המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת מצרית: יש למנוע כפיית לבוש הצ'אדור האסלאמי על בנות בגיל בי"ס; בל נדמה לאיראן
18/12/2022


עיתונאית מצרית: עלינו להתנגד לכפיית לבוש הצ'אדור האסלאמי על בנות בגיל בית ספר ולפעול בטרם יהיה גם אצלנו שלטון חכם ההלכה, בדומה לאיראן


לאחרונה פורסמו ברשתות החברתיות במצרים תמונות בהן נראות תלמידות חטיבת ביניים בכפר "נשא" שבמחוז אל-דקהליה עוטות צ'אדור, לבוש נשי מסורתי שמכסה את כל הגוף הנפוץ באיראן ובאפגניסטן, ואשר מכונה במצרים אסדאל.  

 

פרסום התמונות עורר סערה בקרב גולשים ברשתות החברתיות שטענו כי זהו ביטוי נוסף למגמה של הקצנה דתית במצרים וקראו להיאבק בכך, בטרם תהפוך מצרים לאיראן או אפגניסטן. ביקורת דומה נשמעה גם מצד עיתונאים וליברלים מצרים. כך למשל, הכותב הליברל המצרי ח'אלד מונתצר צייץ: "מה קורה במצרים??! האם נשארנו אפגניסטן??! האם שר החינוך מסכים לכך שבתי הספר שלנו יהפכו לבתי הספר של טליבאן?"[1] כמו כן, הכותב הליברל המצרי סאמח עסכר צייץ: "... בית הספר כפה את הצ'אדור האיראני המוכר במצרים בשם אסדאל על הבנות בחטיבת הביניים, דבר שנחשב לפגיעה ביַלְדוּת ולכפיית החיג'אב על קטינים. ההישג האמיתי יהיה לבוא חשבון עם האחראי [להחלטה הזו] ועם המממן".[2]

 

מנגד, גורמים שמרנים יותר, בהם מטיפים המשתייכים לזרם הסלפי במצרים יצאו נגד מה שכינו "המתקפה התקשורתית החילונית" נגד החיג'אב. כך למשל אמר השיח' עבד אל-חמיד אל-אטרש, לשעבר יו"ר ועדת הפתוות באל-אזהר שטען כי מדובר ב "מחזה אסלאמי מלבב, [מנהג] שמן הראוי שכל אדם הקנאי לדתו יקפיד עליו" והוסיף כי "מצרים היא מדינה מוסלמית הקנאית לדתה"[3]. דברים דומים אמר גם יו"ר המועצה העליונה של מפלגת אל-נור הסלפית, סאמח בסיוני שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "מדוע כל הצרחות וההזדעקות הזו שהופיעו פתאום מצד העיתונאים האלה בתזמון הזה לנוכח מראה והתנהגות שגורמים נחת רוח ומשמחים את ליבו של כל מוסלמי?!... הפסיקו לצרוח, להסית ולקרוא ביטויים כגון 'אפגניסטן' ו'קנדהאר' במטרה להפחיד את החברה וההורים מפני חינוך בנותיהם למוסר ולהתנהגות [נכונה] גם יחד ולדבקות בלבוש האסלאמי המסתיר את גופן..."[4].

 

בעקבות הסערה התקשורתית שעורר העניין החל משרד החינוך המצרי לחקור כיצד יתכן שבית הספר כפה לבוש כזה על תלמידותיו במשך שבע שנים, בניגוד לקוד הלבוש הנהוג בבתי הספר במצרים.[5] כמו כן, לאחרונה דווח כי מנהלת התרבות והחינוך במחוז אל-דקהליה החליטה לשנות את הלבוש בבית הספר במחוז ללבוש שאינו צ'אדור.[6]

 

התלמידות עם הצ'אדור בבית הספר באל-דקהליה[7]

   

 

על רקע זה פרסמה העיתונאית המצרית סחר אל-געארה, מאמר בטורה ביומון המצרי אל-וטן שבו עמדה על הדמיון בין עטיית הצ'אדור על ידי הבנות בבית הספר במצרים, לבין המחאה באיראן בעקבות מותה של מהסא אמיני שמתה במהלך מעצרה על ידי משטרת המוסר באיראן בשל עטיית החיג'אב "שלא כהלכה". לדבריה, אנשי הדת במצרים קיבלו מעמד של קדושה ומהווים מקור סמכות דתי לחקיקה, עד כי מצרים הולכת ומידמה לשלטון חכם ההלכה באיראן. היא טענה כי אין הבדל בין הקיצוניות של אנשי השלטון הדתי השיעי הקיצוני באיראן לבין הקיצוניות של אנשי הדת הסונים במצרים, וכי העם המצרי הפיל את שלטון האחים המוסלמים ב-2013 בשל סירובו לקיצוניות דתית שכזו ולכן יש להזדעק ולהתנגד היום לכפיית הצ'אדור על ילדות בבתי הספר.

 

להלן קטעים ממאמרה של אל-געארה:

 

"מה מתרחש כשצעירה מורדת נגד [עטיית] החיג'אב בכפייה בצל השלטון הדתי? הבה נתבונן על המתרחש באיראן  ועל התגברות ההפגנות [שם] בעקבות מותה של הצעירה האיראנית מהסא אמיני, בת ה-22 שנכנסה לתרדמת כתוצאה ממכות רצח [שקיבלה] ממשטרת המוסר, בטענה כי עטתה את החיג'אב שלא כהלכה. שיא הדרמה של האירועים היה גזר דין מוות שפורסם נגד מפגין שהורשע ב'[הפגנת] איבה כלפי אללה' וב'הפצת שחיתות' במהלך המחאות על רצח הצעירה מהסא אמיני...

 

נתעכב מעט על המונחים שבהם משתמש משטר האייתולות באלימות [שהוא נוקט] כלפי העם: 'איבה כלפי אללה', 'שחיתות בארץ'. האם המונחים האלה שונים מן הלקסיקון של [השייח'ים המצרים] הקיצוניים והמאשימים את האחרים בכפירה, דוגמת [השיח' הסלפי הבכיר אבו אסחאק] אל-חויני, [סיו"ר אגודת ההטפה הסלפית במצרים יאסר] ברהאמי, [המטיף האסלאמי] חאזם שומאן, [המטיף] עבדאללה רושדי וכיוצא באלה?!

 

אני, אישית, קוראת פעמים רבות ביטויים כמו 'נלחמים באללה ובשליחו' ו'רוצים להפיץ תועבה' [אשר נשמעים מצד אנשי הדת] מתונים וקיצוניים באותה המידה, בייחוד בבואם לתאר את זרם הנאורות, זאת בנוסף לביטוי הרשמי 'מבזה את האסלאם' שנשמע מצד מי שמשתייכים לממסד [הדתי] הרשמי!

 

אנחנו רחוקים מאוד מלהיות איראן, זה נכון, אך דגם השלטון הדתי [במצרים] לא נפל עם נפילת שלטון האחים המוסלמים. הוא [עדיין] שוכן בקרבנו ו[תומכיו] מפיצים את רעיון 'אל-חאכּמיה'[8] [קרי: ריבונות האל], שהיה היסוד המרכזי בהגות של כל הארגונים האסלאמיים אשר נקטו את דרך האשמת האחר בכפירה והאלימות. סיד קטב הוא מראשוני [ההוגים] שטבעו והפיצו את המונח הזה, ולהפצתו סייעה גם [העובדה] שמאות תנועות דתיות בעולם אימצו את המונח הזה.

 

[רעיון] 'הריבונות לאל' לא מאשים איש בכפירה. אדרבא, חופש האמונה הוא יסוד מרכזי שלו. דת חייבת להיכנס לליבו של האדם מרצון ולא בכפייה, אך כיצד אנו מיישמים זאת כעת? הפכנו להיות דומים מאוד למודל [שלטון] האייתולות באיראן, גם אם החלפנו אותם באייתולות סונים. הענקנו למולא, איש הדת מעמד של קדושה כאילו הוא-הוא האסלאם. בכך [למעשה] התעלינו אפילו מעל [הקיצוניות] המוגזמת של שלטון חכם ההלכה [באיראן] שהסונים בדרך כלל מותחים עליה ביקורת.

 

הותרנו בידי אנשי הדת את החקיקה כולה. לפיכך, הם קובעים את ההלכה האסלאמית במובנה הרחב והם מהווים גם את מקור הסמכות הדתי של כל החוקים שמחוקקים הפרלמנטים. בכך [למעשה] השלטון כבר אינו של אללה או של מוסדות המדינה, אלא הוא הפך להיות שלטון חכם ההלכה [כמו באיראן].

 

העניין אינו [השלטון הדתי] השיעי לעומת הסוני, אלא היסודות של השלטון הדתי [בכלל] שמשתלט בלעדית על מוחותיהם של בני האדם הרחק מ[עיני] התקשורת, החינוך והחוק, ושולט באנשים, באמצעות בימות דרשנים ומסגדים קטנים בכפרים רחוקים. בזמן [שלטון] האחים המוסלמים יצאו [בעלי] הזקנים [ככל הנראה הכוונה לאנשי הדת] וקראו 'העם רוצה ליישם את השריעה [קרי: ההלכה המוסלמית]' ודרישותיהם הסתכמו [בדבר אחד] שהוא   [לכפות את] החיג'אב על השדרניות והמגישות [בטלוויזיה]. שלטון המדריך הכללי [בתקופת האחים המוסלמים] נפל משום שהעם לא הסכים להפוך את כיכר אל-תחריר [בקהיר] לכיכר לביצוע העונשים שנקבעו בקוראן לעברות מסוימות [גניבה, ניאוף וכו']. העם הסכים לגבי הצורך בחוקה ובחוק, שהוא החוזה החברתי שקושר אותנו למשטר.

 

מסיבה זו, זרם הנאורות והאינטלקטואלים התנגדו לכך שתלמידות בנות 13 ילבשו את הצ'אדור שנפוץ באיראן ובאפגניסטן, כתלבושת אחידה בחטיבת הביניים לבנות 'נשא' ב[מחוז] אל-דקהליה. סבורני כי רוב מעמד הביניים [במצרים] התנגד ללבוש הזה המכונה בלהג המצרי 'אסדאל'...

 

ברגע שהאסדאל ייכנס [כתלבושת אחידה] לבתי הספר, יהיה עלינו לפחד ולבכות על אזלת ידנו בהגנה על הבנות שעוטות חיג'אב בגיל ילדות כשהן אינן מחויבות לכך (מתחת לגיל הבגרות המינית) בבתי הספר הדתיים, שכן יש בכך משום פגיעה בילדות והחפצה. בדרך זו, אנו מחנכים את הילדה כי היא בבחינת עֶרְוָה, מכשירים אותה שכלית ונפשית לנישואין בעודה קטינה ומלמדים אותה כי היא טרף לפדופילים, וזה מצב שלא משביע את רצונו של אללה ולא של שליחו.

 

חוששני כי מתוך בתי הספר האלה תצא מהסא אמיני חדשה שתמות בשל התנגדותה לכפיית החיג'אב. חוששני כי חכמי הדת של האסלאם יהפכו לאייתולות בעקבות כל הצעדים שהם נקטו [בסגנון שלטון] חכם ההלכה [באיראן]. אך הדבר שאני חוששת ממנו יותר מכל הוא שקולי לא יגיע לאנשים - שליטים ונתינים". [9]

 

 

 

 

 

 



[5] אל-ערב (לונדון), 10.11.2022

[7] https://twitter.com/HalaElZieny, 8.11.2022, אל-ערב (לונדון), 10.11.2022

[8] אל-חאכמיה - עקרון לפיו הריבונות היא של אללה לבדו ולא של האדם. על פי תפיסה זו, המדינות כיום - הן מדינות מוסלמיות והן מדינות לא מוסלמיות - אינן מכירות בריבונות האל ופועלות על פי חוקים שקבעו בני אדם. לפיכך, מדינות אלו כופרות ויש להילחם בהן מלחמת ג'יהאד כדי לשחרר את האדם מכל שלטון זולת שלטון אללה.

[9] אל-וטן (מצרים), 15.11.2022