המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאי מצרי: אין בי צער על קורבנות הטרור הישראלים
14/3/2001


עיתונאי מצרי אינו מצטער על קורבנות הטרור הישראליים

 

תחת הכותרת "אין מקום לדמעות!", כותב העיתונאי כמאל עבד אל-ראוף[1]:

"בכנות, אינני יכול לומר שהצטערתי על מותם של שלושת הישראלים בידי הצעיר הפלסטיני שפוצץ עצמו בשוק של נתניה. לא הצטערתי גם כאשר פלסטיני אחר דרס שמונה חיילים ישראלים באמצעות אוטובוס. יתכן שבקרב הקורבנות האלה היו אזרחים חפים מפשע; יתרה מכך, יתכן שבקרבם היו כאלו שגילו אהדה לתביעותיהם של הפלסטינים. אלא שמי שנושאים באחריות לכל הקורבנות האלה משני הצדדים, הפלסטיני והישראלי, ובעיקר מקרב האזרחים, הם אותן קבוצות מקרב תושבי ישראל שבאו מאירופה, מאמריקה, ומרוסיה וקראו להשליך את הערבים, את כל הערבים, לים.

 

כיצד אצטער על מותם של כמה ישראלים בשעה שאני רואה מדי יום ערבים, מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, מוצאים את מותם בכדורי הישראלים? תצוגת הדמים היומיומית הזו של מעשי טבח נמשכת מזה יותר מחמישה חודשים. ההלוויות זורמות מדי יום ברחובות הערים הפלסטיניות. מספר הקורבנות הגיע לאלפים. וארה"ב ואירופה שותקות נוכח הפשעים הישראליים האלה.

 

כיצד אצטער בשעה שאני רואה את האמבולנסים הפלסטינים מעבירים עשרות פצועים לבתי החולים מדי יום? כיצד אצטער בשעה שאני רואה את הבריונים של ישראל מכים בברבריות כל פלסטינים הנקלע לדרכם, מרגע שמתרחשת פעולה פדאית בעיר כלשהי? מדוע עלי להצטער [על הקורבנות הישראליים] כשאני רואה שהישראלים בוחרים בשרון לראש הממשלה, בשעה שהם מכירים היטב את מדיניות הדמים שלו נגד הערבים ואת שנאתו נגד כל מי שאינו יהודי?

 

מדוע עלי להצטער [על הקורבנות הישראליים] בשעה שאני שומע את שרון כשהוא נותן דרור לכוחות הישראלים לעשות ככל העולה על רוחם נגד הערבים? זהו סוג הברבריות הגרוע ביותר. אלא שמדוע אנו מתפלאים, שהרי הוראות אלה ניתנות על ידי האדם שפתח את שערי מחנות הפליטים צברא ושתילא בלבנון כדי שיכנסו בהם הקצבים הלבנונים של הפלנגות ויבצעו את מעשה הטבח הנורא בהיסטוריה? כל זה וארה"ב איננה רואה, איננה שומעת ואיננה מדברת. אירופה רואה ושומעת, אך היא איננה מדברת משום שהיא מפחדת מארה"ב ומתיקי האנטישמיות שישראל מנופפת בפני כל מי שמעיז להתייצב נגד שאיפותיה.

 

למרות צערי על כל הדם הנשפך בפלסטין, אינני יכול להצטער על מותו של ישראלי כלשהו ברחוב, בבית או בחזית, משום שהם אינם אומרים "לא" לממשלותיהם הבאות זו אחר זו והמדברות על השלום בשעה שהן מעבירות פקודות להשתמש בסוגי האלימות, הרצח, המצור, וההרעבה הקשים ביותר נגד הפלסטינים.

 

ואחרי כל זה הם רוצים שאנו נצטער על מה שהיטלר עשה להם!!"

 


[1] אח'באר אל-יום (מצרים), 10.3.2001.