עיראקי החי בצרפת: אילו סדאם חוסיין היה צריך להתמודד עם מדיניותם של יושקה פישר, שרודר ושיראק – הוא היה בועט בהם

מחמד מצטפא, עיראקי החי בפאריס, שיגר מכתב למערכת היומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת" בו כתב:

"בשלהי שנות השמונים, בעקבות סיומה של המלחמה העיראקית-איראנית, שהדיקטטור שלנו (ועמו כמה ערבים) השלה את עצמו שהוא ניצח בה, התרחשו שני אירועים פשוטים שלאחר מכן התברר לי שהם רבי משמעות:

האירוע הראשון: הטלוויזיה העיראקית שידרה הופעות של ילדים ותלמידי בית ספר בפני הנשיא סדאם חוסיין. [סדאם] עשה לו הרגל לקבל באירועים מסוימים כמה ילדים, יחד עם מוריהם והאחראים על הפעילות האמנותית בבית הספר, כדי לצפות בריקודיהם ושיריהם. בין ההצגות היתה אחת יוצאת דופן: חללית נוחתת על כוכב אחר וממנה יוצאת קבוצת ילדים. כאשר נשאלים הילדים מכדור הארץ 'מהיכן באתם?', הם משיבים: 'מכוכבו של סדאם חוסיין'... ההצגה זכתה למחיאות כפיים סוערות.

שאלתי את אחד ממכרי העובד בתחום החינוך ומצא עצמו בנוכחות המנהיג כמה פעמים מי יצר את ההצגה והוא נתן לי שם ואמר לי שאותו אדם נשלח לארה"ב כדי להשלים את לימודיו כפרס [על ההצגה]...

האירוע השני: מאמר שלא זכה לתשומת לב רבה ושהתפרסם... באחד העיתונים העיראקים, אולי 'אל-ת'ורה'. היה זה כאשר החלה התמוטטות ברה"מ והמשטרים הסוציאליסטים. המאמר שיבח את ההיבטים החיוביים של האירוע בנוגע לעתיד הערבים וקבע שהתמוטטות המשטר הסוציאליסטי וברה"מ תאפשר לאומה הערבית לתפוס את מעמדה האמיתי בקרב אומות העולם. אני סברתי את ההיפך הגמור ויתכן שכמוני חשבו רבים. הבנתי את המאמר רק כאשר היה מאוחר מדי וכוחותינו נכנסו לכווית. קראתי שוב את המאמר ולא נותר בי כל ספק: מי שכתב אותו היה סדאם חוסיין עצמו...

הכניסה לכווית היוותה את הצעד הראשון בדרך להגשמת חלומו של סדאם חוסיין לכונן את הכוכב שלו: ראשית, כניסה לכווית; שנית, השתלטות על המדינות הקטנות במזרח חצי האי ערב ומתן ערבויות למדינות המערב שאספקת הנפט שלהן מובטחת על ידי הזרוע החזקה שלחמה בשמן בזרם הפונדמטליסטי במשך עשור; לאחר מכן, השתלטות על השכנים ושליטה על קרוב לשמונים אחוזים ממקורות האנרגיה.

האין זה כוכבו של סדאם חוסיין?

שניים הבינו את סדאם חוסיין וניצלו את ההבנה הזו לטובת האינטרסים האישיים שלהם, והאופוזיציה העיראקית איננה אחת מן השניים. הראשון הוא מחבר הצגת הילדים 'כוכבו של סדאם חוסיין' שתוגמל על צביעותו בכך שנשלח לארה"ב והשניה היא ארה"ב עצמה.

אם ההבנה של סדאם חוסיין מצד הראשון זיכתה אותו ברווחים תפלים שנזקם פעוט, הרי שהבנת חלומותיו החולניים של סדאם חוסיין ודרך מחשבתו על ידי ארה"ב גרמו לה להשתמש בו באופן קטסטרופלי כדי לממש את הכוכב שלה עצמה. ארה"ב דחפה אותו לשתי מלחמות: הראשונה נגד איראן והשניה נגדה עצמה, לאחר שעודדה אותו לכבוש את כווית...

אילו חלומותיו של סדאם חוסיין לכונן את כוכבו לא היו נתקלים במדיניותה של ארה"ב אלא במדיניות מהסוג של יושקה פישר או שרודר בגרמניה, או ז'אק שיראק בצרפת, הוא היה בועט בהם ומושיב אותם בבתיהם כדי שיהנו מהפנסיה שלהם.  במקרה הטוב, הוא היה נותן להם משרות משניות וסמליות. אילו סדאם חוסיין היה ממשיך להתמודד עם מדיניות הבלימה שהנהיג הממשל של בוש האב ושממשל קלינטון המשיך בה, הוא היה הופך את הממשל האמריקאי למשל ולשנינה והיה משחק עמו בחתול ועכבר וכופה עליו, מעת לעת, להביא את צבאותיו האדירים [לאזור], כדי לגרום להם לשלם ביוקר. הוא לא היה נתקל בשום בעיה.

ואולם, הוא מתמודד כעת עם המערכות האחרונות של אותה הצגה שעומדת לפני סיום, לאחר שעל כס השלטון בארה"ב התיישב ג'ורג' בוש הבן שיש לו תכונות משותפות רבות עם סדאם חוסיין והוא מכיר את כל המלכודות. בעוד שתקוותיו וחלומותיו של סדאם חוסיין הן אשליות ואינן מבוססות על יסודות חומריים – חלומותיו של ג'ורג' בוש מציאותיים וניתנים לישום, משום שהם מבוססים על יסוד חומרי. ואולם, סדאם חוסיין פילג את המחנה המערבי ואת ברית נאט"ו והטיל מורא בבורסות העולמיות... – פרס תנחומים עבור שכבה רחבה של הציבור הערבי שהפכו אותו לגיבור מנצח המנפץ את העוצמה האימפריאליסטית. בהעדר גיבור אמיתי, לא נותר לציבור אלא ליצור לעצמו גיבורים דמיוניים.

האסון שלנו העיראקים הוא שארה"ב היא המחלה המסוכנת שלנו אבל בה בשעה, היא גם תרופתנו היחידה..."[1]