אנשי רוח מצריים:
הדחת מורסי - מימוש רצון העם ולא הפיכה צבאית אנטי-דמוקרטית
הדחתו של מוחמד מורסי מהשלטון במצרים בידי הגנרל אל-סיסי ב-3.7.13, הציתה ויכוח במצרים ובעולם כולו סביב השאלה האם זהו מהלך דמוקרטי או אנטי-דמוקרטי.
האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) ולצידם מתנגדים נוספים במצרים להדחה, שבים וטוענים כי אקט זה הוא הפיכה צבאית המנוגדת לדמוקרטיה, בהדגישם כי מורסי נבחר באופן לגיטימי בבחירות דמוקרטיות ועל פי רצון העם. לדידם, המאבק של תומכי מורסי להשיבו לכיסאו, ולהשבת החוקה והפרלמנט הוא מאבק להשבת הדמוקרטיה שגזלו אל סיסי ותומכיו מן המצרים.[1] את הטענה כי זו הפיכה צבאית ופגיעה בדמוקרטיה נשמעה השמיעו גם גורמים מערביים, כמו למשל חברי הסנאט האמריקאי, ג'ון מקיין ולינדזי גראהם וכן בעיתונים אמריקאים, אותם מצטטים האח"ס, לצורך כדי לחזק את טענותיהם. כך למשל, האתר הרשמי של תנועת האח"ס www.ikhwanonline.com, מרבה לצטט מאמרים שפורסמו בתקשורת האמריקאית, כמו הוושינגטון פוסט והניו יורק טיימס, בהם נטען כי "הליברלים" שתמכו בהדחת מורסי, משכו ידיהם מן הדמוקרטיה.[2]
קריקטורה באל-ג'זירה: כריתת עצי הדמוקרטיה של מצרים[3]
למול טענה זו התייצבה קבוצת אנשי רוח הטוענים כי שלטונו של מורסי הוא שהיה אנטי דמוקרטי וכי הדחתו היא מהפכה עממית המשקפת את רצון ההמון, שמאס במהלכיו השרירותיים ובהעדפתו את ענייני האסלאם הפוליטי על הדאגה לזכויות הפרט.
עם קבוצה זו נמנה המשורר עבד אל-מועטי חגאזי, שטען כי חיבוריהם של הפילוסופים הנחשבים לאבות הדמוקרטיה והמהפכה הצרפתית, בהם ז'אן ז'אק רוסו וג'ון לוק, מעידים עד כמה המהפכה המצרית היא דמוקרטית. לדבריו, המוני המצרים שיצאו להדיח את מורסי, עשו זאת כדי להגן על הדמוקרטיה המצרית מעריצות, ומחאתם היא ביטוי דמוקרטי של עם המבקש לשלוט על עצמו בעצמו ולממש את זכותו להדיח את שליטיו. חגאזי תקף את המערב שמותח ביקורת על פגיעה בדמוקרטיה, לכאורה, במצרים, בשעה שמדינות המערב עצמן מתנערות מהדמוקרטיה כשהדבר הולם את צרכיהן.
גם המחזאי המצרי, עלי סאלם, דחה את הטענה כי הדחת מורסי הייתה הפיכה בלתי דמוקרטית. כבר בעבר טען סאלם כי בחירות אינן המדד היחיד לדמוקרטיה אלא רק גולת הכותרת שלה. במאמר שפרסם לאחר הדחתו של מורסי, טען סאלם כי הדמוקרטיה בנוסח מורסי לוקה בחסר משום שמאז עלייתה של תנועת האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) לשלטון הפכה הפוליטיקה לעניין של אמונה מול כפירה. במאמר נוסף שפרסם, פנה סאלם לנשיא אובמה והסביר כי הדמוקרטיה חדשה למצרים, ועל כן עשו המצרים טעות כאשר בחרו בשלטון האח"ס, ועתה הם מבקשים לתקן את טעותם.
האינטלקטואל המצרי, מאמון פנדי, טען כי מורסי אמנם נבחר בבחירות, אך הן כלל לא היו דמוקרטיות משום שהיו בהן זיופים. לדבריו, כל מערך הבחירות, הכולל את משרד הפנים, מושלי המחוזות והשופטים, נותר כפי כשהיה בתקופתו של מובארכ ולכן אין לתאר את מצרים תחת מורסי כדמוקרטיה, אלא רק כמדינה בתהליך דמוקרטיזציה שהשלמתו לא יכולה הייתה להיעשות בתוך שנה אחת בלבד. פנדי הוסיף כי שלטונו של מורסי לא היה דמוקרטי, משום שלא דאג לזכויות הפרט, שהן בעיניו מהות הדמוקרטיה, אלא לאינטרסים של קבוצות האסלאם הפוליטי וכי העירוב בין דת למדינה שבלט בתקופת שלטונו של מורסי סותר את ערכי דמוקרטיה.
להלן תרגום קטעים ממאמריהם של אינטלקטואלים אלה:
המשורר עבד אל-מועטי חגאזי: המערב מתנכר לדמוקרטיה כשזה נוח לו
במאמר שפרסם ב-16.8.13, כתב המשורר המצרי, עבד אל-מועטי חגאזי: "אינני מופתע מכך שחלק מהאנשים במערב, אשר מתפארים בכך שהם אבות הדמוקרטיה ובניה, מתכחשים לה מעת לעת, במיוחד בשעה שהם בשלטון. [זה קורה] כאשר הם רואים מה קורה לדמוקרטיה מחוץ לארצם וכאשר האינטרסים שלהם סותרים את הדמוקרטיה שלהם... האנשים במערב היו יכולים תמיד להגן על הדמוקרטיה, אך במקרים רבים הם התנערו ממנה. בשעה שמיליונים מקרבנו יצאו [לרחובות] כדי להגן על הדמוקרטיה ולהפיל את העריצות, הם [האנשים במערב] התנכלו לנו וכינו את המהפכה שלנו הפיכה...
הדמוקרטיה אכן צמחה והבשילה במערב. אנו חבים את הידע שלנו אודותיה לאפלטון, אריסטו, ג'ון לוק, וז'אן ז'אק רוסו. אולם המערב [במקביל] יצר גם את פיסיסטראטוס, היפיאס ונירון בתקופות הקדומות, ואת היטלר, מוסוליני וסטאלין בתקופות המודרניות... הדברים הללו אינם מבטלים את [עובדת] קיומן של דמוקרטיות מזרחיות בעת הזו, כפי שאנו רואים בהודו וביפן, שאינן פחות אותנטיות מהדמוקרטיות במערב.
מה שקרה במצרים זה יישום הדמוקרטיה כפי שנולדה בצורתה הראשונית באתונה
מה שהתרחש במצרים בחודשים האחרונים הוא ההוכחה הניצחת לכך שהדמוקרטיה אינה קניין בלעדי של המערב, אלא היא דרך ארגון חיים משותפים [ושיטת] שלטון שכולם יכולים ללכת בעקבותיה. במהלך החודשים יוני ויולי [2013] המצרים הציגו את ניסיונם בהבנת הדמוקרטיה. הם יישמו אותה לעיני כל בצורתה הראשונית - שחשבנו כי היא מזמן חלפה מן העולם. אנו יודעים כי הדמוקרטיה היא שהעם ישלוט בעצמו על עצמו וזה קורה כאשר כל העם מתכנס [בכיכרות], כפי שהאתונאים עשו באתונה כשהיו מתאספים בכיכר העיר, ה'אגורה', כדי לשלוט על עצמם בעצמם שכן הם השליטים והם [גם] הנתינים, הם אלה שחוקקו את החוקים ויישמו אותם, הם שבחרו את השליטים והם שתבעו מהם דין וחשבון...
ראינו שהבחירות שהתקיימו בארצנו במהלך ששת העשורים שעברו היו לרוב מזויפות, ומי שנהגו לדבר בשמנו [הם אנשים] שנכפו עלינו. כך, עד שנגדשה הסאה, וכל המצרים החלו מייצגים את עצמם בעצמם, דורשים דין וחשבון משליטיהם, מדיחים אותם, מפילים את המשטר כולו, ותובעים משטר דמוקרטי אמיתי.
ומה היתה עמדת המערב כלפי המהפכה הזו [של ה-30.6.13], שבה התגלתה הדמוקרטיה כפי שלא התגלתה בעבר? המערביים, או אלה המדברים בשמם בארה"ב, אנגליה, גרמניה, ואף בצרפת, לא רק התכחשו למהות הדמוקרטית של המהפכה המצרית, אלא טענו שזו הפיכה צבאית, מכיוון שהצבא החליט להגן על המהפכה ועל המהפכנים ולמנוע מהמשטר הנופל מלפתוח במלחמה עליה באמצעות המיליציות החמושות שלו... אנו אומרים [למערביים] שמה שהם יודעים על הדמוקרטיה אינו מכשיר אותם להיות מורים או שופטים הוגנים לגביה, מכיוון שהאינטרסים שלהם מונעים מהם, למרבה הצער, לדעת את האמת [ולשפוט] באופן מאוזן. ייתכן וניתנה לנו ההזדמנות לדעת מה שהם לא יודעים, מכיוון שהסבל שלנו מהעריצות פותח לנו דלתות שלא נפתחו לזולתנו, כפי שהעריצות של פיסיסטראטוס ומשפחתו כלפי האתונאים העתיקים פתחה להם את הדרך לדמוקרטיה. הם השיגו אותה אחרי מאבק אלים שבו העריצים כרתו ברית עם הפולשים הזרים נגד מולדתם...
הזכות של העם להדיח את שליטיו – מופיעה בחיבורים שהשפיעו על המהפכה הצרפתית
מצאנו את עצמנו בעימות עם משטר אכזרי שצר עלינו מכל הכיוונים ובא אלינו מהעבר ומההווה, מארה"ב ומקטר, מתורכיה ומפקיסטן. הוא סגר בפנינו כל פתח, ולא נותר לנו אלא לפנות לעצמנו ולהתקבץ במיליונים בערים, בכפרים, בכיכרות וברחובות, במראה שלא עלה על דעתו של איש, פרט לז'אן ז'אק רוסו, שעמד על הצורך בקיום קונצנזוס מוחלט פעם אחת לפחות, כדי שניתן יהיה לדבר על אמנה חברתית. אולי אנחנו צריכים עכשיו לחזור למה שרוסו כתב ב'אמנה החברתית' ובמה שג'ון לוק כתב במסכתו השניה "על הממשל המדיני", ובמה שהופיע בחוקות ובהודעות שהתפרסמו בעת המהפכה הצרפתית ובעת המהפכה האמריקאית לגבי זכות העם להדיח את שליטיו... נראה לי שהסנטור האמריקאי, ג'ון מקיין, [שתאר את הנעשה במצרים בעת ביקורו האחרון בקהיר ב-6.8.13 כהפיכה] לא קרא אותן היטב ולא יודע לגביהן, מה שגרם לו לפסוק נגד מהפכתנו."[4]
המחזאי עלי סאלם: לדמוקרטיה שהמצאנו אין קשר לפוליטיקה המוכרת בעולם
המחזאי המצרי, עלי סאלם, כתב ב-26.7.13 בטורו ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט: "במשך ימים ארוכים השקעתי מאמץ רב כדי להבהיר שמה שקרה במצרים ב-30 ביוני [2013] היה מהפכה ולא הפיכה. כל הזמן הדיבורים היו, כמובן, על הדמוקרטיה, ועל כך שלא ייתכן שנבחר שליט באמצעות קולות העם ואחר כך נדחו לפני תום כהונתו הלגיטימית. זו עמדה בעלת חשיבות, גם אם אינני מזדהה עימה. חשתי כל הזמן שיש טעות בדיון שאני מתקשה לשים עליה את האצבע. מהי? הטעות היתה בכך שאנו מדברים על שתי דמוקרטיות שונות. האחת, היא זו שהמערב מיישם, שבעבורה הוא שילם מחיר גבוה במשך מאות שנים, ועתה הוא תובע מאיתנו דין וחשבון בהתאם לכללים של דמוקרטיה זו; השניה, היא זו שבמסגרתה בחר העם המצרי את תנועת האח"ס ושמהרגעים הראשונים התברר שאין בכוחו לשאתה.
הטעות הייתה בהיתר [להקים] מפלגות על בסיס דתי או [מפלגות אזרחיות] 'עם מקור סמכות דתי' במשחק מילים שנון. לפיכך, לא הייתה זו הדמוקרטיה שהמציא המערב, אלא דמוקרטיה שהמצאנו אנו, כזו שאין לה כל קשר לפוליטיקה המוכרת בעולם. זו דמוקרטיה מהסוג המערבי, אך עם ניחוח מזרחי. מתן היתר לתנועות הדתיות להקים מפלגות על בסיס דתי, הוא דבר הסותר את הדמוקרטיה מן היסוד, משום שהוא הופך את חברי המפלגה מבוחרים לחסידים. כך מתרחקת הפוליטיקה מהיותה [עניין] של נכון או לא נכון [והופכת לעניין] של אמונה או כפירה. מטרותיה מתרכזות בהגעתו של החסיד לגן עדן ובהרחקתו מהגיהינום. [אין לך שום בעיה] לחלוק על [עמדות] פוליטיות של חברים במפלגות אחרות, והדיאלוג ביניכם ימשיך להתקיים בדרכי שלום, אך כאשר אתה [ניצב] בעימות מול חסידים [של מפלגה על בסיס דתי], חילוקי הדעות בינך לבינם פירושם דבר אחד – מלחמה..."[5]
בחירות אינן המדד היחיד לדמוקרטיה
רעיון דומה הביע סאלם במאמר שפרסם לפני כשבע שנים: "בחירות בקלפי [כשלעצמן] אינן דמוקרטיה, אלא [רק] חלק אחד ממנה שיש להקדים לו חלקים אחרים. התייחסות לבחירות כמדד היחיד לקיומה של דמוקרטיה איננה אלא הונאה עצמית. כך, העמידה בשורה מול קלפי הבחירות נעשית לגולת הכותרת של מסעו הארוך של המין האנושי במאבקו להגיע לצורת השלטון שהוכחה עד כה כטובה ביותר למשול בציבור..."[6]
עלי סאלם לאובמה: אתה במחנה הנגדי לחירותם של המצרים
במאמר נוסף שהתפרסם ב-17.8.13, פנה סאלם לנשיא אובמה לאחר שהאחרון גינה את המהלך של פינוי שביתות השבת שקיימו תומכי מורסי במסגד ראבעה אל-עדויה ובכיכר אל-נהדה בקהיר ב-14.8.13, שגבה מאות קורבנות. סאלם כתב: "[הנשיא אובמה], קרה לי דבר מוזר בחיי, מוזר וכואב. אני מוצא את עצמי במחנה הנגדי לזה שלך, או ליתר דיוק, אני מוצא אותך ניצב במחנה הנגדי לחירותם של המצרים... היה עליך לחכות שבועיים בטרם הצטרפת, כנשיא החזק בעולם, לתנועת האח"ס המצרית, דבר שמילות הודעותיך המאוזנות לא הצליחו להסתיר... מה אמריקה רוצה? האם היא קנאית לדמוקרטיה? כלומר האם גיליתם שהדמוקרטיה ספגה פגיעה קשה במצרים והחלטתם לטפל בה[?] האם ארה"ב קנאית לחירות ולזכויות אדם? או שמדובר ברצון עז, שאיננו יודעים מה מקורו, לעזור לתנועת האח"ס? הבעיה היא שהדברים התערבבו בראשי רבים עד כי גרמו להם לשכוח שתנועה זו איננה ארגון פוליטי במקורו, בדיוק כמו הארגונים המפורסמים אצלכם שהובילו [מייסד הכת הנוצרית-מרקסיסטית "מקדש העם" בשנות השבעים, שהוביל את הכת להתאבדות המונית] הכומר ג'ים ג'ונס ו[מנהיג כת הדווידיאנים], דיוויד כורש.
אלא שהמצרים הרשו לאח"ס לעלות לשלטון ברוב זעום משום שהדמוקרטיה עצמה הייתה חדשה לנו. ראשי כולנו בערו והיו זקוקים לשקט הזה, הדרוש כדי לבחור. מה שנדרש מאיתנו הוא יותר מהתנצלות. אם כך, הוי העולם הדמוקרטי, אנו מתנצלים בפניך כמו שאנו מתנצלים בפני עצמנו. טעינו כאשר בחרנו בהם [באח"ס], אזי הרשו לנו לתקן את עמדתנו. אנו בדרכנו, אדוני הנשיא, לחירות ולדמוקרטיה. יהיו לנו חוקה אמיתית ויציבה ומפלגות שיעסקו בפוליטיקה ויעמדו על הקרקע ולא יטענו שהן באות מהשמיים. המחיר שנשלם בדם הקורבנות יהיה גבוה, אך אף מצרי לא ישכח זאת לעולם, שכן בכל רגע שבו הוא ייהנה מהחירות הוא יזכור שחברים ואזרחים [מצרים] שילמו בנפשם את המחיר על כך..."[7]
האינטלקטואל, ד"ר מאמון פנדי: מורסי לא נבחר באופן דמוקרטי
במאמר שפרסם ב- 12.8.13, תקף האינטלקטואל המצרי, ד"ר מאמון פנדי, את האח"ס במפרץ אשר, לדבריו, "אימצו את העמדה האמריקאית לפיה מה שקרה במצרים הוא הפיכה נגד הלגיטימיות של הנשיא שנבחר בצורה דמוקרטית". פנדי הוסיף: "האח"ס ותומכיהם טוענים כי [בבחירות] שבהן נבחר מורסי לא היו זיופים כמו בבחירות שבהן נבחר מובארכ. כאילו שהשנה שחלפה מאז הדחתו של מובארכ [ועד] לבחירה במורסי נשאה עימה הבטחה שהחברה המצרית תשתנה ו[תדמה] לחברה השוויצרית. רבותי, בבחירות [בהן זכה] מורסי, נעשה שימוש באותן קלפיות בהן נבחר מובארכ. [מדובר] באותו משרד פנים של מובארכ שפיקח על הבחירות, באותם מושלי מחוזות שבאו מביטחון המדינה ובאותם שופטים שפיקחו על הבחירות... דוגמה לכך היא קצין ביטחון המדינה המשמש מושל במחוז שבו אני הצבעתי - מדובר בקצין שזייף את הבחירות עבור מובארכ בשנת 2005, והוא המשיך למשול באותו מחוז גם בימי [שלטונו] של מורסי וזייף באותה הדרך. אדרבא, בתקופת מורסי הוא אף זייף יותר...
הנקודה המרכזית היא שהמצרים לומדים את הדמוקרטיה ומוותרים בהדרגה על אמצעי הזיוף, על הזייפנים ועל אווירת הזיוף. דבר כזה לא משתנה לחלוטין בשנה אחת... מצרים לא הפכה לשוויץ בשנה אחת. מורסי נבחר, אך לא בצורה דמוקרטית כפי שטוענים אחדים.
הדמוקרטיה מחייבת את הפרדת הדת והמדינה
דמוקרטיה מתרחשת בהקשר פוליטי שבו חירות הפרט היא הבסיס. האווירה בימי בחירתו של מורסי לא הייתה חופשית והפרט לא היה עיקרה. עולמו של מורסי אינו עולמו של הפרט, אלא עולמה של הקבוצה [בערבית - גמאעה], של האח"ס, הגמאעה האסלאמית, הגמאעה הסלפית וכו'. אין כאן שום פרטים. המוני העם מחקו את חירות הפרט בשם הדת בתקופתו של מורסי, ובשמה של לאומיות מזויפת בתקופתו של מובארכ. אם כך, מורסי לא נבחר בצורה דמוקרטית...
בכנות מלאה, אין דמוקרטיה בכל מסגרת שבה הדת מעורבת [בפוליטיקה]. הדמוקרטיה נוצרת רק במסגרת בה יש הפרדה בין דת למדינה, וכאשר יש עירוב [בין השתיים] אזי כל דיבור על דמוקרטיה הוא ריק מתוכן. אנו ניצבים מול [מקרה שבו] מורסי [אכן] נבחר, אך לא הבחירות [היו] דמוקרטיות ולא הנשיא היה דמוקרטי. אני מתערב שאין שום קשר בין האח"ס לדמוקרטיה בדיבור או במעשה ולכן אין מקום לדיבורי סרק בנושא...
מורסי נבחר לנשיא באמצעות בחירות הדומות [בצורתן] למערב, כלומר קלפי להצבעה ותור של אנשים המכניסים פתקים לקלפי. אך הוא לא היה נשיא שנבחר באופן דמקורטי כשם שאובמה נבחר בארה"ב וקמרון באנגליה... הקלפי הוא רק אשליה ו[השוואת מורסי לאובמה או קמרון] זוהי נאיביות שבאה לידי ביטוי בקבלת החלטות על פי המראה החיצוני [בלבד]..."[8]
"אנו מגנים על הדמוקרטיה, כופרים"[9]
[1] וwww.ikhwanonline.com, 6.7.2013
[2] www.ikhwanonline.com, 22.7.2013, 18.8.2013ו
[3] ו www.aljazeera.net, 4.7.2013; על תמיכת אל-ג'זירה בעמדת האח"ס, ראו דו"ח ממרי (13.7.13) "מתנגדי האחים המוסלמים ועובדי ערוץ אל-ג'זירה מוחים: הערוץ מוטה ולא מקצועי"
[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 16.8.2013
[6]ו www.metransparent.com, 12.6.2006
[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 17.8.2013
[8] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.8.2013
[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 7.7.2013