כללי

עיתונאים ערבים: אין די בסיווג רק חלק מסניפי האחים המוסלמים כארגוני טרור; על הנשיא טראמפ לפעול גם נגד פטרוניות הארגון - קטר ותורכיה

ב-24.11.2025 פרסם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צו נשיאותי בו הורה לבחון את סיווגם של שלוחות האחים המוסלמים (להלן: האח"ס) בירדן, במצרים ובלבנון כארגוני טרור, בשל מעורבותן באלימות ובערעור היציבות, שפוגעים באזור וכן באינטרסים של ארה"ב.[1] על רקע זה, פרסמו כמה עיתונאים וליברלים בעולם הערבי מאמרים בהם בירכו על ההחלטה ועל ההכרה הבינלאומית בכך שהארגון מהווה סכנה. הללו ראו בכך צעד "חיובי ראשון" והכרחי, לנוכח העובדה שמדובר בארגון האחראי לשפיכות דמים רבה ובגרעין ממנו צמחו רוב ארגוני הטרור", בהם אל-קאעדה ודאעש.[2]

 

עם זאת, עיתונאים ערבים רבים טענו כי אין די בהחלטה זו של הנשיא טראמפ על מנת למנוע את התפשטות אידיאולוגיית האח"ס הקיצונית, וקראו לו לפעול בצורה רחבה ומקיפה יותר נגד הארגון כולו ואף נגד המדינות התומכות בו ומממנות אותו, קרי קטר ותורכיה. לכך נוספו גם קריאות להוציא אל מחוץ לחוק את "האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים", שרבים מחבריו הם אנשי אח"ס, ואשר מקום מושבו בדוחה וזוכה לתמיכה ומימון מקטר ותורכיה.[3]

 

עוד טענו הכותבים כי חיסול הסכנה שמהווה ארגון האח"ס מחייב טיפול עמוק ושורשי יותר שיכלול חשיפת כל רשתות הארגון וחבריו ומאבק במורשת התרבותית שלו וכן רפורמה במערכת החינוך ובתקשורת.

 

דוח זה יציג כמה מתגובות אלה.

האח"ס - "אימפריית צללים" המצריכה טיפול רחב יותר מאיסור פעילותם

העיתונאי הפלסטיני אָיְמן ח'אלד תיאר את האח"ס כ"אימפריית צללים" הפועלת במחשכים וטען כי איסור על פעילותם אינו מספיק ויש הכרח בטיפול רחב יותר. במאמרו שפורסם באתר הערוץ הסעודי אל-ערביה, הוא כתב: "... האח"ס הם אימפריה המתקיימת בצל... לפיכך, הטיפול בעניינם [צריך להיות] רחב הרבה יותר מאיסור פעילותם, שכן מדובר בישות חוצת-גבולות, שיכולה להחליף לבוש, שיח ומדיניות, אך אינה משנה את מטרתה. הם כרתו ברית עם כוחות שנמצאים מעבר לגבולות האזור הערבי... וגרמו לשפיכות דמים רבה, שאני חושש שעזה לא תהיה הדוגמה האחרונה שלה...

 

הדבר הגרוע ביותר הוא שהם קרעו משפחות, בתים וקהילות במקומות בהם התנחלו, בהחדירם למוחות חסידיהם את קדושת המפלגה [שלהם], את תסביך הנאמנות [לארגון], ואת הטענה שהשלטון הוא אחד מעמודי התווך של האסלאם – דבר שהוא שקר על פי הכתובים ועל פי הנוהג [באסלאם]. הם אף הוסיפו על קדושת המפלגה את רעיון הנאמנות למדריך [העליון, קרי מנהיג האח"ס], בהיותו כביכול 'בעל הסמכות' - רעיון שהם המציאו כדי לסייע ביצירת העדר [של תומכיהם]."[4]

 

יש לטפל גם במדינות התומכות באח"ס, מממנות אותו ומבטיחות את השפעתו

חמיד זנאז, סופר וחוקר אלג'יראי המתגורר בצרפת, מתח ביקורת על הנשיא טראמפ, שאומנם פועל להגדרת חלק מסניפי האח"ס כארגון טרור, אך במקביל שומר, בשל אינטרסים ובריתות, על קשרי ידידות עם "מממניו ומי שמבטיחים את המשך השפעתו", קרי קטר ותורכיה.

 

בטורו ביומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, קרא זנאז לפעול נגד האח"ס לא רק במישור הביטחוני, ולגבש תוכנית ארוכת טווח הכוללת רפורמה במערכות החינוך, שתמנע מהארגון אפשרות להפיץ את רעיונותיו בקרב הדור הצעיר. הוא כתב: "... רצונו של הנשיא האמריקאי לסווג את האח"ס כארגון טרור הוא צעד בכיוון הנכון, ואף צעד הכרחי, בהכירו סוף סוף בכך שהסכנה אינה טמונה רק ב'מעשי האלימות הישירה', אלא בתשתית הרעיונית שמייצרת אלימות ומשחזרת אותה. ההכרה הבינלאומית בכך שהארגון מהווה סכנה היא התחלה חשובה לבלימת יכולתו להתרחב תחת כיסוי של עמותות תרבות, צדקה ודת.

 

אך, האיסור [על פעילות] הארגון בלבד אינו מספיק. הסכנה האמיתית מצויה במורשת הרעיונית והתרבותית שלו. תיקונה דורש תכנית ארוכת־טווח, המתחילה ברפורמה יסודית בתכניות הלימודים, בהכשרה מודרנית של המורים, שתמנע את שחזור שיח הקורבנות, הקנוניה והח'ליפות, בטיהור התקשורת מהלקסיקון האח"סי העמוס מטענים אידאולוגיים, ובבניית תודעה אזרחית חדשה המבוססת על ערכי האזרחות, הרציונליות וחירות האדם.

 

ההתמודדות עם האח"ס איננה רק מערכה ביטחונית, אלא היא מערכה תודעתית. טיהור המרחב התרבותי והיומיומי מהשפעות השיח של הארגון ייעשה באמצעות בנייה מחדש של התודעה הערבית-אסלאמית, ושבירת המעגל הנפשי שיוצר זיקה בין הקדושה למדינה, בין השייכות לציות, ובין דת למיזם פוליטי.

 

לבסוף נותרת השאלה המרכזית: כיצד יכול הנשיא האמריקאי לסווג את ארגון האח"ס כארגון טרור, בעודו מיודד עם מממניו, אשר מבטיחים את המשך השפעתו? התשובה, כפי שאומר שירו המפורסם של בוב דילן, "נישאת ברוח" ואובדת בין אינטרסים, בריתות ועמדות סותרות."[5]

ההחלטה תהא עקרה, אם לא תכלול טיפול במדינות התומכות באח"ס

גם העיתונאי הסעודי משארי אל-ד'אידי קרא לטפל במדינות המממנות ותומכות באח"ס, ולא להסתפק בשלוחותיו. בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, הוא כתב: "אין כל ספק, ההחלטה האמריקאית של ממשל טראמפ לאסור ולרדוף חלק מ'סניפי' האח"ס במספר מדינות - חשובה, אך היא אינה נחרצת, מכרעת ובת קיימא מבחינה מהותית.

מדוע? מפני שחלק ממדינות המערב הקדימו את ארה"ב וחלקן, כמו צרפת ואוסטריה, קיבלו החלטה דומה במקביל לארה"ב, אולם ללא כל תוצאה מעשית...

 

[זאת מכיוון ש]כמה קשיים ניצבים בפני [יישום] ההחלטה. למשל: מהי ההגדרה של האח"ס? מה לגבי אלה המושפעים מתרבות האח"ס? מה בנוגע למדינות התומכות באח"ס? מה לגבי המפלגות, הארגונים והאישים במערב שלהם בריתות עם האח"ס?

 

בזמן כהונת הנשיא ברק אובמה היו בממשל שלו חברים מהאח"ס, או כאלה שהושפעו מהם; שררה 'אווירה' רעיונית־תרבותית שהלמה את הנרטיב שהציגו אמצעי התקשורת של האח"ס והכילה אותו מבחינה פוליטית. האם כל זה נעלם במחי יד?!

 

האם מישהו בחן את תכני הרשתות החברתיות ופלטפורמות הפודקאסט, בערבית, בצרפתית, באנגלית ובשפות אחרות, כדי לראות עד כמה הן קרובות או רחוקות מהשיח והמסרים הפוליטיים־תקשורתיים של האח"ס?!...

 

האח"ס אינם רק ארגון מפלגתי, ביטחוני, כלכלי, תקשורתי, פוליטי, דתי וחברתי. נכון, הם כל אלה אך הם גם רשת של שיתופי פעולה וקשרים גלובליים - ויותר מכך, הם 'רעיון' שמוצא מאמינים.. .

 

אכן, ניתן לאסור [פעילות] מפלגה המשתייכת לאח"ס, לסגור מוסד פיננסי שלו, לכלוא או להגביל פעיל מסוים, אך כדי שהטיפול יהיה אמיתי ומוצלח, יש להבטיח תנאים להצלחתו, ביניהם, שההתמודדות [עם האח"ס] תהיה כוללת, שלא תתמצה רק במישור הביטחוני והתקשורתי, אלא תכלול גם את המימד הרעיוני והחינוכי...

 

כדי שההתמודדות עם האח"ס, תפיסתם ופעילותם המסוכנת והמלבה מחלוקות תהיה יעילה, יש לאחד את המדיניות מול החממות הפוליטיות של הארגון. במילים ברורות יותר:  האם ההחלטה להתמודד עם סניפי הארגון משמעותה גם התמודדות עם מקורותיו-  קרי, המדינות שתומכות בו?..."[6]

 

להוציא אל מחוץ לחוק גם את "האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים" – חוד החנית של האח"ס

אל-שיח' ולד אל-סאלכ, כותב מאוריטני קרא בחשבונו ברשת X להרחיב את האיסור שהטיל הנשיא טראמפ ולפעול נגד כל ארגון האח"ס, כולל "חוד החנית" שלו – ארגון 'האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים', שמקום מושבו בקטר ושנתמך על ידה וע"י תורכיה. הוא כתב: "האחים המוסלמים זרעו הרס וחורבן בעולם הערבי ממזרחו ועד מערבו, והשתמשו בבירות המערב כבסיס [לפעילותם], תוך ניצול המשטרים הדמוקרטים בהן כדי לבסס ולהפיץ את המיזם ההרסני שלהם. הם היו הגרעין ממנו צמחו רב ארגוני הטרור: אל־קאעדה, דאעש, ג'בהת אל־נוצרה [בסוריה], אנצאר אל־שריעה [בתוניסיה], בוקו חראם [באפריקה] וארגונים רבים נוספים שמילאו את העולם באלימות ובכאוס.

 

בשנים האחרונות [כך במקור] אימץ הארגון אסטרטגיה של הקמת מפלגות פוליטיות, שזכו להכרה בחלק מהמדינות, כדי לשמש חזות אזרחית שמסתירה פעילות רעיונית וארגונית חוצת־גבולות. היום, המערב השתכנע שהאח"ס הם מקור הצרה הרעיונית והארגונית שהזינה את הטרור על צורותיו השונות. יש לנצל את הרגע ההיסטורי הזה ולתמוך במגמה הבינלאומית להגביל את הארגון.

 

החלטת נשיא ארה"ב להגדיר את סניפי האח"ס בירדן, מצרים ולבנון כארגוני טרור היא צעד חיובי ראשון, אך הצלחתו מותנית בהמשך חשיפת [פניו] האמיתיות של הארגון ובדרישה להוציאו אל מחוץ לחוק במישור הבינלאומי. זה יהיה אפשרי רק באמצעות פעולה רחבה שתחשוף את רשתות הארגון ואת אנשיו. זאת, במיוחד לאור העובדה שמדובר בארגון חשאי המיומן בפעילות מחתרתית שאנשיו מיומנים מאוד באומנות ההסוואה.

 

הצעד החשוב ביותר צריך להתחיל בהוצאתו אל מחוץ לחוק של חוד החנית [של ארגון האח"ס] - האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים. ארגון זה הוא החזות המרכזית באמצעותה הסתיר הארגון את פעילותו ואת התפשטותו הרעיונית והארגונית ברחבי העולם."[7]Bottom of Form