כללי

עורך יומון ממסדי קטרי: אל לחמאס לוותר על נשקה; היא תביס את ישראל בכוח הנשק כפי שטליבאן הביסה את ארה"ב ואת המערב יחד

 

לאחרונה התרבו הדיווחים בתקשורת הערבית, לפיהם במסגרת המגעים להפסקת המלחמה בעזה עלתה הדרישה שתנועת חמאס תתפרק מנשקה, שאותה דחו בכירים בתנועה.[1] לעמדה זו חברו עיתונאים בקטר שטענו כי נשק ההתנגדות הפלסטינית הוא "צורך קיומי" "שאין להתמקח עליו"; "כבוד, שהוויתור עליו הוא השפלה"; ואמצעי "שהסב לכיבוש אבדות כבדות".

 

בלטה במיוחד עמדתו של עורך היומון הממסדי אל-שרק, ג'אבר אל-חרמי, שקרא לחמאס שלא לוותר על נשקה ולא להתנער מה-7 באקטובר שכן "מה שנלקח בכוח יוחזר רק בכוח".

אל-חרמי קרא לחמאס לפעול בדומה לתנועת הטליבאן, אשר חרף כל קורבנותיה לא ויתרה על נשקה וכפתה על ארה"ב לשבת לשולחן המשא ומתן עמה "בעודה חמושה מכף רגל ועד ראש" כדי לדון עמה "לא על מה ישיגו ומה יקבלו, אלא על איך יברחו [מאפגניסטן]."

לדבריו, שמירה על הנשק של חמאס, תמנע את התאוששותה של ישראל, שהיעלמותה קרובה משחושבים. 

 

יצויין כי עורך היומון אל-שרק, ג'אבר אל-חרמי, מחזיק בעמדות אנטישמיות וקורא להשמדת ישראל. הוא מרבה להביע במאמריו ביומון ובחשבונו ברשת X תמיכה בתנועת חמאס ובמתקפת הטרור שביצעה ב-7 באוקטובר 2023, בה נרצחו כ-1,200 ישראלים ו-251 נחטפו לעזה.[2] זאת בדומה לתמיכה הקטרית המוחלטת בתנועה.[3]

קריקטורה ביומון הקטרי אל-קודס אל-ערבי: לוחם ההתנגדות

עומד איתן נוכח הניסיונות לקחת מידיו את "נשק ההתנגדות"[4]

 

דוח זה יציג את עמדותיהם של כותבים בקטר בנושא נשק ההתנגדות ובפרט את עמדתו של עורך היומון אל-שרק, ג'אבר אל-חרמי:

 

עורך היומון אל-שרק: כמו הטליבאן, אל לחמאס לוותר על נשקה וגם לא להתנער מה-7 באוקטובר

ג'אבר אל-חרמי, עורך היומון הקטרי הממסדי אל-שרק, קרא לחמאס שלא לוותר על נשקה ולא להתנער מה-7 באקטובר. הוא הקביל את מצבה של חמאס לזה של האפגנים שלא ויתרו על נשקם ואף כפו, לדבריו, את המו"מ עמם בכוח הנשק "והביסו את רוסיה, את ארה"ב ואת המערב יחד", המבקשים את "אהבת האפגנים - אהבה שבאה בכוח הנשק".

 

בפוסט שפרסם אל-חרמי ב-24.5 בחשבונו ברשת X הוא כתב: "לו היו האפגנים מסכימים לפתרונות הכניעה במהלך פלישת שתי המדינות החזקות ביותר, ברית המועצות ב-1979 וארה"ב ב-2002[5], [לארצם] והיו אומרים 'אין לנו כוח מול שתי המדינות הללו. אנו מדינה ענייה ועם שנמצא בעמדת נחיתות, אין לנו נשק והעולם ניצב נגדנו' - לא הייתה להם היום מדינה, שמי שפלשו אליה בעבר מתייחסים אליה ביראת כבוד.

 

האפגנים התנגדו [לפולשים] באמצעות הכוח והעוז שהיו להם והביסו את רוסיה ואחר כך את ארה"ב ואת המערב יחדיו. למרות שהפולשים השתמשו בסוגי הנשק הנפשעים ביותר, לרבות נשק האסור לשימוש על פי אמנות בינלאומיות, האפגנים לא נכנעו חרף כל הקורבנות. זה מה שאילץ את הפולשים בסופו של דבר לשבת לשולחן המשא ומתן בכוח הנשק - לא כדי לנהל משא ומתן על מה ישיגו ומה יקבלו, אלא על איך יברחו [מאפגניסטן].

 

הדבר לא קרה בזכות הסכמת האפגנים להתפרק מנשקם, אלא בזכות התנגדותם העזה לפולשים והגנתם באמצעות כל מה שהיה ברשותם ובאמצעות הנשק של אויביהם שעליו השתלטו. זו הדרך לשחרור. מה שנלקח בכוח יוחזר רק בכוח וכל דבר אחר הוא [ניסיון] להרדים ולהסיח את דעתם של העמים הכבושים. היום רוסיה וארה"ב מבקשות את אהבת האפגנים - אהבה שבאה בכוח הנשק.

 

ההסכמה לפירוק הנשק של ההתנגדות בעזה וההתנערות מ[מתקפת] ה-7 באוקטובר - משמעותם התאוששות האויב למשך מאה השנים הבאות. גם אם העם הפלסטיני פצוע ואם [מבחינת] תושבי עזה הגיעו מים עד נפש, אל תחשבו שהאויב רגוע. אדרבא, הפחד שלו גדול יותר ומתמקד כעת בעתיד ישותו - האם הישות הזו - [החלשה יותר מ]קורי העכביש[6] - תשרוד או שתיעלם ולא תשלים את העשור השמיני [לקיומה]? היעלמותה קרובה יותר מכפי שאתם חושבים. 'גם אם נפצעתם, הנה פצעיהם כואבים כפצעיכם' אולם ההבדל [טמון בסוף הפסוק]: 'אתם מקווים לקבל מאללה את אשר להם אין תקווה לקבל'[7]."[8]

הפוסט של ג'אבר אל-חרמי[9]

 

אל-חרמי בפוסט קודם: נשק ההתנגדות בעזה אינו למכירה ואינו נתון למשא ומתן

בפוסט קודם, שפרסם אל-חרמי ב-14.4, דחה אל-חרמי דרישה להתפרקות חמאס מנשקה, תוך שהוא עורך את אותה הקבלה לתנועת הטליבאן שסירבה לנהל מו"מ על נשקה.

אל-חרמי כתב: "ההתנגדות בעזה – בין אם חמאס או [תנועת התנגדות] אחרת – לא תיפול בפח פירוקה מנשקה, יהיו אשר יהיו הערבויות [לכך]...

 

[במקרה של] טליבאן באפגניסטן ניסתה ארה"ב להציב זאת [קרי את פירוק הנשק של טליבאן] כתנאי עיקרי למו"מ [אלא ש]טליבאן לא ניהלה כלל מו"מ על כך וארה"ב נאלצה לחזור לשולחן המשא ומתן עם טליבאן בעודה חמושה מכף רגל ועד ראש. הם אמרו לארה"ב: 'רק הנשק הוא שהושיב אתכם לשולחן המשא ומתן איתנו.' לכן, אל להתנגדות לנהל משא ומתן על נשקה, בשום פנים ואופן. נשק ההתנגדות בעזה אינו למכירה ואינו נתון למשא ומתן."[10]

 

מאמר באל-שרק: נשק ההתנגדות הוא צורך קיומי ואמצעי בעל השפעה

התנגדות לפירוק חמאס מנשקה מצאה ביטוי במאמרים רבים בעיתונות הקטרית הממסדית.

כך למשל הכותבת הפלסטינית, הדיל רשאד, פרסמה ב-23.4 מאמר בטורה ביומון אל-שרק תחת הכותרת: "נשק ההתנגדות איננו [נתון] למיקוח", בו הסבירה כי "לא קל להעלות את נושא פירוק ההתנגדות מנשקה מבלי שההצעה הזו תתנגש בקיר המציאות הברורה, לפיה: נשק בידי עמים הנמצאים תחת כיבוש איננו בחירה, אלא צורך קיומי... נשק ההתנגדות בעזה מעולם לא היה סמלי או סיסמא בלבד, אלא הוא אמצעי פעולה בעל השפעה, שהסב לכיבוש אבדות כבדות בנפש ובכלכלה...

 

הקריאה לפירוק נשקה של ההתנגדות בפלסטין לפני הסתלקות הכיבוש היא קריאה לכניעה ולא לשלום; [קריאה] להסכמה קבועה לתוקפנות ולא לעצירתה; קריאה לרגיעה למראית עין, שמשמעותה הנסתרת היא הפקעת הקלף המנצח האחרון מידיו של עם, שיש לו רק כוח רצון ונשק."[11]

 

מאמר ביומון אל-וטן: הנשק הוא כבוד והוויתור עליו הוא השפלה

הכותב הפלסטיני, סמיר אל-ברגות'י, הציג במאמר שפרסם ב-16.5 בטורו ביומון הקטרי הממסדי אל-וטן תוצאות של סקר פלסטיני, שהצביע על תמיכה פלסטינית נרחבת בחמאס אל מול ירידת קרנה של הרשות הפלסטינית ותנועת פת"ח, בו "82% מהפלסטינים [שהשתתפו בסקר] אמרו כי הם מתנגדים למסירת נשק ההתנגדות." הוא סיכם את הסקר בקביעה: "מאז האינתיפאדות הראשונה והשנייה ומבול [אל-אקצא] הפלסטינים מאמינים בכך שאין בפניהם [ברירה אחרת] זולת ההתנגדות ושהנשק הוא כבוד ווויתור עליו הוא השפלה."[12]