כללי

עיתונאי קטרי: ניצחון לוחמי הג'יהאד בעזה יסמל את סוף עידן הציונות

 

העיתונאי הקטרי, עבדאללה אל-עמאדי, פרסם ב-24.7 בטורו ביומון הממסדי הקטרי אל-שרק מאמר, בו טען כי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 היתה מהלך מתבקש ותוצאה של הפקת לקחים מההיסטוריה המוסלמית, לפיהם לא ניתן להשיב זכויות באמצעות "מו"מ חסר טעם". לדבריו אין להיבהל ממראות ההרס, החורבן וההרג בעזה שכן שינויים היסטוריים גדולים דורשים "הקרבות, דם ושהידים".

 

אל-עמאדי השווה את המלחמה בעזה לפלישה המונגולית האכזרית לח'ליפות העבאסית בשנת 1258, תוך התמקדות בקרב עין ג'אלות, שהתחולל ב-1260 בצפונה של ארץ ישראל - קרב שעצר את התפשטות המונגולים ונחשב לנקודת מפנה בהיסטוריה המוסלמית. אל-עאמדי שיבח את לוחמי הג'יהאד בעזה וייחל לנקודת מפנה דומה שתביא, לדבריו, לתחילת סופו של עידן הציונות.

 

יצוין, כי אל-עמאדי ידוע בעמדותיו הקיצוניות ומרבה לפרסם בטורו ביומון אל-שרק ובחשבונו ברשת X תכנים אנטישמיים והסתה לטרור ואלימות נגד יהודים וישראלים.[1]

 

עבדאללה אל-עמאדי[2]

 

להלן קטעים מתורגמים ממאמרו של אל-עמאדי:

 

"מה שמתרחש כעת בעזה אינו זר להיסטוריה של אומתנו, שהייתה עדה לאסונות ולמעשי טבח ביישובי קבע אסלאמיים גדולים שונים בעבר, שהיו גרועים יותר ונפשעים יותר מהמתחולל כעת בעזה... מי שקורא על אסון פלישת המונגולים הברבריים לבגדאד - בירת הח'ליפות האסלאמית, בשנת 656 להג'רה [1258 לסה"נ] - ואת מה שכתבו היסטוריונים על המראות המזוויעים במהלך ארבעים יום ולילה, שבהם זרעו המונגולים הרס וחורבן חסרי תקדים, יזדעזע מאד... [כך] מדינה ברברית, יצאה מהצפון הרחוק של סין כדי להתפשט החוצה, הפיצה תרבות של מוות, הרס וחורבן והתנגדה בעקשנות לבנייה, לייצור ולחיים...

 

אותם מעשי זוועה ואסונות, שריסקו את בגדאד, בירת הח'ליפות האסלאמית או המדינה העבאסית,... חוזרים על עצמם [כעת] בעזה. עמדותיהן של המדינות האסלאמיות כלפי [עזה] דומות לעמדות של המדינות והממלכות האסלאמיות בעבר כלפי בגדאד. [בין מדינות אלה] היו מחלוקות, תחרות וסכסוכים, שהותירו, בשעתו, את בגדאד להתמודד עם גורלה, בחושבם כי הברבריות המונגולית תיעצר לאחר האסון של בגדאד. הייתה זו מחשבה טיפשית והסתכלות קצרת רואי של העתיד...

 

הברבריות והעריצות הציונית אינן שונות מזו של המונגולים באותה תקופה; שבירת עזה פירושה המשך מסע העריצות של הציונים כלפי הסביבה הערבית והאסלאמית, אלא אם יתחולל [קרב] עין ג'אלות[3] חדש. לדעתי, עזה היום משחזרת את דרכם של [סיף אל-דין] קוטוז[4] והממלוכים המאמינים נגד המונגולים הכופרים הרשעים ומצהירה לעולם - למרות כל הלחץ שמופעל עליה מצד כוחות המערב והמזרח - שיש נשמות נעלות, אצילות ונישאות [בעזה] שמסרבות להשפלה ומבינות את שפת האויב והמנטליות שלו; הן אוחזות בצירים [המרכזיים] של רצועת [עזה], ושרמאים פוליטיקאים רשעים מהמערב ומהמזרח לא ירמו אותן.

 

הציונים, האתאיסטים ודומיהם אינם מבינים שמי שחיים בעזה מקווים להיות בין אלה שהנביא הנכבד הזכיר בחדית' שלו: 'קבוצת [אנשים] מאומתי לא יחדלו לקיים את דת [האסלאם] בגלוי ולנצח את אויביהם, ומי שמתנגד להם - לא יזיק להם'. אולי תקווה זו בליבותיהם של לוחמי הג'יהאד העזתים היא זו שהניעה אותם לעמידה האיתנה, ליציבות ולגאווה האגדית הזו מול אויבי אללה, מאז שמגפת הציונות ירדה על פלסטין.

 

לא ניתן להשיב את הזכויות באמצעות מו"מ חסר טעם, ועידות נבובות והבטחות שווא. 'מבול אל-אקצא' [קרי, מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023] היה תוצר של הבנה עמוקה ומודעות מלאה לניסיונות ההיסטוריים הקודמים, [לניסיון] לאחרונה מול האויבים באפגניסטן, וללקחים מגוונים אחרים מההיסטוריה של אומה זו. לפיכך, ניתן לומר שעזה תהיה, בעזרת אללה, בלתי מנוצחת עבור כולם: הצלבני או הציוני היהודי.

 

כשם ששבירת כוחם של המונגולים בעין ג'אלות הייתה תחילת סופן של גֵּיסוֹת הפשע וההרס, כך מה שמתרחש כעת בעזה יהיה, בעזרת אללה, תחילת סופו של עידן הציונות. אל תיבהלו ממראות ההרס, החורבן וההרג בעזה. למרות שחיי המוסלמים יקרים וחשובים בכל עת ובכל מקום,... שינויים היסטוריים גדולים דורשים הקרבות, דם ושהידים.

 

ההרס והשבר החומרי והנפשי שהתחוללו בצבא הציונים ובמעוז התמיכה העממי שלהם מאז תחילת 'מבול אל-אקצא', חשיפת [האמת] בעניינם ו[חשיפת] פניהם המכוערות בפני כל העולם, הם הישג שאין להמעיט בערכו, שכן מדובר באינדיקציות ובראיות לכך שסופם של הפושעים הללו קרוב מאוד. 'ויאמרו מתי זה יהיה? אמור: ייתכן שבקרוב.'[קוראן, סוף פסוק 51 בסורה 17]."[5]