המשטר האיראני ערוך מבחינה דתית לוויתורים טקטיים וזמניים מול איום צבאי ממשי וזאת כדי לעקוף מכשולים בדרך להשגת מטרותיו; הוא עשה זאת כמה פעמים
מאת איילת סביון ויגאל כרמון
בנסיבות היסטוריות שונות במהלך שלושים השנים האחרונות נקטו מנהיגי איראן ויתורים טקטיים תחת איום צבאי ממשי, תוך מתן לגיטימציה דתית מן ההיסטוריה השיעית והאסלאמית לוויתורים אלה. יובהר כי מדובר במשטר דתי-משיחי שמבסס את פעילותו על אידיאולוגיה סדורה ועקרונות דתיים שבהם הוא משתמש להצדקת מהלכיו.
בראיית משטר המהפכה האסלאמית של איראן הוויתורים הם מסלול לעקיפה טקטית של בעיות קשות על מנת להשיג את המטרות האסטרטגיות של המשטר. הוויתורים הטקטיים הם הכרחיים בנסיבות לחץ מערבי קשה על מנת להתגבר עליו ולהמשיך בהשגת מטרות המהפכה האסלאמית. תכנית הגרעין של איראן שמטרתה להשיג נשק גרעיני היא יעד אסטרטגי שנועד להבטיח את ביטחון המשטר האסלאמי בדרך למימוש היעד העליון של המהפכה: השגת ציוויליזציה אסלאמית עולמית, קרי, סדר עולמי אסלאמי בהנהגת איראן.
יצוין כי עבור המנהיג העליון ח'אמנאי דמותו של האמאם השני, חסן בן עלי (625-670 לספירה) היא מודל לחיקוי. הוא שואב השראה מהתנהלותו מול יריביו הפוליטיים והצבאיים בעלי הכוח העודף ומחקה אותה בנסיבות דומות בלא להתעמת צבאית ישירות עמם.
ח'אמנאי תרגם לפרסית את הספר "השלום של חסן" שניתח את נסיבות ויתורו של חסן בשנת 661 לספירה על תביעותיו לשלטון לטובת יריבו, הח'ליפה האומיי, מעאויה בן אבו סופיאן.[1] בספר מוצדקת החלטת חסן השיעי לחתום על הסכם השלום תוך ויתור על השלטון נוכח מצבו הנחות מול מעאויה הסוני וגייסותיו. חסן חשש כי מלחמה מולם תסכן את קהילתו ואת דתם (השיעית). התנאים שהציב חסן בפני מעאויה כתנאי לוויתור על השלטון נועדו להפוך את השלום לזמני. ח'אמנאי הוסיף בתרגומו לספר "השלום של חסן" את כותרת המשנה: "הגמישות ההירואית המפוארת ביותר בהיסטוריה" (נרמש-י קהרמאנאנה), בבחינת טקטיקת ניהול משא ומתן מול כוחות בעלי עוצמה רבה יותר.
להלן כמה דוגמאות משנות משטר המהפכה האסלאמית בהן נקט המשטר וויתורים טקטיים כדי לשפר עמדותיו מול כוח עודף:
1. בתקופת משטר מוחמד רזא שאה פהלוי היה ח'אמנאי עצור ובכלא והחל לשתף פעולה עם כוחות הביטחון של השאה. הוא וחסידיו הגדירו זאת כ"גמישות הירואית", ראה ספרו הביוגרפי שרח-י אסם (Sharh-e Esm )
2. ביולי 1988 הסכים מייסד משטר המהפכה, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, להפסקת אש מול עיראק (החלטה 598 של מועבי"ט) לאחר שמונה שנות התשה צבאית וקשיים כלכליים.[2] באוקטובר 2012 פורסם מאמרו של איתאללה מוחי אל-דין האא'רי שיראזי, חבר מועצת המומחים, באתר המנהיג העליון ח'אמנאי, בו השווה את החלטת ח'ומיני להפסיק את המלחמה להחלטת האמאם חסן לוותר על הח'ליפות לטובת השליט האומיי, מעאויה (הסוני). גם יו"ר המועצה להבטחת האינטרס של המשטר, האשמי רפסנג'אני, שהיה גם יד ימינו של ח'ומיני ונשיאה של איראן, השווה בריאיון ביולי 2013 ביום השנה לקבלת החלטה 598, את קבלת ההחלטה להחלטת האמאם חסן לחתום על חוזה השלום עם מעאויה הסוני. המנהיג העליון ח'אמנאי עצמו פרסם ב-2012 כמה מהצהרותיו שהתייחסו בחיוב להחלטת ח'ומיני זו להפסיק את המלחמה בשל הבעיות הכלכליות החמורות והדגיש את ההישגים שהושגו בזכותה.
3. בשנת 2003 לנוכח פריסת כוחות ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן ותחושת מצור מתפתח בקרב הנהגת המשטר האיראני עד כדי איום קיומי, הודיע המשטר האיראני כי הוא משעה זמנית את תכנית הגרעין ומקבל עליו אמנות ביטחון שעד אז סירב לקבל.
4. בספטמבר 2013 השתמש המנהיג העליון ח'אמנאי במונח "גמישות הירואית" (נרמש-י קהרמאנאנה) כדי להתיר שיחות עם ממשל אובמה, למרות אי הכרתה של איראן בארה"ב, "השטן הגדול". זאת, במטרה להשיג הכרה בינלאומית בתכנית הגרעין שלה ולשדרג אותה, לצד הסרת סנקציות הגרעין. באתר ח'אמנאי הוסבר המונח "גמישות הירואית" כך:
"איננו נגד מהלכים דיפלומטיים נכונים והגיוניים... אני מאמין מזה שנים במה שנקרא "גמישות הרואית". גמישות היא הכרחית מאוד במקומות מסוימים, היא טובה מאוד. אין בזה שום דבר רע, אבל המתאבק הזה שנאבק מול יריבו ובמקומות מסוימים מראה גמישות מסיבות טכניות לא צריך לשכוח מי הוא יריבו ומה הוא עושה. זה התנאי העיקרי [לוויתור]." (דברי ח'אמנאי בפני מפקדי משמרות המהפכה ב-17.9.2013)
"גמישות הרואית פירושה תמרון אמנותי להשגת המטרה. משמעות הדבר היא שההולך בדרך האל חייב ... להשתמש בשיטות שונות בכל צורה ובכל דרך שהיא כדי להשיג את המטרה והאידיאלים האסלאמיים... היו שפירשו [את המונח "גישות הירואית"] כוויתור על האידיאלים והמטרות של המשטר האסלאמי... זו טעות... יש מטרות. המשטר האסלאמי פועל להשגת המטרות הללו בכל שלב, להתקדם, להגיע לנקודת המצוינות והשיא, ליצור ציוויליזציה אסלאמית גדולה... כמובן, זוהי גישה מדורגת, חתיכה אחר חתיכה". (דברי ח'אמנאי ל-50 אלף פעילי בסיג' ב-20.11.2013)[3]
5. בשנת 2023 השתמש ח'אמנאי שנית במונח "גמישות הירואית" כדי להתיר שיחות מול ממשל ביידן על מנת להשיג את הסרת כל הסנקציות האמריקאיות ואת הכרת ארה"ב באיראן כמדינה סף גרעינית. הוא הסביר באתרו את המונח "גמישות הירואית" כך: "מציאת דרך להתגבר על מכשולים קשים ולהמשיך בדרך להשגת המטרה" (דברי ח'אמנאי ב-20.5.2023) [4]
6. בפברואר 2017 איראן הורידה מכן השיגור טיל בליסטי לטווח ארוך שעמדה לשגר לאחר שממשל טראמפ הזהירה רשמית (ראו דוח ממרי ממרץ 2017 איראן מול ממשל טראמפ: פחד, ריסון צבאי והפסקת הפרובוקציות, האיומים וההסתה לצד חיזוק המורל והעברת כובד העימות לחזית ההתנגדות)
יצוין כי גם כעת בשיחות המשא ומתן הגרעיני והלחץ האמריקאי והאירופי תחת איומי הנשיא טראמפ נוקטים דוברי המשטר האיראני נוסחאות וויתור עמומות, למשל:
איראן "לא תקבל דרישות ללא תגמול ממשי", "אין לאמריקה ברירה אלא להכיר בזכותה של איראן להעשרה בשיעור שיוסכם", או דוברי איראן הודיעו לא אחת כי "אין בכוונתם לעזוב את שולחן המשא ומתן".[5]
