כללי

כותבים ערבים: ביקור טראמפ במפרץ פסח על הנושא הפלסטיני; "שפת האינטרסים גברה על שפת העקרונות"

 

ביקורו של נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, בערב הסעודית, קטר ואיחוד האמירויות הערביות,שהתמקד בעיקר בחיזוק הברית בין ארה"ב למדינות המפרץ וקידום הסכמים כלכליים ביניהן עורר אכזבה גדולה בקרב הפלסטינים לכשראו כי הביקור לא כלל הכרזה על סיום המלחמה בעזה ולא קידם שום יוזמה מדינית בנושא הפלסטיני.

 

כותבים רבים בעיתונות הערבית והפלסטינית הביעו תדהמה מכך שהנושא הפלסטיני "נעדר באופן בוטה" מהביקור והצרו על כך שהמנהיגים הערבים ויתרו על מחויבותם המסורתית לנושא הפלסטיני ולא התביישו לקדם את האינטרסים של מדינותיהם, בהתעלם מהענין הפלסטיני.

 

מנגד טענו כותבים אחרים כי במציאות החדשה אין נושא ערבי מרכזי אלא רק בריתות ואינטרסים וכי הצפייה לקידום הנושא הפלסטיני במהלך ביקור טראמפ היתה בגדר אשליה נוכח סדרי העדיפויות והאתגרים של מדינות המפרץ. יתרה מכך, נטען כי רבות ממדינות ערב רואות באיראן סכנה גדולה יותר מישראל ומציבות את הקשר עם ישראל בראש סדר העדיפויות, למרות המלחמה בעזה. מאמר ביומון הפלסטיני אל-איאם אף טען כי התנהלותם של פלסטינים היא שהביאה לירידת קרנו של הענין הפלסטיני וקרא להם, ובפרט לחמאס, לערוך חשבון נפש על כך.

 

קריקטורה ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום על ביקור טראמפ[1]

להלן קטעים מהמאמרים בעיתונות הערבית בנושא:

כותב פלסטיני: לארה"ב אין יוזמה חדשה; טראמפ ממשיך בקידום הסכמי אברהם ע"ח העניין הפלסטיני

הכותב מוחמד עלוש כתב ב- 16.5.25 בטורו ביומון הפלסטיני אל-קודס: "בימים האחרונים התקיימו ביקורים של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בכמה מדינות מפרציות, שזכו לעניין רב ובלט בהם... הרצון ל[קדם] השקעות והניסיון הבלתי מתפשר של הממשל האמריקאי לכפות עובדות חדשות על האזור...

 

היו שמיהרו להשמיע עמדות נמהרות [לפיהן יש]  הזדמנויות [חדשות] ושינויים מהותיים בעמדות ובמדיניות של ארה"ב, אך זה לחלוטין לא נכון... עד לרגע זה אין שום יוזמה אמריקאית לגבי הענין הפלסטיני. אדרבא, הממשל האמריקאי פועל כדי להמשיך את מיזם השלום האזורי של [הסכמי] אברהם על חשבון הענין הפלסטיני ועל חשבון פתרונה על בסיס ההחלטות הבינ"ל...

 

טראמפ רצה לקדם חלק מהפרויקטים שלו [במהלך ביקורו] בקטר, ו[אמר] שם שהוא רוצה שארה"ב תהיה הבעלים של עזה ושהיא תהפוך אותה ל'אזור חופשי'... הוא עצמו העלה יותר מפעם אחת את הרעיון של הגירת תושבי עזה והפיכת הרצועה לאתר תיירות. כך למעשה המיזם האמריקאי-ישראלי ממשיך להתקיים ולקרוא תיגר על המציאות הפלסטינית... היחסים בין הממשל האמריקאי וממשלת הכיבוש השתנו, כך שמעמדה של נטייה לצד הכיבוש עברה  [ארה"ב] לעמדה של שותפה בפועל בביצוע פשעי הכיבוש.

 

ביקורו של טראמפ באזור הוא ביקור של השקעות ויש לו מטרות רבות בשירות האינטרסים האמריקאים והישראליים הקבועים, זאת למרות הניסיונות של חלק מהאנשים לרמוז כאילו קיימים חילוקי דעות בין הצדדים. [אלא שבפועל] היחסים ביניהם [קרי, בין ארה"ב לישראל] איתנים, בהיותן שותפות לכוח הכיבוש הקולוניאליסטי".[2]

 

עורך היומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד: מדהים שנושא עזה נעדר מביקור טראמפ

מען אל-ביארי, עורך היומון אל-ערבי אל-ג'דיד, פרסם מאמר שכותרתו "טראמפ לא הזכיר את עזה [בביקורו] במפרץ" בו כתב: "העדר 'נושא' עזה בביקורו של דונלד טראמפ בסעודיה, בקטר ובאיחוד האמירויות הוא מדהים. [העניין] לא עלה בו כלל...

 

שר החוץ הסעודי פיצל בן פרחאן הודיע לבדו לעיתונות כי טראמפ שמע ממנהיגי המפרץ ונציגיהם, עמם נפגש בריאד, שחובה להפסיק את המלחמה בעזה. לאחר מכן נכזבו ציפיותינו, או ליתר דיוק שאיפותינו, כשהנושא זה - שלא עלה בדעתנו שהוא מיותר עד כדי כך – הגיע למצב שהוא נעדר בצורה בוטה כל כך מכל השיחות של נשיא המדינה הראשונה שמטפלת בשלום ובביטחון בעולם...

 

הוכח, בפעם האלף לפחות, כי הקשרים האמריקאיים-ערביים סטו מזה שנים ממסלולם המסורתי, שהיה מקובל לפני אמצע שנות התשעים... נכון שארה"ב שמרה על האינטרסים שלה שלא עברו זעזוע. נכון שהערבים עזבו גם כן 'עקרונות' מסורתיים רבים - ובכללם העניין הפלסטיני כעניין מרכזי בדיון הערבי עם הממשלים האמריקאים שהמשיכו להשיק במתכוון יוזמות ושלחו את שריהם 'לקדם תהליך השלום', למשל. עם זאת, נראה כי הקשרים הללו הפחיתו [בחשיבות] 'מחויבות' זו, אם ניתן לתאר זאת כך, והצד הערבי (שלא לומר השליט הערבי) כבר לא מרגיש נבוך להתעלם מהנושא הפלסטיני, מכל שיקול שהוא, ביחסים עם ארה"ב, שהפכה להיות קיצונית יותר ותוקפנית יותר בתמיכה בישראל." [3]

 

עיתונאי מצרי: בניגוד לתחזיות עזה ננטשה שוב

העיתונאי המצרי ואיל קנדיל כתב במאמר ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד תחת הכותרת "היכן עזה?": "הכותרת הבולטת ביותר לשיווק ביקורו של הנשיא האמריקאי, טראמפ, במפרץ הייתה כי הוא בא כדי להכריע את נושא עזה ולשים קץ לטרוף הנפשע שמחולל בנימין נתניהו... טראמפ השתמש בנושא עזה כפתח טוב אל המקום שבו נמצאת מטרתו הראשונה של הביקור: [עסקאות של] מיליארדים שאין להם גבול...

 

אירועי הביקור המיתולוגי הסתיימו והותירו אחריהם שאלה גדולה: היכן עזה בתוך רעש החגיגות בביקורו של האיש שלפני חודשיים איים להפוך את המזה"ת לגיהינום אם חמאס לא ימסור את השבויים [החטופים הישראלים] ואת הנשק [שלו], יעזוב את השטח ו[יסתלק מ]ההיסטוריה [?]...  

 

מיומו הראשון של הביקור יש לו כותרת מוכנה מראש שהתקשורת הרשמית מהדהדת אותה, עם כל מילה שהוגה המבקר: 'טראמפ נתן סטירה לנתניהו'. זאת, מתוך כוונה להוביל את הציבור העוקב [אחר הביקור] לאופטימיות, בכפייה... אולם איש לא מצא ולוּ סטירה אחת, אדרבא [מצאנו] 250 שהידים [עזתים] חדשים, שנוספו לרשימות המתים במהלך נוכחותו של טראמפ בשלוש ערי בירה מפרציות, ומצאנו דכדוך בקולות המשקיפים והכתבים שהתכוננו מבעוד מועד לחגיגות לכבוד הישג היסטורי של המסע של טריליוני [הדולרים] אולם גילו שהענין היחיד מא' עד ת' [בביקור הזה] הוא טריליונים עטופים בדפי השלום של הסכמי אברהם שדונלד טראמפ נאבק למענם [במהלך כהונתו הראשונה כנשיא]...

 

טראמפ טס עם המתנות ו[יחד עמו] התעופפו ההבטחות - שניתנו במתק שפתיים – לסיים את המלחמה ולשים קץ לשפיכות הדמים, ועזה שבה ללקק את פצעיה ולסבול מחדש מנטישה... "[4]

שר ירדני לשעבר: הנושא הפלסטיני חשוב אך לא בראש סדר העדיפויות

לצד מאמרי הביקורת על העדרותו של הנושא הפלסטיני מביקורו של טראמפ כותבים אחרים הסבירו כי הנושא הפלסטיני אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מדינות המפרץ כי אם הצורך בקידום אינטרסים כלכליים ובטחוניים. כך למשל השר הירדני לשעבר, סמיח מועיטה, פרסם ביומון הממסדי הירדני אל-ראי מאמר תחת הכותרת "מהי הנושא  הראשון במעלה באזור?" בו כתב: "השינויים הגדולים באזור במהלך השנתיים האחרונות ואירועי האביב הערבי שינו את סדרי העדיפויות של האזור ושל המדינה. העניין הפלסטיני עודנו חשוב בקרב המדינות שכן הוא קשור לאינטרסים וליציבות מדינות אלה, אולם בקרב כמה מדינות הוא עדיין מחפש את מקומו בסדר העדיפויות שלהן...

 

האזור היום הגיע לשלב בו הוא שקוע ועסוק בנושאים פנימיים, בתוכניות פיתוח או בפתרון בעיות פנים. המדינות מותשות מהמשברים שהעמידו בראש סדר העדיפויות של האנשים מקרב עמים רבים [נושאים כמו] בטחון, עבודה ומצב כלכלי סביר...

 

במישור הפוליטי אנו עומדים בפני מציאות חדשה באזור, בה עבור רוב המדינות הקשר עם ישראל נמצא בראש סדר העדיפויות, גם כאשר ישראל נוהגת בתוקפנות רוב המדינות [מסתפקות] בהבעת סולידאריות [עם הפלסטינים]...  

 

המציאות אומרת שלא קיים נושא ערבי מרכזי אלא יש בריתות ורשתות של אינטרסים והמשמעות היא שכל מדינה שואפת לממש את האינטרסים שלה. הרפתקאות, תבוסות, התפוררות ומשברים כלכליים הפכו את האינטרסים הפנימיים לראשונים במעלה, לצד מצב כללי של סולידאריות [בינערבית]. הדבר חל אפילו על תנועות מהפכניות שונות, שכן האינטרסים הארגוניים שלהם חשובים עבורן יותר מהאינטרסים של עמיהן."[5]

 

חוקר פלסטיני: הענין הפלסטיני הוא לא מרכז היקום

החוקר הפוליטי הפלסטיני, ג'יהאד חרב, כתב במאמר ביומון אל-קדס: "ביקורו של הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, במדינות המפרץ הסתיים ואיתו הסתיימו הציפיות הפלסטיניות או ההערכות הרבות בכלי התקשורת הפלסטיניים והערביים בנוגע למה יכריז הנשיא האמריקאי במהלך ביקורו לגבי המלחמה ברצועת עזה. נדמה כי אנו הפלסטינים שוגים באשליות באשר למעמדה של הסוגיה הפלסטינית. אנו מבססים את ציפיותינו מהמהלכים של המדינות [ושל גורמים] אחרים על העניין הפלסטיני, כאילו שהוא מרכז היקום ו[כאילו] שהעולם [כולו] סובב סביבו. [זאת], מבלי לקחת בחשבון את סדרי העדיפויות, האתגרים והצרכים של גורמים אחרים ואת הסכנות שעימן מתמודדות מדינות ערב האחיות ומדינות אחרות, ומבלי לקחת בחשבון  את החוזקות ונקודות התורפה של הפלסטיניים עצמם...

 

יש לקחת בחשבון גם את סדרי העדיפויות של מדינות המפרץ בנוגע לסכנות המיידיות על פי ראייתן, ואשר לפיה איראן היא הסכנה המיידית הרבה יותר מאשר ישראל, ואת זה חלק מהפלסטינים לא מבינים. על הפלסטינים להכיר באינטרסים של המדינות הקרובות - מדינות הטבעת - ושל מדינות ערב הרחוקות מהן ואת סדרי העדיפויות שלהן... במסגרת הבנת ניהול הסיכונים של הביטחון הלאומי של כל מדינה בפני עצמה...

 

הקביעה האם ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ במדינות המפרץ הצליח או כשל אינה נמדדת על פי הקריטריונים הפלסטיניים או האשליות של האליטה בנוגע לחובות [הלאומיות או הדתיות], אלא על פי הבנה רחבה יותר של האינטרסים השונים של המדינות האחיות והידידות ושל סדרי העדיפויות שלהן, והבנת כוחם הרעוע של הפלסטינים בשל הפילוג הפנימי והיעדר היכולת שלהם להתאחד, חרף האסון שהם חווים מזה יותר משנה וחצי. הם עדיין סומכים על כך שהעניין שלהם צודק  או על כך שהם מרכז העולם ולא על ביצור החזית הפנימית שלהם ברמות הפוליטית והעממית ...[6]

כותב פלסטיני: העניין הפלסטיני הפך שולי - עקב ההתנהלות של הפלסטינים ושל חמאס בפרט

העיתונאי הפלסטיני אכרם עטאללה כתב במאמר ביומון הפלסטיני אל-איאם: "אין צורך בפרשנות רבה כדי להבין את מידת השוליות של הנושא הפלסטיני בתוך ריבוי האירועים באזור, במהלכם התעופפו לכל עבר טריליוני [דולרים]...

 

הביקור של הנשיא האמריקאי, היה רק ביקור כלכלי נדל"ני, במהלכו רשמה וושינגטון הצלחה מזהירה בעסקאות – ענף ש[טראמפ] הוא המאסטר בו ... באווירה כזו אנו יכולים להבין כי טיפת נפט יקרה הרבה יותר מטיפת דם, כי חברה [מסחרית] קובעת יותר מהממסד [הפוליטי] וכי השדולות הפיננסיות בעלות יכולת רבה יותר מהשדולות הפוליטיות. התוצאה היא ששפת האינטרסים עולה על שפת העקרונות...

סעודיה דורשת מדינה פלסטינית, דבר שהוא מעבר ליכולתו של הנשיא, שאינו עסוק בפוליטיקה ונעלם כשהדבר נוגע לישראל... טראמפ דורש מסעודיה נורמליזציה [עם ישראל] - דבר שסותר את שאיפותיה להוביל את אזור, שכן סעודיה רוצה להנהיג את האזור והנהגתה יודעת שאחד התנאים לכך הוא הדבקות בזכויות הפלסטינית וההתעקשות עליהם – לשם כך התפתחה מעין הסכמה ללא הסכם על הצורך לשים בצד את הנושא [הפלסטיני] כדי שהוא לא יעכיר את העסקאות והכספים, להם זקוקה הכלכלה האמריקאית.

 

[היה זה] ביקור מוצלח באופן מובהק לכל הצדדים אשר השיגו את מה שחיפשו. המפרץ קיבל את התפקיד וההנהגה [של העולם הערבי] וארה"ב קיבלה כסף... בביקור הזה [הנושא] הפלסטיני, שהסעיר את העולם, הצטמק והאירועים [האחרים] עקפו אותו. אולי היה צורך במי שיזכיר לו [קרי, לפלסטיני] שאין פתרונות חיצוניים, שרק הפלסטיני הוא שיעזור לפלסטיני ושעליו להלקות עצמו עד שיתנפח [כדי להעניש עצמו], שכן הוא התורם הגדול ביותר לעודף הבורות בניהול הנושא [הפלסטיני] עד לכדי אומללות מהולה בדם.[הפלסטיני הוא התורם הגדול] להתנהלות חסרת האחריות, למדיניות חסרת האחריות ולהרפתקאות חסרות האחריות....

 

על הפלסטינים לערוך חשבון נפש ארוך על שעשו לעצמם, לסוגייתם ולעמם שהותש מהכוח והבורות שלהם, [ולערוך חשבון נפש] על כישלונם במבחן הכשירות. תנועת חמאס צריכה לחשוב על התנהלותה המדינית ומה שעשתה לעזה ובתוך עזה במשך שנים רבות – החל מגירוש הרש"פ [בשנת 2007] וגרימת הפילוג [הפנים פלסטיני]... וכלה בהרפתקה של השבעה באוקטובר, שהכריעה את הענין [הפלסטיני] וגרמה לפלסטיני לאבד את כל יכולות עוצמתו..."[7]