ליברל עיראקי על החברה הערבית ופיצול האישיות
במאמר הנושא את הכותרת "החברות הערביות והסכיזופרניה" מוצא הרפורמיסט העיראקי, ד"ר עבד אל-ח'אלק חוסין, הכותב במספר אתרי אינטרנט ליברלים, דמיון בין סימפטומים רפואיים של אדם החולה בסכיזופרניה לבין סימפטומים דומים בחברות הערביות. מסקנתו היא כי הערבים סובלים מסכיזופרניה חברתית, וכי הממשלות הערביות חייבות להתחיל ברפורמה חברתית ופוליטית שתביא בהדרגה לביסוס הדמוקרטיה בעולם הערבי. אם לא תחל רפורמה משמעותית, יימשכו האסונות הפוקדים את הערבים ובסופו של דבר ההיסטוריה תכפה עליהם את הדמוקרטיה בדרכים אלימות, כפי שקורה בעיראק. כמו כן, הוא מפציר בערבים שלא להתנגד לסיוע שמגישות להם מדינות המערב, ובמיוחד ארה"ב, במטרה ליצור את השינוי המיוחל שישלב אותם בקהילייה הבינלאומית.[1] להלן עיקרי מאמרו:
"הסכיזופרניה היא מילה יוונית שמשמעה פיצול אישיות... אולם משתמשים בה גם במדעי החברה לתיאור חברות הנגועות במידה רבה של כפילות בהתנהגותן ובאמות המידה [המוסריות] שלהן. למעשה, אם נבחן בדקדקנות את המחלה בפן הרפואי שלה ובפן החברתי שלה, נמצא דמיון בסימפטומים...
איש מדעי החברה העיראקי, המלומד עלי אל-ורדי, היה הראשון שתיאר את העם העיראקי כנגוע במחלה החברתית האנושה הזו אותה כינה 'כפל אישיות'. על פי התיאוריה שלו, העיראקים סובלים... מהתנגשות בין ערכים בדואיים שעברו מדור לדור לבין הערכים התרבותיים שהחברה העיראקית רכשה... כדוגמא לכך הוא מזכיר נער עיראקי החפץ להינשא כמו צעיר מערבי נאור אשר בוחר את הנערה עמה הוא רוצה להתחתן ומחליף עמה מכתבי אהבה... אך כאשר הצעיר העיראקי שומע שמישהו אחר מקיים את אותם יחסי אהבה עם אחותו או בת דודו, הוא הופך במהרה ל'בדואי'... ורוצח את אחותו ואת אהובה...
מחלת כפל האישיות אינה מוגבלת למגזרים ספציפיים של החברה הערבית, אלא כוללת את הממשלות, מוסדות החברה האזרחית והמפלגות, במיוחד המפלגות האסלאמיות...
ישנם סימפטומים משותפים למחלה זו בפן הרפואי ובפן החברתי שלה. הסימפטום החשוב ביותר הוא שהחולה סובל מאשליות... למשל:
שיגעון גדלות: החולה סבור כי הוא יחיד במינו וכי אנשים חייבים להתייחס אליו כאל אדם חשוב. בדומה לכך הערבים סבורים שהם חשובים מזולתם בכל דבר. הם האומה הטובה ביותר שניתנה לבני האדם והם מזלזלים בכל הלאומים האחרים. הם אינם מכירים בשום דת ואינם מסכימים לחיות בדו קיום בשלום עם הדתות האחרות. דתם היא הדת היחידה שהאנושות צריכה לאמץ ומי שלא מאמצה הוא כופר. כלומר, כל הדתות האחרות הן פגאניות, כופרות ומזויפות ומאמיניהן צריכים לוותר עליהן ולאמץ את דת הערבים, האסלאם. אם הם לא מאמצים את האסלאם, זכותם של המוסלמים לערוך מלחמות נגד הכופרים, לאלץ אותם להתאסלם או להרוג את הגברים, לקחת בשבי את הנשים, למכור את הילדים בשוק העבדים ולגזול את רכושם כשלל... עמדה זו אינה מוגבלת להשקפה מזלזלת כלפי הדתות האחרות בלבד, אלא היא כוללת גם את האסכולות האחרות בתוך האסלאם. תומכי כל אסכולה אסלאמית מביטים בזלזול ובאיבה רבה בבני האסכולות האחרות. הסלפים הוהאבים, למשל, סבורים כי חייבים להרוג את השיעים וכי הרוצח יקבל את גמולו בגן העדן...
תחושת רדיפה: החולה סבור כי אנשים רוקמים נגדו מזימות על מנת לפגוע בו ולחסלו מבלי שיש לו שום ראיה להוכיח זאת. זה בדיוק מה שחשים הערבים המכורים לתיאורית הקונספירציה. כל פעם שפוגע בהם אסון כלשהו הם אומרים שהוא תוצאה של מזימות מערביות 'צלבניות ציוניות עוינות'. זאת מבלי שהם לוקחים על עצמם את נטל החשיבה הרציונאלית על מנת לדעת את הסיבות האמיתיות שגרמו לתבוסותיהם...
חולה הסכיזופרניה מדמיין לעצמו כי לאנשים אין מה לעשות חוץ מאשר לדבר ולרכל עליו ולרקום נגדו מזימות. לפיכך הוא במצב תמידי של ספקנות וחשדנות חמורים כלפי האנשים, ואפילו כלפי הקרובים לו ביותר כמו אשתו שהוא סבור כי היא בוגדת בו... החולה סבור כי אפילו ראיונות המשודרים בטלוויזיה ובשאר אמצעי התקשורת מופנים נגדו אישית. זה בדיוק מה שקיים בחברות הערביות נגד רעיונות וספרים זרים. בשום חברה אין מצור על ספרים ורעיונות כמו בחברות הערביות. נמלי תעופה והים הערביים מפורסמים בהחרמת הספרים מן הנוסעים. הערבים הם מבין העמים שמתרגמים הכי פחות ספרים והם עוינים ביותר את המדעים הזרים אותם הם מכנים בשמות נחותים כגון 'המדעים הזרים' או 'הרעיונות המיובאים'. כמו כן, אין עם הלהוט לשרוף ספרים ולרדוף אינטלקטואלים כמו הערבים.
אשליית המחלות הגופניות: החולה מדמיין דמיונות מוזרים ובלתי הגיוניים, למשל שגופים זרים נעים בגופו מבלי שיש הוכחה כממשית לכך. בדומה לכך, החברות והממשלות הערביות סובלים ממחלת [החשד] בריגול נגדם מצדם של סוכני המדינות הזרות. לכן בתי הכלא הערביים מלאים עד אפס מקום באסירים פוליטיים ובאנשי אופוזיציה המואשמים בריגול לזרים. האופוזיציה הפוליטית והאינטלקטואלים הליברלים הם לדעת הממשלות והחברות הערביות בוגדים וסוכנים של המודיעין הזר...
דיבור בלתי סדיר: דברי החולה הם הזיה שאין קשר בין מרכיביה. אין קשר בין משפט אחד לשני והשומע או הקורא אינו מסוגל להבין מה הוא רוצה לומר. מבחינים בסימפטום זה גם בחברות הערביות, אפילו בקרב מי שמציגים עצמם כאינטלקטואלים וסופרים. קוראים את דבריהם בתקווה להבין מה הם רוצים לומר, אך ללא תועלת... וכאשר מערערים עליהם, הם אומרים כי הפגם אינו בסופר אלא בקורא, משום שהוא שטחי והשכלתו פגומה ולכן אינו מבין את הרעיונות של הסופרים והאינטלקטואלים החשובים...
אובדן רגשות אנושיים: תופעה זו מתפשטת גם בחברות הערביות. הטרור הפרוע ושחיטת חפים מפשע מול מצלמות הטלוויזיה בדם קר הם הוכחה נחרצת כי החברה הערבית סובלת ממחלה מסוכנת זו. ראוי לציין כי איש הדת הידוע, השיח' יוסוף אל-קרדאוי, ייעץ שלא להציג את מעשי הטבח על מרקעי הטלוויזיה. פירוש הדבר שהוא תומך במעשים אלו, אך מייעץ שלא להציגם בדרך זו, משום שהם יוצרים שם רע לאסלאם ולמוסלמים. עמדה זו הופכת את אל-קרדאוי לאיש דת מתון בעיני חלק מהאנשים.
אי יכולת של החולה ליהנות מפעילויות מהן נהנה בעבר: מצב זה נכון גם לגבי החברה הערבית כיום. ההיסטוריה של הערבים מלאה בפעילות מחשבתית ובהפעלת שיקול דעת עצמאי בענייני הלכה ['אג'תהאד']... על מנת למצוא פתרונות רציונאליים לבעיות הקיימות. אולם לפני מאות שנים נוצר קרע בתחום זה כאשר ננעלו שערי האג'תהאד, השכל הושבת והסתמכו באופן מוחלט על מה שאמרו האבות הראשונים לפני למעלה מאלף וארבע מאות שנים, אפילו אם פתרונות אלו אינם מתאימים לבעיות הנוכחיות...
חוסר פעילות וחוסר אנרגיה: החולה בסכיזופרניה מבלה את מרבית זמנו ללא מעש או בשינה. בדומה לכך, העצלות... ריבוי השינה, הפטליזם והיצרנות המועטת רווחים במדינות ערב. במחקר שהתפרסם לפני מספר שנים התברר כי כושר היצור של פועל מערבי הוא פי חמש מכושר הייצור של פועל ערבי...
חוסר עניין בחיים: נטייה זו ידועה בחברה הערבית, כפי שהביע זאת בן לאדן בדבריו למערב: 'אתם אוהבים את החיים ואנו משתוקקים למוות'. זהו חלק בלתי נפרד מן המורשת הערבית... ולכן דרשני המסגדים מפארים את המוות בפני הנוער, משניאים עליו את החיים ומדרבנים אותו לעשות פעולות טרור של 'ג'יהאד'...
פרישות מן העולם: חולה הסכיזופרניה מעדיף לחיות בפרישות מוחלטת מהעולם והוא מבלה את רוב זמנו לבדו מנותק מאנשים אחרים. הוא אינו מעוניין בחברתם של חברים וקרובים, אינו מסוגל לקיים קשרי ידידות עם אנשים אחרים או לשמור על חברויות קודמות ולא אכפת לו שאין לו חברים. כל הסימפטומים הללו רווחים גם בחברה הערבית והם תוצאה של חינוך כושל מגיל צעיר. ברוב ספרי הלימוד לילדים ולצעירים יש מגמה לחנך לשנאת האחר ולכך שאין להתערבב בחברתם של לא מוסלמים. יתר על כן, [ספרי הלימוד מחנכים] שלא ליזום ברכה ללא מוסלמי. אם הלא מוסלמי יזם את הברכה, יש להשיב בזלזול ובהתנשאות. כמו כן, אם לא מוסלמי לוחץ את ידך, עליך לשטוף אחר כך את הידיים. הוראות אלו מתפרסמות אפילו מטעם אנשי דת מתונים ומטעם כל האסכולות ועל אחת כמה וכמה מטעם הקיצונים. בנוסף לכך, התרבות הערבית מעודדת פרישות מן העולם. העולם מחולק ל'מחנה הכפירה ומחנה האמונה'... שיח' אל-אסלאם אבן תימיה אמר בדרבנו לשנוא את הלא מוסלמי: 'כאשר אתה שוהה במחנה הכפירה לצרכים רפואיים, לימודיים או מסחריים, צפון בנפשך איבה כלפיהם'...
הכחשת המחלה: חולה הסכיזופרניה מכחיש שהוא חולה, וסבור כי הוא בריא לחלוטין. הוא מגלה עוינות כלפי כל מי שרוצה לטפל בו וחפץ בטובתו. בדומה לכך הערבים אינם סבורים כי הם סובלים מכפילות בהתנהגותם ובאמות המידה שלהם ואינם סבורים שהם נחשלים וזקוקים לטיפול מהיר על מנת להיפטר מן הנחשלות ומן האסונות הפוקדים אותם. כל מי שמנסה לעורר את תשומת לבם לנחשלותם... מואשם בבגידה ובהיותו סוכן של זרים, ובמיוחד של האימפריאליזם, הצלבנים והציונים. לכן במדינות ערב יש רדיפה כרונית של אינטלקטואלים בכל התקופות...
קיפאון מחשבתי: החולה מאמין באופן נחרץ בנכונות רעיונותיו עד כדי קיפאון [מחשבתי]... מצב זה רווח גם בחברה הערבית הסבורה כי רק תרבותה ומחשבותיה שעברו מדור לדור נכונות לחלוטין והיא פועלת לחיסול השונה... מבין המאפיינים של קיפאון זה: חוסר יכולת של החולה להבין רעיונות מופשטים בהתאם להקשרם והוא מפרש את הדברים [רק] באופן מילולי... מצב דומה קיים בחברה הערבית שאינה מסוגלת להבחין בין מצב למצב. כיבוש זר של מדינה הוא מתועב, אך ישנם מקרים יוצאי דופן שבהם הכיבוש הכרחי משום שהוא לטובת המדינה הנכבשת. כך במקרה של עיראק ובמקרה של אירופה במלחמת העולם השנייה. ואולם החברה הערבית מפרשת את שחרור עיראק מידי המשטר הפאשיסטי הנתעב ביותר כקולוניאליזם החפץ לגזול את אוצרותיה ולהרוג את עמה...
יתכן שיהיו מי שיתנגדו [למאמרי] וישאלו מדוע אני מכליל לגבי התנהגות של אדם, של יחידים או של קבוצות [ורואה בה] התנהגות של עמים שלמים? מדוע אני משליך את התנהגות אל-זרקאוי, בן לאדן ואל-ט'ואהרי על כל הערבים? מדוע אני מכליל ומייחס חטאים של איש דת אחד לכל אנשי הדת?
האמת היא שמה שקרה באלג'יריה ומה שמתרחש בעיראק ובאזורים אחרים במדינות ערב אינו תוצאה של התנהגות יחידים יוצאת דופן, אלא מדובר בהתנהגות כללית שהיא תוצאה של תרבות המביאה בהכרח למצב זה. מעשי הטבח הברבריים הקיבוציים רווחו באלג'יריה ומספר קורבנותיהם הגיע לרבע מליון בני אדם. תלמידות בבתי ספר יסודי נרצחו משום שלא עטו רעלה. מעשי הטבח בעיראק המתבצעים על ידי 'לוחמי הג'יהאד' הפכו להיות סימן כללי [למצב בעיראק] המתקבל בברכה בחברות הערביות. מיותר לציין כי אל-זרקאוי, בן לאדן ואל-ט'ואהרי לא היו מסוגלים לבצע את כל מעשי הזוועה שביצעו ללא תמיכה עממית רחבה, ללא גיוס מתמשך [של תומכי ג'יהאד] וללא תמיכה רעיונית ותרבותית בהם במורשת ובחינוך [של הערבים]. סקרי דעת קהל שנערכו במספר מדינות ערביות הראו כי הרוב תומך בארגון הטרור אל-קעידה, וכי בן לאדן עצמו נהנה מפופולאריות רבה במיוחד במדינות המפרץ...
בהסתמך על הדברים האמורים לעיל, אני סבור כי החברות הערביות... סובלות ממחלת הכפילות באמות המידה שלהן, בעמדותיהן ובהתנהגותן והן זקוקות לטיפול מהיר אם ברצונן להירפא, להיחלץ מן הנחשלות ולחיות בשלום עם הקהילייה הבינלאומית... כמובן שקשה לשנות בן לילה את נטיות העמים בשלמותן, במיוחד כאשר הממשלות הן אבן נגף בפני הרפורמה. התהליך קשה ויימשך לאורך זמן, אך אין זה מונע מאתנו להתחיל עכשיו... הכדור נמצא בידי הממשלות הערביות ועליהן להבין מהן הסיבות לנחשלותן ולנחשלות עמיהן. הבעיה של ממשלות אלו שהן התנגדו בעבר והן עדיין מתנגדות להתפתחות הדרגתית בדרכי שלום... [שנוצרת כתוצאה] מהתקדמות מהלך ההיסטוריה. הדמוקרטיה היא המאפיין של התקופה הנוכחית ואם הממשלות הערביות לא יחלו להנהיג את עמיהן בהדרגה לעבר דמוקרטיה, ההיסטוריה תביא להגשמתה בדרכה האלימה, כפי שקורה בעיראק.
הסוגיה דומה להתמודדות עם בעיית פיצוץ האוכלוסין בעולם השלישי. במדינות הנאורות עצרו את פיצוץ האוכלוסין באמצעים רפואיים להגבלת הילודה ולתכנון המשפחה, אך בעולם השלישי שבו העמים והממשלות מתנגדים לאמצעי נאור זה, מתערב הטבע כדי לכפות את הגבלת הילודה בדרכו האכזרית וזאת באמצעות מלחמות, בצורות והתפשטות מחלות ומגפות... דומה לכך סוגיית השינויים החברתיים והפוליטיים הנדרשים להגשמת הדמוקרטיה. אם הממשלות הערביות לא יבצעו שינויים אלה בהדרגה, ההיסטוריה תגשים את יעדה, אך בדרך רווית דם ובאמצעות זעזועים אלימים, כפי שקורה כעת בעיראק ובאפגניסטן.
צריך לדעת כי עמי המערב חוו לפני למעלה ממאתיים שנה את אותן הנסיבות שהעמים הערביים חווים כעת. הם פתרו את בעיותיהם והגיעו לרמה גבוהה זו של ציוויליזציה והתקדמות כלכלית, חברתית, מדעית וטכנולוגית רק לאחר ששחררו את ההיגיון מן המעשיות והכזבים, הפרידו בין הדת למדינה, הקימו משטרים חילוניים דמוקרטיים ליברליים והעניקו חופש ביטוי וחשיבה לאינטלקטואלים. אדם נבון יכול להפיק תועלת מניסיונם של אחרים, לקצר את פרק הזמן [הדרוש לשינוי] ולהימנע מאסונות נוספים. אם העמים הערביים לא יחלו במדיניות הרפורמה הזו, צפויים להם אסונות גדולים. חובה על הערבים לא לדחות את הסיוע המערבי ליצירת שינוי, ובמיוחד לא את הסיוע האמריקאי..."