה לכך, הימנעותה שלסעודיה כיום לדון בפומבי בנושאים שנויים במחלוקת (כדוגמת המיליטריזציה של המאבק הפלסטיני והדרישה הפלסטינית לזכות השיבה לשטחי מדינת ישראל), שיתכן ומעידה על הסכמה בשתיקה, עלולה לעקר מתוכן גם את היוזמה הסעודית הנוכחית להכרה בתוכנית שתי המדינות.

 

יצוין כי עד כה, מאמציה של סעודיה - בניגוד לצרפת - אינם כוללים התייחסות למכשולים משמעותיים העומדים כעת בדרך למימוש פתרון שתי המדינות ובראשם: הפילוג הפנים-פלסטיני, עתיד שלטון חמאס ברצועת עזה וסוגיית פירוק נשקה של התנועה. הדבר בולט בעיקר בהשוואה לשיח של איחוד האמירויות, ששר החוץ שלה, עבדאללה בן זאיד אאל-נהיאן, מציג עמדה ברורה ובלתי מתפשרת נגד חמאס, כשלאחרונה הצהיר כי "קודם כל יש לשחרר את החטופים, [לבסס] רגיעה בעזה ולהקים שלטון שאינו כולל את חמאס".[6] נראה כי באמירויות מבינים היטב כי חמאס - המשתייכת לארגון האחים המוסלמים שמוגדר באמירויות כארגון טרור - מהווה איום אמיתי על יציבות האזור כולו בראש ובראשונה בשל האידיאולוגיה שלה, ובהתאם לכך האמירויות קובעת בצורה חד משמעית כי חמאס לא יכולה להמשיך לשלוט ולהחזיק בנשק. בהקשר זה ראוי לציין כי גם סעודיה מגדירה את ארגון האחים המוסלמים כארגון טרור, ולמרות זאת סעודיה בוחרת להתעלם מעניין זה בשיח הרשמי שלה לקראת הוועידה.

 

העיתונות הסעודית מקצינה יחסה לישראל: ביטויים אנטישמיים וקריאה להחרפת הלחץ המדיני עליה

עם התקרב מועד הועידה שנועדה לקדם את ההכרה במדינה הפלסטינית, ניכרת בתקופה האחרונה הקצנה בטון המובא בעיתונות הסעודית כלפי ישראל. במאמרים רבים מואשמת ישראל בביצוע "רצח עם" בעזה ו"פשעי מלחמה" חמורים והיא מוצגת כ"ישות" קיצונית, שמעשיה אינם מקובלים עוד, אפילו בקרב גורמים במערב. לטענת כותבי המאמרים, סירובה של ישראל להיענות להצעות שונות לפתרון מדיני מעמיקה את הרושם כי ברצונה להאריך את הסכסוך. רבים מן המאמרים מצביעים על שינוי משמעותי - וחיובי בראייתם - בעמדות המערב כלפי ישראל כתוצאה מהתנהלותה. לדבריהם, ישראל החלה לאבד את התמיכה הבינלאומית, גם מצד בעלות בריתה המסורתיות (כגון ארה"ב, קנדה, צרפת ובריטניה) והולכת והופכת למדינה מבודדת בזירה הבינ"ל.[7]

 

על רקע זה קראו כותבים שונים לנצל את הבידוד הגובר של ישראל, ולפעול מול מדינות המערב לקידום פתרון שתי המדינות.[8] ח'אלד בן חמד אל-מאלכ, עורך היומון הסעודי הממסדי אל-ג'זירה, טען כי מגמה זו צריכה להיות מגובה ב"שימוש בכוח" נגד ישראל - לא במובן צבאי, אלא באמצעות החלטות מחייבות של מועצת הביטחון באו"ם להקמת מדינה פלסטינית על בסיס החלטת החלוקה מ1947 והיוזמה הערבית לשלום מ-2002. בין הצעדים שהוצעו: נקיטת סנקציות נגד בכירים ישראלים הנתפסים כמי שמכשילים את תהליך השלום, אמברגו נשק על ישראל, והפסקת שיתופי פעולה עימה בכל תחום.[9]

 

לצד הביקורת החריפה על ישראל בשל הלחימה בעזה, פורסמו גם כמה מאמרים שהציגו תיאוריות קונספירציה נגד ישראל. העיתונאי עבד אל-עזיז עבדאללה אל-אסמרי, טען במאמר באותו היומון כי ישראל ידעה מראש על מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר ואף תכננה אותה בעצמה. לדבריו, מדובר היה ב"תוכנית מדינית אזורית שהוכנה בקפידה, נוצלה בחוכמה והופקדה [לביצוע] בידי חמאס", תוך שישראל ניצלה אותה לקידום חזונה האזורי.[10] 

הכותב עבד אל-לטיף אל-דוויחי תיאר במאמריו ביומון הסעודי עוכאט' את ישראל כ"ישות פושעת" הפועלת באמצעות "פשע, דיכוי שקרים והונאה" לייצוא משברים אל מדינות העולם. לדבריו, לישראל יש "תסביך עליונות" שבעתיד יביא לכך שהיא לא תהסס לפעול אף נגד האירופאים, כולל באמצעות נשק גרעיני.[11]

 

זאת ועוד, בעיתונות הסעודית פורסמו לאחרונה גם כמה מאמרים שכללו ביטויים אנטישמיים מפורשים ואי הכרה בזיקה של היהודים לארץ ישראל. כך, הכותב צדקה יחיא פאדל טען במאמר באותו היומון  כי היהודים היו שנואים ע"י עמים אחרים בשל "חמדנותם" ו"אורח חייהם הפרובוקטיבי" וכי המערב תמך בהקמת מדינת ישראל משם שרצה "להיפטר מהיהודים". הוא הוסיף כי הקשר בין היהודים ל"פלסטין", כפי שמתואר בכתבי הקודש, נוגע ליהודים שחיו בתקופת משה בלבד, ולא לציונים של ימינו וכי ליהודים האשכנזים כמעט ואין שום קשר לאדמת פלסטין וקבע כי מן הראוי שהיהודים יגורשו בחזרה לארצות מוצאם. [12]

 

גם הכותב טלאל חרבי פרסם ביומון הסעודי הממסדי אל-ריאד מאמר בו שילב אמירה אנטישמית בזו הלשון: "המנטליות התלמודית היהודית מסרבת לחיות בדו קיום עם האחר או לקבלו, מתירה להורגו ולשעבדו ואין לה שום ערך לחיי אדם".[13]

 

העיתונות הסעודית בקריאה לפלסטינים: אל תחמיצו שוב את ההזדמנות ההיסטורית

שיח אנטי ישראלי ואנטישמי זה לא מנע מהתקשורת הסעודית לקרוא במפורש לפלסטינים, לנצל את המומנטום המדיני שנוצר להשגת פתרון שתי המדינות ולא לחזור על טעויות העבר, שבגינן הוחמצו הזדמנויות משמעותיות לפתרון הסוגייה הפלסטינית והקמת מדינה פלסטינית. לקריאות הללו נלווית ביקורת כלפי ההנהגה הפלסטינית בעבר, אשר לא הצליחה לזהות ולמנף רגעים מכריעים בתולדות הסכסוך, וחושפות חשש סעודי מכך שגם הפעם ההזדמנות תוחמץ, בשל מחלוקות פנימיות בקרב הפלסטינים או סרבנות פוליטית מצידם.

 

העיתונאי הסעודי חמוד אבו טאלב למשל, כתב ביומון עוכאט': "איננו רוצים שהאכזבות ההיסטוריות יחזרו על עצמן שוב כשתהיה הזדמנות לממש את פתרון שתי המדינות, בשל נסיגת הצד הפלסטיני, כפי שקרה בהזדמנויות קודמות". הוא הזכיר בהקשר זה את דבריו של הנסיך בנדר בן סולטאן, לשעבר שגריר סעודיה בוושינגטון, שטען כי בתקופת הנשיא קלינטון, ערפאת החמיץ הזדמנות משמעותית "להשיב חלק גדול מהזכות הפלסטינית",.[14]

 

בסדרת מאמרים באתר הסעודי אילאף, האשים גם הכותב מוחמד סעד ח'יראללה את העולם הערבי בדחיית כל יוזמות השלום עם ישראל לאורך ההיסטוריה.[15] הכותב הסעודי עבדאללה בן בג'אד אל-עותייבי הפנה גם הא אצבע מאשימה כלפי ההנהגה הפלסטינית, אשר לדבריו יש לה "היסטוריה של החמצת הזדמנויות" לפתרון הסוגיה הפלסטינית. לדבריו, הפלסטינים היו תמיד "כמה צעדים מאחור" בהבנת המציאות הפוליטית ומאזני הכוח, ועליהם להבין שיש היום הזדמנות אמיתית להגיע לפתרון מדיני שיאפשר יציבות ופיתוח. הוא הזהיר כי "מי שלא ישכיל להצטרף היום אל העתיד והקִדְמה, עתיד להישאר במעמקי הנחשלות והסכסוכים הבלתי אפשריים".[16]

 

* י. יהושע היא מנהלת ממרי ישראל, ח.ורולקר היא מנהלת המחקר של מכון ממרי