כללי

מתנגדי חזבאללה בלבנון: תמיכה במחאה נגד המשטר האיראני לצד חשש כי המשטר יורה לחזבאללה להצית מלחמת אזרחים או חזית מול ישראל

התעצמות המחאה העממית נגד משטר האייתוללות באיראן התקבלה בברכה בקרב מתנגדי חזבאללה, בן חסותו של המשטר, בלבנון, שהביעו תמיכה במפגינים ובדרישותיהם ואף העריכו כי ניצחון המפגינים - הפועלים נגד "המנגנון הביטחוני הטוטליטרי האלים האכזרי ביותר בעולם" ויוצאים נגד האידיאולוגיה של המשטר האיראני "הדיקטטורי" - קרוב מתמיד וכי הפלתו תפגע משמעותית בבן חסותו, חזבאללה. לצד זאת, היו גם מי שהביעו חשש כי המשטר האיראני יורה לבן חסותו חזבאללה לפתוח במלחמה מול ישראל או במלחמה פנימית בלבנון, שתתפתח לכדי מאבק סוני-שיעי אזורי, במטרה להסיט את תשומת לב העולם מן הנעשה באיראן, כדי שיוכל לדכא את המחאה ולהזהיר את מדינות האזור מפני השלכות הפלתו עליהן.  

 

דוח זה יסקור את השיח אודות המחאה באיראן בקרב מתנגדי חזבאללה בלבנון:

 

קץ המשטר האיראני קרוב; מחסום הפחד נשבר; לעמים באיראן ובלבנון - אויב משותף

פוליטיקאים, עיתונאים ופעילים לבנונים ברשתות החברתיות הביעו תמיכה בעם האיראני ושמחה לאידו של המשטר האיראני והעריכו כי סופו קרוב. כך, חבר הפרלמנט סאמי אל-ג'ומיל, ראש מפלגת הפלנגות הסביר בפוסט ברשת X מדוע הוא תומך בעם האיראני. הוא כתב: "העם האיראני מנהל מאבק היסטורי למען החירות, זכויות האדם, ובמיוחד זכויות האישה, ולמען הדמוקרטיה והכבוד. זהו מאבק נגד העוני, העושק והאלימות היומיומית מצד אידיאולוגיה ברברית. זהו גם מאבק נגד הגזל המוסדי של משאביה הלאומיים של איראן כדי לממן את ערעור היציבות באזור, במקום לשרת את העם האיראני. מעל הכל, זהו מאבק נגד השימוש בכספי האיראנים למימון חזבאללה בלבנון ונגד ניצול אדמת לבנון וחיי הלבנונים כדי להגן על המשטר האיראני מפני איומים חיצוניים. במשך מעל שני עשורים, המשטר האיראני חטף את ארצי לבנון באמצעות חזבאללה. שליטה זו נכפתה באמצעות חיסולים פוליטיים, פשיטות חמושות על רחובות בירות, שטיפת מוחם של ילדים, איום על מתנגדים פוליטיים, הכשלת הבחירות ואירועים חוקתיים בצורה מכוונת. לבנון הפכה לבת ערובה המוקרבת כדי להגן על משטר דיקטטורי ואידיאולוגיה שאינה מבטאת את רצון העמים האיראני והלבנוני. לכן, אני עומד לצד הנשים והגברים האמיצים שנאבקים למען החירות באיראן ומקווה שהעם האיראני ישיב לעצמו את זכויותיו ושהלבנונים מכל העדות יוכלו לחיות ביחד בשלום ובאחווה אמיתית ולבנות שותפות פעילה שתשרת את לבנון ואת רווחת כל עמה."[1] 

 

רימונד חכים, פעיל לבנוני המתנגד לחזבאללה, שיתף בחשבונו ברשת X תמונה של מנהיג  איראן עלי ח'אמנאי כשעל ראשו סוללה מתרוקנת וכתב: "העולם ממתין לסופו של הדיקטטור."

בפוסט אחר שיתף חכים תמונה של שלט חוצות של ח'אמנאי עולה באש וכתב: "עכשיו האש בה שרפת את ארצותינו שורפת אותך". עוד כתב: "כשאמרנו להם ש[נשיא סוריה לשעבר] בשאר אל-אסד ייפול, הם אמרו שאנחנו משוגעים. תגידו עלי מה שתרצו, הוא [ח’אמנאי] יפול."[2] 

 

 

מאריא מעלוף, עיתונאית לבנונית המתנגדת לחזבאללה, הביעה תמיכה במפגינים האיראנים וברזה כורש עלי פהלווי, בנו של השאה המודח מוחמד רזה פהלווי. בחשבונה ברשת X היא שיתפה פוסטר של פהלווי לצד תמונה של נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ עם כיתוב באנגלית ובפרסית: "שני מנהיגים, תנועה אחת" וכתבה: "האירוע שיקבע את ההיסטוריה של איראן - 13.1 - זכרו מועד זה." בפוסט אחר כתבה:  "מה שנראה באיראן בשעות האחרונות הוא זעקה של עם שרוצה חופש וכבוד לאחר עשורים של דיכוי ועושק. המשטר תוקף את עמו במקום להקשיב לו. זו הוכחה לחולשתו ולא לחוזקו. רצון העם חזק יותר מכל [מנגנון] מודיעין."[3]

 

 

האדי משמושי, חבר הלשכה המדינית במפלגת "הדיאלוג הלאומי" בלבנון כתב באירוניה כי אם "ח'אמנאי מתאר את המורדים באיראן כשכירי חרב שפועלים למען זרים, אז איך הוא מתאר את חזבאללה - שומרי [לבנון, ארץ] הארזים?!"[4]

 

ח’אמנאי איבד את היכולת לשלוט בהמון; המשטר מת

העיתונאי עלי חמאדה כתב ביומון הלבנוני אל-נהאר, שהמשטר האיראני אומנם טרם נפל אך למעשה הוא מת מאחר שהמנהיג ח'אמנאי נחלש מאוד ואיבד את היכולת לשלוט. הוא כתב: "אנו ניצבים בפני זעזוע גדול שיפגע במשטר באיראן מבפנים, שכן אין גורם או מקור סמכות באיראן שלו המילה המכרעת במדינה. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי נמצא בערוב ימיו והמשקיפים והעוקבים אחר ההתפתחויות באיראן סבורים שהוא איבד את היכולת לשלוט ברחוב הזועם על כל דבר. בעבר, המנהיג היה יכול להרגיע את הרחוב בדרשת יום השישי, היום המנהיג יצא מליבו של הרוב הגדול של האזרחים שמתקוממים נגד האידיאולוגיה של המשטר ותרבותו, יותר מאשר נגד המדיניות שלו... המשטר [עדיין] לא נפל אך הוא מת. ייתכן שהוא יילחם בתוקפנות רבה כדי להשאיר את ראשו מעל המים, אך למעשה הוא יצא מליבם של חלקים גדולים בעם. אחד הסימנים לסוף הוא שהמוחים פחות חוששים ויותר מעזים להתעמת עם המנגנון הביטחוני הטוטליטרי האלים האכזרי ביותר בעולם."[5] 

 

העם הלבנוני והאיראני נאבקים ביחד במשטר האיראני וזרועותיו

אורנילא סכר, בעלת טור ביומון הלבנוני נדאא' אל-וטן, עמדה על הזיקה שבין המשטר האיראני לבין בן חסותו חזבאללה והדגישה כי העם האיראני והלבנוני מאוחדים במאבקם נגד גורמים אלה וכי סופם ודאי וקרוב. היא כתבה: "... המערכה ברחובות טהראן והמשבר בבירות נובעים ממאבק נגד אויב משותף... היום... נראה שמשטר ולאית אל-פקיה [שלטון חכם ההלכה] נושם את נשימותיו האחרונות, לא רק בשל האינתיפאדה הסוחפת שמזעזעת את ערי איראן אלא גם בשל ההתפרקות המואצת של זרועותיו בלבנון [קרי, חזבאללה]. לכן, עמי שתי המדינות נמצאים בשוחה אחת כדי להיפטר סופית [מהמשטר האיראני]....

 

אנו ניצבים בפני אירוע של מחלה אחת וטיפול אחד. לא ניתן להפריד בין החולשה הארגונית, הפיננסית והפוליטית של חזבאללה לבין המשבר החונק שאופף את משטרת ולאית אל-פקיה.

 

העם הלבנוני שמסרב היום לשמש מגן אנושי למיזם של טהראן, ניצב לצידם של צעירי 'יחידות ההתנגדות' בטהראן ששורפים את תמונות הדיקטטור. אחד נלחם ב'בובה' של המשטר [קרי, חזבאללה] והשני נלחם ב'מנוע' עצמו. המשמעות של הזיקה הזו היא שכל מכה לח'אמנאי בטהראן, תהדהד מייד בדאחיה הדרומית [מעוז חזבאללה בבירות]. כל מצור על חזבאללה בבירות יגביר את המשבר של המשטר בטהראן שמאבד את הקלף האזורי החזק ביותר שלו.

 

השבוע הראשון של שנת 2026 אינו רק תחילתה של שנה חדשה, אלא תחילת הסוף של מיזם ההתרחבות והעושק. המסר של העמים האיראני והלבנוני ברור: מחסום הפחד נפל והתרמית של ההתנגדות שסחרה בדם העמים נחשפה. אנו היום בשלב ההכרעה. הרצון של 'אישה, חיים, כבוד'[6] באיראן משתלב עם הרצון ל'ריבונות וכבוד' בלבנון. וביחד הם יכתבו את הפרק האחרון של משטר המולות וסוכניהם. הניצחון הוא שאלה של זמן..."[7] 

נפילת המשטר האיראני תחסל את חזבאללה ותאפשר הקמת מדינה בלבנון

צאלח אל-משנוק, בעל טור ביומון נדאא' אל-וטן, הביע גם הוא אופטימיות לגבי אפשרות הפלת המשטר האיראני וציין כי היא תאפשר הקמתה של מדינה בלבנון והשכנת "חיים נורמליים" לתושביה. הוא כתב: "המחאות באיראן הן ההזדמנות הטובה ביותר לכינון מיזם המדינה בלבנון... נפילת המשטר באיראן ...תחסל לחלוטין כל קיום צבאי או אפילו פוליטי של חזבאללה ותציב את לבנון בלב מיזם התקומה הערבי המבוסס על שלום ושגשוג...

הסיבות לאופטימיות רבות. למרות שהאינתיפאדה הנוכחית ברחובות איראן היא החמישית בתוך חמש שנים, נראה כי הפעם היא שונה מקודמותיה... נפילת 'חומת ברלין' המזרח תיכונית היא אפשרות ריאלית כעת. אנו בלבנון ממתינים לכך בכיליון עיניים, מאז נכנסו קציני משה"מ לאזור הבקאע הלבנוני בשנת 1981, וחוללו ארבעה עשורים של פיגור, הרס ופונדמנטליזם. הפעם אנו נבקר בעריהם, לא כדי לזרוע מליציות, או עדתיות, או קיצוניות, אלא כדי לשיר ביחד 'אישה-חיים-כבוד'... האינתיפאדה היום אינה רק למען 'הרצון בחיים נורמליים' באיראן, אלא גם בלבנון."[8]  

 

נפילת המשטר האיראני עלולה להוביל לטבח סוני-שיעי
לצד השמחה לאידו של המשטר האיראני וההדגשה כי ימיו ספורים, היו גם כותבים שהביעו חשש כי המשטר לא יהסס להצית מלחמות באזור כדי להציל עצמו. כך, ראמי נעים, סגן עורך היומון נדאא' אל-וטן, הזהיר מפני האפשרות שהמשטר האיראני יורה לחזבאללה להצית מלחמת אזרחים, כדי לאותת למדינות האזור שהפלתו תוביל למלחמת דת בין הסונים לשיעים ברחבי המזה"ת. הוא כתב: "המשטר האיראני אינו מתבייש מחשיפת מעשיו לא רק נגד הלבנונים וכמה ממדינות ערב שהוא עדיין מנסה להחריבן, אלא גם נגד האיראנים עצמם שרובם המוחלט נאנק תחת קו העוני. האיראנים רעבים ולרובם אין כסף לקנות לחם, בשעה שהמשטר האיראני מוציא מאות מליוני דולרים על זרועותיו הצבאיות מחוץ לאיראן ועל מאגר הנשק שלו באיראן עצמה.

 

נפילת המשטר היא עניין של זמן. אנו בלבנון חוששים ממה שחזבאללה מתכוון לעשות וממה שהמשטר האיראני מתכנן עבורו... הסכנה בתוכנית ההרסנית של איראן ללבנון... היא שעם התהדקות החבל על צווארו מבית, המשטר האיראני יבקש מחזבאללה, באמצעות פסקי הלכה דתיים מחייבים, להצית מלחמת אזרחים בלבנון ולאיים על מדינות המפרץ, סוריה וכו', שנפילת משטר המולות יוביל לטבח סוני-שיעי שיחל בלבנון ולא יסתיים בעיראק...

כמה ימים מפרידים בין לבנון לבין ההחלטה הגדולה וימים ספורים מפרידים בין העם האיראני לבין שחר החירות. האם שמש החירות תזרח בלבנון לפני שהמשטר האיראני ייפול או שהיא תזרח על שני העמים ביחד ותפיל נשק שהרס את שתי המדינות היפות והעשירות במזה"ת?"[9] 

 

אלן סרכיס, בעל טור ביומון נדאא' אל-וטן, הזהיר מפני האפשרות שהמשטר האיראני יורה לחזבאללה לפתוח חזית מול ישראל כדי להסב את תשומת לב העולם מאיראן ובכך לאפשר לו לדכא את המחאה נגדו והדגיש כי חזבאללה לא יהסס לעשות זאת. הוא כתב:

"... המשטר האיראני נתון לטלטלות מבפנים שהשלכותיהן יפגעו בוודאות בחזבאללה. קריאות המפגינים ברחובות ערי איראן לא נרגעות ונשמעות קריאות שבעבר היו טאבו כמו 'מי יתן והמשטר יפול' ו'מוות לח'אמנאי'. המצב האיראני הגיע לשלב חסר תקדים של התמוטטות ונפילת המשטר נראית וודאית, אך העיתוי עדיין לא ידוע...

 

חזבאללה מקשיח עמדותיו [בנוגע לפירוק נשקו] לאחר שטהראן סירבה לעשות ויתורים כלשהם והיא מתעקשת לדבוק בקלף חזבאללה כדי להקל את הלחץ עליה. אם ההפגנות ימשכו, היא עלולה לדחוף את חזבאללה לפתוח בחזית הדרום כדי להסב ממנה את תשומת הלב ולאפשר לה לדכא את המהפכה. חזבאללה לא יתנגד להשלים את תפקידו כקלף בידי איראן..."[10]