תגובות מעורבות בעיתונות המצרית הממסדית לביקור בוש

ביקורו של בוש במצרים עורר תגובות מעורבות במצרים אשר באו לידי ביטוי גם בעיתונות הממסדית עצמה. בעוד שמאמר המערכת ביומון "אל-אהראם" - לצד ביקורת עדינה על הלחץ האמריקאי בנושא הדמוקרטיזציה ולחצי הקונגרס לצמצום הסיוע האמריקאי למצרים - שיבח את יחסי מצרים וארה"ב ותיארם כיחסים אסטרטגיים וחשובים לשני הצדדים, הרי שביטאון המפלגה השלטת "אל-וטני אל-יום" טען כי בוש אינו רצוי במצרים ומתח ביקורת חריפה על ממשלו. להלן תרגום חלקים משני המאמרים:

אל-אהראם: מצרים וארה"ב זקוקות זו לזו

"פגישת הנשיא חוסני מובארכ והנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, בשרם אל-שיח' הדגישה מספר עובדות ששני הצדדים מכירים היטב. ראשית, היחסים בין מצרים וארה"ב הם יחסים אסטרטגיים וחשובים מאוד עבור כל אחת מהמדינות. כמו כל יחסים בין שתי מדינות חשובות, הם יכולים לעמוד בכל חילוקי הדעות. יחסים אלה מושתתים על כמה עקרונות שאסור לנו לשכוח לעולם. החשוב בהם, אולי, הוא כי אלו יחסים בין שתי מעצמות: האחת היא הגדולה ביותר בקהילה הבינ"ל עתה ועד להודעה חדשה, והשנייה היא המעצמה האזורית החשובה ביותר באזור הערבי עתה, יאמרו המפקפקים ואנשי הסיסמאות [הקיצוניות] הריקות מה שיאמרו. כתוצאה מכך, ברור כשמש כי אף אחת מהמדינות אינה יכולה אף פעם שלא להזדקק לזולתה...

שנית, כל העולם מנהל עתה יחסים עם ארה"ב, בריטניה, צרפת, סין ורוסיה... אלו הקוראים לנתק את היחסים האסטרטגיים והחשובים הללו עם המעצמה הראשונה בקהילה הבינ"ל עתה – נבקשכם לא למהר [ולירות] בתותחי המילים.

שלישית, אף אחד מהצדדים אינו רשאי לכפות על הצד השני אג'נדה מסוימת או תכנית עבודה ספציפית שיהיה עליו ליישם בשלמותה. לא ייתכן, למשל, שאחד מהצדדים יעלה בדעתו שמשטרו הפנימי טוב יותר, ולכן על הצד השני לשנות את ערכיו, את הרגליו ואת מסורותיו כך שיתאימו לאלו של הראשון... לכן לעולם אין לתלות את הצלחת היחסים בכניעה מלאה של צד אחד לצד השני. זה לא יקרה אף פעם. לפיכך, דיבורים על כפיית דגם מסוים של דמוקרטיה על עמי מדינות כלשהן או אזור כלשהו הם אבסורד, משום שהעמים אינם כלי שרת שניתן להפעילם בלחיצת כפתור זה או אחר.

רביעית, הכלכלה ממשיכה להיות מרכיב אחד של היחסים [בין מצרים לארה"ב] ולא המרכיב היחידי. אנו מכירים בחשיבותה של ארה"ב לכלכלה המצרית, בדיוק כפי שהכלכלה האמריקאית חשובה לכלכלותיהן של יתר מדינות העולם. אך הדבר צריך להיעשות במסגרת כיבוד הדדי של הריבונות והרצון הפוליטי, ולא במסגרת ביטול ריבונות זו... אם לחלק מצירי הקונגרס האמריקאי יש דעה מסוימת לגבי סיוע זה, זכותם לחשוב מה שהם רוצים. אך עדיין הממשל האמריקאי מכיר במידת החשיבות של סיוע זה בשירות היחסים בין מצרים לארה"ב... דבריו של הנשיא בוש בפגישתו עם הנשיא מובארכ אישרו את כל הנקודות הללו..."[1]

שבועון המפל"ד: בוש ייזכר בהיסטוריה כנשיא מתועב

במאמר המערכת של ביטאון המפל"ד "אל-וטני אל-יום", מתח העורך, מחמד חסן אל-אלפי, ביקורת נוקבת על הנשיא בוש: "אינני בטוח מה חושב עלינו הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש. האם הוא חושב שאנחנו לא מבינים ואנו עם ללא זיכרון? האם הוא חושב שאנו אינדיאנים? הדבר התמוה ביותר בעיני הוא מהי דרך המחשבה של 'נשיא המלחמה', ביטוי בו השתמש [בוש] לפני מספר שנים כאשר תיאר את עצמו? האם גם לו יש זיכרון? האם הוא מודע למה שעשה בעולם? האם אתה, הנשיא האמריקאי, שמעת את עצמך כשאתה מתאר את איראן כמדינה המסוכנת ביותר לביטחון העולם? האם שמת לב ללשונך עת אמרת בקול רם כי היא נותנת החסות העיקרית בעולם לטרור? הוא חושב כי איננו מבינים וכי אין לנו זיכרון. הוא מדבר ואינו שומע את עצמו, או שהוא שוכח.

כזה הוא הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, אשר נושם את נשימותיה האחרונות של נשיאותו. לא נותר לו להעיק על העולם אלא מספר חודשים, בתומם ייכנס אל דפי ההיסטוריה השחורים לצד השליטים המתועבים ביותר. הוא ייזכר כאיש המכות והמלחמה בשם ההומניטריות, כאיש הפלישה למדינות בשם הדמוקרטיה, כאיש הפרות זכויות האדם בשם הכבוד, כאיש רצח החפים מפשע בשם השקרים, כאיש הפצת האנרכיה בשם הצדק וכאיש האיומים – כל אלו הם תארים וכינויים רבים שהנשיא האמריקאי המבקר במצרים כיום לא יוכל להימלט מהם...

הוא לא בא להפיץ שלום ולא לפתור את הבעיה הפלסטינית, אלא ניתן לומר כי הוא איש שהסיר את עלה התאנה בו התכסה בועידת אנאפוליס והכריז כי ישראל מדינה יהודית, ועל ידי כך נתן [גושפנקא] לגזענותה, ולשלילת זכות השיבה מהעם הפלסטיני הגולה. הוא לא בא לעשות שלום, אלא להוכיח שהוא נשיא ישראלי יותר מאשר אמריקאי, שהוא בעל נטייה יהודית יותר מאשר נוצרית. הוא לא לחץ על ישראל שעל קורבנותיה בכה, בעוד שהוא לא הזיל דמעה על קורבנותיו בעיראק המהווים למעלה ממאתיים אלף אזרחים...

הוא בא כדי לשווק לערבים את [האג'נדה] האנטי איראנית ולהזהיר את הערבים מפני פצצת הגרעין האיראנית העתידית; הוא בא לומר שאיראן ולא ישראל היא הסכנה הגדולה ביותר, וכי כל עוד ישראל פחות מסוכנת מאיראן לעתיד הערבים ולחייהם - היא קרובה יותר לערבים ורחומה יותר כלפיהם מאשר איראן המוסלמית. הנשיא האמריקאי הביא למזרח התיכון פתרונות של איש מלחמה ולא של איש שלום... [אך] אנו לא ניקח חלק בשיווק נאיבי וחסר זיכרון זה למען מאמץ מלחמתי קרב ובא שישרת את ישראל, כפי שעושה הסוחר האמריקאי באמצעות הצעות ישנות, טיפשיות ורקובות...

בוש הגיע לשרם אל-שיח' היום, אך לא ניתן לומר כי העם המצרי שמח על ביקור זה או מעוניין בו... [לך] חפש לך אינדיאנים אחרים. אנו מקדמים בברכה רק מנהיגים שתורמים לאנושות ולציוויליזציה ידע, עדינות, צדק וחיים מכובדים. ואילו את אלו הקוראים למלחמה, חורבן ועריצות אנו מקבלים [רק] בשל מידותינו האצילות וחובת הכנסת האורחים..."[2]