כללי

השוואה בין בוש להיטלר בעולם המוסלמי

 

לאחר פיגועי האחד עשר בספטמבר 2001 חלה הסלמה ניכרת בגילויים האנטי-אמריקניים במדינות ערב. ביטויי גנאי ומאפייני שנאה שקודם לכן היו שמורים ליהודים החלו להתייחס אל האמריקנים ולהעשיר את השיח האנטי-אמריקני. אחת הדוגמאות הבולטות לתמורה זו היא ההשוואה בין נשיא ארה"ב לבין היטלר.

 

ההשוואה בין מנהיגי ישראל לבין היטלר ובין הציונות לבין הנאציזם תפסה ועדין תופסת מקום מרכזי בשיח האנטי-יהודי בעולם המוסלמי. בשנים האחרונות חלחלה השוואה זו גם לשיח האנטי-מערבי בכללותו ולשיח האנטי-אמריקני במיוחד. כך, למשל, השווה יומון הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה" את הנשיא קלינטון להיטלר[1], את קלינטון וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, להיטלר, מוסוליני ופינושה[2] ואת ראש צוות פקחי האו"ם בעיראק, ריצ'ארד באטלר, להיטלר.[3] עיתון "אל-שעב" המצרי השווה את קלינטון וראש ממשלת צרפת ז'וספין להיטלר ולהיידר.[4] 

 

ככל שעובר הזמן נראה כי השוואה זו הופכת להיות חלק אינטגרלי מן השיח האנטי-אמריקני. להלן מספר דוגמאות:

 

באתר של "גדודי חללי אל-אקצא", הזרוע הצבאית של תנועת פת"ח פורסם ב-22.3.2003  גילוי דעת[5] בו הופנתה קריאה לפגוע באינטרסים של "הנאצים החדשים": האמריקאים הבריטים והציונים, בכל מקום כתגובה לפלישה בעיראק. בגילוי הדעת נאמר: "אכן זאת התקפה גסה המכוונת כנגד האומה [הערבית והאסלאמית]. תחילתה [במתקפה] נגד עיראק במטרה לחלק את האזור ולהקים קנטונים ציוניים חדשים בהנהגת הנאצים החדשים שהם [למעשה] ראש הטרור העולמי החדש -  אמריקה, בריטניה והאויב הציוני - השואף להשתלט על יכולות עמנו באמצעות טרור ומעשי טבח. אנו קוראים לכל אנשי הכבוד לעמוד נגד הטרור העולמי החדש באמצעות פגיעה באינטרסים שלהם בכל מקום."

 

בעל טור בשבועון הפלסטיני "אל-מנאר", חסן עג'וה, תיאר את בוש בתור "הנשיא המונגולי, יורשו החוקי של היטלר"[6] ואילו ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, מראשי ה'חמאס' בעזה, הרחיב את הדימוי במאמר שפרסם באתר האינטרנט של ארגונו, בו כתב: "... היטלר חשב בעבר, כפי שחושב בוש היום, שהוא מקים כוח שלא ניתן להביסו, אבל הוא ספג, בסופו של דבר, תבוסה קשה שהביאה קץ על מדינתו כמעצמה, לאחר שמיליונים נהרגו בשל שיגעון הגדלות ממנו סבל. זהו אותו מצב ממנו סובל בוש היום..."[7]

 

המדריך הרוחני של איראן, איתואללה עלי ח'אמנאי, גינה את המתקפה האמריקנית נגד עיראק ואמר כי היא "רומזת על הופעת היטלריזם חדש בהיסטוריה".[8]

 

בעבר האשים ח'אמנאי את הנשיא בוש בכך שהוא "משתמש בשפתו של היטלר" בהדגישו כי נושאי התפקידים האמריקנים "מדברים עם העולם בשפת הכוח המזכירה את שפתו של המנהיג הנאצי."[9]

 

בהזדמנות אחרת אמר ח'אמנאי כי "הממשל האמריקני שם ללעג את ערכי השלום, הידידות, זכויות האדם והדמוקרטיה בעודו מתכונן למלחמה נגד עיראק בשל אינטרסים בלתי לגיטימיים. גם היטלר [נהג] לשאת הצהרות כאלה כאשר יזם מלחמה על העולם. אולם, כיום, האומות מודעות למציאות וערות לצביעות של הבכירים האמריקאיים ולנוכחות של פאשיסטים בממשל האמריקני."[10]

 

תחת הכותרת "נשיא פזיז וגס", כתב עורך היומון הלונדוני "אל-קדס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן: "הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, שהכל מסכימים שהוא פזיז וחסר ניסיון, הציג את עצמו בנאום לאומה... כמנהיג הצמא לשפוך דם ולהכריז מלחמה על חצי העולם...

 

נאומו המתלהם של הנשיא בוש מזכיר לנו את נאומיו של הנאצי אדולף היטלר. איומיו כלפי איראן ועראק מזכירים לנו את איומיו של היטלר כלפי פולין וצ'כוסלובקיה. משום כך, על העולם כולו לפעול כדי לעוצרו ולשים קץ לפזיזותו לפני שהוא יטבע במלחמות הרסניות, שמולן תחשבנה מלחמות העולם הראשונה והשניה לצנועות..."[11]

 

ביומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר", כתב עבד אל-חמיד אל-פאח'ורי מאמר תחת הכותרת "הייל בוש, אמריקה מעל הכל"[12] וביומון האלקטרוני בעל האורינטציה הסורית 'אח'באר אל-שרק'[13], פורסם מאמר בעילום שם תחת הכותרת "אימוץ זהותו של היטלר". על פי המאמר, "נשיא ארצות הברית מתמרמר על השוואתו להיטלר מכיוון שהמיתוס של המערב, שמסכת הליברליזם והדמוקרטיה נפלה מפניו לאחר אירועי 11 בספטמבר 2001, נשען על ריסוק דמותו והבאשת שמו של הדיקטטור הנאצי, על ידי תיאורו כמקור כל הרעות שאפפו את העולם קודם שהשתרר בו השלום בזכותו של האמריקני 'רב החסד' שבא מהמערב כמציל העולם מהחטאים.

 

ייתכן שיש צדק מסוים בהתמרמרות האמריקנית, מכיוון שההתחמקות מכל ההסכמים הבינלאומיים, הבעת הרצון הגלויה להחליף משטרים, לכבוש ארצות ולשנות את המפות המדיניות, כל אלה זהים למעשי היטלר באירופה בשנות ה-'1930 עד להתפרצות מלחמת העולם השניה ואינם [רק] דומים להם...

 

אין ספק שההיסטוריה האמריקנית הביאה לעולם אישים דגולים כג'ורג' וושינגטון, אברהם לינקולן ואחרים, אבל היא הביאה לאנושות גם אישים [שליליים] כהארי טרומן, שסיים את מלחמת העולם השניה באמצעות [הטלת] שתי פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי, וכמו רונלד רייגן שהאמין במלחמה מכרעת בין הטוב (האמריקני) ובין הרע (שאר העולם), מלחמת 'ארמגדון' [מגידו], שלמענה  ולתכליות אחרות פיתח את תכנית מלחמת הכוכבים המפורסמת.

 

האם ניתן לומר שהממשל האמריקני הנוכחי, עם תכנית 'ההגנה נגד טילים' שקדמה ל-11.9.2001 ועם 'סדרת המלחמות נגד הטרור' לאחר תאריך זה, פועל לפי [תוכנית] 'ארמגדון'? ואם כן, איזה הבדל יש בין תכנית שכזו ובין תכניותיה של גרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השניה?" [14]

 

דבריה של שרת המשפטים הגרמנייה כי שיטתו של הנשיא בוש להסב את תשומת הלב מבעיות פנים אמריקניות באמצעות פעולות שנועדו להפיל את נשיא עיראק היא שיטה מוכרת, שאפילו היטלר נקט בה [15] - מצוטטים לרוב על ידי מעצבי דעת קהל ערביים.

 

בתוכנית טלוויזיה אודות "יחסי ארה"ב והקהילייה הבינלאומית" ששודרה בערוץ הלווין הקטרי "אל-ג'זירה" בהשתתפות כתב ה"ניו-יורק טימס", תום פרידמן והסופר והחוקר הפלסטיני, ד"ר אבראהים נאג'י עלוש, טען עלוש כי "ארה"ב הפכה למדינה הכופרת הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית וכי למעשה בוש הפך כיום להיטלר חדש – כדברי שרת המשפטים הגרמנייה." בהמשך התוכנית הוא פירט:

 

"דרכו של בוש דומה לראשית דרכו של היטלר, [אם כי] הוא [עוד] לא הגיע לכך שהפך להיות היטלר. מה שבוש החל לעשותו במישור הפנימי מבחינת עריצות הרשות המבצעת על פני הרשות המחוקקת [באמצעות החוק למאבק בטרור], וזאת לאחר שעלה לשלטון בבחירות [בדומה להיטלר] וכן עמדותיו במישור הבינלאומי המצדיקות מכות מנע על אומות שאינן מהוות עבורו סכנה כלשהי, בטענה שהן עשויות להפוך לסכנה בהמשך [אלו הם מעשים המזכירים את דרכו של היטלר]."

 

הוגה הדעות מוניר שפיק, פלסטיני קומוניסט שהפך לאיסלמיסט קיצוני ומתגורר בעמאן, עלה לשידור והוסיף כי "העולם כיום עומד מול סכנה זהה לסכנה [שגילם] היטלר. היטלר היווה [בזמנו] סכנה לאירופה וכיום מהווה ארה"ב סכנה לאירופה, לרוסיה, לסין, לעולם האסלאמי ולעמים האסלאמיים."[16]

 

לעומת זאת, יש המביעים הסתייגות מפורשת מן ההשוואה בין בוש להיטלר. בעל טור ביומון המצרי "אל-אח'באר", סעיד סנבל, לדוגמא, כתב: "השוואה בין נשיא או מנהיג כלשהו מבין מנהיגי העולם הנוכחיים לבין היטלר היא עלבון צורב למי שמשווים אותו למנהיג הנאצי, אותו גינו כולם וראו בו פושע נגד האנושות. טבעי היה שהאמריקנים יכעסו על הדברים שפרסם העיתון הגרמני, אפילו אם כמה פרשנים סבורים כי הגורם [האמיתי] להתגברות הכעס [של ארה"ב על גרמניה] הוא ההתנגדות גרמניה למדיניות ארה"ב המתעקשת להנחית מכה צבאית על עיראק".

 

ואולם, סנבל סייג את ביקורתו על עצם ההשוואה וקבע כי "אם יש שליט שנכון להשוותו להיטלר, הרי שהוא אריאל שרון ראש ממשלת ישראל שהוא בעל היסטוריה ידועה של שפיכות דמים והוא נוקט בשיטות נאציות כנגד הפלסטינים ומנסה להשמידם ולהגלותם מבתיהם ואלו פשעים שאינם שונים מפשעי היטלר. אכן היטלר לא מת ולא התאבד אלא הוא קיים בתל אביב!"[17]

 

הסתייגויות נוספות להשוואה בין בוש להיטלר נשמעו, למשל, בערוץ "אל-ג'זירה". בתוכנית על יחסי ארה"ב והקהילייה הבינלאומית ששודרה בערוץ זה ואשר הציגה את ההשוואה בין בוש להיטלר, עלה לשידור צופה בשם סאמי אל-נצף מכווית שקבע כי "ההשוואה להיטלר מבישה, רעה ובלתי אפשרית. היטלר נלחם במשטרים דמוקרטיים ואילו הנשיא בוש כיום נלחם במשטרי דיכוי דיקטטוריים." [18]

 

בתוכנית אחרת  ששודרה בערוץ "אל-ג'זירה" ב- 4.2.2002 קבע הסופר והעיתונאי השאם מלחם שליח היומון הלבנוני "אל-ספיר" בושינגטון, כי "ההשוואה [של בוש] עם היטלר והנאצים אינה [השוואה] היסטורית, היא אינה נכונה ואינה משרתת שום ניסיון לנתח את המצב בצורה אובייקטיבית."[19]