כללי

מתקפה ערבית על ההנהגה הפלסטינית בעקבות הביקורת שלה על הסכם הנורמליזציה בין האמירויות לישראל: העניין הפלסטיני הוא כבר נחלת העבר; על הפלסטינים להכיר במציאות ולהפסיק להתנהג בכפיות טובה כלפי מדינות המפרץ

 

הקדמה

התגובה של הרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ) ובראשה נשיא הרש"פ מחמוד עבאס להכרזה של איחוד האמירויות וישראל, על ההחלטה לנרמל את היחסים ביניהן (13.8.2020) היתה בוטה וחריפה ביותר. הרש"פ האשימה את איחוד האמירויות ב"בגידה", בפלסטינים ובסוגייתם, בירושלים ובמסגד אל-אקצא, "בתוקפנות כלפי העם הפלסטיני" ו"בנעיצת פגיון מורעל" בגב הפלסטינים והאומה הערבית והאסלאמית, ובוויתורים לישראל ללא תמורה.

 

בכירי הרש"פ טענו כי מהלך זה מצד האמירויות לחלוטין אינו מקובל והאשימו את איחוד האמירויות בהונאה ורמייה, בנטישת יוזמת השלום הערבית ובכניעה והתפרסות בפני ארה"ב. הם קראו לה לחזור בה מ"הצעד המביש" בו נקטה ואף הזהירו את יתר מדינות ערב לבל ילכו בדרכה. השיא היה כאשר במהלך ישיבת מזכ"לי הפלגים הפלסטינים שנערכה ב-3 בספטמבר 2020, בהשתתפות נציג חמאס חסן יוסף ונציג הגא"פ סעיד נח'לה[1], דיברו נשיא הרש"פ, מחמוד עבאס, וכן מועין אל-חאמד, מזכ"ל ארגון אל-צאעקה בלבנון (אחד מפלגי אש"פ), בזלזול ובבוטות כלפי מדינות המפרץ וטענו כי אלו חברות אן-אלפביתיות בהשוואה לפלסטינים המלומדים והמשכילים, שלא זקוקים לסיוע מאיש.

 

דברים אלה עוררו ביקורת רבה על ההנהגה הפלסטינית הן ברשתות החברתיות והן בעיתונות הערבית, בעיקר מצד עיתונאים וכותבים בסעודיה, באיחוד האמירויות ובמצרים. בעיתונים היוצאים לאור במדינות אלה התפרסמו בשבועות האחרונים עשרות מאמרים שלצד הבעת תמיכה בהחלטת איחוד האמירויות לנרמל את היחסים עם ישראל, גם תקפו בחריפות את הפלסטינים, ובמיוחד את ההנהגתם, והאשימו אותה בכפיות טובה. לדברי הכותבים, ההנהגה הפלסטינית מנצלת מזה שבעה עשורים את העניין הפלסטיני על מנת לסחוט עוד ועוד כספים ממדינות המפרץ. כמה כותבים אף טענו כי הבכירים הפלסטינים שלשלו את הכספים הללו לחשבונותיהם האישיים ואף דחו במכוון את כל ההצעות ויוזמות השלום שהיו לאורך השנים על מנת לשמר את המצב כפי שהוא ובכך להבטיח את המשך משרתם. עוד נטען כי העולם ומאזני הכוחות בו השתנו, ולפיכך הסיסמאות הפלסטיניות כמו מדינה "מן הים ועד הנהר" כבר לא ריאליות, ועל מדינות ערב לפעול למען האינטרסים שלהן.  

 

דוח זה יציג את הביקורת של ההנהגה הפלסטינית על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות ולאחר מכן כמה מאמרים המשקפים את המתקפה הערבית על ההנהגה הפלסטינית.

 

1.      הרשות הפלסטינית בראשות עבאס: הסכם האמירויות-ישראל - הונאה ונעיצת סכין בגבנו

 

נשיא הרש"פ עבאס: האמירויות נעצה סכין בגבנו; הטענה כי ההסכם מבטל את הסיפוח - הונאה

בפתח ישיבת ההנהגה הפלסטינית, שהתקיימה ב-18.8.2020, אמר נשיא הרש"פ מחמוד עבאס: "ראשית אני מברך את אחינו מהחמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית-המפקדה הכללית ואל-צאעקה הנוכחים כאן היום. הדבר מוכיח כי העם הפלסטיני מהווה מקשה אחת נגד המזימה, ללא קשר לכל המחלוקות הקיימות בינינו. בעת צרה, כולנו עומדים בשורה אחת ואוחזים בעמדה אחת, נגד כל מי שרוצה לתקוף את ענייננו [הלאומי].

 

מאז שארה"ב הכריזה על עסקת המאה ועד ימינו אלה, העולם עמד לצידנו ותמך ב[עמדתנו], הטוענת כי עסקת המאה סותרת את ההחלטות הבינ"ל ומהווה החלטה חד צדדית. לכן [מדינות העולם] לא קיבלו אותה... מדינות העולם התנגדו גם למה שזכה לכינוי סוגית הסיפוח, והן אמרו שגם זה [צעד] לא לגיטימי ולא חוקי. בנוסף, העולם כולו אמר: אנחנו בעד פתרון מדיני לעניין הפלסטיני-ישראלי המבוסס על הלגיטימציה הבינ"ל, על החלטות [מועצת] הביטחון, העצרת הכללית [של האו"ם], על זכויות אדם ועל ההסכמים החתומים בין הצדדים הרלוונטיים, וכי הפתרון צריך להיות רק באמצעות משא ומתן תחת חסות הקוורטט הבינלאומי, שאם לא כן, לא יכול להיות פתרון. זוהי עמדת הקהילה הבינלאומית עד כה. לפיכך, איננו חוששים מדברי הבל הנאמרים פה או שם, ובמיוחד לא מההסכם המשולש בין איחוד האמירויות, ישראל וארה"ב, שעליו הוכרז בימים האחרונים... ואשר הוצמדו לו המילים 'הקפאת הסיפוח' בניסיון להונות את העולם, בטענה כי איחוד האמירויות הביאה לנו הישג עצום והוא ביטול הסיפוח - כאילו שהעניין הפלסטיני הוא רק עניין הסיפוח. הם התכחשו לכל דבר: לזכויות העם הפלסטיני, למדינה הפלסטינית, לחזון שתי המדינות, לירושלים ש[כבר] סופחה [לישראל]... באומרם: 'הו הפלסטינים, שמחו על כך שהבאנו לכם את [בשורת] עצירת הסיפוח!' זוהי הונאה ודבר שאינו מקובל לחלוטין. אנחנו רואים בכך נעיצת [סכין] בגבו של העניין הפלסטיני. עצירת הסיפוח לא באה [כתוצאה מההסכם עם איחוד האמירויות], שכן כל העולם מתנגד לסיפוח. מהו אפוא החידוש שהבאתם?...

 

הנורמליזציה היא סוגיה ערבית שכל הערבים והמוסלמים הסכימו עליה מאז 2002, במה שכונה יוזמת השלום הערבית הקובעת כי הערבים יכולים לנרמל את היחסים עם ישראל [רק] לאחר שייפתר העניין הפלסטיני. לפיכך, העניין הזה [קרי, ההסכם בין איחוד האמירויות לישראל] איננו לגיטימי ואינו מקובל והאנשים צריכים לזכור שהם חתמו על יוזמת [השלום הערבית] בפסגת בירות [ב-2002] ובכל הפסגות [הערביות והאסלאמיות] שהיו לאחר מכן... הו אחינו הערבים, היכן היא היוזמה הערבית? אם אתם עוד זוכרים שיש יוזמה ערבית. העניין כולו, אם כן, הוא הונאה במוצהר. אם רציתם לקבל החלטה בלעדית [לנרמל את היחסים עם ישראל], אז אמרו זאת במפורש. [כשאיחוד האמירויות] מדברת או מתרצת [את ההסכם עם ישראל] בטענה כי הביאה ניצחון לפלסטינים בעניין הסיפוח, הרי שזו הונאה ושקר גדול...  

 

התוכנית הזו [של נרמול היחסים עם ישראל], שהוכרז עליה לאחרונה, היא מבחינתנו נעיצת [סכין] בגב, ואנו מתנגדים לה מכל וכל. בהזדמנות זו – אמרנו ב[שיחות] פומביות וסודיות, ונדגיש זאת שוב: עמדתנו כלפי ההסכם המשולש הזה תחול על כל מדינה ערבית או אסלאמית שתבצע פעולה דומה. שכן, יש כמה מדינות [נוספות] שהחלו לפעול בחשאי ובגלוי [לנרמול היחסים עם ישראל] והן אומרות במילים כאלה או אחרות: מה הבעיה [בנרמול היחסים]... לא ולא! זה לא מקובל ואנו הפלסטינים נמשיך להתנגד לכך בתוקף, לא משנה איזו מדינה תעשה זאת. עליכם לכבד את ההחלטות שחתמתם עליהן ואת החלטות האו"ם שהסכמתם לגביהן.

 

לפיכך, אנחנו אומרים לכל מי שרוצה לדבר בשמנו: אינך אחראי על העניין הפלסטיני, אלא רק אנחנו הפלסטינים כאן נדבר בשם העניין הפלסטיני. נכון שהעניין הפלסטיני הוא עניין ערבי ואסלאמי, אך עליכם לסייע לנו ולעמוד לצידנו, ולא לתפוס את מקומנו..."[2]

לצפייה בקטעים מנאומו של מחמוד עבאס:

ביקורת חריפה במיוחד השמיע עבאס במהלך ישיבת מזכ"לי הפלגים הפלסטינים שנערכה ב-3 בספטמבר 2020. במהלך דבריו בכינוס אמר: "נדגיש כי לא נתנו ייפוי כוח לאיש וגם לא ניתן בעתיד. אנחנו אלה שמדברים בשם ענייננו [הלאומי] הפלסטיני. אבל שיבוא זה או אחר [הכוונה ליורש העצר של האמירויות מוחמד בן זאיד] ויגיד 'הבאתי לכם דבר כזה או אחר' או שאומר 'עצרתי את הסיפוח' – זה לא [מקובל]. רק עמנו הוא שעצר את הסיפוח ועמנו הוא שהכשיל את עסקת המאה. לא נסכים שמישהו ידבר בשמנו." עוד אמר: "הגיע הזמן לומר שאנו כבר ילדים גדולים ואנו יכולים לדאוג לעצמנו. איננו זקוקים לאפוטרופסות של איש ולא להגנה מאיש. נוכל לדאוג לעצמנו ולהגן על הענין שלנו ועל עמנו." 

הו אחיותיי ואחיי, הו העומדים איתן בירושלים ובסביבותיה, הו הפלסטינים בכל מקום: יש 13 מליון פלסטינים – מעל 6 מיליון בפלסטין ההיסטורית והיתר מחוץ [לה] – כולם משכילים ואין בינינו אנאלפביתיות כמו אצל אחרים [ברומזו לעמי המפרץ], ואנחנו רוצים להשיג מדינה, אם ירצה אללה..."[3]

 

ביקורת חריפה עוד יותר השמיע באותה ישיבה מועין אל-חאמד, מזכ"ל ארגון אל-צאעקה (אחד מפלגי אש"פ), שאמר כי הפלסטינים הם שלימדו את מדינות המפרץ קרוא וכתוב.

לצפייה בהצהרות מועין אל חאמד:

 

ההנהגה הפלסטינית: דורשים מהאמירויות לחזור בה מהסכם המביש עם ישראל המהווה בגידה  

גם ההנהגה הפלסטינית שהתכנסה ב-13.8.2020, כמה שעות לאחר ההכרזה על הסכם נרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, גינתה בחריפות את ההסכם והגדירה אותו "בגידה". בהודעת הסיכום של הישיבה נכתב: "ההנהגה הפלסטינית מודיעה כי היא דוחה ומגנה בתוקף את ההכרזה המשולשת הפתאומית של ארה"ב, ישראל ואיחוד האמירויות על נורמליזציה מלאה של היחסים בין מדינת הכיבוש הישראלי לבין איחוד האמירויות הערביות, תמורת טענת שווא ישראלית בדבר השעיה זמנית של תוכנית סיפוח האדמות הפלסטיניות... ההנהגה הפלסטינית סבורה כי צעד זה מרסק את היוזמה הערבית לשלום, את החלטות ועידות הפסגה הערביות והאסלאמיות וכן את החלטות האו"ם.

 

[זוהי] תוקפנות נגד העם הפלסטיני והפקרת זכויותיו והדברים המקודשים לו, ובראשם ירושלים והמדינה הפלסטינית העצמאית בגבולות ה-4.6.67. ההנהגה הפלסטינית מתנגדת למה שעשתה מדינת איחוד האמירויות ורואה בכך בגידה בירושלים ב[מסגד] אל-אקצא ובעניין הפלסטיני, והכרה בירושלים כבירת ישראל, ודורשת ממנה לחזור בה לאלתר מהכרזה מבישה זו. כמו כן [ההנהגה הפלסטינית] מתנגדת לסחר החליפין שבו [משלמת ישראל] בהשעיית סיפוח בלתי חוקי תמורת נורמליזציה [של היחסים מצד] האמירויות, תוך ניצול העניין הפלסטיני, כדי לחפות על שאיפה זו [של איחוד האמירויות לנרמל את היחסים עם ישראל]. ההנהגה מזהירה את האחים [הערבים] מפני כניעה ללחצי ארה"ב והליכה בעקבות איחוד האמירויות לנורמליזציה ללא תמורה עם מדינת הכיבוש הישראלי, על חשבון הזכויות הפלסטיניות. ההנהגה מדגישה כי אין לאיחוד האמירויות ולא לשום גורם אחר זכות לדבר בשם העם הפלסטיני וכי היא לא תרשה לאיש להתערב בעניין הפלסטיני או להחליט במקומו בנושא זכויותיו הלגיטימיות במולדתו. כמו כן מדגישה ההנהגה הפלסטינית כי אש"פ הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני..."[4]

 

אף אחד אינו מורשה לדבר בשם הפלסטינים ולקבל החלטות בנוגע לזכויותיהם

דברים דומים נאמרו גם בהודעת הסיכום של ישיבת ההנהגה הפלסטינית שהתכנסה שוב ב-18.8.2020: "ההנהגה הפלסטינית בראשות הנשיא מחמוד עבאס עקבה... אחר התגובות השונות להכרזה זו [על הסכם הנורמליזציה], אותה רואה ההנהגה כנעיצת [סכין] מורעלת בגבו של העם הפלסטיני וכניסיון לעקוף את הלגיטימציה הבינלאומית, לרסק את יוזמת השלום הערבית ואת החלטות הפסגות הערביות והאסלאמיות ולהפקיר את הזכויות הלאומיות הלגיטימיות של העם הפלסטיני... אנו דורשים ממדינות ערב שלא לתמוך בהפרה זו של הקונצנזוס הערבי, לעמוד בכבוד ולא להיגרר אחר ארה"ב וישראל ולנרמל [את היחסים] ללא תמורה, תוך שבירה, ביטול והרס של יוזמת השלום הערבית...

 

מדינת פלסטין, הנהגתה ועמה... קוראים ל[איחוד האמירויות] לחזור בה משגיאה היסטורית זו, שהיא פשוט מתנה ללא תמורה לממשלת הכיבוש ולממשל הנשיא טראמפ.... אש"פ הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, הוא לבדו מוסמך לדבר בשמו ולייצג את תקוותיו ושאיפותיו הלאומיות. אש"פ מעולם לא ייפה את כוחו של איש לדבר בשמו ולעולם לא יעשה זאת, והוא לא ירשה לאיש להתערב בעניינים הפלסטיניים, או להחליט במקום העם הפלסטיני לגבי זכויותיו הלאומיות... ההנהגה הפלסטינית דורשת ממזכ"ל הליע"ר ומהארגון לשת"פ אסלאמי לממש את אחריותם המלאה להגן על החלטות הפסגות הערביות והאסלאמיות, ובמיוחד על יוזמת השלום הערבית... אנו קוראים למזכ"ל האו"ם לדחות את כל מה שנוגד את אמנת האו"ם, ואת החלטות מועצת הביטחון והעצרת הכללית... ההנהגה הפלסטינית מדגישה את חשיבות הפעלת ההתנגדות העממית ואת זכותו של העם הפלסטיני להגן על עצמו, על אדמתו ועל מקומותיו הקדושים באופן הרחב ביותר, כאחת הדרכים לסיכול כל התוכניות האלה..."[5] 

 

מזכיר הוועד הפועל של אש"פ, סאיב עריקאת: ההסכם מוכיח את התרפסות האמירויות בפני טראמפ וקושנר

מזכיר הוועד הפועל של אש"פ, סאיב עריקאת, אמר ב-16.8.20 בשיחת זום עם עיתונאים: "אנו שוללים את הטענה כי ההסכם בין איחוד האמירויות לבין ישראל בחסותה של ארה"ב [הוא] לטובת העם הפלסטיני, שהרי הסיפוח נעצר יותר משלושה שבועות לפני ההכרזה הזו ומיד אחרי ההכרזה על ההסכם הודיע נתניהו על דחיית [הסיפוח כביכול]... אנחנו דבקים בלגיטימציה הבינלאומית ורואים בצעד [זה] של איחוד האמירויות בבחינת שכר לישראל על מעשיה: סיפוח, הרג, הריסת בתים וניסיון להפוך את הסכסוך לדתי."

 

עריקאת ציין כי איחוד האמירויות הייתה מדינה שדבקה בסולידריות הערבית, בהחלטות הליגה הערבית ובקונצנזוס הערבי, והוסיף: "[אירוע] זה מעלה את השאלה האם היא יצאה מהקונצנזוס הערבי? ומהו האינטרס הערבי והאינטרס של האמירויות הערביות בהכרזה זו?". לדבריו, ההודעה של איחוד האמירויות על נרמול יחסים עם ישראל מכירה בכך שירושלים היא תחת הריבונות הישראלית והדבר מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. עריקאת הוסיף כי ההסכם בין איחוד האמירויות לישראל מהווה נעיצת סכין בגבו של העניין הפלסטיני והוא נותן לקושנר הזדמנות ללחוץ עלינו כדי לקדם את עסקת המאה. כמו כן ההסכם מהווה אישור לכניעה ולהתרפסות של איחוד האמירויות בפני קושנר וטראמפ ונותן תגמול לכוחות הקיצוניוּת בניסיון ללחוץ על הפלסטינים.

 

עוד אמר: "דרשנו מאיחוד האמירויות לחזור בה מהחלטה זו, שאינה משרתת שום אינטרס של העם הפלסטיני, ופנינו [גם] למזכ"ל הליע"ר [אחמד אבו אל-ר'יט]. אמרנו לו שזוהי הפרה של החלטות הליגה ושאם הוא לא יכול לגנות את מה שעשתה המדינה שמממנת את הליע"ר [קרי, איחוד האמירויות] ולהתנגד לו, כי אז עליו להתפטר. שמענו שכמה ממדינות ערב בירכו על ההסכם ויש [גם] עמדות לא ברורות [מצד אי אלו מדינות ערביות]. אנחנו מקווים שבחריין, עומאן וסודאן לא יבצעו צעד דומה ושמצרים, ירדן, סעודיה ואלג'יריה ידרשו מאיחוד האמירויות לחזור בה מצעד זה..."[6]

 

הוועד הפועל של אש"פ: מזהירים מפני אפשרות שמדינה ערבית נוספת תנרמל יחסים עם ישראל

חבר הוועד הפועל של אש"פ, ואצל אבו יוסף, אמר ב-27.8.20 בסיום ישיבה של הוועד הפועל של אש"פ: "הוועד הפועל [של אש"פ] מזהיר מפני אפשרות שמדינה ערבית נוספת כלשהי תנרמל את יחסיה עם הכיבוש הישראלי, כמו הסכם הנורמליזציה עליו חתמה איחוד האמירויות, שעמדתה [זו] היא בבחינת נעיצת [סכין] בגבו של עמנו הפלסטיני. הוועד הפועל מדגיש את התנגדותו לכל סוגי הנורמליזציה עם הכיבוש, כולל הסכם הנורמליזציה של איחוד האמירויות עם ישראל, ורואה בו בבחינת הגשת כתב האמנה לממשל האמריקאי ולכיבוש הישראלי ועמדה בוגדנית כלפי ענייני האומה [הערבית] והעניין הפלסטיני... העמדה הערבית צריכה לתמוך בעמדה הפלסטינית ולא להחלישה. סטייה מעמדה זו היא התנהגות חריגה והפרה של יוזמת השלום הערבית המחזקת את הכיבוש ומחלישה את העמדה הפלסטינית.."[7]

בכיר חמאס מחמוד אל-זהאר, תוקף בחריפות את ההסכם בין איחוד האמירויות לישראל

דובר חמאס ושיר אל מצרי: האמירויות בגדו באללה: 

דו

2.      כותבים מסעודיה, האמירויות ומצרים: הפלסטינים נהגו בכפיות טובה והחמיצו הזדמנויות

 

כותב סעודי: העניין הפלסטיני כבר נחלת העבר כמו מקרה אנדלוסיה

האני אל-ט'אהרי, בעל טור ביומון הסעודי עוכאט', פרסם ב- 2.9.20 מאמר, בו קרא לפלסטינים להתעורר מתרדמתם ולהבין שבמשך 60 שנה סחרו מנהיגיהם בסוגיה הפלסטינית לטובת הפקת רווחים כספיים אישיים מהשארת המצב על כנו, ולכן דחו את כל יוזמות השלום. הוא כתב: "מצבם של האחים הפלסטינים מצער. הפוליטיקאים שלהם סחרו במשך למעלה מ-60 שנה בסוגייתם, התעקשו לא להגיע להסדר, לסכל את המו"מ ולהתנגד לכל יוזמות השלום, הן אלו שהציע  הצד הישראלי והן יוזמות של יתר הגורמים הבינלאומיים. הפוליטיקאי הפלסטיני עולל זאת לסוגייתו ולעמו כדי להפיק רווח מהותרת המצב על כנו. הדרך שנקט בה במשך עשרות שנים הייתה הערובה היחידה להישארותו בתמונה ולזרימת כספי התרומות והסיוע לקופתו ולחשבונות הבנק שלו באירופה, [שהגיעו] מכל עבר, ובייחוד מהעולם הערבי ומהעולם האסלאמי. היום המצב שונה, משום שהעמים שהזדהו בעבר עם הסוגיה הפלסטינית מודעים לחלוטין למניפולציה הזו ולאמצעיה, דבר שפירושו מוֹת הסוגיה הפלסטינית בליבם של מיליוני אנשים. זוהי תוצאה הכרחית של שישה עשורים של שקר והונאה ואיסוף כספים בשם משבר שבעליו אינם מעוניינים לפותרו.

 

לפני כמה ימים, בא הצעד האמיץ שנקטה איחוד האמירויות - כשנִרמלה את היחסים עם ישראל - ואמרה למנהיגים הפוליטיים הפלסטינים: 'הגיע הזמן להתמודד עם עצמכם ועם מי שהוּניתם.  תם עידן המשחקים, הצביעות והסחר במצוקותיו של האדם הפלסטיני. האינטרס של העם הערבי בעזה ובגדמ"ע מחייב התערבות של  הערבים השפויים כדי לשאת ולתת עם הצד הישראלי ולפעול למען השכנת שלום כולל באזור, הרחק מהכנופיות להפקת רווח פוליטי'.

 

האני אל-ט'אהרי[8]

 

בטוח שמדינות ערביות נוספות ילכו בעקבות איחוד האמירויות, כלומר שעלי תאנה נוספים ינשרו מערווֹתיהם של שודדי הסוגיה הפלסטינית, שההיסטוריה תפסח עליהם ותרדפם לנצח בשל סבל הפלסטינים... סוגיה זו הגיעה לגיל הזקנה אשר מה שבא אחריו הוא רק המוות, ולכן [אחת מן השתיים:] או שתבוא על פתרונה היום או שתמות כפי שמתה הסוגייה האנדלוסית. אנשים חכמים מבינים שאין שום הבדל בין שתי הסוגיות.

 

אותי, כאדם וכמוסלמי וערבי, מצער מצבו של האדם הפלסטיני שמנהיגיו הפוליטיים סחרו בו, ואני מאחל לו כל טוּב ושיתעורר מתרדמתו ויאמץ [דרך] שיש בה כדי לשרת את טובתו ואת עתידו. יחד עם זאת, הסוגיה שלו [של הפלסטיני] - שנמצאת במאבק על בעלות עם יריביו [הישראלים] - אינה מקודשת מבחינתי. זאת, בייחוד מאחר שנרמול היחסים מצד כמה מדינות ערביות עם ישראל יאפשר לי ולמוסלמים אחרים לבקר במסגד אל-אקצא ולהתפלל בו, וזה הדבר היחיד שחשוב לנו בנושא זה. [כל] מה שמעבר לכך נמצא באחריותם של בעליו [הפלסטינים], בהיותו, בלשון רציונלית, 'סכסוך נדל"ן' מן המעלה הראשונה ומן הראוי שאיש לא יתבייש להודות בכך."[9]    

איש עסקים מאיחוד האמירויות, ח'לף אל-חבתור: הפלסטינים אשמים במצבם הטרגי

כותב סעודי: הפלסטינים שסחטו כספים ממדינות המפרץ, לא תמכו בהן נגד איראן ואיבדו את התמיכה בהם

בדומה לכך, כתב גם עבדאללה בן בג'אד אל-עותייבי, עיתונאי סעודי בעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט: "שבעה עשורים המשיכו הפלסטינים להסתמך לחלוטין על הסיוע ממדינות ערב, ובפרט ממדינות המפרץ הערבי העשירות, בכל מה שנוגע לפרנסתם, לחייהם, למשרותיהם, לשלטונם, לשגרירויותיהם ולכל פרטי חייהם. [במקביל] הם התמידו בהתעקשותם על כך שכל ההחלטות שלהם יהיו בידיהם, ללא שום התערבות מצד המדינות התומכות ו[אף] ללא שום התחשבות באינטרסים של אותן מדינות ובאתגרים העומדים בפניהן. הבעיה של שחיקת הנושא [הפלסטיני] המקודש והפיכתו למקור סחיטה ותו לא, עלולה לגרום לו לאבד מקדושתו ולהתרחקות של תומכיו ממנו. הצעירים הערבים ברבות ממדינות ערב, החלו לאבד את התלהבותם מפלסטין, בשל משך הזמן הרב בו נוצל עניין זה  על ידי מדינות ערביות ואזוריות ועל ידי כמה זרמים של הפלסטינים עצמם לטובת נושאים פוליטיים שאינם קשורים לעם הפלסטיני...

 

עבדאללה בן בג'אד אל-עותייבי[10]

הפילוג הפלסטיני ששבר את האחדות הפלסטינית התרחש בתמיכתן המלאה של איראן, תורכיה, קטר וארגוני האסלאם הפוליטי, ובראשם ארגון האחים המוסלמים במצרים ובעזה, במטרה לשרת הארגון ולא את פלסטין. [ארגון] חמאס השתלט על עזה בכוח הנשק, הרצח והדם [שהפעיל] לא [נגד] ישראל אלא [נגד] העם הפלסטיני...

 

הסיוע הערבי העצום והממושך לפלסטינים ניתן ללא התפארות [מצד הערבים] וללא חשבון, אולם בלעדיות ההחלטה [של הפלסטינים], ההיקף הנרחב של השחיתות [בקרבם], המנהיגות הזקנה ואי יכולתה לחולל פריצת דרך כלשהי, לא הותירו בפני המדינות והעמים האחים ברירה, זולת בחינה מחדש את סדר העדיפויות שלהן והצבת [ענייניהן] הלאומיים, לפני הכל. עמדת איחוד האמירויות זוכה לתמיכת רבות ממדינות ערב, בעיקר מצד הצעירים הערבים המבקשים עתיד, פיתוח, קידמה וקידום. עמדה זו זוכה לתמיכה רבה עוד יותר [בשל הצורך] להתמודד עם הסכנות הנשקפות לאזור מצד איראן ותורכיה...

 

במשך שנים רבות, במהלך דיונים מתמשכים עם אינטלקטואלים ערבים, ניסו כותב שורות אלה ואחרים לשכנעם כי מדינות המפרץ עמדו במשך זמן רב לצד הערבים בהתמודדותם עם הסכנה הישראלית והגיע הזמן שהם [הערבים] יעמדו לצד מדינות המפרץ בהתמודדותן עם הסכנה האיראנית, אך ללא הועיל. ההתעקשות ברורה שלא לגנות את איראן ואת איומיה, הייתה ברורה. אדרבא, היו אי אלו זרמים פלסטינים שכרתו ברית פומבית עם איראן נגד מדינות המפרץ וזרמים אחרים שתקו בעניין זה. לסיכום, איחוד האמירויות ומדינות המפרץ מעולם לא התפארו בשום סיוע שהגישו לעניין הפלסטיני וגם לא יעשו זאת בעתיד, אולם המצב באזור ובעולם נהפך על פניו והשתנה מאוד במהלך שבעה עשורים והזמן מוסס את כל הסיסמאות, היכולות והאיזונים שהיו בעבר. אנו [חיים כעת] בעידן המדינה הלאומית... שמה שמעניין אותה בראש ובראשונה, הוא האינטרס שלה ושל עמה." [11]

 

עיתונאית מצרית: אלה שמקללים את האמירויות צריכים להתפכח מאשליותיהם ולהכיר במציאות כהווייתה

במאמר ביומון אל-ביאן של איחוד האמירויות טענה העיתונאית המצרית אמינה חי'רי כי המציאות הוכיחה שהסיסמאות שהערבים הניפו במשך שנים לא קידמו אותם. היא יצאה התעקשותם של הפלסטינים וחלק מהערבים, לשגות באשליות ואף לתקוף ולקלל את הערבים שבוחרים לקרוא את המציאות כהווייתה ולפעול בהתאם לאינטרסים שלהם, דוגמת איחוד האמירויות. היא כתבה: "במשך עשרות שנים ואולי מאות רבות של שנים סברנו כי בת היענה טומנת את ראשה בחול כשהיא נתקלת בסכנה פתאומית... וזאת כדי לחוש שהיא נמצאת במקום מבטחים, כל עוד אינה רואה את הסכנה בעיניה. המשכנו להשתמש בביטוי 'פלוני טומן את ראשו בחול ומתחמק מלהתמודד עם המציאות' עד כי טמינת הראשים בחול הפכה לדרך חיים [של חלק מהאנשים]. אך ההפתעה היא שבת היענה חפה מכל מה שיוחס לה... היא רק נראית כמי שטומנת את ראשה [בחול], בעוד שלמעשה היא חופרת כדי [להכשיר מקום] לביצֶיה ולאחר מכן היא שבה [למקום] כדי לוודא שהכל בסדר. אם כך, אם בת היענה עצמה אינה טומנת את ראשה בחול כדי לחמוק [מהתמודדות עם סכנה], מדוע אנו ממשיכים לאמץ את עקרון [ההתנהגות] הזה?!

 

אנו [המצרים] התחלנו להוציא את ראשינו מהחול לפני 41 שנים. ב- 21 במרץ 1979 חתמה מצרים חוזה שלום עם ישראל שאותו רקח הנשיא המנוח מוחמד אנואר אל-סאדאת, שנרצח באופן בוגדני ב-1981. בשעתו, העולם געש ורעש, והוא עדיין לא נרגע למרות חלוף כל השנים הללו ולמרות כל התמורות שחלו בהן. [ואולם] במשך 41 שנים אלה נחל העניין הפלסטיני - שהוא עניינו של כל ערבי - אך ורק הפסדים ותבוסות...

 

אמינה ח'ירי[12]

 

יש הבדל גדול בין לחלום שאתה מיליונר לבין להפוך להיות אחד כזה. זכותך לנקוט צעדים בפועל כדי להפוך להיות מיליונר, אך לשכב על ספה ולחכות להפוך למיליונר או שאחד [המיליונרים] יאמץ אותך ויעביר אותך ממשבצת הנזקק אל חיי השפע, הרי זו אשליה בהתגלמותה. האשליה הופכת להשמצה ושקר כאשר אתה מחליט לקלל את האחרים ולשונאם משום שאין הם שמים לב אליך בעוד אתה שוכב בנינוחות על אותה ספה. ההשמצה הופכת להונאה רגשית כאשר האדם השוכב [על הספה] מדמיין שיש לו אמצעים ויכולות שאינם קיימים במציאות.

 

המציאות כיום מצביעה על כך שסיסמאות שהונפו במשך עשרות שנים נותרו סיסמאות [ותו לא]. הן לא תורגמו בפועל לכדי יכולות או בעלות [על אדמה או רכוש]. הבלבול בין מה שאנחנו חולמים שיהיה לבין מה שיש בפועל, רק יגרום לנו  לטמון עוד יותר את ראשינו בחול. ההתעקשות להמשיך לקלל כל מי שמחליט להסיר את הגלימה [הערבית המסורתית] של החלום ולנחות על קרקע המציאות במינימום נזק אפשרי, אינה אלא התעקשות להמשיך את חזיון השווא הבלתי מדעי. לפני ימים אחדים הודיעה איחוד האמירויות על הסכם שלום עם ישראל... מה שמוזר ותמוה הוא שנשמעים קולות של ביקורת והתנגדות [להסכם זה] כאילו האנשים חיים במאדים... כינון קשרים בין מדינות אין פירושו [סיפור] אהבה או [מתן] צ'ק פתוח. קשרים פוליטיים-אסטרטגיים אינם נישואים לצורך הקמת משפחה, אלא בריתות של אינטרסים משותפים ושל איזונים. הגישה הרומנטית לפוליטיקה וההתייחסות הדמיונית הכוזבת אל האסטרטגיות ואל המדיניות המבוססת על חלום בכסות של חזון הביאו את האזור הערבי למצב בו הוא נמצא כיום..."[13]

 

עיתונאי מצרי: על הפלסטינים להכיר במאזני הכוח ולהבין שפלסטין מהים ועד הנהר לא תחזור

גם איש התקשורת המצרי עמאד אל-דין אדיב, קרא במאמר שפרסם ב-20.8.20 להנהגה הפלסטינית להפסיק לחלום על פלסטין ההיסטורית, להכיר במציאות החדשה וביחסי הכוחות. הוא כתב: "... איחוד האמירויות הצליחה לבצע פריצת דרך עם ישראל בערבות אמריקאית וניתן להפיק מכך תועלת לטובת העניין הפלסטיני. לכן, הסירוב הפלסטיני [הגורף]  של חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הפת"ח והרש"פ, הופך לדבר מזיק ביותר, לא לאיחוד האמירויות, לישראל ולארה"ב, אלא לאינטרסים של העם הפלסטיני הסבלני, אשר עדיין סובל מאכזריות הכיבוש הישראלי...

 

למי שנשאר ממקבלי ההחלטות הפלסטינים הנבונים, אני אומר: פלסטין ההיסטורית שאנו מכירים - מהים עד הנהר - לא תוכל לשוב בשלמותה, עקב מצב פלסטיני חלש, שביר ומפולג פנימית ברמת השטח (בין אנשי עזה ואנשי הגדמ"ע): ברמה הפוליטית (פת"ח, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, חמאס, הג'יהאד האסלאמי ומפלגת העם) וברמה האידיאולוגית (תכנית פעולה אזרחית מול תכנית פעולה דתית). קטר איראן, או תורכיה לעולם לא יסייעו לכל הכוחות הללו, משום שהן מעולם לא פעלו כדי לאחדם, אלא [הן פעלו] כדי להעמיק את השסע ביניהם לצורך מטרות מרושעות!

 

עמאד אל-דין אדיב[14]

 

כל הסכם או כל מו"מ הופך להיות חסר משמעות ומשולל תוקף, אם אינו מודע למאזני הכוח הנוכחיים ולמגמות העתידיות לאשורן. העולם של 1947 היה שונה מזה של אחרי יוני 1967, ומזה של אחרי אוקטובר 1973, ושונה מהעולם של אחרי הופעת ההתנגדות [קרי, חזבאללה] בבירות, מהעולם של אחרי הסכם אוסלו, מהעולם של אחרי רצח [יצחק] רבין, מהעולם של אחרי מות יאסר ערפאת בהרעלה, מהעולם של אחרי האביב הערבי ומהעולם של אחרי הכיבושים של איראן, תורכיה ורוסיה באזור. לפיכך, עקרונות היוזמה הערבית לשלום, שחלפו 6570 יום מאז נכתבו, זקוקים כעת למומנטום חדש ולפריצת דרך מדינית כדי להניעה מהקיפאון [בו היא שרויה] ולמנוע מוות קליני שלה...

 

לו נמניתי על מקבלי ההחלטות הפלסטינים, הייתי שם קץ לקללות, לגידופים, להשמצות, לאיום בעונש, להחזרת השגרירים, לפקפק בכוונות ולהאשמה בבגידה – בושה [שזה קורה]!... את מחיר הרברבנות וההישגים הפופוליסטיים הפנימיים, משלמים בסופו של דבר העמים, מכספם, מאדמתם, מריבונותם ובדמם. זהו העניין, וזהו אסוננו!"[15]

חוקר מצרי: הפלסטינים אחראים לטרגדיה שלהם

 

עיתונאית סעודית: הפלסטינים ובראשם עבאס, מתנהגים בכפיות טובה ובטיפשות

בעקבות המתקפה הבוטה של נשיא הרש"פ מחמוד עבאס ושל מזכ"ל ארגון אל-צאעקה על מדינות המפרץ והאשמן בהיותן חברות אנאלפביתיות, תקפה העיתונאית הסעודית ופאא' אל-רשיד בטורה ביומון עוכאט' את עבאס. היא כתבה: "[הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, אמר: 'אנו] עם של 13 מיליון איש וכולם משכילים. אין אצלנו אנאלפביתיות כמו אצל אחרים. אין ואין ואין.' כשהוא רומז... לבדואים [אנשי] המדבר, שיישבו את [המדבר] בנאמנותם והפכוהו לגן עדן שכולם מתחרים להגיע אליו ולעבוד בו. הוא התייחס ל[בדואים] האלה שהוא רואה בהם פשוטי עם, שאינם מבינים את מה שהוא ועמו מבינים ומלמל: 'העם הפלסטיני לקח על עצמו להעלות [את רמתן של] מדינות המפרץ מאז 1948 ועד עתה. 'לימדנו אותן לקרוא, לכתוב, לנהוג וכל דבר'.[16] אלה הן שורות הלקוחות מדרשת הפתנה, שלא תעבור בשום אופן ללא תגובה - לא מצד הממשלות ולא מצד העמים במפרץ.

 

מדובר בכפיות טובה וטיפשות של מנהיגים, שמלבים עוינות בין עמיהם לבין עמינו ואחר כך אצים אלינו בבקשת תמיכה, סיוע וכסף. זו התכחשות לאמת באשר ל[שאלה] מי היינו בעבר ומי אנחנו כעת באמצעות הזיכרון ההיסטורי, שהוא נאמן יותר מהם ולא ישכח את סעודיה ואת עמדותיה כלפי העניין הפלסטיני. אז אל תמלמל ואל תרמוז [דבר] יְצוּר שכמותך [קרי, מחמוד עבאס], משום שאנו והעולם יודעים את האמת לגביך. הרשה לי לעדכנך מי אנחנו ומיהם סעודיה ועמה האדיר, המאמין והנאמן למולדתו: הידעת, כי סעודיה ועמה המונה 21 מיליון [נפש] לבדם מחזיקים בלמעלה מ-680 פטנטים עולמיים לעומת 41 פטנטים של 324 מיליון ערבים [החיים ב]עיראק, מצרים, אלג'יריה, סוריה, לבנון, תוניסיה, מרוקו, סודאן וירדן יחדיו? הידעת שארבע מבין האוניברסיטאות הסעודיות [כלולות] בדירוג שנחאי של האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם לעומת [אוניברסיטה] אחת בלבד ממדינות ערב? הידעת שהצעירים הסעודים מובילים בקבלת המדליות היוקרתיות ביותר [בתחרויות] בפיזיקה, בכימיה ובמתמטיקה בקרב מדינות ערב? ב-45 מדליות בינלאומיות [זכו צעירים סעודים] לעומת 14 מדליות לצעירים [מכל מדינות] ערב, למעט [מדינות] המפרץ. זכור, שפרס נובל, שקיבל יאסר ערפאת הוענק לו על השלום עם ישראל[17]... האם מחמוד עבאס יודע שחרף כל האתגרים הכלכליים, הבריאותיים והמדיניים, איתם מתמודדת סעודיה, תמיכתה הפיננסית בממשלה הפלסטינית לא פסקה אפילו בשיא משבר צניחת מחירי הנפט הגולמי... ושסך כל התרומות [של סעודיה לרש"פ] משנת 1994 ועד סוף 2018 הגיע ל-800 מיליון דולר?

 

עד מתי [תמשיך] את דברי הרהב ואת ההתבטאויות הללו, שבאמצעותם אתה מוליך שולל ומסמם את עמך חסר האונים. החשוב מכל הוא שאתה כאן קורא תגר על מדינות קיימות ומכתיב להן את דעותיך, בעודך חי בשטח כבוש."[18]

כותבת סעודית: לפלסטינים אין כל זכות לבקר את מדינות ערב החותרות לנורמליזציה עם ישראל

גם בעלת הטור הסעודית, אמל עבד אל-עזיז אל-הזאני, יצאה נגד על ההנהגה הפלסטינית בעקבות כינוס מזכ"לי הפלגים הפלסטינים שבהם נמתחה ביקורת על מדינות המפרץ. היא גם תהתה מדוע הרש"פ אינה מגנה את קטר - שמקיימת קשרים עם ישראל ובמקביל תומכת כספית בארגוני הטרור בעזה ובעולם, ושתרומתה לעניין הפלסטיני "שלילית". היא כתבה: "אחת הידיעות היותר מרנינות לאחרונה הייתה בדבר כינוס מנהיגי הפלגים הפלסטינים בבירות בידי נשיא הרש"פ מחמוד עבאס. זוהי ידיעה משמחת! משום שהכינוס האחרון שלהם במהלך הנתק בין הגדמ"ע לבין עזה שנמשך זה 13 שנים היה לפני 9 שנים. מה שיפה יותר הוא שהכינוס כלל את כל הספקטרום [הפוליטי] הפלסטיני - החל מהקומוניסטים ועד האסלאמיסטים - סביב שולחן אחד, מחזה שלא ראינו זמן רב. אך ההישג הגדול הוא ההסכמה של כל באי הכינוס לגבי הצורך באחדות פלסטינית ובחידוש הקשר בין הצדדים היריבים, עד כי הנשיא עבאס לגלג בדבריו על הסיבות שהובילו לקרע ואמר שהן חסרות משמעות!

 

זהו הישג מדהים שגורם לי לתהות: מדוע אפוא נכשלו כל הניסיונות הערבים לאחד את הפלסטינים ואילו הם עצמם הצליחו לעשות זאת, מה משמעות הדבר? מה נשתנה? מה גרם לכל החברים הללו להתכנס בחופזה שכזו סביב שולחן אחד, ו[מה גרם] לכל פלג להתחייב לכך שאש"פ הוא הנציג הבלעדי של הפלסטינים, שאין מדינה [פלסטינית] ללא עזה ושעזה לא תהיה מדינה עצמאית ולהתלכד כולם סביב מחמוד עבאס?

 

הדבר היחיד שהשתנה הוא לא הסגר החונק סביב עזה... מה שהשתנה הוא גם לא המלחמה שמנוהלת נגד עזה, או העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים וגם לא מיזם בניית ההתנחלויות [הישראליות] וסיפוח השטחים הפלסטינים, וכמובן לא התחייבותם של שני הצדדים העיקריים, חמאס ופת"ח, להתאחד, שעליה חתמו מול המסגד הקדוש במכה בשנת 2007[19]- כל הסיבות הללו אינן הגורם שאיחד את השורות הפלסטיניות. למעשה, הסיבה לכך פשוטה ביותר - בהשוואה לכל האסונות הללו שאיימו על הקיום הפלסטיני - והיא החלטת איחוד האמירויות לנרמל את הקשר עם ישראל.

 

האם איחוד האמירויות הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ואיחדה את הפלסטינים כאחד? אם זה מה שקרה, הרי שזהו הפרי הראשון שהניבה ההחלטה של איחוד האמירויות. אז לפחות יש מדינה ערבית שיש לה עדיין השפעה על ההחלטה הפלסטינית! אך שוב אני תוהה: האם איחוד האמירויות היא המדינה הערבית היחידה שכוננה יחסים עם ישראל, כך [שהדבר יצדיק, כביכול] את התגובה הפלסטינית התקיפה הזו? לא ניתן להשוות בין מדינות שכנות של ישראל כמו מצרים וירדן, לבין שום מדינה אחרת במה שנוגע להסכמים עליהם החליטו השתיים לחתום עם ישראל, כדי לשמור על אדמותיהן או כדי להחזירן לעצמן. אך מה באשר למרוקו וסולטנות עומאן? מה באשר לקטר, שראש ממשלתה לשעבר חמד בן ג'אסם הודה כי הקשר של ארצו עם ישראל נועד לשרת את הפלסטינים?

 

לקטר אכן הייתה השפעה גדולה על העניין הפלסטיני, אך למרבה הצער מדובר בהשפעה שלילית והמצב שאותו יצרה קטר הוא בבחינת מימוש הרצון של ציר ההתנגדות, כמפורט להלן: ההתנגדות המזוינת בעזה - הכוללת הן את חמאס והן את הג'יהאד האסלאמי - נמכרה באמצעות כספי קטר כדי לרכוש ביטחון לישראל ובכך לרצות את ארה"ב... שתזקוף זאת לזכותה של קטר, למרות שמנגנוני הביטחון האמריקאי מודעים לסיוע הישיר והעקיף של המשטר הקטרי לארגונים הקיצוניים, הן השיעיים והן הסונים. אם כן: עזה מרוצה מההתערבות הקטרית, משום שהיא מספקת לה כסף שמוכנס אליה דרך ישראל; גם הגדמ"ע מקבלת את הכספים שמהם היא מתקיימת בשקט וללא דאגה מפני העזתיים; ואיראן רואה את המצב הזה כטוב ביותר האפשרי [מבחינתה], נוכח הסנקציות הכלכליות שמגבילות את פעילותה. זאת, משום שממטרתה הראשית – חיזוק השסע הפלסטיני - מתממשת. משמעות הדבר היא שלא ניתן לקיים מו"מ או לממש את פתרון שתי המדינות. בסופו של דבר כל הצדדים מרוצים.       

 

הנורמליזציה של האמירויות עם ישראל שינתה לחלוטין את מאזני הכוחות. הסימן הראשון לכך היה הכינוס [של הפלגים הפלסטינים בבירות] שהזכרתי לעיל. הרצון לאחד את השורות - בתגובה לעמדת האמירויות ומחשש שהסכר נפרץ ושהמדינות ערביות יצטרפו בזו אחר זו לכינון נורמליזציה [עם ישראל] – דבר שמשמעותו בפועל שבעיניהם היא היחלשות הנושא הפלסטיני בזירה הבינלאומית. האמירויות דרשה מישראל להשהות את סיפוח השטחים ולאפשר לכל מוסלמי להתפלל במסגד אל-אקצא. כלומר, התגשמות חלק מהחלום הערבי. אולם עבאס אמר בנאומו [במהלך הכינוס]: 'תודה איננו רוצים טובות מאיש, ובמילותיו: 'אנו כבר ילדים גדולים ויכולים לדאוג לעצמנו'. אם הפלסטינים גדלו פתאום ולא זקוקים לאיש והם יכולים – כדברי עבאס – לעצור את סיפוח השטחים הפלסטינים בעצמם, אז מדוע הם כועסים? אם הם לא זקוקים לסיוע מאיש מדוע הם מוטרדים מהעמדות הערביות כלפי ישראל? האמת היא - כפי שכולם יודעים - שאלמלא מדינות ערב, ובמיוחד החשובות שבהן - סעודיה, מצרים והאמירויות - פלסטין לא היתה יכולה לרשום שום מהלך פוליטי בדרך להכרה בינלאומית בה ובזכות שלה, לא רק היום אלא כבר לפני עשרות שנים... 

 

לפלסטינים אין שום זכות לשפוט את העמדות של מדינות ערב כלפי ישראל או לשלוט בהן, מפני שהם עצמם לא נוהגים באופן שווה עם המדינות הללו. מזה שלוש שנים שמדינות הקוורטט [הערבי] - סעודיה, מצרים האמירויות ובחריין - מחרימות את קטר מאחר שהיא תומכת בטרור ומאיימת בכך על ביטחונן הלאומי, האם ננקטה עמדה כלשהי לגבי העניין בגדה או בעזה? תנועת האחים [המוסלמים] שנתמכת על ידי קטר איימה בעבר על המשטר באיחוד האמירויות האם מנגד הייתה עמדה פלסטינית התומכת [בשלטון האמירויות]? שלא לדבר על העמדה הפלסטינית בנוגע למלחמה בכווית ופלישת סדאם [חוסיין לכווית ב-2.8.1990][20] לבסוף כל מה שאנו מאחלים לפלסטינים הוא שכל מה שהם הבטיחו לעצמם בכנס בבירות יתממש, כי אנו מייחלים להם רק טוב... "[21] 

 

מגישת טלוויזיה כוויתית: תגובת הפלסטינים להסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות  - טעות היסטורית

חבר פרלמנט סעודי: על הפלסטינים להבין שעליהם לדאוג לעצמם ולא רק לנצל את הערבים והמוסלמים

גם חבר הפרלמנט הסעודי, עיסא ר'ית', זעם על הדברים שנאמרו בכינוס מזכ"לי הפלגים הפלסטינים. במאמר שפרסם תחת הכותרת: "התאבדות פלסטינית" הוא כתב: "...אותנו הערבים מעניינת פלסטין ולא הפלסטינים, כשם שכמוסלמים מעניינת אותנו ירושלים, ובמיוחד מסגד אל-אקצא, ולא תושבי ירושלים. אולם, לא הגיוני לדרוש מהערבים בכלל, ומאנשי המפרץ בפרט, להיות פלסטינים יותר מהפלסטינים עצמם, שמכרו את סוגייתם ושחלקם חי בתוך ישראל במצב טוב יותר ממצבו של האזרח בעזה ובגדה.

 

הצטערנו מהדברים ששמענו מהנשיא הפלסטיני ומחבריו בפגישת מזכ"לי הפלגים, ממתקפתם על הערבים ומפגיעתם  באנשי המפרץ, ובפרט בסעודיה, שהעניקה לפלסטין יותר ממה שהעניקו לה בעליה: אם בדם יקר, בנפט היסטורי[22], בסכומי עתק, בעמדות רציניות, באירוח [של עובדים פלסטינים] רבים [בשטחה] ובתמיכה כוללת במשך שבעה עשורים.

 

על הפלסטינים להבין... כי הערבים והמוסלמים של היום אינם כפי שהיו בעבר, משום שהדור הצעיר הפך להיות בעל מודעות ולא ניתן להוליכו שולל ולהמשיך לנצלו. הפלסטינים שלטו באופן בלעדי על סוגייתם, סחרו בה והחמיצו הזדמנויות בזו אחר זו, עד שזכויותיהם התפוגגו ולכן עליהם למלא את חובתם [לדאוג לעצמם] לבדם.

 

אנו כעמים לא נעמוד נגדם כפי שהם עמדו נגדנו במהלך הכיבוש [העיראקי] של כווית בעבר ו[הכיבוש] החות'י של תימן היום, אך השריעה מחייבת אותנו לא להזיק לעצמנו ולאבד את האינטרסים שלנו למען מי שהדבר היחיד שחשוב לו הוא להזיק לנו ולקלל אותנו בכל הזדמנות..."[23]

 

ראש  מכון מחקר מהאמירויות: הפלגים הפלסטינים - המכשול הגדול ביותר בפני העם הפלסטיני

אחמד מוחמד אל-שחי, נשיא מרכז ג'לפאר למחקרים ומנכ"ל מוסד ראס אל-ח'ימה למדעי הקוראן, תקף במאמרו את הפלגים הפלסטינים שלדבריו הובילו את העם הפלסטיני למצב המביש בו הוא נמצא: "זה עשורים ארוכים ש[מצב] הסוגיה הפלסטינית מידרדר מיום ליום ומגיע בכל פעם למבוי סתום. אחד הגורמים המרכזיים שהובילו למצב המביש הזה הם הפלגים הפלסטינים אשר לא מכירים שום דרך זולת פילוג, הטחת [ההאשמות] ההדדית וסכסוכים זה עם זה, כאשר המפסידים הגדולים ביותר מכך הם העם הפלסטיני והסוגיה הפלסטינית. לאורך כל התקופה הזו ניחר גרונם של ברי הדעת מרוב דרישות מהפלגים הפלסטינים לסיים את הפילוג ביניהם, לשבת יחד סביב שולחן אחד ולהעדיף את האינטרסים העליונים [של העם הפלסטיני] על פני אג'נדות ואינטרסים צרים, אך לשווא. איש לא שועה לקריאתם...

היום, לאחר שהפלגים הללו התכנסו [הכוונה לכינוס מזכ"לי הפלגים הפלסטינים], ההר הוליד עכבר, או בעצם ייצור מעוות, שכן פתאום כל הפלגים... מפנים את חיציהם המורעלים לעבר אחיהם הערבים ובייחוד לעבר איחוד האמירויות ומדינות המפרץ בהצהרות פזיזות ובמלים חסרות אחריות. כמה מוזר שהפלגים הללו אשר מתרברבים כיום שהם בעלי המילה [האחרונה] בסוגייתם ואוסרים לדבר בשמם ולהתערב בעניינם, בעודם פועלים בניגוד לכל המילים הללו במתקפתם נגד האמירויות, בהתערבותם בענייניה ובמתקפה על החלטותיה הריבוניות ובהן ההחלטה על הסכם השלום [עם ישראל]. בנוסף, הם מתקיפים את מדינות המפרץ ומתערבים בענייניהן ובהחלטותיהן הריבוניות ויתרה מכך, מסיתים את הקהילות הפלסטיניות במדינות אלה להזיק לאינטרסים שלהן ולהתערב במדיניותן [של מדינות המפרץ]. האין זה מוסר כפול נתעב, טיפשי ובריוני?!...

 

האמירויות היא אחת מן המדינות התורמות הגדולות בעולם לסוכנות אונר"א והיא במקום הרביעי בקרב המדינות אשר תומכות כספית במדינת פלסטין. האמירויות הדגישה את תמיכתה בסוגיה הפלסטינית ושזוהי מדיניות בלתי מעורערת שלה וכי הסכם השלום [עם ישראל] לא משנה דבר לגבי עובדה זו... אך למרות כל זאת, הפלגים הללו לא מבינים את העובדות הללו וממשיכים במדיניות הסילוף, ההאשמה בבגידה והוצאת הסכם השלום מהקשרו.

 

עצתי ועצת ברי הדעת לפלגים הללו היא כי יבחנו [את העניין] הרחק מאג'נדות צרות ומסחר זול בסיסמאות מזויפות, ואם לא – אז שיותירו את העניין לאחרים. די לעם הפלסטיני ולעולם הערבי והאסלאמי במה שקיבלו מהם [עד כה]. כמה מאמצים הושקעו, כמה זמן בוזבז, כמה כספים הוצאו, כמה פגישות נערכו, כמה הסכמים נחתמו וכמה מהלכים מדיניים ודיפלומטיים ננקטו כאשר המכשול הגדול בדרכם של כל אלה היו הפלגים [הפלסטינים]... הפלגים הללו הכירו בעובדה זו בפגישתם האומללה [ב-3.9.2020], ובכך  הוכיחו כי הם האיום והמכשול הגדול ביותר בפני העם הפלסטיני וסוגייתו וכי הגיעה העת להכיר באמת הזו!..."[24]

 

סגן מפקד משטרת רובאי: אם עבאס היה מנהיג ראוי הוא היה פותר את הסוגיה הפלסטינית או מתפטר